Kommentar zu Dewarim 2:9
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י אֶל־תָּ֙צַר֙ אֶת־מוֹאָ֔ב וְאַל־תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי־ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת־עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה׃
Und der HERR sprach zu mir: 'Sei nicht in Feindschaft mit Moab und kämpfe auch nicht mit ihnen im Kampf. denn ich werde dir sein Land nicht zum Besitz geben; weil ich den Kindern Lot Ar zum Besitz gegeben habe.—
תיבת גמא
בפסוק אל תצור את מואב כו' ביבמות שלמד משה ק"ו ומה מדינים כו' בפרשת דרכים דמשמע בב"נ עונשין מן הדין יע"ש. והנה לטעם דאין הקב"ה עושה ב' מדריגות איסור ועונש ומה"ט ממון עונשים דרק מדריגה א' לכאורה בב"נ אזהרתו זו מיתתו הוה מדריגה א' ומיהו מצינו כמה איסורין בב"נ ואין בו מיתה עיין ר"מ ז"ל הלכות מלכים פ"ט אמ"ה של עוף אין נהרג וכמוהו הרבה. ולטעם כי היכי דלא תהוי ליה כפרה אפשר בעכו"ם ל"ש זה. ולטעם שמא יש איזה פירכא אחר שק"ו היקש שכליי כמ"ש הקרבן אהרן ז"ל י"ל דהוה בכלל מאתים מנה. ועכ"מ פ"ט ויו"ד מה' מלכים משמע ב"נ הורגין מספק ומש"ה בני קטורה שנתערבו נתן טעם אחר דאין נהרגין ל"ד לכאן.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רש"י
ואל תתגר בם וגו'. לֹא אָסַר לָהֶם עַל מוֹאָב אֶלָּא מִלְחָמָה, אֲבָל מְיָרְאִים הָיוּ אוֹתָם, וְנִרְאִים לָהֶם כְּשֵׁהֶם מְזֻיָּנִים, לְפִיכָךְ כְּתִיב (במדבר כ"ב) "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם", שֶׁהָיוּ שׁוֹלְלִים וּבוֹזְזִים אוֹתָם; אֲבָל בִּבְנֵי עַמּוֹן נֶאֱמַר (פסוק י"ט) "וְאַל תִּתְגָּר בָּם" – שׁוּם גֵּרוּי, בִּשְׂכַר צְנִיעוּת אִמָּם, שֶׁלֹּא פִרְסְמָה עַל אָבִיהָ כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה הַבְּכִירָה שֶׁקָּרְאָה שֵׁם בְּנָהּ מוֹאָב (בבא קמא ל"ח):
Ask RabbiBookmarkShareCopy
אבן עזרא
נתתי את ער. מואב ויתכן שלקחה סיחון וחזרה למואב באחרונה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy