Kommentar zu Bereschit 29:35

יהודה אתה יודוך אחיך. יהודה שמו הודאה. על שהודת לאה אמו. שנא' הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה (בראשית כט לה). והוא בעצמו הודה במעשה תמר ולא בוש. לפיכך אתה יודוך. כלומר אתה הודת על האמת והצלת את תמר מלישרף. ולפיכך יודוך אחיך. שאתה מלך עליהם. וכן היה שעמדו ממנו שלשים מלכים ונשיאים כמנין יהוד"ה הרי שלשים. מן אברהם עד שלמה ט"ו דורות. ואברהם אבינו נשיא היה. שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו (בראשית כג ו). אברהם. יצחק. יעקב. יהודה. פרץ. חצרון. רם. עמינדב. נחשון. שלמון. בועז. עובד. ישי. דוד. ושלמה. הרי ט"ו. ומן שלמה עד גלות יכניה ט"ו. רחבעם. אביה. אסא. יהושפט. יהורם. אחזיהו. יואש. ואמציה. עזריה יותם. אחז. יחזקיהו. מנשה. אמון. יאשיהו. יכניה. לכך נמשלה מלכות יהודה כירח. שנא' כירח יכון עולם (תהלים פט לח). כשם שהוא עולה ומתגבר עד ט"ו יום. ועוד חוזר ומתכסה מעט מעט עד ט"ו ימים. כך מן אברהם עד שלמה ט"ו. ומיכן ואילך ט"ו עד הגלות הראשון בימי יהויכין מלך יהודה. ולכך עולה חשבון יהודה שלשים. ויהודה רביעי לבטן. והמאורות ביום רביעי נבראו. לפיכך נמשלה מלכות יהודה במאורות. שנאמר וכסאו כשמש נגדי (שם שם לז). כשם שאי אפשר לעולם בלא מאורות. כך אי אפשר לעולם בלא זרע דוד. שנאמר כי ברית עולם שם לו ערוכה בכל ושמורה (ש"ב כג ה). ואומר לעולם אשמר לו חסדי ובריתי נאמנת לו (תהלים פט כט). ואומר אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב (שם שם לו). דוי"ד על שם עשרים וארבעה ספרים. דוד תחלת שמו ד' וסופו ד'. לפי שהיה יהודה רביעי לבטן לכך נקרא יהודה אתה יודוך אחיך. שכל ישראל מודים שה' בחר למלכות בית דוד. ושירי דוד המעולים. וחסדי דוד הנאמנים. ולפיכך לקח אהרן קדוש ה' את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון. שהוא ראש לנשיאים. דכתיב ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה (במדבר ז יב). ואומר כי יהודה גבר באחיו (דה"א ה ב). וכשם שנכרתה ברית לכהונה. כך נכרתה ברית למלכות בית דוד. ודגל יהודה נוסע בראשונה. וכן אחרי מות יהושע כתיב מי יעלה לנו בכנעני בתחלה להלחם בו ויאמר ה' יהודה יעלה (שופטים א ב). ולא בחר ה' לבנות לו בית בירושלים. כי אם בשלמה בן דוד. לכך נאמר יהודה אתה יודוך אחיך. יהודה הציל את יוסף מן הבור. שנא' ויאמר יהודה אל אחיו (בראשית לז כו). וגם הציל את תמר ושני בניה פרץ וזרח מן האש. שהיתה מעוברת תאומים והיא בת ג' חדשים. וכבר נגמרה צורות הוולדות במעיה. ואומר הוציאוה ותשרף (שם לח כד). לולא שהודה יהודה היתה נשרפת היא ושני בניה. לפיכך הציל הקב"ה את דניאל מגוב האריות. תחת יוסף שהציל מן הבור. ונוצלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. תחת תמר ופרץ וזרח. ישתבח שם אלהינו שאינו מקפח שכר. נוצר חסד לאלפים. וזרובבל בן שאלתיאל ייסד בית שני. לכך נאמר יהודה אתה יודוך אחיך. וגם לעתיד לבא ויצא חטר מגזע ישי (ישעיה יא א). אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו (ישעיה יא י). זה מלך המשיח. ואומר והקימותי לדוד צמח צדיק (ירמיה כג ה). ואומר ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם (שם ל ט). זה מלך המשיח שהוא מזרע יהודה. לכך נאמר יהודה אתה יודוך אחיך.

ותאמר הפעם אודה את ה'. איתא בגמ' (מגילה ו':) אמר ר' יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין לא יגעתי ומצאתי אל תאמין יגעתי ומצאתי תאמין. והנה בגמ' ודאי לא בשופטני עסקינן שזה האומר יגעתי ולא מצאתי איירי שאנו רואין שיגע הרבה ולא מצא, וכן האומר לא יגעתי ומצאתי איירי שאנו רואין שלא יגע ומצא וא"כ איך שייך לאמור אל תאמין. אך עומק הענין הוא מבואר ברחל ובלאה, כי בטח אמנו רחל כמה תפלות וכמה בקשות בקשה שיושיע לה ה', אך מפני זה לא הועיל לה לפי שנאמר ותקנא רחל באחותה והוצרכה הקנאה להתברר אם היא קנאת סופרים שהיא לשם שמים או קנאה בעלמא כפי דרך הטבע ח"ו. והנה התנהגות הש"י עם האדם אשר באותה הטובה שנתן בהמדה, בהמדה הזאת עצמה ברא בו חסרון, ע"כ לא יוכל הטובה לצאת לפועל קודם שיתרפא חסרונו, וקודם שיתרפא החסרון לא יועיל כמה תפלות וסיגופים להאדם עד שיתרפא חסרונו ואז יושע. ע"כ לפי שרחל הוצרכה להתברר במדות קנאה וקודם שנתבררה בזאת לא הועיל לה שום תפלה וכל יגיעתה, וע"כ כאשר בקשה מיעקב אבינו שיתפלל בעדה חרה אפו עליה. ולהבין זאת כי הלא כדין עשתה, כי מי שיש לו צרה בתוך ביתו ילך אצל חכם (בבא בתרא קט"ז.) וכן הקשה הרמב"ן ז"ל. אך מחמת שכתוב קודם ותקנא רחל, ע"כ ויחר ליעקב מחמת שמקודם היתה צריכה להתברר קנאתה, אך כשאמרה ליעקב הנה אמתי לפניך וכו' ואבנה גם אנוכי ממנה, מזה נראה שכוונתה היתה לש"ש שהרי הכניסה צרתה לתוך ביתה. וזה פי' יגעתי ולא מצאתי אל תאמין אף שאנו רואין שיגע את עצמו, מ"מ לא היה במקום הראוי לפניו להתיגע כאדם הרוצה לכנוס לבית ודופק שלא במקום הפתח אפילו ידפוק כל היום לא יועיל לו, אבל כשיבא למקום הפתח וידפוק אז מיד יפתח לו. ולא יגעתי ומצאתי, מובן בלאה, כי כשילדה את יהודה אמרה הפעם אודה את ה', לפי שלא בקשה על זה, כי כבר נטלה חלקה מקודם כפי החשבון על ארבע אמהות ונראה כלא יגעתי ומצאתי, ואצל הש"י הוא הכל במשפט כי הש"י העיד עליה כי יגעה את עצמה מאד בג' בנים הראשונים, כמ"ש כי ראה ה' בעניי, כי שמע ה' כי שנואה אנוכי, ונתן לה הש"י את יהודה כאדם שנותן הכרע לחבירו אם לוקח ממנו הרבה, ותוספתו של הקב"ה הוא מרובה על העיקר, וזהו יקרת נפש יהודה אשר גבר באחיו כי כל הגדולות יצאו ממנו, ועל זה אמרה הפעם אודה את ה', כי נפש כזה לא יוולד בכח ובשכר צדקות וישרת האדם רק מברכת הש"י, כי כשיבא מכח האדם אינו בא רק כפי מעשיו, אבל מה שהש"י נותן הכרע מצדו אז הוא בלי שום גבול ע"כ תוספתו מרובה על העיקר. וע"כ נכתב על ותהר עוד של שמעון ולוי מונח זרקא, על כי הם באו לה ביגיעתה, אבל על ותהר עוד על של יהודה נקוד קדמא ואזלא היינו בלא יגיעתה והבן.

