Kommentar zu Jechezkiel 22:4
בְּדָמֵ֨ךְ אֲשֶׁר־שָׁפַ֜כְתְּ אָשַׁ֗מְתְּ וּבְגִלּוּלַ֤יִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ טָמֵ֔את וַתַּקְרִ֣יבִי יָמַ֔יִךְ וַתָּב֖וֹא עַד־שְׁנוֹתָ֑יִךְ עַל־כֵּ֗ן נְתַתִּ֤יךְ חֶרְפָּה֙ לַגּוֹיִ֔ם וְקַלָּסָ֖ה לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת׃
du bist schuldig in deinem Blut, das du vergossen hast, und bist verunreinigt in deinen Götzen, die du gemacht hast; und du hast deine Tage näher kommen lassen, und du bist bis in deine Jahre gekommen; darum habe ich dich den Nationen zum Vorwurf und allen Ländern zum Spott gemacht!
רש"י
עד שנותיך. גזירת ונושנתם (דברים ד) בגי' שאמר משה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מלבי"ם
בדמך אשר שפכת אשמת, שעקר האשם והעונש היה בעבור שפיכת דמים, ובגלוליך אשר עשית טמאת, כי על האשם יכופר לו אחר שיקבל ענשו, אבל גם אח''כ עודך טמאה מיתר הגלולים, לכן ע''י ש''ד תקריבי ימיך יבא זמן כליונך במהרה, וע''י הגלולים תבא עד שנותיך, אחר שיבא יום מפלתך וגלותך יתחילו לך שנים שונות שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, שגם בגוים לא תמצא מנוח, ומפרש על כן נתתיך חרפה בגוים שמן ירושלים באו אל הגוים הקרובים ושם היו לחרפה ומן הגוים נפזרו בארצות רחוקות ושם היו לקלסה, ומפרש הקרבות וגם הרחקות ממך יתקלסו בך, ומפרש הרחוקות יתקלסו מפני שאת טמאת השם, שיצא שמך למרחוק שאת טמאה, והקרובות יתקלסו בך מפני שאת רבת המהומה שהם יראו בעיניהם המהומות אשר בתוכך:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מצודת דוד
אשמת. נעשית בעלת אשמה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy