Chasidut zu Tehillim 82:2

וכל שיח השדה טרם יצמח כי לא המטיר וגו' (בראשית ב ה). בב"ר (פרשה י"ג סימן ד') קשה היא גבורות גשמים, שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית, דכתיב (איוב ה ט-י) עושה גדולות עד אין חקר, במה (איוב ה י) הנותן מטר על פני ארץ וגו'. (ב"ר י"ג ה') א"ר יצחק שמרצה כקרבנות, שנאמר (תהלים פב ב) רצית ה' ארצך, ולהלן הוא אומר (ישעיה נו ז) לרצון על מזבחי. ר' סימון אומר אפילו מכנסת את הגליות, שנאמר שבת שבות יעקב. והקשה היפה תואר הרי כמה גשמים שירדו ולא שבו ועדיין בן דוד לא בא. ועל כן נלחץ לפרש שמקרב שבותך, עיין שם. והנ"ל בזה דבאמת יש שני מיני גשמים, אחד על ידי עננים המבואר במחקרים כי האויר מוציא הלחלוחות העפריי מן הארץ ונעשה איד, (בראשית ב ו) ואיד יעלה מן הארץ ועולה לאויר, ושם ניתך ויהיה למים על הארץ, וזה נקרא ירידת גשמים רק על דרך השאלה ולא על דרך האמת, כי העיקר שבהן הוא עליה שעולה מהארץ, ולא הירידה שהיא ממילא ואין באין מלמעלה רק מלמטה, רק מפני שאין אנו רואין ומשיגין העליה רק הירידה שאנו רואין בחוש, לכך נקרא על דרך השאלה ירידת גשמים, אבל אינם יורדין רק עולין. ויש גשמים שאינם על ידי עננים רק מן השמים, כדאיתא בפרקי דר"א (פ"ה) דהיינו מאוצר הטוב, והיינו דמבואר בגמרא (ב"ב כ"ה ע"ב) דמיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין מאוצר הטוב, והיינו משמים שלא על ידי עננים, כמו שנאמר (דברים כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך, כי הוא המטר המיוחד לארץ ישראל, כמ"ש הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות, ואמרו רז"ל (תענית י' ע"א) דבחוץ לארץ על ידי שליח, היינו על ידי עננים, ונאמר (דברים יא יב) ארץ אשר עיני ד' אלקיך דורש אותה, ונאמר (דברים יא יא) למטר השמים תשתה מים, למטר השמים דייקא, והיינו ירידת גשמים באמת, כי הם יורדים ממקום גבוה ואין כאן מלמטה, ועליהם נתכוון המאן דאמר (בפרק קמא דתענית דף ז' ע"ב) אין הגשמים יורדין אלא אם כן נמחלו עונותיהם של ישראל, הגשמים בה"א הידיעה יורדין כנ"ל דייקא, וכשיהיו הגשמים האלו יהיה קיבוץ גליות. והיינו רצית ה' ארצך, שיהיה מרצה לארצו להראות לה פנים של חיבה בחינת ארצך דייקא הנבחרת מכל הארצות, שיהיו הגשמים מאוצר הטוב, מה שאין כן עתה שאין הפרש, אז כשירצה ארצו שבת שבות יעקב, במהרה בימינו אמן.

ונקדים להבין המשנה בסוף פאה (פ"ח מ"ט) וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות, וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו, ועליו הכתוב אומר (ירמיה יז ז) ברוך הגבר וגו', וכל דיין שדן דין אמת לאמיתו, וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח ועושה עצמו כאחד מהם, אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם, שנאמר (דברים טז כ) צדק וגו', וכל דיין שלוקח שחד ומטה את הדין, אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות, שנאמר ושחד לא תקח כי השחד יעור פקחים וכו', עד כאן. ויש לתמוה טובא במשנה זו. (א), אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות, למה אמר בכאן אינו נפטר מן העולם, ולהלן אינו מת מן הזקנה, והמפרשים נדחקו בזה. (ב), מה זה העונש, בשלמא למאן דמסוה הבושה על פניו לפשוט ידיו וליטול מן הבריות, כאמרם ז"ל כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום (ברכות ו' ע"ב), אם כן כדי לו בזיון וקצף על אשר הוכרח לבא לידי כך, ויחרד וירתע ויתחלחל מאימת פסק דין ומשפט חרוץ הלזה כי כלה ונחרצה עליו. אבל זה אינו בוש בדבר ונקלה היא לו לבזות את עצמו ליטול, דהא אינו צריך ליטול ונוטל, והרגיל בדבר זה ליטול מן הבריות, לא יחת ולא יפחד מאימת דין הלזה, כי אם יצטרך לבריות יפשוט ידיו ויטול לאשר כי כבר הורגל בזה, והוא דקדוק עצום לדעתי. (ג), וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו, הנה תיבת משלו הוא מיותר, והיה די באמרו עד שיפרנס ובודאי משלו קאמר. (ד), ועליו הכתוב אומר, הוה ליה למימר שנאמר דהוא לשון קצר, ולשון זה משמע שיש איזה קושיא בפסוק הנ"ל, עד שמשום זה לא יתפרש רק עליו ועל כיוצא בו, ויש להבין מה זה ולמה זה. (ה), וכל דיין שדן דין אמת לאמיתו, אין לו חיבור וקישור לכאן כלל, והמפרשים נדחקו מאד בזה, ועיין בהר"ם וברע"ב ובחדושי זקני מהרש"א באגדות. ואכתי קשה דתיבת לאמיתו אין לו שייכות כלל לכאן, דכיון שדן דין אמת ואינו נוטל, הרי הוא בוטח בהשי"ת אף אם אינו לאמיתת הענין, עיין בחדושי זקני מהרש"א בחידושי אגדות כאן ובחידושי אגדות שלו בפרק קמא דב"ב (דף ח' ע"ב), שהוכיח במישור דלאמיתו, היינו כפירוש התוספת (ד"ה) ולא כפירוש הבית יוסף מאמרם ז"ל בסנהדרין (דף ז' ע"א) כל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו, גורם לשכינה שתסלק מישראל, שנאמר (תהלים יב ו) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה', והבן. (וא"ו), וכל מי שאינו לא חיגר וכו' אינו מת מן הזקנה וכו', עיין במפרשים ובתוספות יום טוב, וקשה למה אמר כאן אינו מת מן הזקנה, לפי דברי המפרשים דבהשכר שייך לומר אינו מת מן הזקנה, דר"ל שיזקין, ובהעונש לא שייך לשון זה דלא יזקין, וכאן עונש הוא. (זיי"ן), וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין, למה אמר ומטה את הדין, הא אפילו בלא הטיית המשפט נמי. (חי"ת), איזה חיבור יש לו לכאן. (טי"ת), למה אמר כאן אינו מת מן הזקנה. (יו"ד), שנאמר וגו', והנה הגרסא שלפנינו במשניות של תוספת יו"ט היא שנאמר ושחד לא תקח כי השחד יעור פקחים, והוא הקרא הנאמר בפרשת משפטים והגרסא בהמשניות שנדפסו עם (הרא"ש והרא"ם) [הר"ש והר"מ] הוא שנאמר ושחד לא תקח כי השחד יעור עיני חכמים, והוא הקרא הנ"ל דפרשת שופטים, ואם כן טעות נפל בדפוס וראוי לומר ולא תקח שחד, וזה פשוט. ועתה נרדפה לדעת איזה מהן יכשר, ולהגרסא האחרונה שהבאתי יש לדקדק למה שביק התנא קרא דפרשת משפטים שהוא קודם, ונקט קרא דפרשת שופטים שהוא האחרון, ועיין בזרע יצחק על אותה המשנה והמדרש שהביא עד שיורה צדיק בהוראתו, ומה שפירש על הפסוק (תהלים פב ב-ה) עד מתי תשפטו עול וגו', (תהלים פב ה) לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ותורף דבריו דעיניו כהות קאי על הנשמה, וז"ש לא ידעו ולא יבינו הפירוש של בחשכה יתהלכו, ור"ל הפירוש של כי השחד יעור עיני חכמים, דהם סוברים דקאי אגוף, ובאמת קאי על הנשמה, עד כאן דבריו.