Kommentar zu Bereschit 24:5

וטעם אולי לא תאבה האשה האשה אשר אדבר בה מכל הנשים אשר שם או הראויה ליצחק:

אולי. ימצא על טעמים רבים וכן אולי יעשה זרים:

ההשב אשיב את בנך - אל ארץ אבותיך ואף על פי שזרעו של אברהם לא היה שם קורא אותו השבה, הואיל והיה אברהם שם.

אשר יצאת משם. שמאסת את המקום והנה אם אשבע לקחת אשה משם לא תחפוץ היא לבא הנה אשעבד את בנך לשאר כסות ועונה ויתחייב ללכת שם ואם לא ילך יבגוד באשת נעוריו:

ההשב אשיב, אולי בשובי לא אמצאך חי אמור לי אם אשיב את בנך שמה אם היא לא תאבה לבא אחרי, ואע"פ שיצחק לא היה שם יקרא השבה כנגד אברהם שהיה שם ויצא משם:

אולי לא תאבה האשה. פי' האשה שאדבר בה או האשה שתהא ראוי' לו:

הזאת. הזי"ן דגושה:

ויאמר אליו אולי. ר"ל הלא בלכתי לשם יהיו שני ריעותות. א] שתלך עם עבד. ב] שתצא מבית אביה לארץ מרחקים, ועז"א אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי. וזאת שנית שתלך אל הארץ הזאת, ובזה יהיה הפשר שיצחק יצא לשם, ושם ישא אותה לאשה וישב עמה כמה שנים, ואח"כ ישוב עמה לארץ הזאת כמו שהיה ביעקב, וז"ש ההשיב אשיב ר"ל שאשיב אותו לשם ע"מ שישוב אח"כ עם אשתו לא"י:

ההשב אשיב. אמר זה בעבור אברהם שיצא משם כמו שאמ' ודור רביעי ישובו הנה בעבור אברהם שיהיה גר בארץ כנען כי הדור היוצא ממצרים לא יצא מארץ כנען בדרך שיתכן שיאמר בו שישוב לארץ כנען.

ההשב אשיב את בנך. קשה לשון השבה שמעולם לא הלך שם יצחק והיאך אמר לשון השבה י"ל דכן מצינו כי אתך נשוב לעמך דנעמי אמרו נשוב יחד אגב נעמי דשייך עליה השבה נקט על שתיהן וכן הכא את בנך עם בנך ועיקר ההשבה קאי לעבד:

ויאמר אליו העבד אולי. שמא לא תלך ולא תאבה האשה ללכת אחרי, לבא אצל בנך אל הארץ הזאת, ההשיב אשיב את בנך כדי לקחת אל הארץ אשר יצאת משם:

ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה. כסבור היה ליתן לו בתו.

ובנוגע למלת אולי, נאמר שהיא מלת ספק: אפשר שיהיה הדבר או לא. ואם ישאלני אדם, הרי נאמר: אולי יש תקוה, אולי תסתרו ביום אף ייי ? נאמר אף זה ספק, אך אין זה ספק בהבטחת אלהים, אלא במעשיהם הם, אפשר שיעשו (תשובה) או לא.

ההשב אשיב את בנך אעפ״‎י שמעולם לא בא יצחק לשם מאחר שאליעזר ישוב קרי ליה שיבה גבי יצחק כמו שמצינו ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה ואעפ״‎י שמעולם לא היתה שם רות קורא בה לשון שיבה, לפי שלגבי נעמי ההולכת עמה הויא שיבה גמורה.

נפתח ה"א ההשיב בפתח קטן וכו'. וכן

ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך שמה. טען אליעזר בשתי טענות צודקות, אחת איך אתה משביעני ואני אקבל השבועה בדבר שאין בידי, שאתה אומר בהשבועה כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק משמע בלשון ודאי שאלך ואקח אשה משם ואולי לא תאבה האשה ללכת ואיך אשבע על דבר שאינו בידי וזה הוה כמי שנישבע שיזרוק פלוני אבן לים וכדומה שמבואר בשולחן ערוך (יורה דעה הלכות שבועות סימן רל"ו סעיף ב') דאיכא עבירה בדבר כי אולי לא יקיים האחר שבועתו. ואמנם הן אתה ידעת בחשיבותך וגדולתך בעיני עמים ורבים אשר רבים יחפצו ויתאוו להדבק בזרעך, אבל אפשר מפני חסרון יציאתה למדינה אחרת לא תרצה וזה אומרו אולי לא תאבה וגו' ללכת אחרי אל הארץ הזאת כי חן מקום על יושביה, ובין כך ובין כך איך אשבע ח"ו לשקר אם לא שתאמר אשר אני יכול להשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת, ויצחק ישמע זאת ויקבל כן להיות הולך שמה ואז אני מותר לישבע גם על דבר שביד אחרים כיון שהאחר עומד ומקבל השבועה כמו שמובא בשלחן ערוך (יורה דעה שם סעיף ב'), אבל אם לא כן איך אוכל לישבע וכאמור. והשנית טען כי הנה אמרו חז"ל (שמות רבה א', ל"ב) שלושה נזדווגו להם זיווגיהם מן הבאר יצחק יעקב משה וכו' ועוד אמרו (בראשית רבה ס"ח, ד') יש שהולך אצל זיווגו וכו' וזה הביט אליעזר עבד אברהם כי מזלו הוא שהוא מן ההולכים אצל זיווגם, והנה גם בבשורת אברהם בזיווג יצחק בהר המוריה לא נאמר לו אם זיווגו תבוא אליו או הוא ילך אצל זיווגו, ואמנם האמת כי אין מזל לישראל וכמה וכמה נתהפך המזל לאברהם וזרעו ואך אליעזר אפשר לא ידע כל כך איך רצון אברהם דוקא כי סתם אמר לו ולקחת אשה לבני ואפשר יכול להיות אשר יצחק ילך אצל זיווגו, ועל כן שאול שאל לו ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם וגו'. ועל זה השיב אברהם ואמר,

ויאמר אליו העבד. בב״ר הה״ד כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב זה אליעזר בידו מאזני מרמה שהיה יושב ושוקל את בתו ראויה היא או אינה ראויה לעשוק אהב לעשוק אוהבו של עולם זה יצחק אמר אולי לא תאבה ואתן לו בתי א״ל אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך עכ״ל. וצריך לדעת מה היה שוקל אליעזר במאזנים לעלות אם בתו ראויה. ואפשר במ״ש רבינו האר״י ז״ל דנשמת אליעזר היתה קדושה שנתנה בקליפה הארורה ואח״כ יצאת אותה נשמה מהקליפה הנקראת ארור ויצא מכלל ארור כמ״ש בא ברוך ה׳ ואח״כ נתגלגל בכלב והוברר יותר ואח״כ הוברר יותר ונתגלגל בבניהו בן יהוידע ע״ש באורך בספר לקוטי תורה הנדפס ואליעזר ידע שנשמתו קדושה וגם ראה שאברהם אע״ה למדו תורה וכמ״ש שדולה ומשקה מתורת רבו וכיוצא ומכל זה עלה ונסתפ״ק שבתו היה מקום לומר שהיא ראויה ועל זה אמר הכתוב כנען בידו מאזני מרמה דאלו המאזנים הם מרמה דנהי דנשמתו קדושה והוא הולך ומתתקן לאט לאט ורבו החשיבו כמשוחרר. מ״מ אביו ואמו ואשתו כנעניים ואף על גב שהוא יצא מארור ויהיה בכלל ברוך הא הוא נולד מכנעניים ואשתו כנענית ובתו נולדה כשהוא ארור. ואי נמי שקל את שקלו במרמה לעשוק אהב שהרע שבו סט״א זה דרכה לעשוק מהקדושה וזה פריה לגנוב ניצוצות הקדושה וגם עתה רצתה לעשוק יצחק עולה תמימה. וזה כונת המאמר ויאמר אליו העבד תיבת אליו יתירה ועל זה מייתי קרא ואמר הה״ד כנען וכו׳ וזה שאמר ויאמר אליו כלומר שנשמתו היא קדושה ועתיד לצאת מארור אמר אולי לא תאבה לתת לו בתו וא״ל אתה ארור כלומר הוייתך ארור ואשתך ארורה ובתך ארורה ואין ארור מתדבק בברוך. ואברהם אע״ה רמזה לו השמר לך פן תשיב את בני שמה דתיבת לך יתירה אך רמז לו שישמור עצמו ויבטל מחשבתו דלא כיוין יפה וז״ש השמר לך מאומדנות שקר. ועל אשר דיבר בפיו בפירוש אולי לא תאבה אמר לו פן תשיב וכו׳. ומ״מ בדבר אליעזר עם לבן ובתואל להפחידם רמז להם שהוא יצא מכלל ארור ויכול לתת בתו ועל כן התם כתיב אלי לא תאבה אלי כתיב חסר כמ״ש רש״י ז״ל שם:

"...אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי" וגו'. עצם העלאת האפשרות של רצון עצמאי מצד אשה צעירה בתקופה ההיא נראה לי מוזר, על־פי אורח החיים שאנו מיחסים לה. ושמא יש כאן טעות גדולה ומעמד האשה דאז כלל לא היה כנוע כל כך? (פ' חיי תשנ"ו)

נפתח ה"א ההשב. בפת"ח קטן בעבור שיש ה"א הבנין קמוץ ואילו נפתח בפת"ח גדול היה כבד על הלשון:

אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי, תנאי כזה אפשרי קודם הקידושין, (שתתנה) שתשאר בארצה, כי אחרי קידושין בסתם אין לה רשות לכך כי הדין מחייב שתצא האשה ותלך למקום בעלה, אם יש במקומו ד דברים: בית כנסת ורופא ובית מרחץ ו.... ומאמרו: ההשב אשיב את בנך אל...

הֶחָכָם .עיניו בראשו. העלה נדף תערוץ. כולם היה משפטם בפתח לולא חי"ת הקמוצה: