Kommentar zu Tehillim 114:1

מעם לועז. עם שפת לשון אחר שאינו לה"ק, וחבירו את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה וגו' (שם לג), ונו"ן ולמד נחלפות זו בזו כמו נשכה שהוא לשכה בספר עזרא (נחמיה יג):

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז: עיין בפרק קמה פסוק כא. הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם וכו':
(פסחים קיז - ע"ב)

לועז. מדבר לשון אחרת שאינו לשון עברי, כלומר יצאו שלא היו מבינים לשונם אף על פי שאי אפשר שלא היו מבינים שהרי היו ביניהם כמה שנים אפשר שקצתם היו מבינים, אותם שהיו עובדים ביניהם והיו בהם שלא יצאו ממקומם שהיה מיוחד להם והיא ארץ גושן והיו מדברים לשון עברי, ואפילו אותן שהיו יוצאים ביניהם עם המצרי היו מדברים לשון מצרים בהכרח, אבל בינם לבינם היו מדברים לשונם שהוא לשון עברי והיו מוכרחים ללשון אחרת והאל ית' הוציאם מאותו העם שהיה לועז: