Kommentar zu Dewarim 5:2

בחורב. הוא סיני:

ה' אלהינו כרת וגו'. הנה לא ביאר משה מה ברית הוא זה אם ברית שכרתו ישראל לקיים תורת ה' דכתיב (שמות כ''ד) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים, או ברית שכרת ה' לישראל שלא יחליפם באומה אחרת דכתיב (שמות ל''ד) הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך וגו' ופירשו ז''ל שכרת להם ברית על זאת שלא תשרה שכינתו על האומות, והדעת מכרעת שעל ברית זה הוא אומר, והוא מה שרמז באומרו ה' אלהינו כרת עמנו פירוש על שיהיה אלהינו ולא לזולתינו כרת עמנו ברית ועליו חוזר מאמר הברית הזאת שאמר אח''כ, וכפ''ז כוונת המאמר לשבח ישראל המושג מה' להם, ועיין בפ' שא ח ''ז:

כרת עמנו ברית. ידוע היה לישראל ענין אותו הברית שהיה לפני מ״ת במאמר אתם ראיתם שנהיה אנחנו משועבדים להקב״ה לתורה ועבודה וגמ״ח והוא ית׳ יהי׳ משגיח עלינו לטוב בהגנה ופרנסה והבאת שלום והשגחה הלז הוא בשני אופנים. א׳ בהנהגה טבעית. ב׳ באופן למעלה מה״ט ומובדל מהליכות עולם כמו שנתבאר שמה יפה ועתה זכר משה בקיצור אותו ברית כדי להגיע למקרא ד׳ דהוא מעין הדרוש אשר החל: