Könige I 13:27 Kommentar: אלשיך

וַיְדַבֵּ֤ר אֶל־בָּנָיו֙ לֵאמֹ֔ר חִבְשׁוּ־לִ֖י אֶֽת־הַחֲמ֑וֹר וַֽיַּחֲבֹֽשׁוּ׃

Er befahl darauf seinen Söhnen: sattelt mir den Esel. Sie sattelten ihn.

אלשיך

וידבר אל בניו לאמר כו'. הנה אומרו לאמר הוא בלתי צודק כי אינו לאמר לזולת אך הנה אין ספק כי בניו מיאנו להניח את אביהם ללכת באומרם פן יפגענו האריה ההוא וימיתנו או בטבע כי האריה ממית את המתקרב אליו או בהשגחה כי כאשר המית האריה את האוכל כן ימית את המאכיל על כן לא ירצו בניו לחבוש את החמור לאביו כ"א אדרבה יעכבו בידו שלא ילך שמה כי שם יהיה לו למזכיר עון להתפש על כן הוצרך אביהם לדבר להם תחלה ענין שאחרי כן ישמעו ממנו להכין הליכתו והוא לדבר להם כי לא בטבע היה הדבר ההוא ואשר האריה שהמיתו הוא שאמרו אין זה כי אם שכאשר ע"י הגמילות חסד שעשיתי עמו זכיתי להנבא אמת בשם ה' כך הוא אשר על ידי זכיתי האריה שהוא מצד החסד על הזכות ההוא משמרו וא"כ איפה ודאי הוא של מי שעל ידי זכה שישמרנו שלא ימית אותו כי אדרב' מצוה גוררת מצוה כי כאשר זכיתי לעשות עמו חסד האכילה אזכה לעשות עמו חסד הקבורה וא"כ לא אמות כי אחוה כי קבור אקברנו ושלום יהיה לי והוא במה שכתבנו שעלה בדעתו כי מצוה היה עושה משלשת הטענות שרמז לו באומר השיבהו אתך כו' כי אפי' מה ששקר כיזב באומרו גם אני כמוך חשב כי מותר לשנות לעשות מצוה וע"פ הדברים כאלה ירצו בניו לחבוש את החמור לאביהם ולהניחו ללכת וז"א וידבר אל בניו לאמר כי הקדים ודבר להם דברים כדי לאמר אח"כ חבשו לי את החמור שאלך ויחבושו ע"י כן ולא מיאנו ואמר שקברו בקברו אשר כרה לעצמו למען שים עצמותיו גם המה עם עצמותיו כאשר צוה לבניו ויספדו לו הוי אחי כלו' שאם היה מת בכבודו בעירו היו סופדים ואומרים הוי אחי והוי הודו אך עתה שפנה הודו כי מת בעונו פנה הודו וכבודו ולא נספד כי אם הוי אחי על האהבה שהיתה לו כאחוה:
Einen Rabbi fragenBookmarkShareCopy