Kommentar zu Dewarim 6:17
שָׁמ֣וֹר תִּשְׁמְר֔וּן אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְעֵדֹתָ֥יו וְחֻקָּ֖יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽךְ׃
Ihr sollt fleißig die Gebote des HERRN, eures Gottes, und seine Zeugnisse und seine Satzungen halten, die er euch geboten hat.
מי השלוח
שמור תשמרון את מצות ה' אלקיכם ועדתיו וחקיו אשר צוך. הענין שנאמר תחילה לשון רבים שמור תשמרון ואח"כ לשון יחיד אשר צוך, והענין בזה כי התרי"ג מצות נתן ה' לישראל והם שוים לכל נפש לקיימם מבלי שום שינוי לנפש אחת מחבירו, אך עדותיו היינו טעמי המצות, כל אחד ואחד מרגיש טעם בהמצוה טעם מיוחד שאין חבירו מרגיש בו, ולא כפי הבנת חבירו, וכמו שמצינו בגמ' (פסחים נ"ג:) בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק שניהם לדבר אחד נתכוונו, כי בתחילה היה נראה שהאחד חולק על חבירו, אך באמת לא נחלקו כי שניהם לדבר אחד נתכוונו ולא יחלוק אחד על מדותיו של חבירו, כי יבין שחבירו לא יוכל להשמר רק באופן אחר, לא כפי שמירתו, וע"ז נאמר להדוף את כל אויביך מפניך, וזה קאי על בעלי מחלוקת מישראל ולא שיאבדם ח"ו, רק ידחה אותם מפניך שלא יטרידו אותך מעבודתך.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
העמק דבר
שמור תשמרון וגו׳. שמירה יתירה בעת מלחמה משום שקרוב לפרוק עול תורה ומצות. כמש״כ בפ׳ מקושש דעל ב״ד להעמיד שומרים בשעת פרצה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
הטור הארוך
שמור תשמורון את מצותיו וגו' ועדותיו. שהם הנסים שעשה לכם להיות לכם לעדות כגון הפסח ומצה וסוכה ותשמרו חוקיו אע"פ שלא תדעו טעמם כי באמת ייטב לכם בסוף ואין צורך לנסיון בתורה ובמצות אחרי שנתאמת אצלכם שהם מפי השם ית' וכן בכל נביא המנוסה והמוחזק בנביא אמת לא תנסו את דבריו בכל גמול ובכל עונש שיאמר לכם. והנה הבטיח כי סוף הכבוד לבא בירושת הארץ ונצוח האויבים כי היא הטובה הגדולה הצריכ' לאותו הדור ואחרי כן אמר גם לדורות הבאים שאין צורך לנסיון בעשיית המצות אלא שישאלו מזקניהם ומאבותיהם ויגידו להם אמיתת התור' והמצות כאשר יפרש כי ישאלך בנך וגמר הפרשה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy