Kommentar zu Dewarim 30:19

ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך צ"ל הא משה אמר זה לכל ישראל שיבחרו בחיי התורה וממילא גם זרעם בכלל ואיך אמר אח"כ למען תחיה אתה וזרעך שמשמעו אף שהם לא יעשו כך יחיו בזכות עצמך וי"ל ע"ד דאיתא ע"פ שאמר אברהם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי שכיונתו היה כי ה' הבטיח לו עוה"ב וידוע מי שאין לו בן לא עייל בפרגודא כלל כדאיתא בזו"הק והוא שאמר איך אוכל לירש עו"הב הן לי לא נתת זרע: וזהו י"ל ובחרת בחיים היינו שתראה שיהיה לך חיי עו"הב חיי נצחים למען תחיה אתה וזרעך פי' ע"י שיהיה לך זרע אז תזכה ליכנס בפרגודא דמלכא והבן:

העידותי בכם היום את השמים וגו' ובחרת בחיים ולכאורה יש לדקדק אם יהי' מונח לפני אדם דבר טוב ורע לא שייך לומר לו שיבחר בטוב גם בלא עצתי יקח הטוב ושאר דיקדוקי דברים יש בפסוקים ההם ונ"ל דרמב"ן ז"ל אומר אשר יעשה אותם וחי בהם דהיינו ע"י עסק התורה וקיום המצות יוכל האדם לזכות במה שירצה אם חיים עה"ז אהוב לו יזכה בה ע"י התורה אם לא שיש מניעה לפרקים החטא או שאר דבר המעכב זולת זה תורה מביאה לו כל מה שלבו חפץ ואם ירצה עוה"ב יזכה בתורה ואם כל כוונתו לדבקה בו אז יבוא לידי דיבוק שכינה והנה בלתי ספק אם עיקר כוונתו לדבקה בו ממילא יבוא לו גם עה"ז כי הוא צריך להכנה לעבודה לדבקה בי ועל זה נאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום כלומר גם כל חיי שני עולמות תביאנו לו אבל ההפרש בין כוונתו לחיי עה"ז או שזכה לחיי עה"ז מכח כוונת דביקת ה' הוא כך מה שזכה ע"י דביקת השם בטוח שלא יבוא ע"י עושר זה שום מכשול לבניו ממנו אבל אם יזכה לעושר זו מחמת שעבד ולמד תורה בשביל עה"ז אז יוכל להיות שימצא מכשול מממונו לבניו וכן הוא בעו"ה רובא דעלמא שעשירות הוא מכשול לבניו ולכן אמר הכתוב ובחרת בחיים ובאיזה חיים באותו חיים שיהא בו למען תחי' אתה וזרעך והיינו לאהבה את ה' ולדבקה בו ואותו חיים שתזכה מן דביקות ה' יהי' אורך ימיך לשבת על האדמה לא תהי' שום מכשול בו:

העידותי בכם היום את השמים וגו', פי' כמו שפירש"י לקמן בהאזינו שאמר משה המה יעידו עליכם וידם בכם ראשונה אם לרעה אם לטובה כדכתיב יד העדים תהי' וגו', בכור שור:

העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ. שֶׁהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם, וְכַאֲשֶׁר תִּקְרֶה אֶתְכֶם הָרָעָה יִהְיוּ עֵדִים שֶׁאֲנִי הִתְרֵיתִי בָכֶם בְּכָל זֹאת; דָּבָר אַחֵר — העדתי בכם היום את השמים וגו', אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הִסְתַּכְּלוּ בַשָּׁמַיִם שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶתְכֶם, שֶׁמָּא שִׁנּוּ אֶת מִדָּתָם? שֶׁמָּא לֹא עָלָה גַּלְגַּל חַמָּה מִן הַמִּזְרָח וְהֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת א') "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ"? הִסְתַּכְּלוּ בָאָרֶץ שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶתְכֶם, שֶׁמָּא שִׁנְּתָה מִדָּתָהּ? שֶׁמָּא זְרַעְתֶּם אוֹתָהּ וְלֹא צָמְחָה אוֹ שֶׁמָּא זְרַעְתֶּם חִטִּים וְהֶעֶלְתָה שְׂעוֹרִים? וּמָה אֵלּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ לֹא לְשָׂכָר וְלֹא לְהֶפְסֵד, אִם זוֹכִין אֵין מְקַבְּלִין שָׂכָר וְאִם חוֹטְאִין אֵין מְקַבְּלִין פֻּרְעָנוּת, לֹא שִׁנּוּ אֶת מִדָּתָם, אַתֶּם שֶׁאִם זְכִיתֶם תְּקַבְּלוּ שָׂכָר וְאִם חֲטָאתֶם תְּקַבְּלוּ פֻּרְעָנוּת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (ספרי דברים ל"ב):

את השמים ואת הארץ. בעבור היות' עומדים וכן על האבן תהיה בנו לעדה וכן שמעו הרים את ריב ה':

למען תחיה אתה וזרעך. הזכיר כאן וזרעך לפי שאמרו במדרש העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ הסתכלו בחמה שבראתי לשמשכם שמא שנתה מדתה כו' ומה אלו שלא נבראו לא לשכר ולא להפסד ואינן חסים על בניהם ועל בנותיהם לא שנו את מדתם. אתם שנבראו לשכר ועונש ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם ע"א כו"כ שלא תשנו מדתכם כך היא הנוסחא בילקוט פר' האזינו (לב תתקמב). ומנא ליה לבעל מדרש זה שהזכיר בק"ו זה בנים ובנות, אלא לפי שמצא כתוב אחר עדות זה, פסוק למען תחיה אתה וזרעך, וקשה ליה למה הזכיר ביעוד זה זרעו יותר מבכל היעודים אלא שכך אמר לו הקב"ה אם אין אתה יוצא מאצטגנינות מעשיך הרעים בגינך כי ההנאה המוחשית תלחץ אותך שלא תחוש בעתיד לפחות צא בגין זרעך כי אין להם חלק בהנאה זו אבל בעונש יש להם חלק.

ובחרת בחיים. בחיי עד:

ובחרת בחיים בחיים עולה ע'. לומר בשבעים פנים התורה נדרשת בהן. וכן סו''ד ה' ליראיו. וחיי האדם ע' שנה:

העדתי בכם וגו'. פסוק זה מיותר שהרי אמר בסמוך ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו'. עוד צריך לדעת למה שינה מסדר שאמר למעלה שעושה חלוקת הטוב בפני עצמו כאומרו (פסוק טו) את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע, וכאן אמר החיים והמות וגו' הברכה והקללה. עוד צריך לדעת למה לא אמר אלא ובחרת בחיים, ולא אמר ואת הטוב:

החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה. כפירושו לעיל. אשר הברכה והקללה היא החיים והמות. אם דבוק בה׳ מקור החיים. או להיפך להיות כבני תמותה:

העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. אעפ"י שכבר העיד בהם השמים וארץ הוסיף כאן החיים והמות נתתי לפניך שהן הברכה והקללה וכי יעצתיך שתבחר בחיים למען תחיה אתה וזרעך:

ובחרת בחיים למען תחי'. חיי הגוף לבד במלאת מבוקשיו הגשמיים שלא כתורה וכמצוה, הם חיים שאחרי' מיתה הנפשית, אמנם חיי הגוף שהיא עפ"י התורה והמצוה, הם חיים שאחרי' חיי הנפש הנצחי וע"ז אמר, ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך, ירצה, איעצך לך ולזרעך לבחור בחיי עו"הז, שהוא חיי הנוכחי (לכן אמר בחיים בפת"ח) באופן שיסובב ממנו חיים העתידים, והוא חיי עו"הב. ומבאר אח"ז, איזו היא החיים הנוכחי שאין המיתה אחרי', אבל נצא ממנו לחיות חיי עד, ע"ז אמר לאהבה וגו'. כי הוא חייך, כלומר זוהי החיים הנוכחי אשר אריכות ימים בעו"הב כרוך אחרי', וזה"ש ואורך ימיך. ואמר לשבת על האדמה, נ"ל שאין זה למ"ד התכלית, כי ישיבת הארץ איננה התכלית האמתי המכוון בשמיעת קול ה' באהבתו ובדבקותו, אבל הלמ"ד תורה כאן על גבול הזמן, כמו לשבעת הימים (בראשית זיי"ן) לסוף שבעת ימים, לצאת בנ"י מארץ מצרים, אחר צאת, וכן לשבת אברם בארץ כנען (לך לך ט"ז ד') שהוא אחר שבתו, וטעמו כאן אריכות ימים בעו"הב המזומן לך אחר ישיבתך בארץ, כלומר אחר כלות החיים הגשמיים הקצובים לך בארץ. ואפשר שמדבר כאן מן הזמן שאחר התחי', דלדעת רמב"ן ורא"ה, החולקים על הרמב"ם שאומר שאין נצחיות לגוף האדם לעולם, וגם המתים שיחיו ויקומו זמן מה, ימותו וישובו לעפרם, ורק נשמותיהם יזכו לעו"הב, ודעתם אינו כן, כי החיים בימים ההם וכן המתים שיחיו לא ישובו עוד לעפרם, כי יזדכך גופם ויתקיימו לנצח בגוף ונפש. וכ"ד הפייטן בסוף תפלת טל. ולפי"ז יהיה למ"ד התכלית. והנה ממה דכתיב (ישעיהו ל״ח:י״א) לא אראה בארץ החיים, שתרגם יב"ע בארעא בית שכינתי' די בה אריכות חיא, וכתיב (תהילים כ״ז:י״ג) לראות בארץ חיים, ותרגומו בארעא דחיי עלמא, משמען הדברים שיש ארציות בחיי הנצחי, ויש א"כ גם לגוף הארצי חלק בה, כדעת הרמב"ן. ובמכדרשב"י (ר"פ תולדות) לעתיד לבא הקב"ה מחי' את המתים וינער אותם מעפרם שלא יהיו בנין עפר כמות שהיו בתחלה שנבראו מעפר ממש דבר שאינו מתקיים, אבל יתנערו מעפרם מאותו הבנין ויעמדו בבנין מקויים להיות להם קיומא וכו' ושמחת הנשמה בגוף יתר מכלם על שיהיו שניהם קיימים וידעו וישיגו את בוראם וכו' יעו"ש. מבואר כדעת רמב"ן. ובמדה"נע (חיי' שרה ד' קכ"ו א') דאתא רשב"י ודרש, ומה אם העולם הזה שהוא הבל והגוף שהוא טפה סרוחה נכנסת בו אותה הנשמה לעתיד לבא שיצרפו כלם ויהיה הגוף מובחר בקיום ותשלום יותר, אינו דין להכנס אותה הנשמה בו בכל התשלומין והעלויין שבה, אמר ר' אחא אותה הנשמה ממש ואותו הגוף ממש עתיד הקב"ה להעמידן בקיומן לעתיד לבא, אבל שניהם יהיו שלמים בתשלום הדעת להשיג מה שלא השיגו בעולם הזה. עמ"ש בפ' ואתחנן בכבוד האבות:

ובחרת בחיים. תנא רבי ישמעאל, ובחרת בחיים – זו אומנות, מכאן אמרו חכמים חייב אדם ללמד את בנו אומנות, ואם לא למדו חייב ללמד את עצמו, מאי טעמא, למען תחיה אתה כתיב ^יחיתכן דסמיך על מ"ש בסנהדרין כ"ט א' שב שני הוי כפנא ואבבא אומנא לא חליף, והיינו למען תחיה. ועיין בתוספתא פ"א דקדושין ממעלות האומנות, ובבבלי קדושין ל' ב' מתבאר דלמוד עסק ומסחר ג"כ בכלל אומנות היא, יעו"ש דכן דעת רבנן דר' יהודה ומש"כ רש"י שם ור' יהודה דאתא לטעמא אומנות דוקא וכו', אינו מבואר הלשון, ונראה דט"ס הוא, וצ"ל דאתא לטפויא, ודו"ק. .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ז)

וכאשר תקרה אתכם הרעה כו'. רצונו בזה והרי עדיין לא עשו כלום ואמה יעידו. ל"פ וכאשר תקרה וכו', כלומר עדי התראה הם:

העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. נתן אותם לעדים כי הם קיימים להעיד שתמיד יתקיימו אלו הדברים עם שהם כמו עוזרים להמשיך זה כאלו יאמר שהשמים והארץ כלם יעזרו להגיע כל אלו הדברים מהברכות והקללות על דרך הכוכבים ממסילות' נלחמו עם סיסרא:

העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. כשיחדתי אותם לעדים (ויתחייב שהגמול והעונש יהיה על ידם) על החיים שהוא קיום התורה והמות שהוא בטול התורה:

פס'. העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. מקום שאין לך כח לצאת מתחת מפרשם. החיים והמות נתתי לפניך. ושמא תאמר נותן לי רשות ללכת באיזה דרך שארצה ת״ל ובחרת בחיים. למען תחיה אתה וזרעך. אין הנאה אלא לך ולבניך:

העדותי וכו׳ ד״א דאילו לפי׳ קמא ק׳ דהול״ל אעיד בכם שהרי אכתי לא העיד עד אחר כך ולפי׳ בתרא ק׳ דלא שייך לשון עדות בזה ותו דהול״ל העידותי לכם א״נ עליכם:

העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ הן לטובה הן לחילוף אם תשמרו המצות ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ פריה, ואם תעברו מצותי יד העדים תהיה בכם בראשונה כדכתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה.

למען תחיה בגוף או בזכר ופירש כי החיים הם לאהבה עכ"ל. כן פירש הרב לעיל בפרשת עקב בפסוק למען תחיון ורביתם וגו' וזכרת את כל הדרך וגו' וכתב הרב שם הטעם אם רציתם לשמור המצות למען תחיו זכרו את הדרך כי קשה לרב להיות היעוד מן המצות חיים לבד בלתי תכלית הבא מחיים והוא וזכרת את כל הדרך וגו' וכן כאן פירש הרב כי החיים הם לאהבה כי זה כל האדם:

העדתי בכם כו'. אחרי אומר לאהבה כו' וחיית ורבית כו' הפך אשר יפנה לבו שיאבד אמר ומה נאמר אם יגיע לצדיק כמעשה הרשע כי לא ייטיבו לו מן השמים לז"א הנה העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ שהוא אמת כי אם תטיבו דרככם החיים האמתיים והמות של עולם הבא נתתי לפניך שהם שכר ועונש של עולם העליון וכן הברכה שבפרשת כי תבא וכן הקללה שהם טובות ורעות של עולם הזה אך שמע בקולי ואל תשית לבך אל הברכה והקללה של עולם הזה כי אם אל החיים והמות של העולם הבא ואם תהיה צדיק הרבה ולא תתברך בעולם הזה כי אם יהיו לך יסורין אל תקוץ באמור הלא ייעד לנו הוא יתב' ברכות בעולם הזה זולת הטוב והחיים של עולם הבא ולמה אינם אתי. כי הנה זאת עצתי כי ובחרת בחיים הם החיים מהעולם הבא הנקראים חיים סתם. ולא בברכה של עוה"ז אומר וזה תעשה למען תחיה אתה וזרעך והוא כענין מז"ל אם קבלו האבות פירות מעשיהם בעולם הזה מה הי' נשאר לבניהם אחריהם באמור משה זכור לאברהם כו' וכמה דורות שאכל זכות אבות וזה יאמר פה מה שלא תאכל פירות בעוה"ז יסכון לך למען תחיה אתה וזרעך כי פירותיך יועילו לזרעך ומה שאמרתי שתבחר בחיים לא שתעבוד לאהבת החיים רק לאהבה את ה' אלהיך מהדרג' אל הדרגה עד גדר שמע בקולו היא השגת רוח הקדש כמאמר ר' פנחס בן יאיר זהירות מביאה לידי זריזות כו' עד אומר מביאה לידי רוח הקדש. וע"י כן ולדבקה בו כי הוא חייך. וזה בג' זמנים א' כי הוא חייך בעולם הזה ואורך ימיך בעולם הבא עולם שכלו ארוך לשבת על האדמה אחר התחיה פה. וזהו אשר נשבע ה' לאבותיך כו' לתת להם שהוא כמז"ל שהוא אחר התחיה כי בעולם הזה לא ניתנה הארץ להם רק לזרעם וזה ארז"ל בחומר לך ולזרעך אתן וזה יכוין פה שיזכו בניהם עמם בארץ. ושעור הכתוב מה שאמרתי ובחרת בחיים לא שתעבוד בשביל החיים כי אם לאהבה כו' אך החיים על ידי דבקה בו בעבדך אותו מאליו ימשכו לך כדבר טבעי כי הוא יתב' אשר דבקת בו הוא חייך עודך בעוה"ז כי הצדיק להיותו דבק בו יתב' יקרא חי בעוה"ז הפך הרשע וכמז"ל על פסוק ובניהו בן יהוידע בן איש חי ואורך ימיך בעוה"ב אחר המות וגם לשבת על האדמה אחר התחיה בגוף ונפש עם אבותיך כמדובר:

העדותי בכם את השמים וכו' שהן קיימין לעולם וכו' ד"א אמר להם הסתכלו בשמים הסתכלו בארץ וכו' קשה מאי ד"א וי"ל משום דלא כתי' הנני מעיד בכם שמים וארץ או שמעו שמים דהוה משמע שקורא אותם עכשיו להיות עדים אלא העידותי דמשמע זה זמן רב שדמיתי לכם השמים והארץ כלשון מה אעידך מה אדמה לך כלומ' יש לכם להדמות להן שלא שינו את מדתן וכו' ולכך לא פירש הפירוש השני הזה בפסוק האזינו השמים דלא שייך:

רש"י ד"ה העִדֹתי בכם היום את השמים ואת הארץ, ...הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם וכו'. קצת קשה על רש"י (ספרי): (א) למה משתמש במשל שהיה לקוח מתחום שהיה זר להם לבני ישראל לפחות במשך ארבעים שנה, אם לא הרבה יותר מזה? (ב) איזה קל וחומר יש כאן? הרי לכאורה ההיפך הוא נכון, כלומר שמים וארץ אין להם כל עניין לשנות, שהרי שינוי שיעשו (!), לא ישפיע על מצבם, ולא כאצל בעלי זכות הבחירה החפשית. (פ' נצבים וילך תשמ"ז) הערת ר' זאב נוימן שי': ראה "שפת אמת" לפרשת נצבים (תרל"א ד"ה העדותי) שנדרש לשאלה (ב), זו לשונו: העדותי בכם כו', פירש רש"י ז"ל, כלום שינו שמים וארץ מידתם כו'. ולכאורה מאי ראיה מהם שאין להם בחירה. אך על כל פנים מובן כי מדרך הטבע להיות נמשך כל דבר אחר השם יתברך וציוויו. אם כן וודאי לא נגרע האדם מזה רק שניתן לו בחירה יצר טוב ויצר הרע. ואם לא יגבור הרע על הטוב ממילא מצד עצמו ימשך אחר הטוב ככל הנבראים וכו'.

ובחרת בחיים. אֲנִי מוֹרֶה לָכֶם שֶׁתִּבְחֲרוּ בְּחֵלֶק הַחַיִּים, כְּאָדָם הָאוֹמֵר לִבְנוֹ, בְּחַר לְךָ חֵלֶק יָפֶה בְנַחֲלָתִי, וּמַעֲמִידוֹ עַל חֵלֶק הַיָּפֶה וְאוֹמֵר לוֹ אֶת זֶה בְּרֹר לְךָ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהילים ט"ז) "ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי" — הִנַּחְתָּ יָדִי עַל גּוֹרָל הַטּוֹב לוֹמַר אֶת זֶה קַח לְךָ:

החיים והמות. הם הברכה והקללה והנה יש לך לבחור בחיים:

ואמר העידותי בכם היום. כי תסתכל בגלגל יומי שעובד מאהבה, כך אתה, לאהבה את ה' וגו', וכמו שנאמר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ועיין ביאור כל מאמר זה בחיבורי הקטן אורח לחיים מאמר ו'.

למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את ה' אלהיך. ואמרתי שתבחר בחיים לא כעובד על מנת לקבל פרס. אבל אמרתי שתבחר מה שהוא חיים באמת בלבד למען תחפוץ בחיי שעה לזה התכלית בלבד שתאהב את ה' אלהיך בהכירך טובו עם רב גדלו:

ובחרת בחיים למען תחיה. תני׳ בספרי פ׳ ראה שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן לפנינו הקב״ה שני דרכים דרך החיים ודרך המות נלך באיזה מהם שנרצה ת״ל ובחרת בחיים משל לאדם שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור. והיה מודיע את העוברים ושבים ואומר להם שאתם רואים שביל זה שתחלתו מישור בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך במישור וסופו לצאת בקוצים. ואתם רואים שביל זה שתחלתו קוצים בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת במישור. כך א״ל משה לישראל אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים בשנים ושלשה ימים הם מצליחים בעוה״ז וסופם לנדוח באחרונה שנא׳ כי לא תהיה אחרית לרע וכו׳. ולכאורה המשל אינו דומה לנמשל כלל. דלפי המשל בע״כ מיירי דשני שבילים מהלכים למקום א׳. דבל״ז לא שייך עצה לעו״ש. והרי בנמשל אינו כן. אלא ביארו חז״ל בזה דבר גדול שדקדקו בזה המקרא ובחרת בחיים למען תחיה אתה. אם אינו רוצה בחיים היאך אתה נותן טעם שיבחר בחיים כדי שיחיה. וע׳ ת״י שתרגם בחיים באורחא דחיי היא אורייתא. למען תחי׳ דתיחון בחיי עלמא. אבל חז״ל פירשו דגם מי שחייב כרת ונפשו מקולעת בכף הקלע. אינו לחלוטין ח״ו שהרי ודאי אינו דומה עונש חייב כרת א׳ לחייב כמה כריתות. ואם נאמר דכרת הוא לחלוטין מאי נ״מ לכרת א׳ לכמה כריתות. אלא כל כרת הוא לעת כפי משפטו. וסוף כל ח״כ לשוב למקור החיים. ולא ידח ממנו נדח. ומעתה הכל הולך אל מקום א׳. ושייך העצה ובחרת בחיים. שתהא דבוק במקור החיים. למען תחיה אתה. שהרי לסוף בע״כ תחיה. הרי טוב שתחיה ברצונך הטוב. והיינו דתנן באבות פ״ד ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך. פי׳ שתהא רחוק ממקור הנשמות צרה״ח וזה יהיה נוח לך. לא כן הוא אלא בע״כ אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מה״מ. ודין וחשבון אינו אלא כמה הוא מחויב לסבול אחר מותו. עד שישוב למקור החיים. והוסיף משה לומר וזרעך. עוד תועלת מבחירתך החיים. שגם זרעך יהיו בחיים. זרע כשר. משא״כ אם תלך בשרירות הלב יוכל להיות זרעו פסולים ובני גויה שאינם הולכים אחריו. והרי יהיה בודד גם אחר שישוב למקומו:

למען תחיה אתה. מכאן היה ר' עקיבא אומר, חייב אדם ללמד את בנו לשוט על המים, ואם לא למדו חייב ללמד את עצמו, מאי טעמא למען תחיה אתה כתיב ^יטר"ל דגם זה בכלל חיותא הוא, וכפירש"י בקדושין כ"ט א' שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אינו יודע לשוט. .
(שם שם)

ד"א העידותי כו' אמר להם הקב"ה כו'. דלטעם ראשון קשה הל"ל העדותי בכם בפני השמים והארץ, מפני שהם יהיו עדי התראה. לכן אמר ד"א וכו'. ולפי' של ד"א קשה למה אמר לשון העדותי שהוא לשון עדות או התראה, ל"פ גם הטעם הראשון:

החיים והמות נתתי לפניך. הזכיר לזכור תחילה החיים והמות האמתיים כי הם הגמול והעונש אנושיים ואחר זכר הברכה והקללה שהם הטוב והרע להיותם בלתי מכוונים בעצמות ואע"פ שכבר ימשכו מקיים מצוו' התור' והנטייה מהם. ולזה אמר ובחרת בחיים ולא אמר ובחרת בברכה כי אין ראוי לעבוד השם יתעלה כדי שיגיעו אלו הטובות הגופיות אך יעבדהו כדי שישיג החיים הערבים ההם כמו שאמר דוד תודיעיני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח ולזה אמר דוד במצוותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו הנמשך באלו הטובות והקנינים הגופיים:

ונראה בהעיר למה הפסיק במאמר נתתי לפניך בין מאמר החיים והמות, למאמר הברכה והקללה, שהיה לו להקדים ולומר נתתי לפניך החיים וגו', או אחר שיאמר והקללה יאמר נתתי לפניך:

נתתי לפניך רק הברכה. שהוא שכר הגופני:

למען תחיה. בגוף או בזכר. ופירש כי החיים הם לאהבה:

אכן כוונת הכתוב היא להעיר, כי שני יעודים אחד טוב ואחד רע הם בעולם הזה. ולזה אמר בפסוק זה החיים והמות נתתי לפניך, פירוש שכר ועונש הנתונים לפניך, פירוש בעולם הזה, הם החיים והמות, אם יטיבו יחיו, ואם ירשיעו ימותו, אלו השנים הם לפניך בעולם הזה:

והקללה. עונש הגופני לפי שהם תלוים בחקות השמים והארץ וכנ"ל:

ויש שנים אחרים, והם הברכה והקללה, הם יעודים לעולם הבא, ואינם לפניו אלא לאחר מיתה, על דרך אומרו (לעיל כח ו) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, ולהיפך ארור הוא וגו', ואמרו רבותינו ז''ל (כ''מ קז.) שמדבר על יציאתו מן העולם, ולזה הפסיק במאמר נתתי לפניך בין שני יעודים הראשונים לשנים האחרונים:

ובחרת בחיים. כבר באר בעל חו"ה שהאדם תתרגש בו הרגשת הגוף קודם שיתרגשו בו רגשי הנפש, ולכן כאשר הודיעם שאושר הגוף תלוי בקיום התורה, הלא תהיה עבודתן להצלחת הגוף ושלא לשמה, לזה בא ליעצם שבהתרגש בם יחול הגופני לא תהיה כוונתם להנאת הגוף רק שע"י אושר הגופני יתמלא רצון ה' שברא את האדם בגוף גשמי ושם אותו בארץ בכדי שמלבד שנשמתו תהיה קיים באיש גם הגופים יהיה להם קיום במין וז"ש ובחרת בחיים בקיום התורה:

ולזה גמר אומר ובחרת בחיים, שהוא יעוד עולם הזה, כי יתקרב לב האדם ביותר למה שלפניו, כדרך אומרו (לעיל יא יג) והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם, הרי שלא הזכיר להטות לבב אנוש אלא בדברים הנגלים בעולם הזה:

למען תחיה אתה וזרעך וגו' שיהיה לכם קיום גם במין שזה חפץ ה' בבריאתו את האדם וע"ד שפי' (בראשית יח יט) כי ידעתיו וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וכוונתם תהיה למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו שע"י קיום התורה יתמלא דבר ה' לקיים הטובות אשר דבר לאברהם וז"ש חז"ל הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור וכנ"ל:

כמו כן אמר כאן ובחרת בחיים, פירוש יתחייב הדבר אפילו כפי טבע הגשמי לבחור בחיים, והגם שבפסוק שלפני זה (פסוק טו) אמר ראה נתתי לפניך החיים והטוב יחד, שם נתכוון במאמר לפניך לבחור בהם, וכאן נתכוון במאמר לפניך לומר מה שלפניך, והעיר על זאת הכוונה במה שסדרה באמצע היעודים כמו שפירשתי, גם במה שגמר אומר ובחרת בחיים כמו שפירשתי:

הנה ה' הטביע באדם ימי הזקנה לטובתו, שירגיש שמתקרב אל המות ויחשוב לתקנת נפשו וכי יקרב קצו יפול למשכב למען שקרוביו ומיודעיו יבואו לבקרו, וישתדלו לטובתו, וכשיראה אהבתם יתקרב לבבו גם להם, ואם יש בינו לבינם דבר, יתוקן באלה הימים, וז"ש חז"ל על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, זו מיתה, הכוונה שיש בזה מדרגות, כמעשה איש כן פקודתו, שכל שיקדם אצלו הרגשת מיתתו כן ירבה תקון נפשו, ודתן ואבירם שחלקו על משה היתה מיתתם בתכלית הרע בענין הזה, שבתחלה נתרחקו כל ישראל מעליהם כמ"ש ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם והם העיזו אחרי כן ויצאו נצבים פתח אהליהם הם ונשיהם וטפם, להראות שלרצון הוא להם התרחקותם, ומובן שלא חשבו כלל בענין מיתתם, ועתה יספר לנו הכתוב שהסתלקות מרע"ה היתה בזה באופן היותר נעלה, שידע יום מיתתו, ולא מהרגשת הזקנה שנאמר לא כהתה עינו ולא נס לחה רק על פי ה' ידע שימיו יהיו מאה ועשרים ולא יותר, ונתקרב באהבה עם אנשי דורו, ולא מפני שתלה ובאו לבקרו, רק בהפך שהוא הלך למקום אהליהם להתפרד מהם כהולך לדרך רחוקה, והודיעם ממיתתו, באופן שלא יתבהלו, ונחם אותם שלא יתעצבו כ"כ על מותו, כי מלאו ימיו, ושלא תהיה מניעה לביאתם אל הארץ, כי ה' יעבור לפניהם ויהושע יהיה מנהיגם, איש אשר רוח בו, ויודע להתהלך עם כל איש לפי רוחו, וכה יתפרשו הכתובים:

*את החיים ואת הטוב וגו' ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך וגו' יש לפרש עפ"י מה שכתבתי למעלה שהרמב"ם כתב לבנו אשרי אדם שחתם ימיו במהרה וא"כ לפעמים אין החיים טוב ואמנם אם חיותו לתקן בניו ושאר בני אדם אז אורך חיותו טוב בכל זה ולזה הצדיקים מבקשין אריכות ימים והיינו דקאמר ראה חידוש חיים וטוב וע"ז אמר ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך לכך הוא טוב:

החיים והמות נתתי לפניך ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך פירש"י הקב"ה הראה להם שיבחרו בהחלק הטוב וצ"ע פשיטא שיבחרו בחיים אטו בשופטני עסקינן אבל אחז"ל במס' תמיד מה יעשה אדם ויחי' ימית את עצמו מה יעשה אדם וימות יחי' עצמו נמצא בכל א' מהדרכים יש ב' חיים ומות ויעץ להם ובחרת באותן חיים שתחי' אתה וזרעך שיש בהם השארה ודביקות כמובן היינו ימית תאוותיו בעוה"ז ויזכו בניו אחריו:

החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה חיים ברכה גי' צרה כפירש"י ז"ל לעיל שהצרות הם מעמידי' את ישראל וגורמים להם חיים וברכה אמיתיות מות קללה גי' תרי"א כמו אדום (מם סתומה היא שש מאות) ותורה בגימטריא תרי"א מגינה: