Chasidut zu Tehillim 37:7

וְהִנֵּה הַשְּׁחִיטָה הִיא לְהַעֲלוֹת נֶפֶשׁ הַחַי הַמְגֻלְגָּל, כַּיָּדוּעַ, וְהִיא בִּבְחִינַת תְּשׁוּבָה, שֶׁצָּרִיךְ לְהָשִׁיב וּלְהַחֲזִיר הַנֶּפֶשׁ לְשָׁרְשָׁהּ, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא הַשְּׁתִיקָה, לִדֹּם וְלִשְׁתֹּק לְהַמְחָרְפוֹ וְהַמְבַזֵּהוּ כַּנַּ"ל. וְהָעִנְיָן, כִּי מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם, הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה, הַיּוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָּה, לָאָרֶץ. וּכְשֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי יוֹרֵד, חַס וְשָׁלוֹם, מִבְּחִינַת רוּחַ הָאָדָם לִבְחִינַת רוּחַ הַבְּהֵמָה. וְהַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין אָדָם לִבְהֵמָה הוּא הַדִּבּוּר, כִּי גֶּדֶר הָאָדָם הוּא מְדַבֵּר. (עַיֵּן בְּתַרְגּוּם בְּרֵאשִׁית ב, ז) נִמְצָא, כְּשֶׁאָדָם חוֹטֵא חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאֲזַי הוּא יוֹרֵד לִבְחִינַת רוּחַ הַבְּהֵמָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת הֶעְדֵּר הַדִּבּוּר כְּמוֹ בְּהֵמָה. וְעַל-כֵּן עָנְשׁוֹ וְתִקּוּנוֹ הוּא עַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ, הַיְנוּ עַל-יְדֵי דְּמִימָה וּשְׁתִיקָה, שֶׁצָּרִיךְ לִסְבֹּל צַעַר הַשְּׁתִיקָה וְהַדְּמִימָה, כִּי בַּמֶּה שֶׁפָּגַם יְתַקֵּן, כִּי הוּא פָּגַם בָּזֶה, כִּי עַל-יְדֵי חַטָּאוֹתָיו יָרַד לִבְהֵמִיּוּת שֶׁהוּא הֶעְדֵּר הַדִּבּוּר, עַל-כֵּן צָרִיךְ לְקַבֵּל עָנְשׁוֹ; לִסְבֹּל צַעַר הַשְּׁתִיקָה. וְעַל-יְדֵי-זֶה יְתֻקַּן וְיִצְטָרֵף וִיתַקֵּן מַה שֶּׁפָּגַם. וַאֲזַי כְּשֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי שֶׁמְּקַיֵּם דֹּם לַה' (תְּהִלִּים לז, ז) כַּנַּ"ל, אֲזַי נַעֲשֶֹה מִזֶּה בְּחִינַת אָדָם כַּנַּ"ל, וַאֲזַי חוֹזֵר לְמַעֲלָתוֹ לִבְחִינַת אָדָם. וְזֶהוּ תִּקּוּנוֹ, כִּי חוֹזֵר וְעוֹלֶה מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לִבְחִינַת אָדָם:

וְתִקּוּן לָזֶה – שֶׁיַּהֲפֹךְ דַּם לְדֹם, שֶׁיִּהְיֶה מִן הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים, וְלֹא יְדַקְדֵּק עַל בִּזְיוֹן כְּבוֹדוֹ; וּכְשֶׁמְּקַיֵּם דֹּם לַה', אָז הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַפִּיל לוֹ חֲלָלִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל״ז:ז׳): דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ וְהוּא יַפִּיל לְךָ חֲלָלִים (כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל גִטִּין ז.), הַיְנוּ: וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי (תהילים ק״ט:כ״ב), הַיְנוּ עַל־יְדֵי־זֶה נִתְמַעֵט הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי,

[פסוק זה אמר בפ' בא]
ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך כו' (יחזקאל טז ו). דהנה כתיב דום לה' והתחולל לו (תהלים לז ז). פרשנו דאיתא המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו. וזה דום לה' פי' בשביל ה' כי יש שאינו משיב על חרפתו בשביל שישבחוהו שהוא עניו וסבלן. הגם שגם זה טוב יותר משישיב על חרפתו ויתקוטט אעפ"כ אין זה האמת להעביר ממנו כל פשעיו כ"א קאמר דום לה' בשביל ה' שזה הוא רצונו ית' שומעין חרפתן ואינן משיבין ונמצא שמעבירין ממנו כל פשעיו ומכ"ש עונות וחטאים ונעשה כקטן שנולד שלא טעם טעם חטא כמו שאמרו רז"ל בן שנה שאול במלכו כבן שנה שלא טעם טעם חטא. וזה והתחולל לו לשון לידה כמו חולל אילות תשמור. וזה ואעבור עליך ואראך מתבוסס' בדמיך לשון דומי' ואומר לך בדמיך חיי בעוה"ז ואומר לך בדמייך חיי לעוה"ב: