Kommentar zu Dewarim 4:4

ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום. וכי אפשר לידבק בשכינה והכתיב כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא. אלא כל המשיא בתו לת״ח והמהנה ת״ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה. עיין כתובות פרק ב׳ דייני גזרות (דף קי״א). כיוצא בדבר אתה אומר לאהבה את ה׳ אלהיך ולדבקה בו. וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לת״ח והעושה פרקמטיא לת״ח והמהנה ת״ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה. י״ל מהו כיוצא בדבר אתה אומר. פשיטא שכל לשון דיבוק האמור בהקב״ה כך הוא פירושו וכמה פסוקים אחרים יש חוץ מאלו כמו ובו תדבק. ובו תדבקון. וכיון שפירוש הראשון שהוא ואתם הדבקים כך ממילא אנו יודעים פירוש כל הפסוקים האחרים הנאמר בהם לשון דיבוק. וא״כ מה טעם לומר כיוצא בדבר אתה אומר. ועוד שהפסוק הראשון שהוא ואתם הדבקים לא משמע הכי כלל שהוא המשיא בתו לת״ח וגו׳. לפי ששם הוא מדבר בתוכחות שהוכיח מרע״ה לישראל במשנה תורה. ושם הוא אומר כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה׳ אלהיך וגו׳. ואתם הדבקים וגו׳. שהכוונה לומר אתם הדבקים בה׳ אלהיכם שלא הלכתם אחרי בעל פעור. אבל לא שייך כלל לדרוש שם דהיינו המשיא בתו לת״ח וגו׳. אמנם עיקר המאמר במקומו מובן יפה ששם הוא אומר (שם) א״ר אליעזר עמי הארצות אינם חיים שנאמר מתים כל יחיו וגו׳. דתניא מתים בל יחיו יכול לכל ת״ל רפאים בל יקומו במרפא עצמו מד״ת הכתוב מדבר. א״ל ר׳ יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי ההוא במרפא עצמו לע״ג הוא דכתיב. א״ל מקרא אני דורש דכתיב כי טל אורות טלך. כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו. וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו. כיון דחזייה דקא מצטער א״ל ר׳ מצאתי להם רפואה מן התורה. ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום וכי אפשר לידבק וכו׳. הנה לפי זה מבואר כל מה ששאלנו שכיון שרוצה להביא ראיה שיחיו בתחיית המתים צריך להביא זה הפסוק ואתם הדבקים שנזכר בו תחיה דהיינו חיים כלכם היום. ולפי שזה הפסוק אינו מדבר בענין המשיא בתו לת״ח. כמו שאמרנו ששם הוא מדבר באותם שנשארו שלא הלכו אחרי בעל פעור לכן הוצרך להביא פסוק אחר שמדבר בזה דהיינו לאהבה את ה׳ אלהיך ולדבקה בו ששם שייך לדרוש המשיא בתו לת״ח וגו׳. אלא שאותו הפסוק אין בו ענין תחייה לכן לא הביאו בתחלה. ולפי זה צריכים כל השני פסוקים כדי ללמוד דיבוק מן דיבוק ולומר מה דיבוק האמור שם בפסוק ואתם הדבקים יש עמו תחייה. גם דיבוק האמור כאן בפסוק ולדבקה בו שהוא מדבר במשיא בתו לת״ח יש עמו תחייה. ומ״ש ג׳ דברים המשיא בתו לת״ח והעושה פרקמטיא וכו׳ והמהנה ת״ח וכו׳. לא זו אף זו קתני שהדיבוק האמתי הוא המשיא בתו לת״ח. ששם הוא דיבוק לגמרי והיו לבשר אחד שיהיו לו בנים מבתו מת״ח ולא מבעיא זה אלא אפילו העושה פרקמטיא לת״ח שאינו דבק כ״כ כמו המשיא בתו. ולא מבעיא זה שהוא ג״כ דבק עמו שנכנס ויוצא עמו ובא לביתו תמיד לפקח על הפרקמטיא שלו ועל עסקיו. אלא אפילו המהנה אותו דהיינו ששולח לו דורון וכיוצא שאין לו תערובת כל כך עמו:

ותדבק נפשו בדינה. ה' לשונות של חיבה כתוב בפרשה. ותדבק. ויאהב. וידבר. חשקה נפשי. כי חפץ בבת יעקב. וכולם מצאנו על ישראל. ואתם הדבקים בה' (דברים ד ד). חשק ה' בכם (שם ז ז). ארץ חפץ (מלאכי ג יב). אהבתי אתכם (שם א ב). דברו על לב ירושלים (ישעיה מ ב). ללמדך חיבת הקב"ה על ישראל.

ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום י"ל בזה בדרך רמז ע"פ הידוע בק"ש יש רמ"ח תיבין כשמצרפין ה' אלהיכם אמת ובזה מחיים רמ"ח אברים של אדם בכל יום וזה י"ל שמרומז בפסוק ואתם אותיות אמת הדבקים בה' אלהיכם היינו כשתדבקו תיבת אמת אל ה' אלהיכם ובזה יושלם רמ"ח תיבין דק"ש ומזה יומשך לכם חיים כולכם: היום היינו בכל יום ויום צריך לומר כן והבן: