Chasidut zu Tehillim 27:3

כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב וְלִכְנֹס לְשׁוּם קְדֻשָּׁה לְשׁוּם הַשָֹּגָה וּלְשׁוּם יְדִיעָה מֵה' יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְכָל הַמִּלְחָמוֹת וְכָל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ, אִי אֶפְשָׁר לְנַצֵּחַ שׁוּם מִלְחָמָה וְלַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן כִּי אִם עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה הַקְדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם בַּתִּקּוּנִים, וְדָוִד כַּד הֲוָה אָעַל בִּקְרָבָא לָא אִיתְרָחִיץ אֶלָּא בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה וְכוּ' אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ", הַיְנוּ שֶׁעִקַּר בִּטְחוֹנוֹ וְתִקְוָתוֹ הָיָה בָּאֱמוּנָה שֶׁנִּקְרֵאת "זֹאת" כַּנַּ"ל. דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא חָזָק בְּהָאֱמוּנָה בַּה' יִתְבָּרַךְ, וְעַל-כֵּן הוּא חָזָק שֶׁבְּוַדַּאי יַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַמַּחֲנוֹת וְהַמִּלְחָמוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא, כִּי בְּוַדַּאי יוּכַל לְנַצְּחָם וּלְשָׁבְרָם מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה חֲזָקָה בַּה' יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּקְרָא "זֹאת" כַּנַ"ל, בְּחִינַת בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ (תְּהִלִּים כז), 'בְּזֹאת' דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּהָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל. וְהַנָּבִיא כְּשֶׁרָאָה אֹרֶךְ הַגָּלוּת לֹא הָיָה לוֹ תִּקְוָה לָצֵאת מִשָּׁם כִּי אִם עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה שֶׁנִּקְרֵאת "זֹאת", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל-כֵּן אוֹחִיל וְכוּ'", כַּמְבֹאָר בַּתִּקּוּנִים שָׁם. כִּי הַנָּבִיא רָאָה שֶׁבְּסוֹף הַגָּלוּת בְּעִקְבָא דִּמְשִׁיחָא יִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּיוֹתֵר וְיִהְיֶה קָשֶׁה לְהָאָדָם לְנַצְּחוֹ, עַל-כֵּן אָמַר שֶׁאֵין תִּקְוָה לָצֵאת מֵהַגָּלוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינָה זֹאת שֶׁהִיא הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה חָזָק בְּהָאֱמוּנָה, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה וְיֵצֵא מִן הַגָּלוּת בְּוַדַּאי. וְעַיֵּן שָׁם בַּתִּקּוּנִים שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּעִנְיַן בְּחִינָה שֶׁל זֹאת, שֶׁיַּעֲקֹב מָסַר זֹאת לְבָנָיו וְכֵן מֹשֶׁה וְכוּ' וְכוּ'. וְהַכְּלָל, שֶׁבְּחִינַת הַנִּזְכַּר שָׁם בַּתִּקּוּנִים הוּא בְּחִינַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא עִקַּר וִיסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְרַק עַל יָדָהּ יְכוֹלִין לִכְנֹס לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה וּלְנַצֵּחַ כָּל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ:

כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב וכו'. סוס היינו בעל מחלוקת כגון ירבעם. ורכב היינו אף שתראה שעומד נגדך צריך אשר הוא מרכבה לשכינה. עם רב, היינו כגון רחבעם נגד י"א שבטים, ע"ז אמר דוד (תהלים כ"ז, ג') אם תחנה עלי מחנה וכו' והקב"ה אומר לא תירא מהם, כמו שמצינו איך אחיה השילוני משח את ירבעם למלך באשר אחיה היה משילה משבט יוסף וגם ירבעם כתיב בו (מלכים א' י"א,כ"ו) אפרתי, כי היה מאד מיפה ומוזהר מלא תנאף אשר זאת היא נחלת יוסף, ואצל יהודא לא נמצא זאת כי בשלמה כתיב (מלכים א' ג',א') ויתחתן וכו' ובדהמע"ה כתיב (שמואל א' י"ז,ב') בן איש אפרתי, ולזאת מאד הוטב בעיניו למשוח אותו, ואח"כ כשחטא בשני עגלי הזהב, התפלל אחיה לה' על הטעות הלז, ואז הראה לו הש"י כי האהבה שלו לא היתה רק לאביה בן ירבעם ונמצא בו דבר טוב (מלכים א' י"ד,י"ג). לזאת מעת אשר משח את ירבעם עד המאמר שנאמר וימת הילד בדבר ה' לא נמצא שיקרא אחיה בשם נביא או שילוני רק אחיה בסתם, ובמאמר הלז נאמר (מלכים א' י"ד,י"ח) כדבר ה' ביד אחיה השילוני הנביא, כי ה' התקין בזה והבן.