Kommentar zu Dewarim 32:20

או יובן בס"ד התורה נראית מתשת כוחו של הגוף דלכך נקראת תושיה אך באמת היא נותנת חיים לגוף ולזה תדמה למטר שנראה עורף אך הוא מחיה וז"ש יערוף כמטר לקחי וכל זה לגוף אבל לנפש אין נראה בה עריפה מעיקרא אלא תדמה לטל שהוא בנחת כי היא נח לנפש גם מעיקרא וזהו תזל כטל אמרתי ואחר שדבר כנגד חסרון הכח חזר ודבר כנגד חסרון הממון שנראה לעין שהאדם נחסר ומפסיד ממונו מכח עסקו בתורה שאין לו פנאי להשגיח עליו אך זה אינו אלא אדרבה ממונו מתברך ואם יראה הפסד הוא לתועלתו ולזה עשה דמיון לשעירים עלי דשא שהוא רוח סערה שמנענעין הדשא וכפתין אותו לכל צד ובאמת זהו טובתו וכן רביבים שהם מורין כחץ דנראין קשין לעשב והם באמת לטובת העשב ולכן כיון שהתורה נתנה לטובתכם ולא לרעתכם כאשר שם ה' אקרא היא התורה שכולה שמותיו של הקב"ה ולכך נקראת שם ה' אתם הבו גודל לאלהינו שתברכו עליה בתחלה ובסוף וכמ"ש במדרש אדם מישראל העולה לקרות בתורה כיצד מברך כך שנו חכמים העולה לקרות בתורה מברך לפניה ולאחריה אמר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך אתה מברך שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ואם תאמרו שמא לרעתכם נתתי את התורה לא נתתי אלא לטובתכם וכו' ע"כ:

כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם. יובן בס"ד ע"ד מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בש"ה בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה וז"ל עוד נדבר בענין הבנים הנולדים מן האב דע כי בהיות האיש מזדווג עם אשתו להוליד בנים הנה מכח האב נמשך בחי' אוד מקיף בבן ומכח האם נמשך אור פנימי והנה אפשר שבעת זווגם יקדשו עצמם שניהם בכוונת מצוה וקדושה או יהיה כוונת שניהם שלא לשם מצוה אלא להנאת עצמם ולרעה או יהיה כוונת האב לטובה וכוונת האם לרעה או להפך ואמנם אם תהיה כוונת שניהם לדבר מצוה יהיה הוולד ההוא צדיק גמור באור המקיף ובאור הפנימי ואם ח"ו שניהם נתכוונו לרעה יהיה הבן ההוא רשע גמור באור המקיף והפנימי. ואם האב נתכוון לטובה ואמו לרעה אז יהיה אור המקיף של הבן צדיק ואור הפנימי רשע ובהמשך הימים יכוף המקיף את הפנימי ויהיה צדיק גמור לפי שהמקיף כולל בתוכו את הפנימי ויכול להפכו לרשותו ואם האב נתכוון לרעה והאם לטובה אז המקיף רע והפנימי טוב ובהמשך זמן יכוף המקיף הרע את הפנימי הטוב ויהיה רע גם הוא ויהיה רשע גמור והנה אם תרצה לידע מי גובר בו כח האב או האם תוכל להכיר זה כפי קלות הבן או כבידתו לפי שהאור הפנימי מוגבל ואינו יכול להתנועע אבל האור המקיף מבחוץ מתנועע ומגיע את האדם למקום שהוא חפץ ונמצא שאם תראה איזה אדם קל כנשר ורץ כצבי בכל מעשיו ומהיר במלאכתו נמצא שגבר עליו אור המקיף אשר מכח אביו ואם הוא עצל וכבד התנועה יורה תגבורת אור הפנימי בו מצד האם והכל כפי מה שהם ר"ל כי אם האב נתכוון לשם מצוה בשעת התשמיש הנה הבן הזה יהיה מהיר במלאכת שמים וגדול מאוד בתורה ואם אביו נתכוון להנאת עצמו יהיה הבן הזה מהיר וזריז במלאכת עו"הז וכן להפך אם יהיה כבד התנועה אם אמו נתכוונה לדבר מצוה יהיה עצל במלאכת עו"הז ואם לא נתכוונה לדבר מצוה יהיה הבן עצל במלאכת שמים ובזה תבין טעם שתמצא ילדים קטנים חריפים והשקט לא יוכלו ויש ילדים עצלים כבדי התנועה מאוד וזהו סוד עשהאל אחי יואב שהיה קל ברגליו עד לאין תכלית כמ"ש רז"ל שהיה רץ על ראשי השבולים ולא היו נכפפים ובודאי אין מדרש יוצא מידי פשוטו ממש והענין מובן כי כל בחינתו היתה מתגבורת כח האב ולא היה בו כח האם כלל וגרל בו אור המקיף לגמרי וכמעט שהיה מעופף באויר עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:

ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם הנה משמעות הכתוב לפי פשוטו מורה שדבר אתם קשות וידוע מאמר הזוהר הקדוש ששירה היא יסוד עליון מתתא לעילא ומעילא לתתא והגם שכל התורה כולה היא צרופי שמותיו של הקב"ה מצינו לחז"ל שאמרו שבשירת האזינו נרמזו בה כל באי עולם שעתידין להבראות ובה קישר משה רבינו נשמת כל ישראל לשרשם מתתא לעילא וקשר כל השמות בקישורא דמהימנותא ובשירה דא משיך ברכאין מעילא לתתא על כל העולמות וקשה לפרש הכתוב על פשוטו שהוא נראה דברים קשים כגידין. ויראה לרמוז בזה כי הנה הש"י ברא עולמו להטיב לברואיו ולהשרות שכינתו בתחתונים ע"י שיכירו כח מלכותו וישראל עלו במחשבה תחילה כמאמרם בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשבילם נברא העולם והם היו שעשועיו הקודמים שהגם שיהיו בשעבוד מלכיות ובעומק הגלות יקבלו עליהם עול מלכותו ויקשרו עצמן לשרשם ועל ידם יתפרסם אלהותו יתברך בתחתונים ולכן כל בר ישראל הגם שאינו יודע גודל היחודי' עדהיכין מגיעים מ"מ עכ"פ חובה עליו שבעת אמרו שמע ישראל ייחד במחשבתו שמלכותו מלכות כל העולמים ובכל משלה ויקבל עליו עול מלכותו יתברך ועי"כ בעת שיתפלל תפלות שמונה עשרה יוכל לקשר מחשבתו בא"ס יתברך כאילו השכינה כנגדו והוא עומד לפני ה' לבד ולא יתערבו בתפלתו מחשבות זרות ועי"ז ייחד שם הוי' עם שם אדני אמנם עדיין אין זה ייחוד גדול כ"כ כי בכל העשר קדושות בכל אחד ואחד יש בו יחוד הוי' אדני. ומן הצורך ליחד כל העשר ספירות דהיינו כל העשר הויות ועשר אדנית שבכל העשר קדושות והנה אמר בזוהר הקדוש על פסוק ויקחו לי תרומה וכו' זהב וכסף ונחושת וכו' שחישב שם י"א דברים שרומזים לי"א עתים שהזמן גורם בהם לרומם עצמם אל השם יתברך ולקשר עצמם בשמו הגדול. ומהם ר"ה ויו"הכ ועשרת ימי תשובה. ויש להבין הלא ר"ה ויו"הכ מכלל העשרת ימים הם ובלא הם אין נשאר רק שבעת ימים ולמה נקראו עשרת ימי תשובה. אמנם יבואר זה כי הנה אמרו חז"ל במדרש. שלכן נקרא שם החודש הזה תשרי מלשון תשרי ותשבוק שאז השי"ת מוחל עוונותיה' של ישראל. והם שביתין ושביקין ושרי להו וגם אמרו חז"ל שבתשרי בו ברכה בו גיתות בו שופר בו סוכה בו לולב ויש להם בחודש זה מצות הרבה שהם מבטלין על ידם כל הקטריגון מעצמן ומקשרין עצמן בהשי"ת על ידי המצות. ולכן אמרו חז"ל בתשרי מתחיל מאזנים לעלות רומז בזה שמכריעין עצמו לכף מאזנים של זכות ועולין לחלקו של הקב"ה ע"י המצות הרבות שיש להם בתשרי ולכן נקל להם ביותר בחודש זה ליחד כל העשר שמות הויות ועשר שמות אדני ולזה ג"כ נקרא תשרי. שתשרי גימטר' ת'ת'ק'י מספר של עשרה פעמים הוי' אדני והזמן היותר נכון לזה הם עשרת ימי תשובה שהם כנגד העשר קדושות שבכל יום מימי התשובה מן הצורך להמשיך קדושה אחת כדי ליחד כל העשר שמות הויה אדני שבכל העשר קדושת עד יו"כ שאז מאירין יחד כל העשר קדושות ולכן נקראו הימים האלו עשרת ימי תשובה הגם שחוץ ר"ה ויו"הכ אין אלא ז' מפני שהם אחוזים וקשירים זה בזה ליחד בהם כל עשר שמות הוי' אדני שבכל העשר קדושות ועי"ז מתבטלין כל הגבורות מעל ישראל. וזהו רומז הכתוב ויאמר אסתירה פני מהם מלת ויאמר כמו אמרתי אני בלבי ופי' הגם שתעלה על לבי להסתיר פני מהם איני יכול למה לפי שאראה מה אחריתם שסוף דבר יהי' שהם שבים אלי מעומק הגלות ומקבלין עליהם עול מלכותי ומיחדים שמי כי דור תהפכת המה עתה מפרש מה הוא האחרית שרואה אני שהם דור תהפכת שמהפכין את הרע לטוב ומדת הדין למד"הר ע"י קבלתם עול מלכות שמים וייחודם שמי וזה רומז במלת 'ת'ה'פ'כ'ת שעם הה' אותיות עולה תתק"י כמספר עשרה פעמים הוי' אדני ורומז שהם מיחדים כל העשר קדושות וכל השמות הוי' אדני שבהם ועי"כ ממתיקין כל הדינים והגבורות ומתהפך עליהם הכל לטובה בנים לא אמן בם רומז ע"פ מאמר חז"ל שלא היו עונים אמן במקדש והטעם לפי שאמן גימט' של פעם אחת "הוי' "אדני ובמקדש היו מיחדין כל הויות ואדנות של כל העשר קדושות בבת אחת ולכן כל חותמי ברכות שבמקדש התקינו שיהי' אומרין מן העולם ועד העולם שרומז שיחדו את כל העולמות וכל העשר קדושות ולכן לא היו עונין אמן שאינו רק יחוד של פעם אחד הוי' ואדני וזה אמרו בנים לא אמן בם רומז שהם מיחדין כל העשר שמות הוי' ועשר שמות אדני שבכל עשרה קדושות ולכן אמר לא אמן בם פי' שאינם מסתפקים ביחוד של אמן לבד שהיא יחוד של פעם אחד הוי' אדני רק שהם מיחדין כל העשרה קדושות כנ"ל והבן.