Kommentar zu Dewarim 22:27

צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה. הנ"ל ברמז הכתוב דהנה כתי' כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון. הפי' הוא שהשכינה פרשה כפיה להצי"ע ומבקשת ממנו להוציאה מתוך הגלות. וז"פ כפה פרשה לעני הוא הצי"ע עני גימ' ק"ל שהוא המתקן הק"ל שנה של אדה"ר ר"ת "נדחי "עמו "ישראל. וידיה שלחה לאביון. אביון נקרא התאב לכל דבר כמאמר חכז"ל. הרמז בזה על הצדיק המתקן היחוד כל עם דבר זו"נ כנודע. וז"ש וידיה שלחה לאביון ידי"ה הוא בחי' סוד י"ד כמ"ש ויתן יד וכן על ידי עבדיך הנביאים שהם בסוד ידות של השכינה וכן דוד גימ' י"ד שהוא בחי' מלכות כנודע. והנה זשאה"כ צעקה הנערה המאורסה הרמז על השכינה הקדושה שנקראת נערה בתולות ישראל. המאורסה שהיא עדיין בחי' ארוסה כמ"ש וארשתיך לי לעולם והיא צעקה בהגלות להוציאה כמ"ש בזוה"קעל פסוק ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע. אשה אחת מבר הנביאים הוא כמ"ש ורב שלום בניך אל תקרא בניך אלא בוניך. הנביאים הוא לשון רב שפתים שזהו שורש נביא. והפי' בזה כי השכינה נקראת אשה של בנ"י הנביאי"ם ר"ל של הצדיקים שהם בונים ומתקנים תמיד קשוטי כלה לבא לפני המלך חזי במאי ברא אתינא לקמך. וזה בני הנביאים שהם בונים אותה בניב שפתותיהם ומלכות נקרא פה ותורה שבע"פ וכן תפלה כמ"ש ואני תפלה וכן אדנ"י שפתי תפתח. וז"פ שהשכינה צועקת אל הצדיקים להושיע לה. וזהו שאה"כ ואין מושיע לה. פי' הצדיק שהוא בחי' אין ושפל בעצמו שמשים עצמו כשירים הוא מושיע לה כי הצדיק שאין חשוב בעצמו לכלום הנה בדו"ר תורתו פורחת לעילא. אבל מי שהוא נכבד ואיש חשוב בעיניו הנה הוא כמשא כבד לא יוכל לפרוח למעלה כמובן. אך מי שהוא צדיק נקרא אין והוא נקרא חכם כמ"ש והחכמה מאין תמצא עיקר החכמה בא ע"י מי שהוא בחי' אין ועל שם זה נקראו בגמ' חכמים בכל התלמוד. אמנם שורש ענין החכמה הוא לשון מחכה שהצדיק החכם הוא אך מחכה ומצפה על כבודו של הקב"ה וכבודן של ישראל וכמ"ש אשרי המחכה ויגיע כו' והלא זה הדבר הוא מעלת משרע"ה אבי החכמים כמבואר בלשון הזה בתד"א מפני מה זכה משה כו' שכל ימיו הי' מחכה ומצפה על כבודן של ישראל וכבודו של המקום ב"ה שיהי' שלום בין ישראל לאביהם שבשמי'. וזהו החכמה האמיתית של התורה והחכמה תחי' בעליה. שגורם חיות ושפע למעלה כמ"ש ואולם חי אני וימלא כבוד ד' את כל הארץ שזהו החיות והנחמה שלמעלה שימלא כבודו את כל הארץ במהרה. וזה נעשה ע"י הצדיק הדורש ומצפה ומחכה על כבודו ית"ש והוא הנקרא צדיק מושיע כמ"ש ועלו מושיעים בהר ציון הם משיח בן יוסף ומשיח בן דוד הם המושיעים והם בבחי' יסו"מ. והנה כל אחד ואחד יש בו ב' בחי' האלו כמ"ש ברוך ומבורך בפי כל נשמה ברוך הוא בחי' דכר ומבורך הוא בחי' נוקבא זה הוא בפי כל נשמה בכל אדם ושתי הבחי' האלו הם נקראי' מושיעים כנ"ל והם בשלימות אצל הצדיק ולכך אמה"כ ואין הצדיק הנקרא אין הוא מושיע לה כנ"ל והבן. וזה הרמז שופטים ושוטרי' תתן לך כו' כי ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והמושיעים הם בחי' משיח בן יוסף ומשיח בן דוד שהם בכל אדם כמ"ש והצדיק המשמרם בקדושה הנה הוא המושיע והוא הזוכה ועולה בהגאולה לשפוט את הר עשו. וז"ש שופטים ושוטרי' תתן לך ר"ל שיהיו שני הבחי' משיחין השופטים את הר עשו בך ותתן לך בעצמך השופטי' האלה שתעלה לשפוט את הר עשו בב"א. וזה האמור בתיקונין תיקון תלתין ע"ש בענין ורוח אלהים מרחפת על פני המים ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב דא איהו רוחו של משיח שזה מוסב על כל אדם שיש בו רוחו של משיח כנ"ל. וזה הרמז ימלא ד' כל משאלותיך שבכל אדם יש בו שם הוי' כולו כנודע וצריך לתקן מעשיו למלאות השם אשר עליו וזהו משיחו יענהו משמי קדשו ממילא נתקן בחי' המשיח אשר בו כנ"ל ויענהו משמי קדשו לעורר למעלה הגאולה ביאת משיחנו בב"א:

ויבאו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען. התחיל לכתוב לספר בלשון זכר ויגרשום, וכתיב ויושיען לשון נקבה, אלא מלמד שבקשו להזדווג להן, כענין שנאמר ואין מושיע לה (דברים כב כז), ברח מן הדינין, ובא ומצא דינין, לפיכך הכתוב משבחו צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל (שם לג כא).

צעקה. יתכן שצעקה: