Kommentar zu Dewarim 3:9

צידונים יקראו לחרמון שריון והאמורי וגו'. ולכאורה מה משמיענו בזה ועל מה ולמה כתבה התורה זה איך הוא נק' בשם אצל כל אומה ואומה אך י"ל דהענין הוא כך דהנה הצדיקי' רצונם ותשוקתם תמיד להיות ימין ה' רוממה ושיתקדש שמו הגדול והקדוש בכל העולם וגם רצונ' להפיל להשפיל עד לארץ הס"א שנק' בשם שמאל. סטרא דשמאלא ושלא יהי' ח"ו עבד כי ימלוך כידוע מס' המקובלי' והנה היצה"ר נק' חרמון ע"ש שהוא מחרים ומחריב את האנשים הסרים למשמעתו וגם על שהוא מצודה פרוסה ע"כ החיים. לשון חרם ורשת וזהו פירוש הפסוק צידונים היינו הרשעים שהולכין מן הצד ואינם הולכי' בדרך הממוצע. שהוא דרך ישר לפני איש כמו שזכר הרמב"ם ז"ל במס' אבות עי"ש ובספרו הגדול בהלכות דיעו' והרשעים שמטין עצמם לדרך הרע נק' צידונים. והם קוראים לחרמון שהוא היצה"ר שרי"ן ר"ת שמאל רם ימין נופל ח"ו. שרצונם להכניע הקדושה ח"ו ולהיות עבד כי ימלוך ח"ו. אבל והאמורי היינו הצדיקים שמשבחין תמיד להקב"ה מלשון ואת ה' האמר"ת. יקראו לו שניר פי' שרצונם תמיד שיהיה שמאל נופל ימין רם. שהוא ר"ת. שני"ר וק"ל:

צידנים יקראו לחרמון וגו'. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר (דברים ד') "וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן", הֲרֵי לוֹ אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת, לָמָּה הֻצְרְכוּ לִכָּתֵב? לְהַגִּיד שֶׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – שֶׁהָיוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְפָּאֲרוֹת בְּכָךְ, זוֹ אוֹמֶרֶת עַל שְׁמִי יִקָּרֵא, וְזוֹ אוֹמֶרֶת עַל שְׁמִי יִקָּרֵא:

צידנים יקראו לחרמון שרין ובמקום אחר הוא אומר (דברים ד׳:מ״ח) עד הר שיאון הוא חרמון הרי לו ארבע שמות להגיד שבח ארץ ישראל שהיו ארבע מלכיות מתפארות בכך זה אומר על שמי יקרא וזה אומר על שמי יקרא לשון רש"י (רש"י על דברים ג׳:ט׳) מדברי אגדה (ספרי עקב לז) ויתכן שיהיה השבח הזה כך אבל עיקר הכתוב לומר כי צידונים בני בכור כנען יקראו לחרמון שריון בהיותו בידם מלפנים והאמורי היושב בה עכשיו אשר מהם ילכדו אותו ישראל יקראו לו שניר והוא שלג בלשון כנען כמו שרש"י מעיד עליו וכן תרגם אונקלוס (תרגום אונקלוס על דברים ג׳:ט׳) ובעבור שהוא הר השלג ומפני הקרירות יהיה חרם יקרא חרמון והוא לו שם כנוי ואולי גם לשון שריון בלשון הצידונים שם שיורה על כך ושם ההר שיאון והכתוב שאמר (שיר השירים ד ח) מראש שניר וחרמון יקראנו בשני כנויין מראש השלג והחרם או טעמו מראש שניר ומכל ההר וכן מה שאמר בדברי הימים (א ה כג) ובני חצי שבט מנשה ישבו בארץ מבשן עד בעל חרמון ושניר והר חרמון המה רבו גם כן פירושו ושניר וכל ההר שהוא הר חרמון אבל בעל חרמון עיר או מגדל קראו לו בעל או שהיה שם נעבד אחד מהבעלים ויתכן שאחרי היות ישראל בארץ הוחלפו השמות קצת והיה ההר ההוא גדול וקראו לחלק הגבוה אשר בראשו שניר ולחלק השני חרמון או הם הרים אחרים קראו להם כן אחר התורה ורבים כן וכן וחרמונים מהר מצער (תהלים מב ז):