Kommentar zu Jeschijahu 63:17

למה תתענו. כי בידך להסיר יצר הרע כמה שנאמר כחומר ביד היוצר וגו' (ירמיהו י״ח:ד׳) ואומר והסירותי את לב האבן וגו' (יחזקאל ל״ו:כ״ו):

למה תתענו. ר״ל בעבור שלוות האומות ואורך הגלות אנו תועים מיראתך וכאלו אתה מתעה אותנו:

תתענו. מלשון תועה:

למה תתענו ה'. בראותינו שלות הרשעים ואורך הגלות לנו והצרות תמידות עלינו, הנה אנו תועים מדרכיך ואומרים אין תקוה עוד וכאלו אתה תתענו בהאריכך גלותינו, ובאמרו תתענו תקשיח לבנו, אינו אומר על כלם אלא רבים מישראל נתיאשו מהגאולה לאורך הגלות וכיון שיש בהם קצת מדבר בלשון כלל וכן אמר הקב"ה אל משה עד אנה מאנתם, בעבור קצת העם שיצאו בשבת ללקוט מן, וכן אמר דניאל חטאנו והרשענו והעוינו ומרדנו:

למה תתענו ה', טוען עוד הלא צריך אתה לעשות זאת למענינו כי, א. ע"י שתראה לנו המון מעיך ורחמיך אנו לומדים דרכיך שאתה רחום וחנון וע"י שהמון מעיך ורחמיך אלי התאפקו הלא תתענו מדרכיך אלה שאין אנו רואים הרחמים והחנינה שלך, ב. הלא ע"י שתראה קנאתך וגבורתיך להעניש החוטאים ע"י נלמד יראת ה' שעי"כ מתיראים מענשיו אבל ע"י שאינך מראה קנאתך וגבורתך הלא על ידי זה תקשיח לבנו מיראתך וא"כ שוב למען עבדיך שבטי נחלתך (שהם עובדים אותך והם העם שבחרת לנחלה לך):

למה וגו'. בעבור היות השם הסבה העליונה, היא הראשונה, אמר למה תתענו, ויש משיבים כי זה כטעם מה שאמרו קדמונינו ז"ל אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ואחרים אמרו כי הכתוב דבר כנגד המחשבות, ויש אומרים בעבור שאנחנו בגלות לא נוכל לעשות כל המצות שהם תלויות בארץ:

והיתה תלונת ישראל אומרם למה תתענו ה' מדרכיך כלומר הנה בראותנו שלוות הרשעים המצרים אותנו ואורך גלותנו נבוא לחשוב שאין השם רואה אותנו ושעזב את הארץ ואם כן אתה הוא אלקינו סבה כשאנחנו נתעה מדרכיך ונאמין מה שאינו ראוי ותקשיח ותרחיק לבנו מיראתך, ולא אמר שיעשה זה הקדוש ברו' הוא בעצם כי אין רע יורד מלמעלה אלא שהרי הוא יתברך סבה במקרה לזה כי בהאריך גלותינו ובהמשילו עלינו האומות הסכלות ימשך מזה שנהיה תועים וסכלים בדרכי הנהגתו ופורקים ממנו יראתו ולכן יחסו אליו, והותרה בזה השאלה הרביעית: והיה סוף דבריהם שוב למען עבדיך שבטי נחלתך רוצה לומר שוב מחרון אפך בזכות י"ב שבטים שהיו עבדיך לא בזכות אברהם וישראל שכבר זכר בעבור שהם תמה זכותם, (יח) ואמנם אומרו למצער ירשו עם קדשך פירשו המפרשים לזמן מועט ירשו הארץ עם קדשך שנתת להם הארץ לנחלה ומעט זמן עמדו בה, ומיד צרינו בוססו נחלתך וגרשונו ממנה, ונכון לפרש שאמר מצער על ארץ ישראל והר ציון שנקרא כן כמו שאמר וחרמונים מהר מצער (תהלים מב, ט), ויהיה הכתוב נסמך עם מה שאמר למעלה שוב למען עבדיך למצער כלומר שובה שכינתך בזכות עבדיך שבטי נחלתיך ושוב לשכון במצער שהוא הר ציון שירשו עם קדשך בירושה מוחלטת ואחר כך צרינו בוססו ורמסו מקום מקדשך שהיה מקום קדושה שלא יכנס בו אדם, וזה בלתי ראוי שצרינו יגזלו המקדש והמעון ואנחנו נהיה משוללים ממנו לפי שאנח' (יט) היינו מעולם כלומר היינו עמך ונחלתך ותחת ממשלתך מעולם ובהפך היו צרינו שלא משלת בם ולא נקרא שמך עליהם רוצה לומר שמה תאמר שקרעת שמים וירדת על הר סיני כאשר מפניך הרים נזולו.

תקשיח. ל' אימוץ לב:

תקשיח לבנו. בעבור זה הקשה לבנו וסתם מן היראה וכאילו מידך בא והוא כפל ענין במ״ש:

תקשיח. היא מלה מורכבת מן קשה ומן סח ר״ל תקשה ותסיח לבנו וכן הקשיח בניה (איוב לט) ועם כי המה בשי״ן וזהו בעבור מלת קשה:

תקשיח. ענין אכזריות ורחוק הלב מהדבר הנאהב, וכן תקשיח בניה ללא לה:

תקשיח. כטעם תסיר וכמוהו הקשיח בניה ללא לה (איוב ל' ט"ז):

שוב. לכן שוב אלינו להשרות שכינתך בינינו כמאז ואם אין בנו מעשים עשה למען עבדיך הם האבות ולמען השבטים אשר הנחלתם לך לנחלה:

שוב למען עבדיך. שוב מחרון אפך בנו ואם לא למעננו כי אנחנו חוטאים שוב למען עבדיך, והם האבות ולמען שבטי נחלתך והם י"ב שבטים, ופירוש נחלתך שהיו לך לנחלה כמו שכתוב יעקב חבל נחלתו:

שוב למען עבדיך. הם אבות, ולמען שבטי נחלתך הם השבטים: