Kommentar zu Tehillim 72:25

לשלמה. על שלמה בנו התפלל תפלה זו שצפה ברה"ק שהוא עתיד לשאול מאת הקב"ה לב להבין לשמוע משפט:

לשלמה. זה המזמור חברו דוד על שלמה בנו כשהמליכו, ואמר בסוף המזמור כלו תפלת דוד בן ישי, כי בסוף ימיו היה זה שהיה שוכב במטתו, ולא קרה לו דבר אחר יאמר מזמור עליו, ובזה המזמור כלו תפלותיו ומזמוריו והוא סוף הספר האחד מהחמשה ספרים שיש בספר הזה, ולא סידרוהו המסדרים שיהיה זה הספר אחרון, כי ראוי לחתום הספר בדברי הילולים ובמזמורי הללויה בעבור כי המזמורי' הם לעתיד בשוב ישראל מהגלות. ויש מפרשים על מלך המשיח, וכן קראו בספר שיר השירים האלף לך שלמה:

לשלמה אלהים וכו'. הנה מזמור זה יוסד על שלמה שהוא מילוי הירח חמשה עשר מאברהם עדיו ועל מלך המשיח שהוא חזרת חידוש הירח במילוי מתמיד לעתיד לבא והם דברי דוד ואמר לפניו יתברך הנה לשלמה בני שני דברים אני שואל שתתן לו אחד למה שהוא מלך ואי אפשר בלתו והשני תתן לו להיותו בני ושניהם לעבודתך והם שני דברים שהעולם מתקיים בהם שהם משפט וצדקה ופירש אותם אחד שתתן בו ידיעת משפטיך לשפוט את העם שלא יצא משפט מעוקל מתחת ידו והשני הוא צדקה מאתך כענין היות הון ועושר בביתו וז"א לשלמה אלהים שהוא מדת הדין תסכים משפטיך למה שהוא מלך תן כי המלך צריך לשפוט את העם ולכן יחוייב לדעת משפט ועל השנית אמר וצדקתך לבן מלך שהוא צדקה מאתך בשופע רב טוב למה שהוא בן מלך שהוא בני שיצטרף זכותי לזה:

משפטיך, וצדקתך. המשפט הוא בין אדם לחברו והצדקה בין אדם למקום, כמ''ש ישעיה (א' כ''א) :

לשלמה, למלך תן - נבואת דוד, או אחד מהמשוררים על שלמה או על משיח והוא אות למ"ד, כמו בעבור, כמו וללוי אמר כי תומיך ואוריך, לנכח השם.

לשלמה. ר״‎ל התפלה זו התפלל על שלמה בנו:

לשלמה אלהים. האל"ף בגעיא:

לשלמה אלהים משפטיך. ס"ת גימטריא אדנ"י כיוין שבימי שלמה תהיה סיהרא באשלמותא וזה רמז לשלמ"ה אלהי"ם שתהיה סיהרא באשלמותא. ואפשר לרמוז מ"ש פרק חלק בקשו עוד למנות אחד יצאת ב"ק ואמרה המעמך ישלמנה ופירשתי בעניותי שהוא זכה דבימיו היתה סיהרא באשלמותא ומיום ברוא אלהים אדם לא זכה שום אחד דבימיו היתה סיהרא באשלמותא כי אם הוא ודבר זה לבד מספיק שיזכה לעוה"ב וז"ש הב"ק המעמך ישלמנה כלומר אתם שרוצים למנותו האם זכיתם שתהיה סיהרא באשלמותא כמו שהיה בזמנו וז"ש ישלמנה. ואפשר דוד הע"ה ברוה"ק כיוין לזה לשלמה אלהים פשטו שמדבר על שלמה לבד ובלבו לשלמה שהיתה שלמה אלהים. סיהרא באשלמותא. ובעבור זה משפטיך למלך תן שתצילהו מהסנהדרין וכמו שהיה דנפק בת קול:

לשלמה, תפלה זו יסד דוד ע"ה עת המליך את שלמה בנו, והיא היתה התפלה האחרונה שיסד בימי חייו כמ"ש כלו תפלות דוד, אלהים משפטיך למלך תן, הנה המשפט הראשיי הכללי הוא היסוד, והוא הפלס שבו ישקלו המחוקקים כל הנימוסים הפרטיים, שכל ענין חלקי אשר יובא לפני השופטים צריכים לבחנו ע"פ החק העליון של המשפט הראשי, אולם הפילוסופים כולם הודו שא"א לשכל האדם למצוא החק העליון והיסוד הראשי של המשפט, והוא רק אצל האלהים שאצלו נמצא התבונה הכללית, וע"כ בקש משפטיך למלך תן, שהוא שיתן לו המשפטים הראשים שהם אצל ה', שמאתם יסתעפו כל המשפטים החלקיים, וכמו שבקש שלמה עצמו ונתת לעבדך לב הבין לשמוע משפט, היינו שיסודי המשפט יהיו טבועים בלבו כפי מה שהם אצל המחוקק העליון הבב"ת, ויש הבדל בין משפט וצדקה, שהמשפט הוא בין אדם לחבירו, והצדקה היא צדקת המעשים בין אדם למקום, והנה גם הצדקה לא ימצא האדם מעצמו, כי דרכי הנפש רבות מאוד, והמעשה הנרצה לאלהים נעלמת, וא"א לדעת ארחותיה רק מאלהים, וע"ז בקש וצדקתך לבן מלך וכבר בארתי (ישעיה סי' ט' עמ"ש להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה) שהקמת המלך והכנת כסאו בתחלה הוא ע"י המשפט, כמ"ש ושפטנו מלכנו, אבל שתתקיים המלוכה לזרעו אחריו דור דורים, זה תלוי בזכות הצדקה, כי בצדקה יכון כסא, ועז"א משפטיך למלך תן, תן לו המשפט מצד המלוכה, ותן לו צדקתך מצד שהוא בן מלך, שהמלכות בידו בירושה מאב לבן, ומעתה יבאר תחלה איכות המשפט (פסוק ב' ג' ד') ואח"כ יבאר ענין הצדקה:

משפטיך. חכמת דינך שצוית בתורה:

משפטיך למלך תן. תן לו דיעה ובינה לשפוט במשפט ובצדק והפסוק השני פירושו של הראשון:

והחל אלהים - בעבור משפטיך. והטעם שהשם נתן לו רשות לעשות משפטי אלהים.

אלהים משפטיך וגו׳‎. דוד צפה ברה״‎ק שעתיד שלמה בנו לשאול מה׳‎ לב מבין ועשות משפט לזה התפלל עליו ואמר אתה אלהים תן לו לב לעשות משפט התורה:

ד"א הורד מצרימה. לשון שולטנות. המד"א וירד מים עד ים (תהלים עב ח). הורד לשון כיבוש. שכיבש את המצריים. כמו כי הוא רודה (מ"א ה ד).

וצדקתך. לצדק את הדין:

וצדקתך. פירושו ישרך: וטעם לבן מלך. אתה ציויתה המלוכה לו ולאביו וכיון שבמצותיך ימלוך תן לו שיהיה מלך צדק:

וככה וצדקתך – ושיהיה שופט צדק.

וצדקתך. תן לו מתן זה בצדקה:

מלך ובן מלך. שניהם בשלמה אמורים, דבר אחר משפטיך למלך תן היסורין יהו כלים בי והצדקה עשה לבני שיהיה שלום בימיו:

לבן מלך. לשלמה שהוא בן מלך:

ושני הדברים לעבודתך מה ששאלתי משפטיך הוא על כי ידין עמך כלומר כי אין עמך כיתר עמים כמו שאמרו ז"ל שאמר שלמה מי יוכל לשפוט את עמך הרב כי אם היה עם אחר כי אטול מאחד שלא כדין אינו כל כך קשה אבל הנוטל מישראל פרוטה שלא כדין הוא מתחייב בנפשו וזהו אומרו ידין עמך כלומר כי להיות עמך המיוחד צריך דעת משפטיך כי אינן כיתר עמים ומה שאמרתי וצדקתך לבן מלך שהוא שתעשה עמו צדקה בהון ועושר הוא כדי שידין עמך בצדק שיעשה בן מלך כמלך אביו והוא מאמרם ז"ל ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו כיצד הוא משפט וצדקה אם היה מחייב את העני בדין ולא היה לו לשלם היה עושה צדקה עמו ופורע משלו וז"א בצדק כי יעשה משפט וצדקה כי ידין עמך בצדק שיהיה הדיינות בצדקה שהוא לפרוע בשביל העני ואם יאמר אומר יזכהו בדין ולא יפרע בשבילו כי אי אפשר כי בכלל הדיינות הוא שישפוט ענייך במשפט ודל לא יהדר בריבו על כן צריך לחייבו ולפרוע בשבילו. או שיעור הכתוב שמתחיל במאי דסליק מניה מה שאמרתי צדקתך לבן מלך הוא כי ידין עמך בצדק שיעשה צדקה ומשפט כאביו ומה שאמרתי משפטיך למלך תן הוא לשפוט את העני במשפט לחייבו בדין אם הוא חייב ודל לא יהדר בריבו:

בצדק, במשפט. המשפט הוא לפי הנימוס הקבוע והצדק ישקיף על הענין והזמן והנדונים ולא ישקיף על הנימוס בהחלט רק יעשה לפנים משורת הדין (ישעיה שם) :

וככה פירוש, ידין וטעם וענייך – שהשרים, גם העשירים יתגברו עליהם.

וענייך במשפט. ולא יהדר פני העשיר הדן עמו:

ידין עמך בצדק וענייך במשפט. שתי הביתי"ן רפויות:

ידין, המשפט הוא כפי הנמוס הקבוע, והצדק הוא כפי הענין הפרטי, שלפעמים יטה מקו המשפט לעשות לפנים משורת הדין כפי הזמן והמקום והענין והנידון, ואמר כי ידין את העם בכלל לפי הצדק ולא יעמיד דבריו תמיד על דין תורה אם יראה שהצדק הפרטי יחייב להטות מן המשפט הכללי, כמו אם העשיר יש לו דין עם העני וזוכה לפי המשפט ולא לפי הצדק, יכוף את העשיר לעשות לפנים משורת הדין, אבל ענייך ידין במשפט, שדין העניים ישפוט ע"פ דין תורה, ויקוב הדין את ההר, ולא יטה משפטם אל לפנים משורת הדין בשאין לאל ידם לעשות כן מפני ענים:

וענייך במשפט. בדפוסים ישנים ובמדוייקים כ"י בשני יודי"ן והאי דמסיר בעל המסורת ג' בלישנא וחד מינייהו כי לא יחדל אביון וגו' לאחיך לעניך וההוא ביו"ד אחד כתיב לא קשיא מידי דלא נתית בעל המסו' רק לתת סי' לתלת מלין דשוין אהדדי בלישנא בקריאה ולאו לענין חסר ומלא איתמר דגם תית עניך שבסימן ע"ד כתוב בשני יודי"ן והוא חד מהני תלת:

ותרעינה באחו. לשון ריעות. באחו לשון אחוה. אע"פ שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שהיו רועות באחו. כמו ישגא אחו בלי מים (איוב ח יא) אעפ"כ מדרש לכל דבר. מה לשון ריעות ואחוה שכל זמן ששובע בעולם בני אדם נעשים ריעים ואחים זה לזה ומוסיפין אחוה זה לזה. שמזמינין זה לזה. ואוכלין ושותין ושמחין. וכה"א תקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה (זכריה ג י). ואומר ישאו הרים שלום לעם (תהלים עב ג). בזמן שישאו הרים. שלום לעם.

ישאו הרים. בימיו:

ישאו הרים וגבעות. דרך משל על האומות שיצא שלום על ישראל בימיו, וכן היה בימי שלמה וכן יהיה בימות מלך המשיח ויחיו כל ישראל בצדקה וביושר:

ושמא תאמר לא יצטרך הון ועושר כי הלא הוא לבנה במילואה ויהיה רב טוב בעולם ויהיו כלם עשירים ורב שלומם ולא יצטרך לפרוע בעד העני כי כלם יהיו עשירים לז"א גם כי ישאו הרים שלום לעם ברוב תבואות כי השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך וכן וגבעות ישאו שלום לעם בצדקה מאתו יתברך על כל זה צריך תתן צדקתך לבן מלך שהוא עושר גדול בל יצטרך לעם:

בצדקה. צדקת המעשים (כנ''ל א') ושיעורו ישאו הרים וגבעות שלום לעם ובצדקה :

ישאו - הטעם כי בהיות המלך שופט צדק ירבה שלום בארץ.

ישאו הרים. ר״‎ל יצמיחו רב תבואות המביא שלום כי בעת השובע אין עין אדם צרה בחבירו:

ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה. לפי הפירוש שמדבר במשיח אפשר שהכונה ישאו הרים אלו האבות כמו שדרשו רז"ל בכתובים הדומים הרים אבות גבעות אמהות והכונה שתועיל זכות אבות שיהיה שלום לעם ואחדות שזה קיום התורה ולפי הרמז שיזהרו במדת השלום שהוא היסוד וגבעות אלו אמהות תועיל זכותם שידבקו ישראל בשכינה שנקראת צדקה וכיון שהדור זכאי גם המשיח ירום הודו ישפוט עניי עם וכו':

ישאו, והנה שיתמיד הצדק והמשפט באומה, תלוי, א. מצד השופט ועז"א ידין עמך בצדק, ב. מצד העם, שלפעמים יטו משפט מפני עניים, שעל ידי עניים יעשו עשק ועול, ועז"א ישאו הרים שלום לעם, שע"י שיהיה ריבוי תבואה בהרים כמ"ש אחר זה יהי פסת בר בארץ בראש הרים, על ידי זה ישאו להם אלומות השלום ולא יהיה ריב ועשק ביניהם, ולפעמים יטו משפט ע"י שהם רשעים ואין יראת ה' בלבם, עז"א שגבעות ישאו להם שלום ע"י הצדקה, שכולם יהיו עובדי ה' ויראיו:

שלום לעם. ומהו השלום שההרים נושאין כשהן עושין פירות אין עין הבריות צרה וקורא איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה:

וטעם הרים – שאין שם יישוב.

וגבעות. גם המה ישאו שלום בעבור צדקת המשפט:

וגבעות בצדקה. וגבעות ישאו להם שלום ע"י הצדקה שיעשו:

וטעם בצדקה – בעבור הצדקה ישאו הרים וגבעות שלום כדרך בבעל פעור. ויש אומרים: כי בצדקה, כמו: שלום.

ד"א האל. מקצתן אבל לעתיד לבא אתן את השאר. שנא' וירד מיד עד ים ומנהר עד אפסי ארץ (תהלים עב ח).

ישפוט יקח משפטם מעושקיהם:

כדי לשפוט עניי עם שהוא כי גם שלא יהיה לעם עוני מצד עצמם לא יעדרו עניים מחמת העם שיעשקו אותם ויטלו ממונם ובהיות מלך עשיר ישפוט אותם מיד עושקם ולא יירא מהם וז"א למעלה ענייך ואחר כך עניי עם ולזה צריך צדקתך לבן מלך וגם על ידי צדקתך שתעשה עמו לתת לו ברכת הון ועושר יושיע לבני אביון שבהיותם בני אביון הוצרכו ללוות מעשירים ואין להם לפרוע להתחייב בדין והמלך יושיעם כי יפרע בעדם וגם על ידי עושר יהיה לו כח שידכא עושק שישבר מתלעות עול:

וידכא. ענין שבר וכתיתה:

עני, אביון. האביון אין לו מאומה, ומקבל צדקה כמ''ש בכ''מ :

ישפוט - כדרך שפטני אלהים, יעשה להם משפט.

עניי עם. אף כי משפטם בדבר מועט יתן לב לשפוט:

ישפט עניי עם. העי"ן בגעיא בס"ס:

ישפט, מבאר כי עניני המשפט שלו בין אדם לאדם ישתרעו על ג' דברים, א. המשפט בין אדם לחבירו בעניני מקנה וקנין מלוה ולוה וכדומה, ועז"א ישפוט עניי עם, שלא לבד שישפוט משפט העשירים כי ישפוט גם דין עניים בין עני לעני, גם דין של פרוטה ישפוט כדין מאה מנה, ב. המשפט לתת לאביון חוקו, שבני אביון שאין להם מה לאכול יתן להם מזון ומחיה, ועז"א יושיע לבני אביון, ג. משפט נגד הגוזל והחומס והעושק להענישו ולדכאו, ועז"א וידכא עושק, הא' הוא מצד אהבת הצדק והיושר, הב' הוא מצד הנדיבות והרחמים וטוב המדות, והג' הוא מצד הקנאה, והגבורה ליסר עושי עול:

(א) או יאמר במה שאמרו ז"ל בגמרא על ויהי דוד עושה ומשפט וצדקה לכל עמו איזהו משפט שיש בו צדקה הוא הביצוע ונבוא אל הענין אמר משפטיך שהוא ידיעת המשפטים למלך שהוא שלמה הנזכר תן וצדקתך בהון ג"כ תתן לו כמדובר למעלה

עושק. גזלן וחמסן:

ועושק – הוא הלוקח הון חבירו במרמה ופיתוי ובסתר, ושלמה ברוב חכמתו יכיר העושק.

לבני אביון. החלושים ביותר בעבור העוני והקוטן:

(ב) ופירש ואמר מה שאמרתי שתתן לו חכמת ידיעת משפטיך וגם צדקתך שיהיה לו הון ועושר בביתו אין עיקר השאלה בשביל המון העם אשר ידם משגת כי הלא לנקראים עמך סתם אפשר ידין בצדק שיהיה דין בצדק שהיא פשרה ואין צריך לדעת משפטיך בעצם ולא להון ועושר כי אפשר יעשה פשרה ביניהם אך הנה וענייך הבאים לדין צריך במשפט בדין התורה בעצם כי אך דלים הם ואין שום אחד מוותר שוה פרוטה לכן צריך לדעת המשפטים לבל יטעה כחוט השערה:

וידכא עושק. הבא לעשקם:

(ג) ומי יתן שעניים לא יהיו כ"א שיהיו כלם עשירים ויהיה שלום ביניהם ולא יבאו לריב כי ישאו הרים שלום כו' ברב תבואות:

אתה אמרת ואקחה פת לחם. חייך שאני פורע לבניך. במדבר. בארץ. ולעתיד. במדבר. הנני ממטיר לכם לחם (שמות טז ד). בארץ. ארץ חטה ושעורה (דברים ח ח). לעתיד. יהי פסת בר בארץ (תהלים עב טז).

(ד) ויהיה אשר שאלתי שמשפטיך למלך תן כדי שישפוט עניי עם הם עניים מחמת העם שיעשקו אותם ויביאום לידי עוני וישפוט ביניהם אם יהיה דבר למשפט ואשר שאלתי תתן צדקתך לבן מלך ויעדרו עמים למלאות חסרונם יועיל העושר לבן מלך שע"י היות לו צדקה מאתך ברכת עושר ונכסים להושיע לבני אביון ולדכא עושק:

(א) עוד יתכן שיעור הכתובים כי מעתה שאל על שלמה ועל מלך המשיח כי שמהם שקולים כמאמרם ז"ל במדרש רבה על קרבן נחשון בן עמינדב כי אומרו שניהם מלאים כו' ירמוז על שלמה ומלך המשיח וכן יתכן שדוד הוא אומר לשלמה אלהים משפטיך למלך תן חכמה לדעת משפט וצדקתך שהיא רב טוב ומעלה עצומה אשר נדרת לו בתורת צדקה ככל מה שייעד לו הוא יתברך ע"י נתן הנביא מעוז ותעצומות על כל העולם תן לבן מלך הוא משיח בן דוד:

(ב) ובא ופירש מה שאמרתי כי לשלמה תתן משפטיך הוא למען ידין עמך בצדק הוא דין אמיתי ויותר ידקדק בעניים עד תכלית המשפט שאינם מוותרים דבר לעניותם וזהו אומרו בעם סתם בצדק שהוא שאם יראה שאינם עניים ולא יקפידו אם יקרב הדין אל הצדק ידין בצדק אך וענייך במשפט:

(ג) ומה שאמרתי וצדקתך לבן מלך הוא משיח הוא כי ישאו הרים שלום לעם כו' כי תרבה הברכה עד בלי די כי יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב ויהיה שלום רב בישראל ולא יצטרך לשפוט את כללות העם כ"א צריך ממשלה גדולה להציל עשוקים ולדכא עושקם בכח גדול וביד חזקה:

(ד) כי מה שישפוט אינו רק עניי עם אם יעשקם אחד העם וכן יושיע לבני אביון וידכא עושק:

ייראוך עם שמש. ממני ילמדו ישראל ליראה אותך כל ימי השמש והירח לדור דורים:

יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה א"ר זירא מאי קרא ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים וכו':
(שבת קיח ע"ב)

ייראוך עם שמש ולפני ירח. לעולם. וכן לדור דורים. כלומר ילמדו בימיו ליראה אותך עד שכל הימים ייראוך. ובאומרו עם שמש ולפני ירח כלומר כל זמן שהשמש והירח קיימים והוא דרך הפלגה:

ייראוך עם וכו' אחר בקשו על שלמה ועל מלך המשיח ככל הכתוב חלה פני אל על ישראל יזכו אל ימות המשיח בשובה ונחת ורב טוב לבית ישראל ואמר ייראוך עם שמש והוא כי הנה ידענו מרז"ל כי זכו אחישנה לא זכו בעתה עוד קבלנו מרז"ל כי לעתיד משיח בן יוסף נופל במלחמה בסובלו אשמות ישראל על שכמו ומלך המשיח הוא בן דוד שואל מאתו יתברך יתן חיים למלך בן יוסף המשיח וזהו חיים שאל ממך נתת לו כו' עוד למדונו רז"ל מה הפרש בין בא הגאולה בזמן אחישנה לזמן שהוא בעתה כי בבוא מקודם ע"י זכות שתהיה בשובה ונחת שיהיה כטל לישראל ובבואה בעתה בדור חייב יבאו חבלי משיח וימותו רבים שיערוף כמטר זמן הגאולה. ונבוא אל הענין והוא בשום לב אל אמרו עם שמש ולפני ירח כו' כי היתכן שיש דור דורים לפני ירח והוא בכל לילה ואם הוא כי על תפלת שחרית וערבית ידבר שיהיה לדור דורים למה השמיט תפלת מנחה. ועוד שכמו שאומר עם שמש יאמר ועם ירח . ועוד אומרו ירד כמטר ולא אמר מי הוא אשר ירד. ועוד אומרו יפרח בימיו צדיק ולא אמר יפרחו בימיו צדיקים. ועוד אומרו עד בלי ירח והאם יש זמן שיהיה העולם בלי ירח. אך הוא כי על יתרון הגדולה שבין זכו אחישנה ללא זכו בעתה פקח עיניו דוד ואמר ייראוך כו' לומר יהי רצון שייראוך עמך הנזכר עם שמש שהוא שיקנו יראת ה' כי תערה עלימו רוח ממרום עם שמש בטרם יחשיך שמש בית המקדש באופן שלא יהיה גלות לעולם ואם לא יתקיים זה כ"א שיהיה החרבן שיבא השמש כד"א אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב לפחות ייראוך לפני ירח דור דורים שהוא לפני בא זמן שוב הירח למקומה הוא מלך המשיח ונקרא כה כי הנה ידוע כי מלכי בית דוד נמשלו לירח כי הלך הלוך וגדול עד שלמה שהיה הירח במילואה שהיה החמשה עשר וממנו והלאה היו הולכין הלוך וחסור עד צדקיה שהיה התשעה ועשרים ואז חשך אור הירח והיה החרבן ויחזור הירח לאיתנה לעולם כי אז יהיה אור הלבנה כאור החמה ולא יחסר לעולם ועל כן יקרא את מלך המשיח ירח ואמר שבקש דוד שלפחות לפני ירח הוא לפני עת קצבת צאת הירח שהוא זמן של בעתה דור דורים מקודם ייראוך כי יזכו ישראל להחיש הזמן על ידי יראת ה' ואומרו ולפני הוא כאמרו או לפני כד"א ומקלל אביו ואמו והוא כמו שכתבנו שבקש תחלה ייראוך עם שמש שהוא קודם החרבן או לפני ירח וכו' לפחות דור דורים כלומר דור מהדורים שלפני הירח ולא סיים כ"א דור אחד מהם כי אין לבחירה קצבה שהוא זמן זכו אחישנה:

יראוך - וכאשר ידכא העושק יראוך כל העושקים.

ייראוך. בימיו יראו ממך ישראל בעת זריחת השמש ולפני הארת הירח ר״‎ל בכל עת:

ייראוך עתה מבאר מ"ש וצדקתך לבן מלך, הצדקה בין אדם למקום ויראת ה' תהיה קבועה בלב העם, עד שימליץ שיראוך עם שמש, יצייר את השמש והירח הסובבים במערכתם תמיד בלי שנוי ובלי הפסק מצד צוי ה', שהם יראים את ה' ושומרים מצותיו, וזה ההבדל בין יצורי ה' העליונים ובין האדם, שהאדם י"ל בחירה ויצרו יטהו לפעמים מלשמוע פקודת ה', אבל העליונים ששים ושמחים לעשות רצון קונם מבלי שינוי ונטיה, ויצייר שהדור ההוא יתדמו ביראתם את ה' ובהתמדתם לעשות רצונו כמו השמש והירח, כי כן לא ישנו רצונו בשום פעם ויראת ה' תשוב להיות טבעיית בלבם מבלי נטיה כלל לעבור על רצונו, וזה יתמיד לדור דורים כימי השמים על הארץ:

ולפני ירח. בעוד הירח קיים והם לפניו והרבה יש בלשון משנה בפני הבית ושלא בפני הבית:

יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ: דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה וא"ר זירא מאי קראה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה מאי טעמא דלמא מיטרפא ליה שעתא:
(ברכות כט ע"ב)

ולפני. פירושו ועוד. ואם על המשיח הוא בימיו תמלא הארץ דיעה את ה', ולפי זה לעולם אינו דרך הפלגה כי כן יהיה לעולם:

וטעם עם שמש – כל הימים שתעמוד השמש וככה ולפני ירח, כדרך: ידכאום לפני עש.

דור דורים. ר״‎ל וכן יהיה כל ימי הדורות כי שלמה יכוון לב אנשי דורו אל המקום והם יכוונו לב בניהם וכן לעולם:

יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ: תניא נמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום א"ר זירא מאי קראה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים וכו':
(ברכות ט ע"ב)

ירד כמטר על גז. ירד דברו בתוך עמך ובלבם כמטר היורד על ירק הגזוז שהוא צריך לגשמים לאחר שגזזהו כענין שנאמ' (עמוס ז׳:א׳) והנה לקש אחר גזי המלך:

גז. הוא העשב הנקצר:

ומה יהיה הריוח שייראוך ויזכו לאחישנה הלא המה תועלות רבות אחד כי תהיה ביאת המשיח לישראל כמטר על גז שהוא סמוך לכריתת השבלים שהיא האספסתא שעוד לחותו בו ומהרה יצמח מה שאין כן אחר תום הקץ וכל לחות זכות ישראל יחרב ויבש כי הוא ענין לא זכו בעתה וזהו ירד כמטר על גז שנית כ"א ייראוך קודם הקץ לא יהיה כמטר הבא בזעף כ"א כרביבים זרזיף ארץ הם רסיסי נחת משא"כ אם יהיה בעתה בהעדר זכות שיערוף כמטר צער חבלי משיח שהוא צער קשה:

גז. מלשון גזיזה:

ירד - מארמונו אל בית המשפט, או ירד משפט שהזכיר ישפוט עניי, כדרך יערוף כמטר.

ירד כמטר. תוכחת מוסרי שלמה ירד בחדרי לבות בני אדם לעשות פרי כאשר ירד המטר על הדשא הגזוז ממעל והשרשים נשארו מתחת אשר המטר הוא סבה למהר הצמיחה במהירות נפלא:

ירד, עם מה שיהיה לב העם מוכן אל יראת ה' ירד עליהם מוסרי המלך ותוכחותיו כמטר המצמיח העשבים, (עם מה שדמה אותם לשמש תפס גם משל המטר, שהשמש והמטר ביחד יצמיחו כל שיח השדה), על גז, על ירק הנגזז שהגז פותח פיו לבלוע המטר, כמ"ש והנה לקש אחר גזי המלך לפי' המפרשים, ר"ל שידמה תשוקותיהם לשמוע מוסרו כתשוקת העשבים לקבל המטר, כמ"ש יערף כמטר לקחי, ויחלו כמטר לי, והעשבים פיהם סתום והמטר מלחלח אותם משרשם, אבל העשב הגזוז פיו פתוח אל המטר, וכן יוכנו לקבל תוכחותיו ולהצמיח בלבבם צמחי היראה, ויותר מזה כי ירד כרביבים זרזיף ארץ במקום שלא צמח עדיין והרביבים יולידו את הארץ להצמיחה, כן יכין אל היראה גם אנשים אשר לא השכילו עד עתה מוסר ויראת ה':

זרזיף ארץ. לשון טיפים הוא בלשון ארמי במסכת יומא הוא מטו זרזיפי דמיא:

זרזיף. ענין נטיפה. אמר זה המלך יבא על העם לטובתם כמו המטר שירד על העשב הנקצר ומצמיחו עוד, וכמו הרביבים הנוטפים בארץ ומצמיחים מקום הצמא. ואם על מלך המשיח בימיו יהיו ישראל בהבטחה גדולה ובשלום אין כמוהו, וירד על ישראל שבגולה כעשב הנקצר שבבוא עליו מים יפרח ויצמח וירב לרוב:

כרביבים. טיפי המטר היורה כחץ והוא מלשון רובה קשת (בראשית כ״א):

ומלת גז – מפעלי הכפל מגזרת לגזוז גזי המלך.

זרזיף ארץ. הנוטף בארץ בעומק המחרישה:

זרזיף. ענין נטיפה ובדרז״ל זרזיפי דמיא (יומא פו):

זרזיף - מלה מארבע אותיות אין ריע לה. וטעמה: רווי או שובע.

יפרח בימיו צדיק. ישראל:

יפרח. ירבו צדיקים וטובים בימיו:

ועוד ג' משיח בן יוסף לא ייצטרך לסבול עונות ישראל וליפול במלחמה ויצטרך משיח בן דוד לשאל מאתו יתברך יתן לו חיים בעד משיח בן יוסף כמדובר כ"א מיד יפרח בימיו של ירח הוא בן דוד צדיק הוא משיח בן יוסף ולא שיפול בימיו והוא יקימנו וזהו יפרח בימיו צדיק כו' הכל תהיה הפרחה בימיו וגם יהי לו רוב שלום לבן יוסף בלי הפסק כ"א עד שהוא תמיד כד"א שוכן עד בטחו בה' עדי עד וגם לא יצטרך לחיות ע"י משיח בן דוד הנקרא ירח שיבקש רחמים שינתן לו שלום כ"א שיהיה לצדיק הנזכר הפרחה ורוב שלום מתמיד לעד בלי ירח שהוא בלי היות צריך אל הירח שיתפלל עליו כי אם שמעצמו יהיה לו שלום רב בלי ירח שלא יצטרך אל הנקרא ירח:

בלי. מל׳ בליה והפסד:

גז. עשב הגזוז

יפרח - המטר יפריח, על כן הזכיר יפרח. והטעם: שירבו הצדיקים ויפרח רוב שלום, או רוב שלום יהיה בימיו, עד שלא יהי ירח. והטעם: תמיד.

יפרח. יתגדל ויעלה מעלה מעלה:

יפרח בימיו. בגעיא ובמקף:

יפרח, מן הגז הזה וגשם תוכחותיו יפרח צדיק, הפועל צדק ומתנהג בו, ועי"כ (יפרח) רוב שלום עד בלי ירח, היינו לעולם:

ורוב שלום. יפרח בימיו ויהי שלום זה ארוך עד לעולם, וכל תפלה זו נתקיימה חוץ מדבר הזה לפי ששלמה חטא לפיכך לא נמשכה מלכותו שהמלכות נמסרה לדוד על תנאי אם ישמרו בניך את דרכי (ס"א דרכם) וישראל פרחו בימיו שנאמר (מלכים א ד׳:כ׳) יהודה וישראל רבים כחול וגו' ורוב שלום היה שנאמר וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו כל ימי שלמה:

ורוב שלום. גם כן יהיה שיעמוד:

רביבים. המטר הדק

ורוב שלום. יהיה לו רוב שלום ותתמיד עד שיבלה הירח ר״‎ל עד עולם:

בלי ירח, כלומר כל זמן שהעולם קיים. אם על שלמה הוא על דרך הפלגה כמו שפירשנו. ואם על מלך המשיח הוא כמשמעו שכל ימי עולם יהיה שלום:

זרזיף. נטיפה והזלה, ובדברי חז''ל מטא זרזיפא דמיא על רישיה :

וירד מים עד ים. כל א"י מים סוף ועד ים פלשתים:

וירד. אם על שלמה הרי נאמר עליו כי מושל היה בכל הממלכות, ואם על מלך המשיח גם הוא מבואר כי ממשלתו תהיה בכל העולם:

וירד מים וכו' אמר כי תבא ממשלתו בהדרגה כי תחלה ירד מים עד ים הוא מים סוף ועד ים פלשתים הוא תחום ארץ ישראל כד"א ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים ועוד מעט ימשול גם מנהר פרת שהוא סוף תחום א"י מן הצפון כד"א מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת אמר כי משם יתפשט עד אפסי ארץ:

וירד. ענין ממשלה כמו ורדו בדגת הים (בראשית א׳:כ״ח):

וירד - אם על שלמה מים – סוף.

וירד. ימשול מים הדרומי הנקרא ים האדום עד ים הצפוני הוא ים אוקיינוס ומנהר. היוצא מן העדן שהוא תחילת המזרח:

(ח-ט) וירד, עתה באר שע"י שיעשה משפט יזכה לשלשה דברים א. רוב הממשלה לדכא עמים תחת רגליו, כי ירד וימשול מים עד ים כמ"ש ושתי את גבולך מים סוף עד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, ולפניו יכרעו ציים שהם יושבי המדבר:

ומנהר עד אפסי ארץ. כי הוא רודה בכל עבר הנהר וגומר (שם):

מים ועד ים. פירש החכם אברהם בן עזרא להים הדרומי הנקרא ים האדומי יד ים צפון והוא ים אוקיינוס:

אפסי. קצות:

עד ים – פלשתים.

עד אפסי ארץ. עד סוף המערב:

ומנהר. הנהר יוצא מעדן שהוא תחילת המזרח:

ומנהר - זה פרת.

עד אפסי ארץ. שהוא סוף המערב:

ואפסי ארץ - זה מדבר, והנה הזכיר אורך ארץ ישראל ורחבה.

ואם על המשיח, מים - הדרומי הנקרא הים האדום אל ים צפון, שהוא ים אוקיינוס.

ומנהר - נהר יוצא מעדן שהוא בתחלת מזרח ועד אפסי ארץ, שהוא בסוף מערב.

ציים. כתות של שדים כדמתרגם וצים מיד כתים (במדבר כ״ד:כ״ד) וסיען יסתחרן מרומאי:

ציים. שוכני ציה והם שוכני המדברות כמו הקדריים וזולתם אעפ"י שהם רחוקים מן היישוב:

ותתפשט ממשלתו עוד מעט עד המדברות יושבי ארץ ציה שהוא מדבר גם שם ימשול כי לפניו יכרעו ציים יושבים בארץ ציה ואויביו הם זרע שוכני המדבר אשר האכילו את שמונים אלף פרחי כהונה מלוחים ובמקום מים שמו בפיהם נאדות נפוחים ויבקעו כרסם בצמא אותם אויבים מיושבי הציה עפר ילחכו מדה כנגד מדה:

ציים. ספינות כמו וצי אדיר (ישעיה ל״ג):

ציים. שוכני המדבר :

לפניו, ציים - השוכנים בארץ ציה. והנכון בעיני: בעלי הספינות כאשר כתוב אחריו תרשיש ואיים שהוא כמו איי הים. ורבי משה אמר: כי איים השוכנים עם איה במדבר. ואיננו נכון, ומלת ישיבו שיתנו זה תמיד, כמו: והשיב למלך ישראל. ויש אומרים: בתשובת כל שנה יתנו מס.

ציים. אנשי הספינות הבאים ממרחק:

לפניו יכרעו. וכל שכן זולתם:

ילחכו. ענין הלקיקה בלשון כמו כלחוך השור (במדבר כ״ב):

עפר ילחכו. ר״‎ל יכפפו קומתם עד לארץ להשתחוות לו כמו המלחך העפר שכופף קומתו עד לארץ:

ואויביו. ואותם שירצו להיות אויביו לא יוכלו אבל ילחכו עפר מיראתם אותו:

מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו. כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים תבא אני תרשיש וגו' (מ"א י'):

מלכי. אם על שלמה מבואר הוא כי כל מלכי הארץ היו מביאין לו מנחה, ואם על מלך המשיח גם כן מבואר כי כן יהיה:

מלכי תרשיש ואיים כו' אמר אחרי כן עוד יתפשט עד להביא מנחה הרחוקים מלכי תרשיש ואיים ואחר כך מלכי שבא הרחוקים יותר והנה במדרש על אומרו ישיבו ולא אמר יביאו אמרו בשם עם הארץ אחד שהוא כי מנחה ששלח יעקב לעשו ישיבוה למלך המשיח ועל דרך הפשט אפשר יאמר והביאו את כל אחיכם מנחה לה' שהוא כי אותה המנחה שהיא אחינו שהיו עמנו וגלו ישיבום אלינו מנחה לה'. או יאמר כי מלכי תרשיש ואיים יביאו מנחה ובראות את מלכי שבא וגם מלכי סבא האשכר שיקריבו יבושו מלכי תרשיש ואיים ממנחתם כי הלא מצער היא בערך אשכר של מלכי שבא וסבא על כן ישיבו מנחתם אחור כי יבושו וזהו מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו מחמת כי מלכי שבא כו' אשכר יקריבו:

אשכר. תשורה ודורון כמו השיבו אשכרך (יחזקאל כ״ז):

ישיבו. פעם אחר פעם וכן והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים (מ''ב ג') :

אשכר - כמו מנחה.

ואיים. יושבי איי הים:

מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו. בב"ר פרשה ע"ז כל אותן דורונות שנתן אבינו יעקב לעשו עתידין א"ה להחזירן למלך המשיח לעתיד שנאמר מלכי תרשיש מנחה ישיבו יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו והקשה הרב מהר"ש פרימו ז"ל מה הבטחה היא זו שיביאו למלך אדיר המשיח עזים מאתים ותישים עשרים עוד היה מקשה במ"ש בב"ר עזים מאתים ותישים עשרים מכאן לעונה האמורה בתורה והרחיב הדבר רש"י ז"ל בפירושו ואינו מובן דאינו דרך לשלחי מנחה לדקדק בזה ותירץ הרב ז"ל דהכל הוא דבר אחד ובא זה ולמד על זה דאין הכונה שיביאו למשיח עזים מאתים ותישים עשרים אלא אותה מנחה שהביא יעקב לעשו הם וולדותיהן וולדות ולדותיהן עד סוף העולם עתידין להביא למלך המשיח ולפיכך יעקב כששלח המנחה לעשו שלחה באותו סדר העונה כמו שפרש"י ז"ל לפי שכבר ידע שאותה המנחה הן וולדותיהן וולדי ולדותיהן עד סוף העולם עתידין להחזירן למלך המשיח ודפח"ח:

מלכי, ב. רוב העושר כי מלכי תרשיש ואיים ישיבו לו מנחה פעם אחר פעם, כמ"ש (במלכים א' ה' א', י' כ"ב), ומלכי שבא אשכר יקריבו (כמש"ש י' י'):

מלכי שבא. מלכת שבא:

אשכר. כמו מנחה, ופירוש יביאו תמיד בכל שנה לפיכך הוא בלשן השבה כלומר פעם אחר פעם:

מנחה ישיבו. לפי שהיה תמידי פעם אחר פעם לזה אמר לשון השבה וכן השיב וגו׳‎ מאה אלף כרים (מ״‎ב ג):

אשכר. דורון:

עד כי יבא שילה. פי' שי לו. שעתידין אומות העולם להביא דורונות למשיח בן דוד. שנא' בעת ההיא יובל שי (ישעיה יח ז). ואומר מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו וגו' (תהלים עב י).

כל גוים יעבדוהו. וכל הארץ מביאים מנחה לשלמה והמה מביאין איש מנחתו (שם ד'):

ועוד מעט יגדל כבודו כי לא בלבד יביאו לו מנחה כי אם שגם הם יבאו וישתחוו לו כל מלכים בעצמם ואחר כך כל גוים יעבדוהו ממש כעבדים לאדוניהם:

וישתחוו - פרט להזכיר מלכי תרשיש ושבא ואחר כן כלל וישתחוו לו כל מלכים, כל גוים שהם תחת ידיהם.

כל גוים. במאריך:

וישתחוו, ג. רוב הכבוד שישתחוו לו מלכים ע"י שיכירו חכמתו ומעלותיו, וכל גוים יעבדוהו ברצון מצד זה, כמ"ש (שם ה' י'):

ויפצר בו ויקח. מיתחמי מחזר וידיו פשוטין. חד עמא דארעא אמר לרב הושעיא אין אמרית לך חדא מילי טבא את אמרת משמי בצבורא. א"ל מאי היא אמר ליה כל אותן דורונות שנתן אבינו יעקב לעשו. עתידין אומות העולם להחזירם למלך המשיח לעתיד לבא. דכתיב מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו (תהלים עב י). יביאו אין כתיב. אלא ישיבו. אמר ליה. יאית אמרת. ומן שמך אמינא ליה.

כי יציל. לפיכך יאהבוהו ויעבדוהו כי יראו כי יהיה מלך צדיק ויציל האביונים והעניים שאין להם עזר:

כי יציל כו' הנה כמו זר נחשב שלא יציל רק את המשוע שיורה כי גם שידע מי הוא עשוק אם לא ישוע לא יצילנו. ועוד למה באביון משוע לא אמר ואין עוזר לו כאשר בעני וכן באביון אמר משוע ולא כן בעני. ועוד למה אמר הענין בעני ואביון והיה די באחד מהם. ועוד דליערבינהו ולימא כי יציל אביון ועני משוע ואין עוזר למו. ועוד כי כל שבחיו של מלך המשיח אינן אלא שמציל עני וחס על דל ואביון והם דברים שכל איש ישראל מחוייב בהם. ועוד אומרו ונפשות אביונים יושיע כי הלא בכלל כי יציל אביון כו' הוא ולמה יצא וגם למה בתחלה אמר אביון ועני ואחר כך אמר נפשות. ועוד אומרו מתוך ומחמס יגאל נפשם כי גם זה בכלל כי יציל אביון כו'. ועוד אומרו ויקר דמם בעיניו האם אחר אומרו שיחום עליהם צריך לומר שייקר דמם בעיניו. אך אמנם הנה תכלית המדות טובות הם הענוה שמכל מדות טובות שהיו במשה לא נזכר בתורה כי אם היותו עניו. שנית מדת ואהבת לרעך כמוך אפילו את העני שאינו אנוש כערכו ולא בלבד בטובות הגוף כי אם גם בטובות נפשם ובראשוו החל ואמר הלא הגדתי כמה מעלות טובות למלך המשיח על כל מלכי הארץ כי הנה וירד מים עד ים וכו' לפניו יכרעו ציים וכו' מלכי תרשיש וכו' וישתחוו לו כל מלכים וכל גוים יעבדוהו עם כל רוממותו הלזה ראה שפלותו וענותנותו אשר מזה ראוי אליו כל רוממותו כי הנה עם כל גדולתו יציל הוא בעצמו את אביון משוע כי אין צריך לומר אשר לא הגיע לגדר אביון וגם לא החשוב וצנוע אשר בוש מלצעוק על עושקו כ"א גם את המזולזל אשר הלוך ילך ומשוע על כל זה לא ימיש מלך המשיח בכל תוקף גדולתו מלהצילו על ידי עצמו ועדיין היה מקום לומר כי להיות העשוק אביון תאב לכל דבר רש מגדר עני על כן עגמה נפשו להצילו מה שלא היה עושה כן לנקרא עני סתם על אשר לא הגיע לדלות האביון. לזה אמר ועני לומר כי כאשר יציל האביון כן יעשה אם יהיה עני משוע ולא אביון ולא תאמר כי מה שיציל על ידי עצמו לא שהוא לבדו יעשה את הכל כ"א יהיה אחד מעבדיו עוזר לו והוא מציל עמו כמסייע לדבר מצוה בלבד לזה אמר אין עוזר לו כי יציל בעצמו אביון כו' מבלי היות עוזר לו כ"א יציל הוא בעצמו לבדו זה הוא על מה שאמר וישתחוו לו וכו'. תועלת סיפור זה הוא שעל כל זה יציל בעצמו וכו':

כי - הטעם כי הוא ידין המלכים גם העמים, והמלך העני, כנגד אחר יצילנו.

כי יציל. הטובה ההיא יהיה לו בזכות אשר יציל האביון מצעקתו אשר יצעק מפני נוגשיו:

ואין עזר לו. הוא"ו בגעיא בס"ס וכן הוא בחילופים לכ"א:

כי יציל, מבאר שישיג ג' המעלות האלה ע"י ג' דברים שחשב (למעלה ד') שהתנהג בדבר המשפט, א. מ"ש ישפוט עניי עם שיציל אביון משוע ועני (משוע) ואין עוזר לו, ר"ל שאם ישוע עני לדין נגד עושקיו יצילו בעצמו, שלא ע"י עזר השופטים שמינה בכל עיר ועיר, ומצד זה יזכה למשול מים עד ים, כי כפי שיוסיף להשגיח על המונהגים תחתיו כן יזכה להנהיג גוים גדולים ועצומים, וכמ"ש בע"ה פ' שמות:

ועני. גם את העני יציל ואת כל מי אשר אין לו עוזר:

יחס. כפל הענין לחזק כמנהג וכן הפסוק הבא אחריו:

ועל מה שאמר מלכי תרשיש וכו' שהיה מקום לומר האם הוא יהיה צריך מתנות לזה אמר יחוס על דל וכו' במתנות ההן או יקושר אל האמור כי יציל אביון וכו' כי ראה והנה דרך המציל עשוק שהוא בשבר מתלעות עושקו אמר כ"א העושק הוא דל או אביון והיה עושק למלא נפשו כי ירעב יחוס עליו וירחמהו גם הוא מכספו ומזהבו ולמה יעשה כן והוא חטא על הנפש הלא הוא כי ונפשות שני האביונים יושיע האביון העושק והאביון משוע הוא העשוק שהוא כי ימלט נפשותם מיד שאול:

יחוס - על הדל ואביון מהעמים.

יחוס. יהיה חס על דל ואביון:

יחוס, ונגד מ"ש יושיע לבני אביון, אמר שיחוס על דל ואביון לתת לו מזון ומחיה, ולא תשועת הגוף לבד, כי גם נפשות אביונים יושיע ללמדם הנהגה ומוסר, ונגד שיפזר מעותיו לעניים יזכה למעלת רוב העושר, על דרך יש מפזר ונוסף עוד:

יושיע. מיד הקמים עליהם:

מתוך ומחמס. ממכות ומגזל מצאתי מתוך ל' תוך תוכות בעלי מזמות חורשי און כמו איש תככים (משלי כ"ח):

מתוך. הוא מרמה בלא ידיעה, וחמס הוא גזל בידיעה:

והוא כי מתוך ומחמס יגאל נפשם שהוא כי על ידי מה שיחוס וישיב לעושק ולעשוק אשר שניהם אביונים יגאל נפשם מתוך ומחמס כי אשר היה עושה תוך ומרמה להיות עושק וחומס לא יעשנו עוד וגם העשוק יושיע שיחוס עליו ויתן לו גם כן משלו ולא יחטא גם הוא עוד שעל ידי מה שחס עליו גם הוא כי דל ואביון הוא גם הוא לא ירמה ויחמוס לשבוע לחם באופן שעי"כ נמצא אוהב אותם כמוהו בין להיטיב אותם את גופם בין להיטיב את נפשם ועם היות דרך בני אדם כי בהרבות להיטיב פעמים רבות רב ושליט את גבר עמיתו אשר אהב בכל פעם הולך וממעט מאהבתו אותו ולא יאר פניו אליו כאשר בתחלה טרם יהנה אותו אמר כי המלך הנזכר לא כן היה כי אם על כל אשר היטיב היטיב עם הדל והאביון עכ"ז לא ירד חין ערך הדל בעיניו מערך עצמו כ"א אדרבה וייקר מאז דמם בעיניו שיהיה דמם יקר וחשוב מדמו בעיניו:

מתוך. עניינו מחשבה רעה הטמונה בתוך הלב:

מתוך. היא המרמה הצפונה, וחמס הוא הגלוי ויגאל בא על גאולת קרובים כנ''ל (ס''ט י''ט) :

מתוך - הוא העושק בסתר.

יגאל נפשם. לבל ילכדו בידי חושבי הרעות ועושי החמס:

מתוך, ונגד מ"ש וידכא עושק, אמר מתוך ומחמס יגאל נפשם, מחמס של קניניהם, ויש חמס גלוי ויש חמס נסתר ע"י מרמה ואונאה וזה קרוי תוך, ואמר יגאל נפשם, שהגאולה היא מצד הקורבה, כי יוחשבו אצלו העניים כקרוביו שהוא הגואל שלהם, ויקר דמם בעיניו, ומי שיהרוג את העני לא יועיל לו ממון רק יעשה משפט חרוץ בדם שופכו ונגד זה יזכה לרוב הכבוד שישתחוו לו מלכים:

יגאל נפשם. ע"י משפט וצדקה שיעשה בהם:

וייקר. כתוב בשני יוד"ין ביו"ד האיתן וביו"ד השורש אמר כי דם העניים יקר בעיניו לפיכך יושיע נפשותם ויגאלם מיד הרשעים שלא ישפכו דמם:

וחמס - בגלוי, מגזרת נחמסו עקביך, ואע"פ שהם אביונים.

וייקר. דם האביונים יהיה יקר וחשוב בעיניו ויתן לב להציל ממות נפשם:

וייקר דמם - כדרך: דמים לו. והטעם יקרים הם בעיניו לא ירצה שיהרגו על כן אחריו.

ויחי. שלמה:

ויחי. פירושו ויחי עמו זהו שאמר ויתן לו מזהב שבא כלומר יתן לעני מהונו שיחיה עמו: ואמר מזהב שבא. כלומר מזהב שיביאו לו משבא:

ויחי ויתן לו וכו' עתה ידבר בלשון יחידי ויהיה הענין כי הלא כתבנו כי לא בלבד ירחם על העשוק להצילו כ"א גם על העושק יחוס אם הוא דל ואביון שיתן להם משלו ושמא תאמר הלא אחר שיתן לו כדי חייו שהוא על מאתים זוז שוב לא יוכל לקבל מן הדין ואם דרך מתנה יתן לו הלא יתבייש לזה אמר ויחי כו' לומר כי אחר שיחי שיתן לו די חיותו יתן לו מתנה וזהו ויתן לו ושמא תאמר הלא יתבייש על כן מה יעשה לבלתי יתבייש בקבלו מידו לא יתן לו משל עצמו כי אם מזהב שבא אשר אשכר הקריבו לו כאומר לו לא משלי אני נותן שתתבייש כי אם מאשר הובא אלי גם אני אכול ממנו גם אתה ועל כל זה להיות כי בצד מה לא יבצר מלהצר לו שנהנה ע"י בשר ודם וגם כי המתנות אין בהן ברכה על כן ויתפלל המלך בעדו תמיד בעדו של המקבל שמי שהוא תמיד שהוא הקב"ה כל היום יברכנו את האביון ההוא ולא יצטרך למתנות בשר ודם.

ויחי - כל אחד מהם ולא די שיחייהו עד יעשירהו, וזה טעם ויתן לו מזהב שבא ויתפלל בעדו כל עני.

ויחי. על כי יהיה נפש האביון יקרה בעיניו לזה יחיה אותו מהונו ואף יעשרנו כי יתן לו מן הזהב הבא משבא:

ויחי, העני אשר יגאלנו מיד עושקיו כח נגד מ"ש ויקר דמם בעיניו, עי"כ יחי העני, ונגד מ"ש שיגאל נפשם מתוך ומחמס, הוסיף שיתן להעני מזהב שבא שיביאו לו דורון כמ"ש מלכי שבא אשכר יקריבו, שכמו שהעושר יהיה לו בזכות הצדקה כן יוסיף לתת מזה גם להעני, ובעבור זה יתפלל העני בעדו תמיד, וכל היום יברכנהו:

ויתן לו. הקב"ה:

ויתפלל בעדו. העני יתפלל בעד המלך תמיד:

או יאמר ויחי כו' כי הוא יתברך משעה שיחשוב איש לחוס על עני ואביון להחיותו גוזרים לו חיים מלמעלה כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ועוד שנית כי הנותן נותן משל אחרים ולא בהתמדה ועל ידי העני מברכותיו יתברך תמיד כל היום וזהו ויחי כו' לומר ראה נא גודל מצות וזכות הנותן מלחמו לדל כי הלא טרם יתן לו יגזרו עליו חיים על טוב המחשבה כי באורח צדקה חיים וזהו ויחי ואחר כך יתן לו ולא עוד אלא שהוא נותן לדל פעם אחת ומשל אחרים וע"י העני יבורך תמיד מן השמים כי הלא ויתן לו כו' שעם שלא יתן רק מזהב שבא מהמנחה ואשכר הקריבו ומה גם עתה הנותן מלחמו אשר עמל בו וגדלו אותו הדל יתפלל בעדו של נותן תמיד וכל היום יברכנהו כי חמרא דמריה טיבותא לשקייה באופן שע"י תפלת הדל יבורך הנותן מן השמים ע"י ברכות הדל תמיד:

ויתפלל. ובעבור זה יתפלל תמיד בעדו ויברך אותו כל היום:

מזהב שבא. וכן היתה גם עושר גם כבוד אשר לא היה כמוך וגומר (מלכים א ג׳:י״ג):

ויברכנהו כל היום. ר"ל כל הימים:

ויתפלל בעדו תמיד וגו'. היא התפלה היא הברכה כשהקב"ה אומר לאדם ברוך תהיה ל' תפלה הוא:

פסת בר. ל' פסיון תוספת ורבוי, ורבותינו פירשוהו לשון גלוסקאות לימות המשיח וכל המזמור במלך המשיח, ד"א פסת בר ל' רצון כמו פייס שהבריות מתפייסין ומתרצין מאת המקום כשנותן שובע בעולם:

וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ: א"ר חייא בר יוסף עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין בירושלים שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ ואין עיר אלא ירושלים שנאמר וגנותי אל העיר הזאת וכו':
(כתובות קיא ע"ב)

יהי. בימי המלך הזה יהיה ברכה בעולם עד שיזרע אדם מלא כף תבואה אפילו בראש ההרים ויהיו השיבלים טובות ובריאות עד שירעשו ברוח הנושבת בהם כמו עצי הלבנון, ופריו פירוש כף התבואה:

יהי פסת בר כו' הנה אמרו רז"ל עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות כו' שנאמר יהי פסת בר וכו' והלא כמו זר נחשב לאזן שומעת וגם היכן הגלוסקא בכתוב אמנם אומר כי אין כוונתו כמו שהיא אפויה כי אם שכאשר הארץ תוציא תאנים וענבים גם תמר ותפוח הנאכלים כאשר המה בלקיטתן כי ילקוט הלוקט אותם ובעודם בכפו יבלעם ככה אין מעצור לה' להוציא לחם מן הארץ בלא מוץ וקש וסובין ומורסן או קמח כ"א כסולת נקיה ושיערב לפי אוכל בצאתו מן הארץ כיתר פירות מבלי טחינה לישה ואפיה והיה טעמו כטעם גלוסקא יפיפיה וכמאמר רבותינו ז"ל בבראשית רבה כי הלפת היה פת בתחלה ונתקלקל ונעשה לפת וזהו עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות שהוא שתוציא לחם נקי כטעם סולת אפויה משוללת תבן וסובין ומורסן וקמח ונאכל כמות שהוא וזהו יהי פסת בר בארץ ויתפרש כל הכתוב על פי דרכם זו והוא כמדובר שיהיה בארץ מצמח האדמה דבר נאכל כמו פסת בר שהוא בהגיע הבר להיות נעשה חתיכה שהוא אחר הלישה ואפיה ואצ"ל בבקעה אשר רבו מימיה והוא מקום דשן ושמן כי אם גם בראש הרים אשר היובש מצוי שם ומפני שלא יבצר מלתמוה איש שומע אמר כי גם בעיני כל רואה אז יתמהו ורעשו מראות שכל כך יפלא בעיני הרואים שירעשו מראות וזהו ירעש כלבנון פריו כי כקול רעש ארזי לבנון כי ינשב בם הרוח כן יהיה רעש פריו שישמיעו רואיו והנה רז"ל פירשו ויציצו מעיר על תחית המתים וצריך לדעת איזה קשר יש לסוף הפסוק עם ראשיתו לפי דבריהם ז"ל ונראה שהוא ענין מאמר אחר מרז"ל והוא אמרם שעתידין המתים לקום בלבושיהם בתחית המתים ק"ו מחטה שנקברת ערומה ויוצאת לבושה המת שנקבר בלבוש לא כל שכן. ובזה נבוא אל הענין נמשך אל האמור והוא שאומר יהי פסת בר בארץ שהוא משולל קש ומוץ ותבן המכסה את החטה וסובין ומורסן ולא בלבד בבקעה הדשנה ורעננה כ"א גם בראש הרים וירעשו לראות פריו כרעש עצי לבנון המשמיעים רעש ככה יתרעשו וישמיעו קולם הרואים ושמא תאמר א"כ אפוא למה עד כה לא עשה כן הוא יתברך ולא יוציא לחם מן הארץ בקש ומוץ ותבן הלא הוא ללמד דעת את העם למען ילמדו כי ככה יציץ הוא יתברך את המתים כעשב הארץ המכסה את הבר שהחטים יוצאים לבושי עשב עם שנזרעו ערומים כן יציץ ה' את המתים לבושים מק"ו שהוא להחזיק עיקר גדול מעיקרי הדת אמונה אומן מאשר יראו בחוש כמדובר כי מהחטה הנזרעת ומתעפשת ויוצאת בלבוש ק"ו לאיש שיוצא בלבוש וזהו ויציצו מעיר כעשב הארץ הוא קש ומוץ שהם עשב הגדל עם הפרי:

פסת. ענין רבוי מלשון פשה תפשה (ויקרא י״ג) ועם שהוא בסמ״ך:

פסת. פשיון של בר, כמו אם פשה תפשה, מעיר שם המין, מן הערים יציצו אנשים כעשב הארץ :

יהי - העני כפיסת בר כמו פס ידא כף זורעת בר בארץ, או בראש הרים וירעש זה הפרי שהוא הבר. והטעם: שיהיה גדול שירעש כעצי לבנון.

פסת בר. רבוי תבואה יצמח בארץ:

יהי, עתה באר השלום וההצלחה שיהיה במדינה, יהי פשיון ורבוי בר בארץ, והפשיון הזה יהיה בראש הרים, ששם ירעש פריו כמו רעש הלבנון המרובה בענפים, כמ"ש והכרמל ליער יחשב, והטעם שיהיה רק בראש הרים כי במקום שדי תבואות יהיה עתה הרים, ושם יציצו אנשים מן הערים כמו שצצו שם עד עתה עשב הארץ:

ירעש כלבנון פריו. חטין גסין כפירות האילן ככליות של שור הגדול שהיה בימי שמעון בן שטח:

וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ: כתנאי הכרת תכרת הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא דברי ר"ע אמר לו ר' ישמעאל והלא כבר נאמר את ה' הוא מגדף ונכרתה וכי שלשה עולמים יש אלא ונכרתה בעולם הזה הכרת לעולם הבא הכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם בין ר' ישמעאל ובין ר"ע עונה בה מאי עבדי ביה לכדתניא יכול אפילו עשה תשובה ת"ל עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה שאלה קליאופטרא מלכתא את ר"מ אמרה ידענא דחיי שכבי דכתיב ויציצו מעיר כעשב הארץ אלא כשהן עומדין עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין אמר לה ק"ו מחיטה ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברים בלבושיהן על אחת כמה וכמה וכו':
(סנהדרין צ ע"ב)

ויציצו מעיר. מחוץ בשדות תהיה הברכה וכן בעיר בבני אדם תהיה ברכה עד שיציצו מעיר לרוב כעשב הארץ:

בר. תבואה כמו לשבור בר (ברא׳ מ״ב):

ויציצו מעיר - כמו בעיר, הפך והנותר בבשר ובלחם. ויש אומרים: כי בר, כמו: כבור ידי ואין טעם לו.

בראש הרים. התבואה אשר תצמח בראש ההרים הנה מגודל הפירות ומרוב הרוח המצוייה בהרים ירעשו הפירות כמו רעש עצי הלבנון ויציצו מעיר. אנשי העיר יפריחו ממנה כעשב הארץ ר״‎ל יפרו וירבו ויתפשטו בארץ:

ויציצו. ישראל:

יְהִי פִסַּת בַּר יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר יהי פסת בר בארץ וכו':
(שבת ל ע"ב)

ויציצו. ענין פריחה כמו ויצץ ציץ (במדבר י״ז):

מעיר. מתוך ירושלים כעשב הארץ:

יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ דאמר רב הושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירות בזמניהן וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן שנאמר ירעש כלבנון פריו וכו':
(יומא לט ע"ב)

מדור דור, מדורו של משה, לדורו של שמואל, ר׳ אליעזר אומר לדורו של משיח, שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים (תהלים עב ה).

יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ והאמר רב אושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירותיהן בזמנן וכשהרוח מנשבת בהן נושרין שנא' ירעש כלבנון פריו וכו':
(יומא כא ע"ב)

יהי שמו. של שלמה נזכר לעולם בעושרו ובחכמתו:

יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם: לאפוקי מדרבי הילל דאמר אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה אמר רב לא אברי עלמא אלא לדוד ושמואל אמר למשה ורבי יוחנן אמר למשיח מה שמו דבי רבי שילא אמרי שילה שמו שנאמר עד כי יבא שילה דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו וכו':
(סנהדרין צח ע"ב)

יהי שמו. שם המלך יהי לעולם כלומר שיזכר מרוב גדולתו לעולם:

יהי שמו לעולם כו' אמרו רז"ל במדרש שוחר טוב למה נקרא שמו ינון שעתיד לינן ישני עפר ויהיה ענינם שעל ידי מה שיהיה מזכה את ישראל בימות המשיח ימהר יחיש תחית המתים שיקומו כגבור מתרונן מיין. וראוי לדעת איך יסמך זה אל הקודם. ולמה יעשה עיקר מאשר נקרא שמו כך כי השם אין נראה שמעלה או מוריד אך הנה כתבנו בפסוק הקודם כי לעתיד יבא הבר משולל קש ומוץ ותבן המכסה את הגרגירים ומה שעד הזמן ההוא הוא ימות המשיח הארץ תוציא צמחה מלובשה שהעשב על החטה יתיצב כמו לבוש הלא הוא לרמוז כי המתים יציצו מעיר כעשב הארץ כי החטה היוצאת אחר שנתעפשה בארץ ובמלבוש בעשב עם שנקברה ערומה כך האדם מק"ו שנקבר לבוש שיקום אחר עפושו וגם לבוש כחטה על כן עד ימות המשיח התבואה יוצאת באופן ובדרך יתנו לב אל ענין האדם כי ימות שיקום גם בתחיה ויתיצב כמו לבוש ע"כ עד הזמן ההוא רצה יתברך בל תצא החטה רק מלובשת עשב וקש כמדובר על כן עתה חל עליו חובת ביעור קושיא אחת והיא שא"כ אפוא בימות המשיח שיהי פסת בר בארץ איזה דבר יהיה רמז וזכר אל תחיית המתים כי הלא ידוע הוא כי מהחל ימות המשיח עד זמן התחיה יש לממעיט הזמן ארבעים שנה לזה אמר הנה יהי שמו לעולם רמז לדבר כי הלא לפני שמש שהוא מקודם לבריאת עולם ינון שמו כמו שאמרו ז"ל שהוא אחד מהדברים שקדמו לעולם ינון שמו של משיח שהוא על שעתיד לינן ישני עפר הרי כי בשם המשיח הנמשך לעולם יש לעולם זכר ורמז לתחיית המתים ושמא תאמר כי אינו דומה ראות העין לרמז השם שיעשו בני אדם עיקר מרמז שלו לזה אמר אל יקל בעיניך גודל חשיבותו בעיני הבריות שלא יעשו עיקר מרמז שלו כי הלא דע כי והתברכו בו שכל ברכות שפע העולם יודע לכל כי בו יהיו או שכל כך יגדל בעיני כל ישראל שיתברכו בו שיאמרו הכל לבניהם ישימך אלהים כינון ואפילו כל גוים יאשרוהו שיאמרו אשרי איש זה שאין כמוהו. כלל הדברים כי לגודל חשיבותו בעיניהם יעשו עיקר מרמז שמו גם הוא. או יאמר בתחלה נקרא אדם ואחר כך נקרא דוד אך השם שיקרא לעתיד יהיה לעולם שלא ישתנה עוד לעולם והוא מה שאמרו רז"ל שלשה נקראו בשמו של הקב"ה צדיקים משיח וירושלים כו' משיח דכתיב זה שמו אשר יקראו ה' צדקנו זה יהיה לעולם ושמא תאמר כי כאשר קרה לאדם שחטא ונשתנה אולי יקרה לו ג''כ וכאשר דוד לא היה מאז לעולם כך יקרה לו לא כן הוא כי הלא לפני שמש ינון שמו שהוא כמו שאמרו ז"ל שעתיד לינן ישני עפר ולמה נקרא מאז בשם זה אם לא לרמוז כי המיתה שבאה ע"י אדם עתידה היתה ומעתה נקרא שם המתקן וא"כ אין לומר כי גם הוא אפשר יקלקל כי הלא מאז נתעתד לתקן אשר עוות אדם ואם ע"י אדם נתקלקלו עולם ומלואו אז יתהפך כי הנה ויתברכו בו וגם יגדל כבודו מדוד בזמנו כי דוד לא היו מאשרים אותו כל גוים כי אדרבה היו שונאיו ואז כל גוים יאשרוהו:

ינון. ענין שם שררה כמו ואחריתו יהיה מנון (משלי כ״ט):

ינון. פעל משם נין ונכד

יהי שמו - שם שלמה או המשיח.

יהי שמו. יזכר שמו לעולם:

שמו לעולם. געיא בס"ס:

יהי שמו לעולם וכו'. י"מ שפירש יהי שמו הידוע כמשז"ל דג' נקראים על שמו של הקב"ה ואחד מהם משיח כמש"ה וזה שמו אשר יקראו לו ה' צדקנו וכעת הוא לפני שמש כלומר לפני אור בקר העתיד ינון שמו שהם ד' אותיות של ה' אלא דבמקום השני ההין יש שני נוני"ן זהת"ד בקיצור:

יהי שמו נזכר לעולם, וגם יהיה מפורסם מאד כי לפני שמש ינון שמו, שמו ילך מנין לנין דור דורים לפני מהלך השמש, כמו שהשמש סובב ומאיר ומסיר חשך הגשמי, כן שמו יסבב ויאיר ויסיר אפל הנפשות, עד שיתברכו בו כולם, וכל גוים יאשרוהו, שיחשבו אותו להאושר הנפשי עד שיכונו אושר נפשם נגד דרכיו ומעשיו:

לפני שמש ינון שמו. כל ימי השמש יגדל שמו:

לפני שמש ינון שמו. בעוד שהשמש קיים וכן לפני ירח ר"ל כל זמן שהשמש קיים יהיה זכר שמו, ופירוש ינון מן נין ונכד מבנין נפעל, ר"ל כמו שהבן זכר האב כן יהיה שמו זכר לעולם למעשיו הטובים שיעשה ויתברכו בו שיאמרו האל יברכנו כמו שבירך פלוני:

יאשרהו. ענין שבח ותהלה כמו אשרי האיש (לעיל א׳):

יאשרוהו. יחשבו אותו למאושר והאושר בא תמיד על ההצלחה הנפשיית :

ינון - בניין נפעל, כמו יכון מגזרת נין ינוב וירבה.

לפני שמש. לעולם כל ימי עמידת השמש יהיה נקרא שמו בשם שררה:

ינין. ינון קרי:

ינון. ל' מלכות ושררה כמו (משלי כ״ט:כ״א) ואחריתו יהיה מנון, ולניני השליט על נכסי אחרים, אמרו בלבם נינם יחד (לקמן ע"ד) מלכיהם יחד:

יאשרוהו. יאמרו עליו אשריו:

ויתברכו בו. המברך את בניו יאמר בברכתו ישימך אלהים כשלמה:

כל גוים יאשרהו. מלת כל במאריך:

ויתברכו בו. אדם אומר לבנו תהי חכם ועשיר כשלמה:

יאשרוהו. בעבור חכמתו וכשרון מעשיו:

ברוך ה'. העושה נפלאות גדולות ברדת האש מן השמים ע"י שלמה בני:

עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ: דרש רב יוסף מאי דכתיב אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שיצאו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהן התחיל מחרף ומגדף לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים התחיל מודה ומשבח לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב עושה נפלאות (גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו וכו':
(נדה לא ע"א)

ברוך י'י. כמו שפירשנו בתכלית הספר הראשון, כי זה הפסוק ושאחריו הם דברי המחבר הודה לאל שזכה להשלים הספר:

ברוך ה' כו' אמר הנה הגוים יאשרוהו בימות המשיח בחשבם כי הוא העושה הגבורות ונפלאות אשר יראו בימיו יוצאות מתחת ידו אך לא כן הוא כי ברוך ה' אלהים בין בזמן שהוא מכונה לאלהי ישראל שהוא קודם החרבן והגליות שאז שתי שמות אלו מתאחדים להקרא אלהי ישראל שהוא עושה הנפלאות לבדו כלומר שגם הנסים הנעשים על ידי אחד מהצדיקים הוא יתברך לבדו העושה אותם אלא שהם כאמצעיים לעשות על ידו ועל פי דרכו רמז כי בין הנס של ענין רחמים בין הנס של דין שני השמות אחד כי על שניהם ראוי לאמר עושה לבדו בלשון יחיד:

ברוך - אז יאמרו כל הגוים: ברוך השם אלהי ישראל. וטעם עושה נפלאות לבדו, שעשה תמיד בעבור ישראל.

ברוך ה׳‎. המקום יהא מבורך על הטובה שיעשה לשלמה:

עשה נפלאות. בס"ס בצירי וכן ראוי כפי המסורת בפרשת בשלח:

ברוך ה', יען שענין הצלחת המלך הזה היה ענין אלהי בהשגחתו הפרטיית, והיה מן הנפלאות העולים על הטבע אשר יעשה ה' רק לבני ישראל, אמר ברוך ה' אלהי ישראל כי הוא עושה נפלאות לבדו, שדברים כאלה לא יעשה ע"י שליח טבעי:

עושה נפלאות לבדו. שמראה דוקא בישראל נפלאות למה כי הוא אלהי ישראל אם כן הוא לבדו הוא העושה נפלאות לא אלהי העמים:

לבדו. כי אין מי לעשות נפלאות כמוהו:

וברוך שם כבודו לעולם. הוא השם הנכתב ולא נקרא שהוא שם הכבוד ועליו נאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד כי באותו השם לבדו יקרא אז: ואז ימלא כבודו את כל הארץ. כמו שכתוב כי מלאה הארץ דיעה את ה':

וכן ג"כ בזמן שאינו מכנה שמו על ישראל כ"א שם כבודו בלבד שהוא בזמן הגליות גם אז הוא יתברך עושה נפלאות לבדו וזהו וברוך שם כבודו לעולם כאשר עשה על ידי חנניה וחבריו ועל ידי מרדכי ואסתר וכן בזמן השלישי שהוא לעתיד לימות המשיח וימות התחיה שהוא זמן שימלא כבודו את כל הארץ כי בשלשת הזמנים האלה יאות לומר ברוך עושה נפלאות גדולות לבדו ולמה שהוא ית' מקומו של עולם אמר וימלא כבודו את כל הארץ כלומר אך לא הארץ מכבודו ועל שני הזמנים הסמוכים שהם זמן ימות המשיח וזמן התחיה על שניהם אמר אמן ואמן אמן על האחד ואמן על השני:

וברוך - טעם שם כבודו הוא השם הנכבד שהוא שם העצם, כי אין לשם שם בכל הלשונות שהוא שם העצם רק תואר, כמו ה', גם אלהים ושדי ועל כן כתוב: זה שמי לעלם, כי הוא שם אחד לבדו, וככה ושמו אחד.

שם כבודו. שמו הראוי לכבודו:

וימלא. בנסחא ספרדית וימלא ואיכא למיבטלה ממהאי דאמרינן במסורת וימלא ב' בקריא וסימנהון. ואולם חי אני. וברוך שם כבודו:

וברוך, ואחר שעי"כ יוכר אז כבוד ה' גם בין העמים שבאו לשמוע חכמת שלמה, והם אין מכירים את הנפלאות רק הכירו עכ"פ שם כבודו שהוא הנהגתו ע"פ הטבע, שזה ההבדל בין שם התפארת ובין שם הכבוד, שם התפארת יתגדל עת יעשה מעשים להתפאר, שהוא עת ינוסס נסים גלוים לעיני הכל כמ"ש לעשות לך שם תפארת (ישעיהו ס״ג:י״ד) ושם הכבוד יתגדל ע"י שהיא הראשונה ומנהיג בהנהגה הסדורה הקבועה, ובזה ימלא כבודו את כל הארץ כי כולם הכירו את כבוד ה' כי הוא הבורא והמנהיג, אמן ואמן, אמן נגד שם התפארת העושה נפלאות ששם זה יהיה אמונה אומן ויתקיים תמיד, ואמן נגד שם הכבוד:

אמן ואמן. קיום וקיום כלומר יתקיים זה הדבר העתיד קיום אמת:

(יז) או יאמר יהי שמו כו' לומר יהי שמו הידוע שהוא ה' כמו שאמר רשב"ן ג' נקראו בשמו של הקב"ה צדיקים כו' משיח שנאמר זה שמו אשר יקראו ה' צדקנו זה יהי אז לעולם כי כעת שהוא לפני שמש הוא לפני אור בקר העתיד ינון שמו שהם ד' אותיות של ה' אלא שבמקום הב' ההין יש ב' נונין שנמצאת כל א' מהההין נסתרת תוך נון שכמספרה על כי שכינה בגלות כ"י בהסתר פנים ועל כבודה גם ה"א ראשונה מסתתרת שהיא שכינה עליונה עד יבא שמש אורה ותקום תאיר כי בא אורה והנה בהיות שמו לעולם שהוא בגלוי הההין אז והתברכו בו שכמו שמתברכים מהקב"ה כך יתברכו בו ע"י ה' שיקראוהו כן מהשפע אשר יושפע בו מאתו יתברך אך דוקא כל גוים יאשרוהו להתברך בו כי לא יבחינו בין הנקרא בשם ה' לה' עצמו:

וטעם וימלא כבודו – תהלתו.

וימלא כבודו. כל בני עולם יכירו כבודו אמן ואמן. הדבר הזה יאומן וכפל המלה לחזק הענין:

את כל הארץ. יש מחלוקת בין הספרים כי במקצתן כתוב כל הארץ בחולם ואי חשיבנא לאכרועי הוה אמינא דנוסחי דכתיבין בקמן יאותהן עבדין ועדיפי טפי דמדחזינן במסרה רבתא סימן מן י"ד פסוקי דאית בהון את כל הארץ וכולהון קמצין מסתברא דהדין נמי דכוותייהו:

(יח) אך אנחנו בני ישראל לא נאמר כך כ"א ברוך ה' אשר הוא אלהים כי ממנו נעשה עיקר ולא מהנקרא בשמו ומה שנברכהו הוא על ד' גאולות על של בבל הוא אמור אלהי ישראל כי שם נתפרסם בעולם היותו אלהי ישראל שכל האומות אמרו כי ה' אלהים אמת הוא אלהי ישראל בראותם הצלת חנניה מישאל ועזריה מאתון נורא יקידתא עד היותם רוקקים בפני כל אישי ישראל באמרם היש לכם אלוה זה ועבדתם ע"א ועל גאולת מדי נאמר עושה נפלאות לבדו לומר כי גם שאחות היה לנו בבית המלך היא הצילתנו האמת הוא כי לבדו יתברך עשה לנו הנפלאות שאם לא כן כאשר עשה לאחת היה עושה לשניה:

אמן - מגזרת אמונה.

(יט) ועל גאולת יון נהלל ונאמר וברוך שם כבודו לעולם הפך דברי יון האומרים כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל שהוא כמפורש אצלנו שיכתבו שבעשותם בחורב תבנית שור סילקו מעליהם שם אלהי ישראל על כן נברך ברוך שם כבודו לעולם בלי הפסק ועל הגאולה העתידה נברך ונאמר וימלא שמו על כל הארץ כי עליה נאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר וכו' אמן על הגאולה ואמן על התחיה או על כי זאת ליבא לפומא לא גלי' אנו אומרים כי כאשר ראינו האמנה בשלש ראשונות יאמן האחרונה וזהו ואמן:

כלו תפלות דוד. רבותינו דרשו כלו, כל אלו תפלות דוד לכלול כל הספר על שם דוד ואף מ"ש בני קרח ועשרה זקנים ע"ש שהוא נקרא נעים זמירות ישראל (ש"ב כ"ג), ויש לפתור כלו כמו נסתיימו כמו רומו מעט (איוב כ"ד) שומו שמים (ירמיה ב') וא"כ הוא לא נכתב המזמור במקומו ואין מוקדם ומאוחר בספר ונראין הדברים שלעת זקנתו כשהמליך את שלמה אמרו:

כלו. אם על שלמה כבר פירשנו טעמו בתחלת המזמור, ואם על מלך המשיח פירשו אדוני אבי ז"ל כאשר ישתלמו נחמות אלה אז כלו תפלות דוד בן ישי, ולא אמר כלו זמירות או הודאות אך תפלות כלומר כלו תפלות מענייני כפרה וסליחה והצלה כי כאשר ישתלם הכל וימלוך מלך המשיח בן דוד לא יהיו צריכים לא כפרה ולא הצלה והצלחה כי הכל יהיה להם, ואז כלו תפלות דוד בן ישי:

כלו תפלות כו' אחרי הזכירו זמן העתיד שימלא כבודו את כל הארץ בימות המשיח והתחיה שהוא זמן שכבוד ה' יהיה מלא שתהיה לבנה בלי פגימה אחר צאת שכינה מהגלות כ"י ויתוקן העולם וזהו וימלא בחירק היו"ד אז כלו תפלות דוד בן ישי שלא יצטרך תפלה רק תהלות בלבד כי כל תפלותיו לא היו רק למען תקן עונות אדם כי הוא הוא ולהביא המילוי הזה אל הפועל לכן אז כשימלא כבודו את כל הארץ אז כלו תפלות כו' כי בא המכוון אל הפועל והיה זה שלום:

כלו - יש אומרים: אז ימלאו תפלות בן ישי. ויש אומרים: כי כלו - כמו כללו יפייך ואיננו נכון. ור' יהודה הלוי אמר: בעבור שהוא סוף ספר, כתב כן הסופר הראשון כאשר נכתוב אנחנו, ברוך נותן ליעף כח.

כלו. נשלמו תפלת דוד כי המזמור הזה אמר סמוך למיתתו בעת שהמליך את שלמה ולא הוסיף לומר עוד ולא כתבה בסוף הספר כי ראה להשלים את הספר בהלולים בעבור רוב השבחים האמורים בהם:

כלו תפלות. בקמ"ץ חטוף מפני דגשות הלמ"ד:

כלו, שזאת התפלה האחרונה שהתפלל לפני מותו אחרי משח את שלמה:

תם ונשלם ספר שני בשם ה':

ששה דברים קדמו לבריאת עולם. יש מהם שנבראו. ויש מהם שעלו במחשבה לבראות. התורה וכסא הכבוד נבראו קודם לעולם. התורה. שנא' ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח כב). כסא הכבוד. דכתיב נכון כסאך מאז (תהלים צג ב). האבות. עלו במחשבה לבראות. שנא' כבכורה בתאינה בראשיתה ראיתי אבותיכם (הושע ט' י). ישראל. עלו במחשבה להבראות. שנא' זכור עדתך קנית קדם (תהלים עד ב). בית המקדש. עלה במחשבה לבראות. שנא' כסא כבוד מרום מראשון וגו' (ירמי' יז יב). שמו של משיח. עלה במחשבה לבראות. שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו (תהלים עב יז). ר' אחא ב"ר זעירא אמר אף התשובה. שנא' בטרם הרים יולדו (שם צ ב). וכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם (שם שם ג).

ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר. זה נהר פרת, וכה״א עד הנהר הגדול נהר פרת (בראשית טו יח),כל ארץ החתים עד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם (יהושע א ד), זה הפסוק עתיד להיות לימות המשיח, שנא' וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ (תהלים עב ח), לפי שלא מצינו גבול ארץ ישראל ממדבר עד הנהר, ולא מים סוף עד ים פלשתים, אלא ודאי לעתיד לבא.

לשלמה אלקים משפטיך למלך תן וכו' ורב שלום עד בלי ירח. ענין ירח הוא חידש אור אין סוף ב"ה, ולעתיד יגלה הש"י כל החידושים ורזין דאורייתא שלא יהיה שום העלם, וזה פי' הפסוק (תהלים פ"ה,ח') הראנו ה' חסדך וכו', היינו שיגלה לנו הש"י את חסדיו לבל נצטרך עוד לישועה מחדש, רק שיהיה בנו כח לפעול ישועה ע"י גילוי אור חסדיו שלא יהיה שום העלם כמו שיהיה לעתיד. וזהו עד בלי ירח וזה שנאמר כאן כלו תפלות דוד בן ישי, היינו שאחר התפלה הזאת אין לנו להתפלל יותר כי הכל נכלל בה כל התפלות וכל הישועות.

וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן, כלו תפלות דוד בן ישי. הנה השי"ת לא יחפוץ מן האדם רק שיהיה לו לב טוב וכדאיתא בגמ' (סוכה נ"ב.) הקב"ה קראו רע שנאמר (בראשית ח',כ"א) כי יצר לב האדם רע מנעוריו שבאמת מצד השי"ת אין שום רע, ורק מצד האדם יכול להיות יצר לב האדם רע ומצד זה כל הקטרוגים בעת שעדיין אין לו לב טוב וכדאיתא במסכת אבות (פרק ב',מ"י) שלב טוב כולל כל המדות טובות, והשי"ת רוצה שיהיה זאת נקבע בישראל ואז לא יהיה שום רע בעולם. והנה דוד במזמור זה שהתפלל על מלך המשיח היה זה עיקר תפלתו כמו שנאמר יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע וגו' וכאשר סיים וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן היינו שיתפרסם זאת שיהיה נקבע בלב ישראל ואז כלו תפלות דוד בן ישי, כי כל הסבלנות שבעולם הזה הם רק ע"י הקטרוגים אבל כשיתרבה הטובות עין אז לא יהיה שום קטרוג ולא יצרך לשום תפלה, ולכן מנין ימי הספירה עולים מנין "לב טוב" כי ימי הספירה המה ברורים מצד האדם וכשיקבע מדת לב טוב ישלמו כל הבירורים.