Kommentar zu Bereschit 14:24

הנערים. עֲבָדַי אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי וְעוֹד עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא וְגוֹ'; אַף עַל פִּי שֶׁעֲבָדַי נִכְנְסוּ לַמִּלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם, וְעָנֵר וַחֲבֵרָיו יָשְׁבוּ עַל הַכֵּלִים לִשְׁמֹר, אֲפִלּוּ הָכִי הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם. וּמִמֶּנּוּ לָמַד דָּוִד, שֶׁאָמַר כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ (שמואל א ל'), וּלְכָךְ נֶאֱמַר וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט (שם), וְלֹא נֶאֱמַר וָהָלְאָה, לְפִי שֶׁכְּבָר נִתַּן הַחֹק בִּימֵי אַבְרָם:

בלעדי. אשר לקחו והוא שאכלו עבדיו:

בלעדי. אתה אמרת תן לי הנפש בלעדי תוכל לקחתו שאין אני מחזיק בו כלל:

הם יקחו חלקם וגו'. פירוש לא שיהיה הרשות בידך ותכנם עמהם בשיעורין אלא הרשות בידם לקחת אשר ישפוטו הם כי הוא הנוגע להם. גם בזה הראה לו כפי האמת אליו נוגעים הנכסים, אלא שחש לאמירה, הגם שהיא כוזבת אף על פי כן ממעיט בכבודו של אברם באמירתו:

בלעדי, היו"ד לרבים ואיננה לכנוי, ובאה נראית ובלא מ"ם כיו"ד, וחשופי שת (ישעיהו כ׳:ד׳) וארגים חורי (ישעיהו י״ט:ט׳) והדומים להם. והחכם ר' אברהם פירש כי היוד לכנוי כלומר אך בלעדי לקחו והוא מה שאכלו נערי. הנערים, הם חניכיו ילידי ביתו והם לא יהיה להם אלא מה שאכלו. וחלק האנשים, כי אני אין לי רשות לעזוב חלקם, כי הם טרחו בזה וראוי הוא שיקחו מהשלל אשר הצילו חלקם הראוי להם כפי המנהג והחוק:

בלעדי. חוץ ממני אין הדבר הזה לפי ערכי:

בלעדי: הוא הנפרד מן בלעדי, ואין יו"ד לכנוי (רד"ק), כמו אזי, וטעמו בל עד, לא עוד, לא זולת, לא אקח מכל אשר לך מאומה, רק אשר אכלו הנערים וגו'.

בלעדי רק אשר אכלו הנערים. אבל חלק לא נתן להם כדרך שנתן לענר אשכול וממרא. י"מ שהם מעצמם לקחו חלקם ומסתבר טפי לומר שחלק הנערים היה ברשות אברהם לוותר עליו אבל חלק ענר אשכול וממרא לא היה ברשותו לוותר עליו:

הם יקחו חלקם. כן צריך להיות ולא כמו שנדפס במקרא דפוס וינציאה שנת ש"כ יקחו הם חלקם:

הנערים עבדי אשר הלכו אתי. כדכתיב הוא ועבדיו לא חניכיו ילידי ביתו דחניכיו הם האנשים אשר הלכו אתו ואין לומר שהאנשים אשר הלכו אתו הם ענר אשכול וממרא הכתוב אחריו דאם כן הם יקחו חלקם למה לי הרי כבר כתוב וחלק האנשים אלא עכ"ל שהנערים הם עבדיו והאנשי' אשר הלכו אתו הם חניכיו ילידי ביתו וענר אשכול וממרא הם חוץ מאלו וזהו שפרש"י ועוד ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם ומה שכתב רש"י עבדי אשר הלכו אתי הוא לשונו של רש"י שרצה לפרש שמה שאמר אברה' רק אשר אכלו עבדי הוא בעבור עבדיו שהלכו אתו לא סתם עבדיו שהלכו אתו ושלא הלכו אתו כי לא יתכן לומר שאמרו אשר הלכו אתי הוא מאמר הכתוב וחלק האנשי' אשר הלכו אתי והוא סובר שהם הם הנערים דמה טעם וחלק האשי' דקאמר הרי כבר כתו' רק אשר אכלו הנערים ותו לא ואין לפרש רק אשר אכלו וגם חלקם מהנשארי' דאם כן וחלקם מיבעי ליה לא וחלק האנשי' אשר הלכו דמשמ' שהם אחרי' מהנערים:

בלעדי. ר"ל הכל נעשה בלעדי, אני לא עשיתי במלחמה זאת מאומה, רקאני לא אקח מאומה וכן הנערים, שהם עבדיו ילידי ביתו שהיו ברשות אברהם ג"כ לא יקחו חלק מהשלל, רק מה שאכלו מן האוכל בדרך, רק חלק האנשים אשר הלכו אתי שהם חניכיו שלא היו עבדיו רק תלמידיו ולא יכול לותר את חלקם, וכןענר אשכל וממרא שהם לא הלכו אבל הם ישבו אל הכלים ושמרו בית אברהם, ומגיע להם חלק, כמ"ש (ש"א ב) כי כחלק ההולך למלחמה וכחלק היושב על הכלים, ואמר שם וישימו לחק ומשפט מהיום ההוא ומעלה, ופי' חז"ל שלמד כן מאברהם שנתן חלק לענר אשכול וממרא שישבו על הכלים והם יקחו חלקם: וכבר חזו רבותינו במד' שכל מה שקרה להאבות היה סימן לבניהם, שכמו שירד אברם מצרים ותוקח האשה בית פרעה והוכה בנגעים ואברם יצא ברכוש גדול, כן ירדו בניו מצרימה ופרעה הוכה בנגעים והם יצאו ברכוש, וכשם שהתעוררו ארבעה מלכים ואברהם נצח את כולם והרים ידו לה' אל עליון, כן עתידים בניו להשתעבד בד' מלכיות, ולבסוף יצמח קרן ישועה וימין ה' רוממה; כי אם הבנים לא היה בכחם לפתוח מעיני הישועה, כבר נפתחו המקורות לפני האבות שהיה זכותם גדול וכחם רב, והבנים דלה דלו מים חיים ממקור נפתח, שכן כל מה שעשה ה' בימי קדם, נשאר קים לדור אחרון, כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם, והאיתנים מוסדי ארץ בכחם הגדול הכינו ברכה לדורות יבאו אחריהם, אשר לא יוכלו לברוא חדשות כאלה בכחם ובזכותם:

רק אשר אכלו. א"ר אבא, קשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אין יכולין להחזירו, שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים ^כאין הכונה שלא הי' אברהם רוצה להחזיר גזל ממש הנאכל, דחלילה לומר כן, וצ"ל ע"פ מש"כ בפסוק הקודם, דהא שלא רצה אברהם לקחת מהשלל הי' לא מעיקר הדין, משום דמן הדין הי' זוכה בהן ממש, כמש"כ שם, אלא לפנים משורת הדין, ולכן י"ל שהי' דן שאינו כדאי לעשות לפנים משוה"ד בגזל הנאכל, ויהי' לפי"ז הפירוש קשה גזל הנאכל בעלמא – בסתם אנשים, שאפילו אברהם אבינו שהי' עושה כל מעשיו לפנים משוה"ד לא מצא לנכון להחמיר בגזל הנאכל לעשות ולהשיב לפנים משוה"ד. וכעין זה פירש מהרש"א באופן אחר. .
(חולין פ"ט א')

בלעדי פי' ממני אני אומר אבל איני יודע אם לקחו הנערים מאומה כך מפורש בפר"ם מקוצי:

עבדי אשר הלכו אתי. ר"ל דצריך לחלק הקרא לג' חלקים וכן פירושו בלעדי רק אשר אכלו הנערים היינו עבדים אשר הלכו אתי כדכתיב לעיל (פסוק טו) הוא ועבדיו וזה אשר הלכו אתי לשון רש"י הוא ומה דכתיב בקרא וחלק האנשים אשר הלכו אתי ג"כ בפני עצמו ר"ל חניכיו דאמר לעיל (פסוק יד) הם האנשים אשר הלכו אתו. וענר אשכול וממרא נמי בפני עצמו רוצה לומר הם יקחו חלקם והוכחתו מדכתיב בקרא עוד פעם שנית הם יקחו חלקם ודאי קאי על ענר אשכול וממרא דאי קאי על האנשים אשר הלכו אתו לא היה לה למיכתב חלקם דהא כבר כתיב וחלק האנשים אלא ודאי הם יקחו חלקם קאי על ענר אשכול וממרא לחוד:

הנערים עבדי. דאם לא כן מאי חילוק יש בין "הנערים" ובין "האנשים אשר הלכו אתי", אלא "הנערים" הם העבדים, ו"האנשים" הם אחרים אשר הלכו אתו וכו':

בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם. זה הוא שמצינו בדוד דכתיב ויהי מן היום ההוא ומעלה (ש"א ל כה). א"ר יהודה והלאה אין כתיב כאן. אלא ומעלה. ממי למד מאברהם זקנו שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים. וכן אמר דוד כחלק היוצאים במלחמה וכחלק היושבים על הכלים יחדו יחלוקו (שם שם כד). וכן מצינו בתורה. דכתיב וחצית את המלקוח בין תופשי המלחמה היוצאים בצבא ובין כל העדה (במדבר לא כז). ומה שעשה דוד מן התורה עשה. ומה שכתוב וישימה דוד לחוק (ש"א ל כה). כי נשתכחה מצוה זו וחידשה הוא ונקראת על שמו. למדנו כל המחדש דבר שנהיה ונשתכח. בהתחדשו נקראת על שמו. כי ענר אשכול וממרא לא הלכו במלחמה. דכתיב וירק את חניכיו ילידי ביתו. ואלו היו בעלי בריתו ונטלו חלקם.

הנערים וכו׳ ויהי מהיום ההוא ומעלה וכו׳ ומ״מ הוצרך דוד לגזור כן דאילו מהכא הוה אפ׳ למדחי דשאני הכא לפי שגם אותם שהלכו למלחמה לא עשו טפי מאותם שישבו על הכלי׳ לפי שלא עשו מלחמ׳ רק אברהם ואליעזר כמ״ש רש״י עצמו לעיל אליעזר לבדו היה והיאך כתב הכא שעבדיו נכנסו למלחמה אלא צ״ל דס״ל כמ״ש ר׳ לוי במד׳ שהוריקן בפ׳ שוטרים שמתחלה הלכו כלם למלחמה אבל כיון שא״ל מי האיש הירא וכולי. כלם עמדו להם ולא הלכו להלחם רק אברהם עם אליעזר והילכך י״ל דהכא דוקא חלקו בשוה הואיל ולא הוה עדיפותא להנך על הני אבל כשטורחין אותם שהולכים למלחמה ומשימים נפשם בכפם דילמא לא יקחו בשוה עם היושבים על הכלים לכך הוצרך דוד לגזור:

בלעדי יו״‎ד יתרה, כמו יו״‎ד של זולתי כלב בן יפונה פי׳‎ לא אקח מכל אשר לך רק מה שאכלו בני חילי.

רש"י ד"ה הנערים, ...ולא נאמר והלאה (אלא "ומעלה"), לפי שכבר ניתן החוק בימי אברם. ע"כ. וקשה להלום את הכתובים בשמואל א' (ל, כד-כה) לאבחנה זו בין הלאה ומעלה. (פ' לך תשנ"ו)

רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים. זה בלבד אקח מכל אשר לך ההוצאה שנעשתה באכילת הנערים ואקח גם כן חלק האנשים אשר הלכו אתי.

רק אשר אכלו הנערים. דייק הנערים. ולא אשר אכלנו. ולכלול גם אשר אכל הוא. אלא הוא אכל משלו רק עבדיו באשר אינו מחויב לזונם לכ״ע אלא כשעושים במלאכתו כדמבואר בגיטין די״ב וכל משך המלחמה הרי עשו בשביל סדום. עכ״פ לא עשו במלאכת אברהם. ואפי׳ אם מלך סדום לא היה מחויב לזונם מ״מ הרי הם כעבד שגזל ואכל שאין האדון חייב לשלם:

וענר וחבריו ישבו על הכלים. דכתיב והוא שוכן באלוני ממרא האמורי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם וכתיב בתריה וישמע אברם וגו' וירדוף עד דן ואלו ענר אשכל וממרא לא קאמר ש"מ שנשארו שם לשמור את הכלים:

וענר וחביריו ישבו על הכלים לשמור וכו'. הוכחתו מדכתיב לעיל (פסוק יג) והוא שוכן באלוני ממרא וגו' וכתיב בתריה (פסוק יד) וישמע אברם וגו' וירדוף וגו' ואלו ענר וחבריו לא קאמר ש"מ שנשארו שם לשמור את הכלים:

אשר הלכו אתי ועוד ענר אשכול וממרא כו'. פירוש דאין ענר אשכול וממרא היו מן האנשים אשר הלכו אתו, דאם לא כן לא הוי ליה לכתוב "והם יקחו חלקם", דכבר כתיב "וחלק האנשים אשר הלכו אתי", אלא ענר אשכול וממרא הוא ענין בפני עצמו – ועוד ענר אשכול וממרא וכו':

וחלק האנשים וגו׳. אנשים שאינם עבדיו של אברהם. משא״כ נעריו היינו עבדיו אין להם חלק בפ״ע דמה שקנה עבד קנה רבו. אבל שארי אנשים שהלכו עמו במלחמה המה יזכו בחלקם:

אבל ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם. ולא אתן אני להם חלק ולא אקח חלק בעדם אבל מעצמם יקחו כמו ראשים:

ומעלה ולא נאמר והלאה. דוהלאה משמע מהיום ההוא ואילך וומעלה משמע מהיום ההוא וקודם ממנו:

בלעדי רק אשר אכלו הנערים, בפ' חלק אמרו קשה גזל הנאכל שאפי' צדיקים א"י להחזירו שנאמר בלעדי וגו', וקשה למה קורהו גזל הא אמרו המציל מן הגייס וכו' הרי הוא שלו וכנזכר, שהוא בעצמו אמר מפני זה טעמא דלא תאמר וכו' כי בדין הי' שלו, וי"ל דאמרינן התם אם הבעלים מרדפין אחריו צריך להחזיר ומלך סדום הי' רודף אחריהם לכן קראו גזל, הר"ר יעקב: