Kommentar zu Dewarim 21:16

אשר" ימצא" לו" כי" ס"ת אותיות ראוי, לומר שאינו נוטל פי שנים בראוי, הר"ר אליעזר:

והי' ביום הנחילו את בניו כו' לא יוכל לבכר את בן האהובה כו' כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה. הנראה ברמז הפסוקים הללו על קדושת יום השבת לישראל ע"ד המובא באוה"ח בפ' וידעת היום זה יום השבת שכולו יום. וכן ביום הנחילו קאי על שבת. ויבואר כשנתבונן על ענין הלשון נחלה ורצון האמור אצל שבת כמ"ש ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו וכן והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך וכיוצא בזה באמרם ז"ל כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים צריך ביאור מה ענינו בזה. אך להבין זה הנה מבחי' נחלה היא נח"ל ה' הרמוז על שם נחל ר"ת "נוצר "חסד "לאלפים מי"ג ת"ד. והנה בשבת מתגלה הרצון עתיקא קדישא להמשיך ברכאין דלעילא ולהשפיע כל טוב כי נוצר הוא אותיות רצון כנודע בזוה"ק כי בשבת מתעורר הרצון והיחוד בעולמות העליונים. וזהו שאנו מבקשכם והנחילנו כו' באהבה וברצון שנזכה לאפקא ברכאין דלעילא משם נחל וזהו והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון בבחי' אהבה ורצון העליון משם נח"ל בא לנו כל טוב. וכ"נ וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו. פי' לעשות מהעבירות זכיות ולהמשיך כל השפעות טובות וזהו ונחלתנו שיהי' הנחל עלינו כנ"ל. וז"ש חכז"ל כל המענג את השבת נוחנים לו נחלה בלי מצרים ר"ל משם נחל משפיע אל ה' בלי מצרים כי למעלה אין מצר ואין מגע נכרי כלל כידוע לי"ח. וזה המבואר בזה"ק ובהאי רצון אסתלק משה נביאה מהאי עלמא. ר"ל יען כי בשבת מתגלה הרצון ועתיקא קדישא גליא הרצון דילי' לכן בהאי רצון אסתליק רעיא מהימנא מהאי עלמא לעולמות העליונים לעורר תמיד כן כל הימים טובות והשפעות טובות לבנ"י. כי אמנם זהו בחי' רע"מ רק להפיק מה' וכן משה בגי' רצון רצון וכל עניניו רק לרצון ולכך בהאי רצון אסתלק מהאי עלמא להיות לזכרון ולהשפיע טובו' בעוה"ז גם אחרי עלותו בגבהי מדריגות העליונות לא ישכח את עמו ולא יעזוב אותם כמ"ש בפ' פנחס בפ' יפקוד ה' אלהי הרוחו' כו' ופרש"י להגיד שבחן של הצדיקי' כשנפטרין מן העולם מניחים צרכי עצמן ומבקשים צרכי צבור. הכוונה לו בזה אף שנפטרים מעוה"ז ועולים ברום המעלות לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו גם שם אינם מבקשים צרכי עצמם בהשגת וידיעת סודות א"ם ב"ה רק מבקשים לצורך עמו בנ"י להשפיע להם כ"ט אף כי למעלה בערך ענינים העליונים הנשגבים הנה כל צרכי עוה"ז כלא נחשב עכ"ז הצדיקים גם שמה אינם שוכחים בצרכי עם בנ"י בעוה"ז. (וזה שאמרו תלמידי רשב"י ווי לן כד אנת תסתלק מהאי עלמא) ונחזור לענינינו. הנה בשבת הוא עת רצון רעווא דרעווין ועתיקא קדישא כי כן בשבת נעשה היחוד והתיקון בהעולמות העליונים כמו בשעת בריאת העולם הי' רצון הבריאה רק על בנ"י כי ישראל עלו במחשבה שראה הקב"ה כביכול את מטשיהם הטובים מזה נעשה הרצון על הבריאה לכן גם בעת הגיע הימים האלה בחודש אלול הם ימי הרצון תמיד אשר נברא העולם בזמן הזה. וכן בשבת בעליות העולמות העליונים כבראשונה מתעורר אז שוב הרצון של תחלת הבריאה על בנ"י כי בשבילם נברא העולם. וזה שרמז הכ' כאן והי' ביום הנחילו את בניו זה יום השבת הנחילו את בניו את אשר לו משם נח"ל כנ"ל ונחל עדניך תשקם. לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה כו'. הרמז בזה על האנשים האוהבים א"ע ומענגים עצתם בכל טובה ובני השנואה הם הצדיקים השונאים א"ע ומוצאים תמיד חסרונות בעצמם כי הם מחסרים בעבודת השם והם עמודי עולם ועליהם אמר הכ' לא יוכל לבכר את בן האהובה הם הרשעים הנ"ל שלא יהי' להם שפע נכון כי את בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים הוא הצדיק כמ"ש אף אני בכור אתנהו והם ברכאין דלעילא וברכאין דלתתא אשר ביומא שביעאי תליין. וזה פי שנים. צורך קדושה ויראת שמים הוא ברכאין דלעילא. וצורך פרנסה וכלכלה הוא ברכאין דלתתא הכל בא ע"י הצדיק ביום השבת. וזהו בכל אשר ימצא לו. בחי' כל ידוע לי"ח. כי הוא ראשית אונו. ר"ל תחלת המחשבה בהבריאה כנ"ל. לכן לו משפט הבכורה בני בכורי ישראל והבן:

(ויש לפקפק מהיכן רמז שלא יטול, דשמא הרמז הוא שיטול בראוי כפשטי' דקרא דמיירי במה שיטול, ונראה מכח דמלת בכל מיותרת, דהוי מצי למכתב באשר ימצא לו, אלא שכתב כן כדי לסמוך אות ל' של בכל לאות א' של אשר ויהיו נקראים יחד לרמז למלת ל"א שלא יטול בראוי, וכאלו אמר לתת לו פי שנים במצוי לא בראוי, ואותיות ראוי באו בס"ת לפי שמיירי במה שלבסוף ראוי לבא):