ותהר עוד וכו' ע"כ קראה שמו יהודה ותעמוד מלדת. הנה כבר נתבאר במ"א על מאמר הגמ' ר' יהודה היה דורש סמוכים. פי' לקרב השם הוי' יחד להיות סמוכין כי עתה הד' מפסקת. וז"ש והגישו אל הדל"ת. ויגשו לשבור את הדל"ת בסוד השבירה כיל"ח אבל כתיב והדלת סגר אחריו. וז"ש בגמ' כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו. אמר ר' אחא בי' ובדלי"ת. להמשיך מא"א עולם הרחמים בהיחוד של ק"ש ע"י העלאת מ"נ ולהוציא הד' העומדת ומפסקת בשם הוי' ב"ה. ואז מאריכין לו ימיו כמ"ש בפי' הפ' ויהי כי ארכו לו שם הימים ע"ש. והענין הוא כי הד' רומזת על דוד המלך ע"ה רגל רביעי במרכבה ובחי' מלכות היא בגלות בבחי' דלות כי היא דלה ואביונה והוא שאמר דלותי ולי יהושיע כי עיקר הגאולה יהיה לבחי' מלכות הזאת ב"ב. והוא שרמז במשנה ב"ב המקיף את חבירו משלש רוחותיו וכו' ר' יוסי אמר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל. דהנה בחי' המקיף משלש רוחותיו הם תלת אבהן בבחי' חג"ת והרביעית היא בחינת מלכות בית דוד שמגלגלין עליו את הכ"ל היא כל"ה כי כל השפעות טובות באים על ידי המלכות וכל הישועות יהיו ע"י עליית מלכות בית דוד במהרה. וזהו שבעל המאמר הלזה הוא ר' יוסי כי יוסי גימט' אלהי"ם. ומהרה יקום אלהים ויפוצו אויביו ויגדור פרצות עמו בית ישראל שהיא הרביעית רמז לדלי"ת בגלות ויהיה יחוד הה' מלאה בבחי' כלה בקבוץ בנ"י לתוכה בשמחה. אכי"ר:

הפעם אודה. שֶׁנָּטַלְתִּי יוֹתֵר מֵחֶלְקִי, מֵעַתָּה יֵשׁ לִי לְהוֹדוֹת:

הפעם אודה את ה'. כטעם הפעם הזאת אחר שיש לי ארבעה בנים אודה השם כי לא אחמוד להיות לי עוד. כאומר אודה את השם שנתן לי כל זה ויספיק לי. על כן עמדה מלדת:

על כן קראה שמו יהודה. שיש בזה השם אותיות השם הנכבד ועם זה לשון ההודאה ונראה שהיו כל אלה שמות של קדמונים כמו שמצינו קודם לזה יהודית בת בארי וכן שמואל בן עמיהוד קודם לשמואל הנביא והיו בוחרים מהשמות הקודמים את הנופלים על לשון המאורע:

אודה את ה', אין לי אלא להודות ולשבחו שנתן לי יותר ממה שבקשתי ממנו.

על כן קראה שמו יהודה. ראתה ברוה״ק שכן יהיה הולד ראוי לאותו השם שהכל יודוהו בגבורתו ובחכמתו:

הפעם אודה את ה': עיין בה"ע תקפ"ז עמוד 156, 157.

הפעם אודה את ה'. כנותן הודאה למקום שנתן לה כל חלקה ולא בקשה על יותר ועל כן עמדה מלדת:

ותעמד. חסר וא"ו וכ"כ הרמ"ה ז"ל כל תעמד ותעמד באורייתא חסר וא"ו כתיב:

אודה את ה'. א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מיום שברא הקב"ה את עולמו לא הי' אדם שהודה להקב"ה עד שבאת לאה והודתו, שנאמר הפעם אודה את ה' ^טפירש"י [והוא ממ"ר] לפי שראתה ברוח הקודש שעתיד יעקב להעמיד י"ב שבטים ולו ארבע נשים, כיון שילדה בן רביעי הודית על חלקה שעלה לה יותר מן המגיע, עכ"ל, וכתב מהרש"א וז"ל, וצ"ל דלא כמתנבאה אמרה כן, דהא לא חשיב לאה בכלל הנביאות בפ"ק דמגילה י"ד א' אלא שלא מדעת שם הקב"ה בפיה לדבר עתידות, עכ"ל, והדוחק נראה ומורגש.
אבל באמת הדבר פשוט, כי הדורש הזה ס"ל כמ"ד בב"ר פ' ס"ו ובפ' ע"ב דכל האמהות נביאות היו, וכן במדרש שוח"ט סי' ק"ה דריש ובנביאי אל תרעו אלו האמהות, וכ"ה בס"ע פ' כ"א, וחלוקים אלו המדרשים על האגדה דמגילה הנ"ל. ויש להביא ראי' מעוד אגדה בגמרא דגם הגמרא ס"ל כהמדרשים הנ"ל, והוא בסוטה י"ג א', באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה וכו', וכן איתא מפורש בירושלמי ברכות פ"ט ה"ה אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה, הרי דגם בגמרא דרשות חלוקות בענין זה, וא"כ אין להקשות מאגדה אחת על אחרת. –
ודע דכלל דרשא זו מיום שברא הקב"ה את עולמו לא הי' אדם שהודה להקב"ה עד שבאת לאה, צ"ע טובא לכאורה מב"ב י"ד ב' דהמזמור בתהלים (קל"ט) ה' חקרתני ותדע אמרו אדם הראשון, עיי"ש ברש"י, ובאותו המזמור אמר אודך על כי נוראות נפליתי, ואפשר לומר דהכונה הכא דמין הודאה של לאה אשר נפל בחלקה יותר מן המגיע לה, כמש"כ, בזה היתה היא ראשונה, והודאת אדה"ר היתה בכלל על נפלאות ה'. .
(שם שם)

ותהר. עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה'. שהוסיף על חלקי. כדרך שהודה לאה הודו בניה. יהודה הודה במעשה תמר. דוד הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו (תהלים קלו א). דניאל אמר לך אלה אבהתי מהודה ומשבח אנא (דניאל ב כג).

הפעם אודה את ה'. ראתה שיהודה הודה על מעשה תמר לכן אמרה אודה את ה':

ותעמד מלדת. כי לאה בשנה ראשונה ילדה ראובן ובב' שמעון ובג' לוי ובד' יהודה ובה' עמדה וזה ותעמוד מלדת ונתנה שפחתה ליעקב ובו' יששכר ובז' זבולון ודינה בכרס אחד דלא כתב בדינה ותהר וזבולון דינה ויוסף נולדו בפרק אחד כולם נולדו בז' שנים:

ותעמד מלדת כתב בה לשון עמידה כי לאחר מכן שבה אל לדתה, ולא שבה עד לאחר לידת אשר.

ותהר עוד ותלד וגו' ותעמוד מלדת. אומרו ותעמוד מלדת ולא ותפסוק לומר שעמידה טובה היה לה בזה אשר ילדה בזה ובבא.

רש"י ד"ה הפעם אודה, שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות. ע"כ. לשון רש"י קשה - כלום אין חובה להודות גם על המנה הראויה? לכאורה אין זה עולה עם דעתי באשר לחובת החזקת טובה. וצ"ע. (פ' ויצא תשס"ה) בברכות ז ע"ב איתא: אמר ר' יוחנן משום רשב"י מיום שברא הקב"ה את עולמו, לא היה אדם שהודה להקב"ה, עד שבאתה לאה והודתו, שנאמר "הפעם אודה את ה'". ור' תורה שלמה על אתר (אות קיג) בהערה, שהביא גרסת ילקוט המכירי (תהלים מו): ...עד שבאת לאה והודאתו שנאמר "הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה". ומבאר לפי גרסה זו שמיום שברא ה' את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה בפירסום כזה. לאה היתה הראשונה שקראה שם בנה על שם ההודאה ונשאר זכר ההודאה שלה לדורות עולם. נמצא אם־כן, שבלא ספק הודתה לאה גם על השלושה הראשונים, אלא שהפעם - כיון שקיבלה יותר מחלקה - הנציחה הודאתה בשם בנה לדורות עולם. ור' ראב"ע על אתר.

ותעמד מלדת, באותו הפרק, וזה היה סבה מאת האל כדי שילדו גם השפחות, ליעקב:

על כן קראה שמו יהודה. היא גרמה לו השם.

על כן. כל מקום שנאמר על כן מרובה באוכלוסין.