Kommentar zu Dewarim 31:30

וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה וגו'. לפי דעת רז"ל בספר הזוהר השירה הזאת הוא רמז לשכינה ונקראת שירה כענין השמיעני את קולך כי קולך ערב (שה"ש ב יד). גם נקראת זאת והיא המעידה לישראל שנאמר וענתה השירה הזאת לפניו כענין העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ וכתיב האבן הזאת תהיה בנו לעדה. ונתעוררו רבותינו ז"ל בספר הזוהר [שם רפ"ד ב'] על משה רבינו ע"ה שאמר שירה ושאר הנביאים אמרו שיר. שיר השירים. שירו ליי' שיר חדש. מזמור שיר ליום השבת. אמר שם א"ר אבא כתיב את דברי השירה הזאת. <תרגום - אמר רבי אבא כתוב "את דברי השירה הזאת">. שירתא דקודשא בריך הוא כמה דאת אמר שיר השירים אשר לשלמה מזמור שיר ליום השבת. <שירת הקב"ה כמו שנאמר "שיר השירים אשר לשלמה" "מזמור שיר ליום השבת">. ותנינן ליום השבת ממש שיר דקודשא בריך הוא אמר. <ולמדנו ליום השבת ממש שהוא מלכות שיר שהקב"ה אמר ליום השבת>. והכא את דברי השירה הזאת. <וכאן "את דברי השירה הזאת">. הכא אית לאסתכלא התם שיר והכא שירה דא דכר ודא נוקבא. <כאן יש להסתכל, שם אמר שיר וכאן שירה שם זכר וכאן נוקבא>. ומנא לן דהא נוקבא היא דכתיב וענתה השירה הזאת לפניו. <ומאין לנו שהשירה נוקבא שכתוב "וענתה השירה הזאת לפניו">. משה הוה ליה למימר שיר ואינון שירה. <משה היה לו לומר שיר והם שירה>. אלא דא היא רזא דמלה. <אלא זה הוא סוד הדבר>. משה לגרמיה לא קאמר אלא לישראל. <משה לא אמר זה לעצמו אלא בשביל ישראל>. אמר ליה רבי שמעון לאו הכי אלא משה ודאי מהכא אשתמודע דאיהו בדרגא עילאה יתיר מכולא. <אמר לו רבי שמעון אינו כן אלא משה, נודע מכאן ודאי שהיה במדרגה עליונה יתרה מכולם>. משה סליק מתתא לעילא ואינון נחתין מלעילא לתתא. <משה עלה ממטה למעלה והם ירדו ממעלה למטה>. הוא סליק מתתא לעילא כמה דתנינן מעלין בקדש ואינון נחתין מעילא לתתא. <משה עלה ממטה למעלה כמו שלמדנו מעלים בקודש ואין מורידים והם ירדו ממעלה למטה>. משה סליק מתתא לעילא בגין דאמר שירה תושבחתא דמטרוניתא משבחת למלכא ומשה במלכא אתאחד. <משה עלה ממטה למעלה משום שאמר שירה שהיא תשבחה של המלכה המשבחת את המלך ומשה נתאחד במלך>. ואינון נחתו מלעילא לתתא בגין דאמרו שיר דהוה שבחא דמשבח מלכא למטרוניתא ואינון במטרוניתא אתאחדו. <והם ירדו ממעלה למטה משום שאמרו שיר שהוא השבח שהמלך משבח את המלכה והם נתאחדו במלכה>. ועל דא בהאי אשתמודע שבחא דמשה יתיר מכולהו. <ועל כן נודע בזה שבחו של משה שהוא יותר מכולם>. והיינו דכתיב אז ישיר משה את השירה הזאת. <והיינו שכתוב "אז ישיר משה את השירה הזאת">. שירתא דמטרוניתא למאן ליי'. <שירת המלכה למי, ליי'>. ובגיני כך הכא ויכתוב משה את דברי השירה הזאת. <ומשום זה כתוב כאן "ויכתוב משה את דברי השירה הזאת">. וענתה השירה הזאת לפניו. <האם היה צריך לכתוב "וענתה השירה הזאת לפניו">. וענו הדברים האלה מבעי ליה. <וענו הדברים האלה היה צריך לומר>. אלא רזא דמלה כמה דאוקימנא דכתיב וארץ מתקוממה לו. <אלא סוד הדבר כמו שהעמדנו שכתוב (איוב כ כז) "וארץ מתקוממה לו" (שהארץ שהיא המלכות מתקוממה לעשות דין באדם)>. ומשה בכולא אסתכל ועל דא אמר שירה בגין לאתאחדא מילי באתר דא למיהוי עלייהו דינא. <ומשה הסתכל בכל ועל כן אמר שירה כדי לתת לדברים אחיזה במקום זה במלכות שממנה יהיה עליהם הדין>. דכתיב וענתה השירה הזאת. <שכתוב "ענתה השירה הזאת">. ולמה דכתיב אני ידעתי את יצרו וגומר. <ולמה, הוא שכתוב "כי ידעתי את יצרו">. וכד תעבדון דא וענתה השירה לפניו לעד. <וכאשר תעשו את זה וענתה השירה לפניו לעד>. תא חזי כתיב יגלו שמים עונו ולא יתיר אבל וארץ מתקוממה לו. <בוא וראה כתוב "יגלו השמים עונו" (איוב כ כז) ולא יותר אבל "וארץ מתקוממה לו">. בהאי דינא איתעביד למאן דאיתעביד. <בארץ נעשה הדין למי שנעשה>. כתיב וידבר דוד ליי' את דברי השירה הזאת. <כתוב "וידבר דוד ליי' את דברי השירה הזאת" (שמואל ב' כב א)>. תושבחתא דא. דוד אמר שירה מתתא לעילא וזכה להאי. <התשבחה ההיא דוד אמר שירה ממטה למעלה וזכה למדרגה ההיא>. ולא אמר האי אלא בסוף יומוי דהוי בשלימו יתיר מאי בשלימו יתיר דתנינן אל תאמן בעצמך עד יום מותך. <ולא אמר זאת אלא בסוף ימיו שהיו בשלמות יתרה כמו שלמדנו אל תאמן בעצמך עד יום מותך>. והכא זכה דוד למימר שירתא מתתא לעילא בסוף יומוי דהוה בנייחא מכל סיטרוי דכתיב ביום הציל יי' אותו מכף כל אויביו וגו'. <וכאן זכה דוד לומר שירה ממטה למעלה בסוף ימיו שהיה במנוחה מכל צדדיו שכתוב "ביום הציל יי' אותו מכף כל אויביו" (שם)>:

את דברי השירה הזאת עד תומם. עד פרשת כי ידין וכי אשא אע"פ שאינם מכלל דברי ההעדה:

באזני כל קהל ישראל. שיכנסו הדברים באזניהם ושמעו הכל את דברי השירה וע״ע להלן ל״ב מ״ד מש״כ שם: