Kommentar zu Dewarim 30:7

ומל יי' אלהיך את לבבך וגו'. כתב הרב הנזכר זהו שאמרו רבותינו ז"ל הבא ליטהר מסייעין לו כי אחר שתשוב אליו בכל לבבך הוא יעזור אותך ונראה מן הכתוב ענין זה ואומר כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו טוב או רע וכל זמן התורה כן כדי שיהא להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע. אבל בימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע ולא יתאוה הלב למה שאין ראוי ולא יחפצו בו כלל והיא המילה הנזכרת כאן כי החמדה והתאוה ערלה בלב הן וכשלא יחמדו ולא יתאוה האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון שהיה עושה בטבעו מה שהיה ראוי לו לעשות ולא היה ברצונו דבר והפכו וזהו שאמר הכתוב בירמיה (לא' ל') הנה ימים באים נאם יי' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם וגו' כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחר הימים ההם נאם יי' נתתי תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה וזהו בטול יצר הרע לעשות הלב בטבעו מעשה הראוי. ולכך יאמר עוד והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את אחיו דעו את יי' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו וצריכים ללמוד אותם אלא שמכלה יצרם בזמן ההוא לגמרי וכן נאמר ביחזקאל ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו (לו' כו') והלב החדש ירמוז לטבעו והרוח לחפץ והרצון וזהו מה שאמרו רבותינו ז"ל והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ (קהלת יב א) אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה כי בימות המשיח לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו מעשה הראוי ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה כי הזכות והחובה תלויין בחפץ עד כאן דבריו ז"ל. וטעם העידותי בהם היום את השמים ואת הארץ ירמוז לעליונים זהו יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו (תהלים נ ד') כי שתיהם היו בברית וכן מעיד אני עלי שמים וארץ הנזכרים בדברי רבותינו ז"ל:

על אויבך ועל שונאיך. על הקמים עליך ועל השונאים בלבבם, כאמרו כי אעשה כלה בכל הגויים:

ונתן וגו׳ את כל האלות האלה וגו׳. אחר שיבואו לא״י ויתקבצו מכל העמים אז יענוש הקב״ה האומות שרדפו באותה שעה את ישראל כאשר יבואר בשירת האזינו ל״ב מ״ג. והכי אמר זכריה ב׳ י״ב כי כה אמר ה׳ צבאות אחר כבוד שלחני אל הגוים השוללים אתכם וגו׳ וע״י בתר יקרא דאמור לאייתאה עליכן שלחני על עממיא כו׳ הרי מתחלה ישיגו ישראל את כבודם ואח״כ יענשו הראוים להענש: