Kommentar zu Dewarim 4:13
וַיַּגֵּ֨ד לָכֶ֜ם אֶת־בְּרִית֗וֹ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה אֶתְכֶם֙ לַעֲשׂ֔וֹת עֲשֶׂ֖רֶת הַדְּבָרִ֑ים וַֽיִּכְתְּבֵ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י לֻח֥וֹת אֲבָנִֽים׃
Und er erklärte dir seinen Bund, den er dir geboten hatte, auch die zehn Worte zu erfüllen; und er schrieb sie auf zwei Steintafeln.
העמק דבר
ויגד לכם את בריתו וגו׳. באותו מעמד הנפלא הגיד עשרת הדברים אשר שמעתם. היינו דברות הראשונות אשר שמעו בעצמם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
הכתב והקבלה
עשרת הדברים. הא דלא קראן עשרת המצות, כי גם הלאו נקרא מצוה שמצווה שלא לעשות, וכמ"ש אשר צויתיך לבלתי אכל, נ"ל כי משמעות לשון דבור והבדלו מיתר הלשונות הדומות לו כגון אמירה והגדה ודומיהם, אמר הרמב"ם (בפי"ד מהגיון) כי השם דבר הונח על המליצה בלשון מהענין ההוא הנרשם בנפש, לכן הוא שם כלל גבוה כולל כל מיני הדבורים הרבים מאיזה אופן שיהיה, אם אמירות אם הגדות אם שיחות או צוויים ודומיהם, כי כלם נכנסים בכלל דבור והם ממיניו, וזה נראה דעת רבותינו שאמרו בספרא ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מלמד שלכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון חבה. הנה אף שאין בכתוב זכר אמירה וצווי רק דבור, ומניין להם לרבות גם אמירות וצוויים. אמנם כיון דכתיב וידבר אליו, כולל הכל, כל מיני הדבור ואף אמירות וצוויים במשמע, כי אילו היה אה"כ ויאמר אליו או ויצו אליו באמת לא היה רק אמירה רק צווי, אף כאן אלו קרא אותן עשרת המצות לא היה במשמעו כ"א עשר מצות פרטיות העומדות לבדן, עכשיו שקראן דברות, להורות בא שהן עשר דבורים כלליים, כמו שהוא האמת שעשרת הדברות כוללים כמה פרטים ופרטי פרטים, והם כלל כל התורה, וכל התרי"ג מצות כלולות בהן, כמ"ש רש"י ס"פ משפטים וכמבואר יותר במ"ש בכי תשא בחרות על הלוחות, ולזה נקראו עשרת הדברים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
תורה תמימה על התורה
עשרת הדברים. תניא, כיצד היו הלוחות כתובים, ר' חנינא בן גמליאל אומר חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, שנאמר ויכתבם על שני לוחות אבנים, ורבנן אמרי, עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה, דכתיב ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים להדרשה זו נתבארה לפנינו בבאור שלם בפ' תשא בדרשא משני עבריהם מזה ומזה (ל"ב ט"ו), יעו"ש וצרף לכאן.
[ירושלמי שקלים פ"ו ה"א]
Ask RabbiBookmarkShareCopy