Kommentar zu Jechezkiel 20:26

ואטמא אותם במתנותם. אותם מתנות שחקקתי להם לקדש לי כל בכור מסרתים ביד יצרם להעבירם לאותם בכורות למולך הרי חוקים לא טובים:

ואטמא, ולפי דעתם לא לבד שלא קדשתי אותם במצותי כי גם טמאתי אותם במתנותם, במה שצויתי להעביר כל פטר רחם לה', כי כפי שהורגלו לעבוד את השמש, היו מיחדים הבכור שהוא קדוש לעבודת המולך שהיה להשמש, זה היה אצלם קדושה ועבודה ומה שציויתי להקדיש לי כל בכור ושלא להקריבו לע''ז זה היה אצלם טומאה, כאילו עי''ז יצאו מקדושתם עד שמצותי שנתתי להטיב להם ולהחיותם ולקדשם היו נחשבים בעיניהם שהם לרעתם ולהמיתם ולטמאותם כי אמרו לטוב רע ולרע טוב, למען אשמם, ע''כ בא מאמר המוסגר, עתה חוזר למ''ש להפיץ אותם בגוים ולזרותם בארצות למען אשמם, ר''ל שהגליות (שהם ראויים להם ע''פ מעשיהם) יהיו לשני תכליות, א. למען אשים אותם שממה בעבור עונותיהם, ב. למען אשר ידעו אשר אני ה', שע''י הגליות יכירו אלהותי וישובו אלי באחרית הימים:

ואטמא אותם. הרחקתים ממני כדבר טמא בעבור מתנותם וחוזר ומפרש במה שהיו מעבירים למולך כל פטר רחם הם הבכורות שפתחו רחם אמם: