Chasidut zu Tehillim 3:2

יְיָ מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים וְכוּ' (תהילים ג׳:ב׳):

ועוד י"ל, בהקדים אמרם ז"ל (תנחומא נצבים סי' א') אלמלא היו ישראל באגודה אחת, אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם. והוא מבואר על פי המדרש רבה פרשת חקת (סי' ב') ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין על ידי שהיה דלטוריא, אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה יוצאין למלחמה ונוצחין, מפני שלא היה בהן דלטורין, עד כאן עיין שם. אם כן מבואר דסיבת נצחון המלחמה הוא על ידי האחדות. ועל פי זה יש לפרש הפסוק (תהלים ג' ב) ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי, שהוא כפל לשון. והכי פירושו מה רבו לשון הגדלה, כמו מה רב טובך וגו' (תהלים לא כ), צרי היינו האומות עובדי כוכבים ומזלות בזמן שרבים קמים עלי עלי דייקא, היינו אנשי ארצי ואין אחדות והם בבחינת רבים, והבן. ואמנם כשיש אחדות בין ישראל, נקראים בלשון יחיד, כדכתיב (שמות יט ב) ויחן שם ישראל וכפירוש רש"י שם (ד"ה ויחן), עיין שם. והנה כשהם רבים ועם כל זה יש אחדות ביניהם, אז האחדות הוי דבר יותר יקר. והיינו (במדבר כב ג) ויגר מואב מפני העם כי רב הוא, דאף שרב, מכל מקום הוא (לשון יחיד), לכך ויגר, והבן.

אבל אנחנו אשמנו מכל עם בושנו מכל דור ברבות השנים אנו נצערים כו'. והרבה יש לנו לזעוק כי צרות רבות סבבונו כמ"ש דוד המע"ה (תהלים ג ב) ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי רבים אומרים כו', ר"ל שהם ג' עניני צרות, הא' בשביל צרכי גופניית בני חיי ומזוני, והב' הוא עול גליות כי משך עלינו השיעבוד כו' ובכל יום מתגבר הגלות והולכים ודלים, והג' הוא בשביל כבוד שמים שהשי"ת מרוחק ממנו, אלה אזכרה כשהיה השראת שכינתו מתגלית בינינו והיה לנו מלכים וסנהדרין וכהן גדול ונביאים, והיו ניסים מפורסמים, ועכשיו השעה דוחקת אותנו מכל צד, וכמ"ש אסף (תהלים מד ב) באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת כו', ר"ל כדאיתא בגמ' (ברכות לב:) על ותאמר ציון כו' אדם נושא אשה על אשתו זוכר מעשה ראשונה כו' כל זמן שאני רואה אותן אני זוכר בך, והיינו כי השתות יהרסון דהיינו ישראל שהם משתתו של עולם ובשבילם נברא הכל שהיו תכלית הבריאה א"כ צדיקו של עולם מה פעל למה ברא שמים וארץ וכל צבאם הלא המה מזכירין זכיותן של ישראל, כל זמן שמסתכלין בהן י"ב מלאכים מנהיגים את החמה, וכמו כן אמר גדעון (שופטים ו יג) ואיה נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו כו', וכמ"ש רש"י שאם היו צדיקים יעשה לנו בזכותם ואם לאו יעשה לנו כמו שעשה להם בחנם. על כל זה אנחנו מפילין תחינתינו דהיינו על הא' שהוא צער הגוף אמר ה' מה רבו צרי כל אחד יש לו נגע לבבו לשפוך נפשו לפני ה', ועל הב' שהוא עול גליות שנוגע לכלל ישראל אמר רבים קמים עלי שכל מחשבותם לגזור גזירות קשות ועלינו יערימו סוד, ועל הג' שהוא קרבת אלקים אמר אין ישועתה לו כו' באמור אלי כל היום איה אלקיך.