Kommentar zu Dewarim 1:23

*בעשתי עשר חודש באחד לחודש יש להבין מה דכתיב ככל אשר צוה ד' אותו אליהם מיותר הוא והול"ל ככל אשר צוה ד' ותו לא ועוד יש להבין הן אמת שלא רצה משה להוכיח אותם אלא סמוך למיתתו ולמה התחיל בר"ח שבט ודוחק לומר שנמשך כל הזמן מיום ההוא עד זי"ן אדר בעסק ענין משנה תורה ולמה לא הקדים איזה ימים או איחר איזה ימים גם קשה לכאורה כפי דעת הרא"ש בפרק ערבי פסחים שאותו שנה זי"ן אדר חל בערב שבת וא"כ לפי קביעות החדשים אם ר"ח אדר חל בשבת חל ר"ח שבט בערב שבת ואין קובעין לכתחילה מדרש בערב שבת ולמה התחיל משה דווקא להוכיחן בר"ח שבט שהוא ע"ש ונ"ל דאיתא במדרש ילקוט הן קרבו ימיך למות היום קובל עליך אינו זז ואינו שוקע ובן עמרם קיים ולכאורה וכי שמש שונא בן עמרם הי' הלא מצינו במס' סנהדרין דף ק"י איפכא אצל מחלוקת קרח שאמרה השמש אם אין אתה עושה דין לבן עמרם אינני יוצא להאיר ונראה לבאר דאיתא במס' תענית מגלגלין זכות ליום זכאי וחייב ליום חייב ומייתי הש"ס דמשום זה נחרב הבית בראשונה ובשניי' בת"ב ע"ש אבל על זכות ליום זכאי לא מייתי שם ראיי' כלל וביארנו כבר דהנה היא גופא ראיי' דגם בט' אב יש זכות לישראל דכתי' תם עונך בת ציון ושפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים ועי"ז לא יוסיף להגלותך והנה מצינו דגבי מתן תורה הוסיף משה יום אחד מדעתו דבאמת הי' ראוי' ליתן התורה ביום ששי בסיון כדכתי' יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ע"מ שיקבלו ישראל תורה אך משה הוסיף יום אחד ונתנה התורה לישראל בזי"ן דסיון וא"כ נטל משה זכותו של יום ששי בסיון שהי' בערב שבת בשנה ההיא והי' תמיד ביום ערב שבת על משה התעוררת דין מאותו היום עצמו על הלקח זכותו אך ע"י שמשה נולד בז' באדר והקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום ע"כ אין מקום ליום הששי לעורר על משה אלא אם יארע יום ששי בשבעה באדר שנתמלא שנתו של משה ודבר זה שהי' זי"ן אדר ביום ששי זימנין יעברו שנים רבות כמו ארבעים שנה שלא יתרמי קביעות זו ויוכל להיות כמו כן שגם אז משנת מתן תורה עד אותה שנה לא איתרמי עד אותה שנה לכן הי' היום קובל עליו אז על משה שיעשו בו דין על שלקח זכותו ממנו ואם לא אז מתי יארע עוד קביעות כזה שיהי' יום ששי זי"ן אדר, ובלתי ספק שגם משה עצמו הי' יודע כזה שבשנה ההוא יהי' מקום ליום הששי לעורר עליו לדין על הלקח זכותו והי' משה רוצה לתקן זאת ואיתא בזוהר הובא בקרבן נתנאל על הראש בפ' ערבי פסחים ששלושים יום קודם מיתת האדם נסתלק הצל של אדם והיינו דאמרה אסתר ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום שפסק רה"ק ממנה לכן נתן משה לבו ע"ז להתחיל ביום הששי לומר לישראל כל משנה תורה הוכיחם במעמד כולם ולדרוש בפרהסיא לרבים וללמדם את תורת ד' כדי שיהי' ליום הששי זכות גדול ולא רצה זה להתחיל ביום הששי של שנה או חודש אחר מפני הני טעמים שהובא בספרי אחד שלא יוכיח אלא סמוך למיתתן וכו' יעו"ש ואם יאחר עוד שבוע אחת שוב לא ישארו שלשים יום עד זי"ן אדר ואולי כבר נחתם גזר דינו ע"י קיטרוג של יום הששי ויסתלק ממנו רוח הקודש לכן התחיל ביום הששי שחל בו ר"ח שבט שהוא קודם שלשים יום של זי"ן אדר ואז עדיין בוודאי ישרה רה"ק עליו ועי"ז יתקן ויוסיף זכות וכח ליום הששי של מתן תורה ולהחזיר עטרה שלו ועי"ז לא יהי' לו מקום לקטרג עליו אח"כ כשיגיע יומו ונמצא שלא יוכל משה להקדים וגם לא לאחר:

וייטב בעיני הדבר. בְּעֵינַי וְלֹא בְעֵינֵי הַמָּקוֹם; וְאִם בְּעֵינֵי מֹשֶׁה הָיָה טוֹב לָמָּה אֲמָרָהּ בַּתּוֹכָחוֹת? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מְכֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה, אָמַר לוֹ הֵן, נוֹתְנוֹ אַתָּה לִי לְנִסָּיוֹן? אָמַר לוֹ הֵן, בֶּהָרִים וּבַגְּבָעוֹת? אָמַר לוֹ הֵן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹ כְלוּם, אָמַר הַלּוֹקֵחַ בְּלִבּוֹ בָּטוּחַ הוּא זֶה שֶׁלֹּא אֶמְצָא בוֹ מוּם, מִיָּד אָמַר לוֹ טֹל מְעוֹתֶיךָ אֵינִי מְנַסֵּהוּ מֵעַתָּה, אַף אֲנִי הוֹדֵיתִי לְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תַחְזְרוּ בָכֶם כְּשֶׁתִּרְאוּ שֶׁאֵינִי מְעַכֵּב, וְאַתֶּם לֹא חֲזַרְתֶּם בָּכֶם (ספרי):

ואקח מכם שנים עשר אנשים לא שבח אותם בנשיאותם והיותם ראשי בני ישראל כי אחרי שהרשיעו לא יספר בשבח הרשעים: