Kommentar zu Jechezkiel 37:26

וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהי' אתם. מבאר איך יהיה בדרך הטבע שיחיו דיובן עפ"י הפסוק שאמר הקב"ה לפנחס הנני נותן לו את בריתי שלום דענין מיתה טבעית הוא מאיכות רוע מזגו שאיננו שלם במתכונתו והיסודות אינם שווים באיכות במזגם ומקבל מקרה ממקרי' ההוים בעולם ויגיעו אליו ימי הזקנה והשיבה והגוף מקבל הפסד ונפרד הגשם וכל התורה כולה בנויה על שמירת הגוף ממקרי'. ודע כי שומר מצוה לא ידע דבר רע וז"ש הקב"ה לפנחס הנני נותן לו את בריתי שלום שיהא שלום בין היסודות ולזה אמרי' פנחס זה אליהו ואליהו חי וקים לעולם וזהו שייעד כאן וכרתי להם ברית שלום וק"ל:

והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם יובן מאמר המדרש כשהקרייב נשיא הראשון קרבנו ביקש הקב"ה לסלק שכינתו וכשהקריב נשיא השני ביום השני אמר הקב"ה פני' חדשות באה לכאן והשרה שכינתו גם ביום השני וכן בכל הימים. העולה מזה דכשיש פנים חדשות הוא סיבה להשראת שכינה. וז"ש והרביתי אותם ר"ל שנולד בכל יום צדיק ויש כאן פנים חדשות ולכך ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם דהיינו שתשרה שכינה בכל יום וק"ל. ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם והיה משכני עליהם יובן עפ"י הפסוק בקרבך קדוש לא אבוא בעיר משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר אלא אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים שלמעלה אם נכון ירושלים של מטה. והענין הוא דאם אין כוונת האדם רצויה במעשיו כגון בתפלה או בהקרבת קרבן אינו מתקבל לרעוא כי בכוונה תליא מלתא. ואולם נגד המלאכים המקטריגים על ישראל מתקבל כי המעשה רצויה אעפ"י שאין הכוונה רצויה דאין המלאכים יודעים מה בלבו של אדם. וזהו שאנו מכנין שהקב"ה הוא בירושלים של מעלה ואינו מקבל תפלת ישראל רק המלאכי' וזהו רחמים. וטעם ירושלים של מעלה הוא מקום שאין רשות למלאכים לכנוס לשם. וזהו אם המעשה שלא בכוונה אבל אם המעשה בכוונה מתקבל לרעוא בלי אמצעי כלל. וזהו ענין דאמרינן שנשבע הקב"ה שלא יבא בירושלים של מעלה אם יהא נכון ירושלים שלמטה ומתקבל בלי אמצעי. וז"ש בקרבך קדוש לא אבוא בעיר ר"ל שהכוונה רצויה לאל יתב' ופיו ולבו שוין לא אבא בעיר ר"ל ירושלים שלמעלה. וז"ש ונתתי מקדשי בתוכם הכוונה שיהא קדושה בתוכם וכוונת' יהא מרוצה לאל ולכך והיה משכני עליהם דלזאת הסיבה יהא השכינה שוכן עליהם וישיגו את כבוד הבורא ולא יהא כושל ביניהם וק"ל. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד בגמרא את משכן העדות מלמד שהמשכן הוא עדות שהשכינה שורה בישראל וי"ל איך מוכח דמשכן הוא עדות ונ"ל דהענין הוא דהשראת שכינה הוא על ב' אופנים דיש השגה שהיא במקום מיוחד כמו בהר המוריה דאוירא דא"י מחכים וגם יש השראה על אדם מיוחד מאיכות זך מעשיו ובהיר שכלו כמו אברהם ויצחק וכמה מאות נביאים. ואולם במדבר היה מוכח דלא היה המקום גורם דלא היה במקום מיוחד כל מ' שנה וגם היו מפרקין המשכן בעת הנסיעה. וז"ש דהמשכן הוא עדות ששכינה שורה בישראל שאין המקום גורם כלל. וז"ש ונתתי מקדשי בתוכם הכוונה שישיגו את הכבוד ומבאר כמו והיה משכני עליהם היינו בזמן המשכן כנ"ל וק"ל. והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם נ"ל לבאר דהענין הוא כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואולם כבר קדם הרפואה שישובו לאל יתב'. ומבאר הנביא דיתעוררו מן השמים לשוב בתשובה ואתערותא יהא מלעילא לתתא ועי"כ נזדכך שכלם ונפשם ויהיו נקראים עם ה' והייתי להם לאלהים הכוונה שיתעוררו מן השמים ולכך המה יהיו לי לעם וק"ל. וידעו הגוים כי אני ה' מקדש ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם מבאר הנביא שלא יהא ספק כלל באו"ה כי ישראל קדושים הם. דהענין הוא דכתיב ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך דהיינו סילוק שכינה כי הוא לא ישא פנים ולא יקח שוחד. והנביא ייעד שהשכינה יהא שורה בישראל ובזה ידעו הגוים כי אני ה' מקדש ישראל והראי' בהיות משכני בתוכם לעולם ויאתיו כל לעבדו ויתנו לו זר מלוכה ב"ב אמן:

הפטרת ויגש
והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם. יובן בס"ד קישור הדבדים דידוע דע"י גילוי שכינה יהיה חרדה וידוע דחרדה מסלקת הדמים וידוע דכל אשה שדמיה מרובים בניה מרובים וא"כ יש לחוש שמן גילוי שכינ' לא יהיה רבוי ח"ו ולזה הבטיחם הקב"ה והרביתי אותם ונתתי את מקדשי וכו' שיהיה גילוי שכינה ויהיה רבוי בנים: