Kommentar zu Jeschijahu 4:2

ביום ההוא. לאחר שיכלו נוי תכשיטי הנואפות והנבלות לא תכלה (ס"א לא תסולה) עוד צבי נוי כבודם באלה:

ביום ההוא יהיה צמח ה', הוא הדור הנשאר, והצדיקים שימצאו בתוכו הם יהיו צבי וכבוד בית ישראל ופרי הארץ, הם מעשי הצדיקים ופרי מפעליהם יהיו לגאון ולתפארת:[הערה:דע כי קניני המעלות הם משני מינים א) מעלת הגשם בחמרו וחיצוניותו המושג חוש ומדמה, כמו היופי החן והתואר ויפול עליהם לשונות צבי חמדה תאוה ודומיהם, ב) מעלת הדבר צד צורתו או מעלה מוסריית, שלא תושג רק באמצעות השכל והדעת כמו מעלת החכמה והזקנה. החוש לא ישפוט לכבד את החכמה או הזקנה, רק השכל יחייב זאת, השכל יגזור אומר, החכמה מכובדת מצד שהיא מעלה צוריית, הזקנה מכובדת מצד שהיא מעלה מוסריית, ועל מעלות אלה יפול לשונות של כבוד. מבואר כי שני לשונות שיחס אל צמח ה', צבי וכבוד, יחד אליו מצד שתי בחינותיו, צבי מצד חמרו, וכבוד מצד צורתו, רצה לומר צמח ה' שהיא פליטה הנשארת יהיה שלם אם בחמרו מהודר ביופי והדר לעיני רואים, אם בצורתו יהיה מכובד כי ישיג שלימות הנפשית והרוחנית - ודע כי גאון ותפארת שבמשפט השני, שיחס אל פרי הארץ, מגבילים עם צבי וכבוד גאון הוא גאון הדבר ועוזו המושג מצד החוש ומגביל עם צבי, שהוא גם כן חושיי, ותפארת, היא מצד מעלה צוריית, מושגת מן השכל כמו תפארת החכמה התבונה ויתר המעלות הנפשיות, ומגביל עם שם כבוד שבמשפט הראשון. - אולם ההבדל בין צבי וגאון. ובין כבוד ותפארת? דע כי קניני המעלות בין החומריות בין הצוריות יתחלקו לשתי חלוקות. א) המעלות שיש לאיזה עצם מצד התולדה והטבע, בין הגשמיות התואר היופי ודומיהם, בין הצוריות הזקנה ודומיה. ב) אשר קנה על ידי הבחירה והשקידה וההשתדלות, בין הגשמיות הלמד תכסיסי מלחמה, העושר ודומיהם, בין הצוריות העוסק בחכמה, המתקן מדותיו, הירא ה' ודומיה. וכבר הסכימו החוקרים, כי לא יתכן התפארת אל מעלה טבעיית, רק אל מעלה הנקנית בבחירה ורצון, כי כמו שלא נפאר הדבורה בשלמות מלאכתה בבית השעוה הששיות, השממית בכורי עכביש אשר תארוג חורי, כי הוא טבעי להם, כן לא יתפאר האדם בתואר ויופי או בזקנה. וע"כ יכבדו את הזקנים ויפארו את החכמים, וזה ההבדל בין כבוד ותפארת במעלות הבאים מצד הצורה, הכבוד ראוי אל מעלה טבעית, והתפארת אל מעלה בחיריית. וזה בעצמו גם כן ההבדל בין צבי לגאון במעלות החומריות, צבי יפול על מעלות חושיות גשמיות טבעיות, וגאון על מעלות גשמיות שקנה מצד שקידתו, כי לא יתגאה אדם במעלה טבעיית כמו שלא יתפאר בה, ואם יתגאה בה אינו גאון אמתי שכיון אליו פה. עפ"ז נבוא אל הביאור, החוזה צייר את הדור ההוא הנשאר פליטי חרב אחרי האבדון הכללי שהיה אז לבית ישראל, ליער צומח עצים או פרדס, שנכרתו כל שריגיו וענפיו גזעיו ושורשיו עד לכלה, ואחר שנחרב צמח שנית בחפץ ה' ויעש בדים ופארות, וזה קרא פה צמח ה' כי לא ידי אדם עסקו בו זאת הפעם אך ה' לבדו. והוא המשל אל הדור ההוא החדש אשר צמח בחפץ ה' תחת הדור הנכרת בידי חרב. וצייר את הצמח הזה שיהיה לצבי ולכבוד, רצה לומר שימצאו בו שני מיני השלמיות, הגשמי בגבורה ועושר, והרוחני בחכמה ודעת ויראת ה', אבל לא ייחס אליו גאון ותפארת, כי לא צמח בהשתדלות אדם רק בדבר ה', מעתה מעתיק את עצמו בחזיונו ומצייר את הצמח הזה אחרי גדלו ויפרה ויוציא ציץ ויעש ענבים שזה קרא במליצתו פרי הארץ, שייחס הפרי אל הארץ לא אל ה' כמו הצמח, כי הפרי שיעשה יהיה מצד עצמו וכחו ומצד הארץ. וזה בנמשל, אחרי שיפרה הדור ההוא ויתחזקו במע"ט שיעשו הצדיקים, שזה פרי הצמח ותנובתו, ענפי הכרם אשר נטע ה', והמעשים מיוחסים אל הדור עצמו כי זה תלוי בכח בחירתם, ע"כ יחס עליהם הגאון והתפארת שייחסו אל מעשים בחיריים, שלעומת שהיו תחלה לצבי לגאון על ידי גבורתו ועשרו. ולעומת שהיו לכבוד יהיו לתפארת, שהכבוד לא יירשוהו רק המתכבד לבד, עתה על ידי מעלותיו הנפשיים יצדקו בו רבים ובו יתהללו:ע"כ]:

ביום ההוא. ר״ל אחר שיתמרק עון ישראל בקושי ובמרבית היסורים אז תהיה גאולה שלמה ויהיה צמח ה׳ להדר ולכבוד והוא משיח בן דוד הנקרא צמח כמש״ה והקימותי לדוד צמח צדיק (ירמיהו כ״ג:ה׳):

לצבי. להדר ויופי כמו וצבי עדיו (יחזקאל ז):

ביום ההוא. כבר פירשנו למעלה כי ביום ההוא ביום התשועה בבא הגואל, ופירוש צמח ה' משיח בן דוד, כמו שנאמר והקימותי לדוד צמח צדיק:

ביום. צמח יי', יש אומרים על חזקיהו, והנכון בעיני שהם צדיקי ירושלם שימלטו:

ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד וכו'. י"מ באחרית הימים שיתוקן העולם במלכות שדי יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד שלא יהיה כראשונה שנמשך המות מעץ הדעת ופרי הארץ פירות שנשתבחה ארץ ישראל לא ימשך מהם שום קלקול אלא יהיה לגאון ולתפארת:

ביום ההוא יהיה צמח ה' וכו' עד סוף הפרשה, הרב ר' אברהם אבן עזרא בשם ר' משה הכהן צמח פירש כמשמעו שיתן השם ברכה בפירות הארץ, אמנם שאר המפרשים פירשו הפסוקים האלה על הצדיקים והחכמים שהלכו בגלות בבל החרש והמסגר ודניאל וחבריו שיהיו לצבי ולכבוד ומעשיהם יהיה לפרי לגאון ולתפארת, ואחרים פירשו אותם על זרובבל ובנין בית שני, ואחרים פירשו אותם על משיח צדקנו במהרה יגלה, וכן תרגמו יונתן. ויותר נכון על חזקיהו מלך יהודה כי מאחר שהתבאר שהפרשה שעברה היתה על ענין אחז תהיה הנבואה הזאת שנאמר בה ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי נאמרת על חזקיהו בנו שהיה בזמן ההוא ומלך אחרי אחז אביו, וקראו הנביא צמח ה', לפי שחזקיהו היה צדיק בן רשע וכאלו לא היה אותו צמח מאותו עץ שיצא ממנו אבל היה צמח ה' שהצמיחו להושיע עדת יהודה, ולכן אמר שיהיה אותו צמח לצבי ולכבוד כי אחרי מפלת סנחריב ואחרי שחלה חזקיהו ונעשה לו נס בכל המעלות היו מכבדים אותו כל המלכים, ומלך בבל עם כל תוקפו וגבורתו שלח לו ספרים ומנחה כמו שיבא אחר זה, ואומרו ופרי הארץ לגאון ולתפארת לא נאמר על חזקיהו כי אם על אנשי דורו, ולכן המשיל אותו בצמח ה' כי הוא היה פרי העץ הנבחר שבמינו ואנשי דורו המשיל לפרי האדמה, וזהו אמרו ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפי שבימיו זכו ישראל לכל המעלות ובפרט למעלת התורה והחכמה וכמו שאמרו חכמים ז"ל (סנהדרין צ"ד, עב) שבזמן חזקיהו לא היה אדם מדן ועד באר שבע שלא היה בקי בטומאה וטהרה, ואמר לפליטת ישראל כי הם היו פליטה מאותם שהרג מלך ארם ופקח בן רמליהו וגם היה בהם פליטה מן הגולה אשר הגלה מלך אשור בשומרון, וזהו אמרו אחר זה (ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו, רוצה לומר שאותה פליטה אשר תשאר בירושלם בימי חזקיהו לא יהיו רשעים ואויבי ה' כאשר היו בימי אחז אביו אבל יהיו צדיקים וטובים עד שלכל אחד מהם יאמר קדוש כי כמו שבהיות מושל מקשיב על שפת שקר כל משרתיו רשעים ככה כמו שאמר במסכת חולין (דף ד ע"ב) בהיות מושל מקשיב על שפת אמת כל משרתיו צדיקים וכן היה ענין חזקיהו עם אנשי דורו, ואמרו עוד כל הכתוב לחיים בירושלם קדוש יאמר לו, פירושו כל אותם אשר תגזור החכמה האלהית שישארו חיים בירושלם כי ספר החיים יאמר על הרצון האלהי וכמאמר אדוננו משה (שמות ל"ב, לג) מספרך אשר כתבת, וכן נאמר בדניאל (י"ב, א), ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר שענינו כל אשר ימצא בימים ההם חי, והנה אמר כאן ציון וירושלם על כל מלכות יהודה שהוא היה העיקר ואמרו אחר זה (ד) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלם ידיח מקרבה, יש אומרים כי הוא נקשר עם הקודם. כלומר, והנה זה יהיה כאשר ירחץ ה' את צואת בנות ציון, ולשון אם במקום הזה אינו לשון ספק כי אם ודאי, כמו אם כסף תלוה את עמי ואם תקריב מנחת בכורים, כך פירשו המפרשים. ולפי דעתי הפסוק הזה אם רחץ ה' אינו דבק עם הקודם אליו כמו שאמרו, אבל הוא דבק עם מה שאחריו, וענינו שלפי שלמעלה האשים הנביא את אנשי דורו בשני אשמות אחת בענין ההנהגה ושנית בענין הנשים כמה שאמר עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו וזכר עונשם, אמר עתה כי אם ירצה הקדוש ברוך הוא ברחמיו וברב חסדיו לרחוץ את צואת בנות ציון שהיא אשמת הנשים אשר זכר ואת דמי ירושלם בענין ההנהגה, ידיח מקרבה שהוא גם כן לשון רחיצה לפי שהרוחץ הכלי יכלה ויסור משם הלכלוך והטנוף, ותהיה השטיפה וההדחה ההיא ברוח משפט וברוח בער, רוצה לומר שישים בלבב המנהיגים רוח משפט ובלבות הנשים רוח בער שיבערו מקרביהם הגאוה והזנות הנה אז כשיהיה זה יביא ה' (ה) על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם וגומר, והנה שם הדבר מסופק באומרו אם רחץ ה' לפי שכפי רשעת הדור בימי אחז לא היה אפשר שישובו אל ה' האנשים והנשים אם לא יערה עליהם רוח ממרום, על דרך מה שאמר הנביא השיבנו ה' אליך ונשובה, ואל תתמה במה שבא גזרת המאמר הזה בוא"ו, וברא ה', כי כן מנהג הלשון כמו שאמר תחלת דבר ה' בהושע ויאמר ה' ליהושע, נאמר מכון הר ציון על ירושלם והר הבית ובית המקדש, כי כולו מכון אחד, ועל מקראיה נאמר על כל ערי יהודה שהם תחת ממשלת ירושלם, והנה מה שאמר כאן שיברא השם עליהם ענן ביום ועשן ונוגה אש להבה בלילה, הוא לדעת המפרשים כמו מה שאמר ביציאת מצרים (שמות י"ג, כב) לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם, כי היה חופף אז הקדוש ברוך הוא עליהם, ובמה שאמר כי על כל כבוד חופה, רוצה לומר על כל דבר שיש לו כבוד נוהגים לעשות למעל' ממנו חופה וכסוי, ואמר שאותו ענן אשר יהיה חופף עליהם תהיה אליהם (ו) סוכה לצל יומם מחורב רוצה לומר להצילם מחורב חום השמש וגם כן יהיה למחסה ולמסתור ביום זרם ומטר, וכן אמרו במדרש שבעה חופות יש כאן ענן ועשן נוגה אש להבה חופת שכינה וסוכה, ואמנם מה יהיה הענן הזה ועשן ונוגה אש להבה, ומה יהיה ענין הסוכה ההיא האם יהיו ענני כבוד או סוכות ממש, הנה נדחקו המפרש' ובדו דברים מלבם כדי לישב כל זה על פי פשוטו ולא עלה בידיהם, לפי שבין שתהיה הנבואה כמו שזכרתי בשאלות על ימי חזקיהו, או על החרש והמסגר ודניאל וחבריו שהלכו לבבל, או על זרובבל שהוא בבית שני, אין ספק שלא מצינו שהיה שם לא עמוד ענן ולא עמוד אש ולא סוכות וחכמים זכרונם לברכה לא זכרו שיהיה דבר מזה לימות המשיח עם היות שבמסכת חגיגה אמרו שסוכה של ענן עב יברא הקדוש ברוך הוא ביום הדין על ישראל להצילם מהחום אשר תלהט הרשעים כמו שאמר (מלאכי ג', כ) ולהט אותם היום הבא, ולמחסה מזרם האש שיורד על הרשעים וממטר הגפרית והפחים שירד גם כן עליהם כמו שאמר ימטר על רשעים פחים אש וגפרית וגומר, אבל זה כלו הוא דרך דרש ועל יום הדין דרשוהו ואין זה דרושנו פה, ולכן אומר אני שהדבור הזה כולו המשליי ואינו כפשוטו, יאמר שבימי חזקיהו יהיה הש"י שומר את ירושלם ואת יושביה בהשגחה נפלאה ובשמירה מעליא כיום עלותם מארץ מצרים, ולכן אמר בדרך משל, וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה שהוא משל לשמירה האלהית ולהנהגה העליונה ולכן המשיל אותה גם כן לסוכה שתהיה לצל יומם מחורב למחסה ולמסתור מזרם וממטר, והחורב והזרם והמטר הוא משל לאויבים ובפרט לסנחריב וכל חילו אשר באו על ירושלם לשחתה ושומר נפשות חסידיו הגין על העיר למענו ולמען דור עבדו כמו שיגיד אחר זה: ועם זה הותרה השאלה הששית:

יהיה צמח ה'. לכם לנוי:

ופרי הארץ. גם זה על המשיח יאמר:

לגאון. לממשל רב וכן לפני שבר גאון (משלי ט״ז:י״ח):

לצבי. פירושו חפץ, או הדר ותפארת, כמו צבי היא לכל הארצות, לעטרת צבי, ופרי הארץ הוא אומר גם כן על המשיח, מתחילה יהיה כמו הצמח היפה שישמח האדם בראייתו וכשיגיע להיות פרי יהנו עוד ממנו וישמחו בו יותר, כן מלך המשיח מתחילה ישמחו ואחר כן כשיעשה מעשה וינצח מלחמת גוג וישים הארץ שלוה ושקטה שכל העולם ייראו ממנו, אחר כן יהיה לגאון ולתפארת שיתגאו ויתפארו בו על כל הגוים, ואמר לפליטת, כמו שכתוב והסירותי מקרבך עליזי גאותך והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בה' וגומר, וכן אמר הנה והיה הנשאר, ויונתן תרגם צמח ה' משיחא דה' ותרגם ופרי הארץ ועבדי ארעא:

לצבי. כמו צבי היא לכל הארצות (יחזקאל כ, ו'), כמו הדר, ויש אומרים שהוא מגזרת ארמית למאן די יצבי יתננה (דניאל ד' י"ד), ור' משה הכהן פירש צמח כמשמעו, שהשם יתן ברכה בצמח ובפרי:

לצבי ולכבוד. הם הצדיקים הנשארים בם והחכמים תלמידי התורה בהם יתלו את צבי כבודם:

לפלטת ישראל. להנשארים שחסו במקום ועמדו באמונתם:

לפליטת. לשארית:

ופרי הארץ. הם בני הצדיקים פרי עץ חיים הם יהיו לגאון ולתפארת אשר בהם יתפארו ויתהללו פליטת ישראל צבי. הוא נוי דבר צביון שיש חפץ בו: