Kommentar zu Dewarim 25:17

זכור את אשר עשה לך עמלק. במחיית עמלק בא פקידה לעקרים שבישראל ושיולידו זרע קדוש, וע"כ אמירת פר' זכור את עשה וגו' בכוונת הלב בכל מקום שהוא פועל בדבורו וכוונת לבו שהקב"ה ימחנו מלמעלה כמו שאמרו ז"ל, נראה לי דהוא מסוגל לבנים, וכן קבלתי שבפרשת זכור שהוא זמן מחית עמלק שכל ישראל קורין אז אותה פרשה, הוא עת רצון להתפלל על בנים. כי במחיית זרע עמלק בא רבוי זרע ישראל והוא ע"ד (מגילה ו'.) אמלאה אחרבה דכשחרבה זו מלאה זו, ועל דרך (תהלים ע"ה,י"א) וכל קרני רשעים אגדע, עי"ז ואז תרוממנה קרנות צדיק.
(פוקד עקרים סוף סי' ה' דף כ"ג., רסיסי לילה אות נ"ח ד"ה ענין)

זכור את אשר עשה לך עמלק. במדרש כתיב זכור את יום השבת לקדשו. יכול דשני הזכירות שוים הם. על זה אמר שלמה. אין זכרון לכסיל עם החכם. אלא זה זכור לקדשו ולכבדו וזה זכריהו למחותו ולאבדו. וי"ל ביאור דברים אלו הוא דהשורש הדבר הוא דהתוה"ק הזהירה אותנו על ד' זכירות. היינו שנזכור תמיד אלו הד' דברים אשר הם עיקרי ושרשי הדת א' לזכור תמיד בכל עת מעמד הנבחר אצל הר סיני שכל איש ישראל צ"ל בעיניו תמיד בכל עת ורגע כאלו הוא עומד בהר סיני לקבל את התורה דבאדם שייך עבר ועתיד. אבל אצל הש"י אינו שייך זה. ובכל יום ויום הוא נותן התורה לעמו ישראל. וע"כ כשאדם פותח איזה ספר ללמוד צריך אז לזכור מעמד הר סיני וכאלו הוא קיבל את התורה מפי הגבורה ואז בא עי"ז לידי אימה ויראה כמו שניתנה התורה ברתת ובזיעה. שנא' ויחרד כל העם אשר במחנה וצריך שיהיה להאדם. חרדה בכל הרמ"ח איבריו הנק' מחנ"ה כמ"ש והיה מחניך קדוש. זכירה שניה הוא זכור את אשר עשה גו' למרים. ר"ל כשהאדם מסתכל ומתבונן במעשה הצדקת מרים הנביאה אשר בא עליה עונש כזה על שדברה לה"ר על אחיה משרע"ה לפני שמו ית'. כי אין הקב"ה רוצה שיקרא שום אדם רע לפני ה'. רק שצריך לשמור פיו ולשונו שלא ידבר בהם רק טוב ולמשוך חסדים לעולם ולהוציא הטוב מן הסתום אל הגילוי ולקבוע הטוב בהפה להכניע בלשון צדיק כל חלקי הרע תחת הטוב: זכירה ג' הוא זכירת שבת. שצריך אדם ליזהר ולקדש את יום השבת וכל ימי החול צריך כל אדם לזכור את יום השבת. ולייחל ולצפות על קדושת שבת. וכמו ששנינו חייב אדם לומר היום יום אחד בשבת. או שני בשבת כו' וצריך כל אדם לחבר קדושת שבת עם כל יום. ואח"כ זכירת עמלק. ר"ל הגם כי האדם הוא בדביקות גדול להש"י ולבו בוער כאש לעבודתו ית'. עכ"ז צריך הוא מאוד ליזהר להשגיח ע"ע בעינא פקיחא שלא יתן מקום לחלק הרע שבו כי ניצוץ היצר הוא טמון בלבו של אדם. וגם כי יחשוב האדם שהוא כעת במדריגה גדולה בדביקות עליון יוכל להיות שפתאום יתעורר בקרבו תאוות היצה"ר וצריך ליזהר ולהשגיח על זה מאוד בכל רגע למחות זכרו מלבו. אף שהאדם הוא דבוק תמיד בקדושת שבת. כמו שמצינו בדור המדבר שהיו דור דעה והיו אז במדריגה גדולה וגבוהה מאוד. וראתה שפחה על הים כו'. וקיבלו התורה מפי הגבורה ונפסקה מהם זוהמת הנחש רק מחמת שנסו את הש"י במה שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין ולא עשו שום דבר עבירה בפועל רק שחטאו במחשבתם שרצו לדעת מאין נמשך להם ההשפעה עליונה של הש"י אם ע"י הנהגה שהוא ע"פ עולמות התחתונים ע"י המדות לפי מעשיהם של הברואים לטוב או כו'. או שהשפע בא להם ע"י הנהגת עולם העליון המכונה בשם א"ס ויש בכאן שכל עמוק ונפלא בביאור חטא זה אין כאן מקומו. היוצא לנו מזה הגם שהיו אז במדריגה גדולה. עכ"ז מיד שחטאו בהרהור המחשבה אז מיד ויבוא עמלק. ע"כ צריך כל אדם להשגיח ע"ע ולהכרית זכר עמלק היושב בקרבו שלא ימצא בו ממנו שום רושם כל שהוא. כיה"ר אמן:

זכור את אשר עשה לך עמלק. איתא במדרש (תנחומא תצא ז') נאמר כאן זכור ובשבת זכור משל למי שאמר זכור פלוני אוהבי על תמחי מלאה כל טוב, זכור פלוני שונאי על תמחי רקנית. והענין בזה כי לעתיד כשיעקר היצה"ר מן העולם אז מצד הטבע לא יוכל להיות החשק והחמדה בעולם כמו עתה ע"י שהיצה"ר מפתה לב אדם לחטא, לכן כאשר יתגבר עליו אז יעשה רצון הש"י בגודל ניצוח, וכמו דאיתא בזוה"ק (ויקרא מ"ז:) על פסוק (קהלת י',א') יקר מחכמה ומכבוד וכו', וכן כאשר ינוח אדם משיעבוד, בההתחלה יהיה לו גודל נייחא, אך כאשר יורגל האדם במנוחה לא ירגיש טעם כ"כ בהנייחא, לכן נאמר זכור שיזכור בכל פעם איך היינו בשעבוד ואיך היה יצרנו גבר עלינו, ומזה יבא לנו בכל פעם חשק חדש ונהיה בנייחא מאד. וזה פי' על תמחי רקנית כי כל החטאים ויסורים ומחלוקת שנמצא בין ישראל כל זה בא מכח עמלק כי הוא ראשית גוים, וזה שנאמר (שמות י"ז,ט"ז) מלחמה לה' בעמלק מדור דור, וכאשר יתבטל כחו, אז בזכרונינו את כחו, יבא לנו חשק חדש.