Kommentar zu Tehillim 10:19

תעלים לעתות בצרה. תעלים עינים לעתות הצרה:

למה יהוה תעמד ברחוק המזמור הזה לא אמרו דוד על ענין אחד מיוחד, אלא תפלה היא שיתפלל בה כל אדם שהוא בצרה מאויבו. וספר בו דרכי הרשע בעשקו העני ואשר אין לו כח להנצל ממנו. ולפי שברוב לא יעשה העושק בפרהסיא ספר עשק עשק הרשע שיעשוק העני במארב ובמסתר, ואין לו דרך להשמר ממנו אלא על יי' עיניו. וספר מעשי הרשע ביחיד וברבים, כי הרשע הוא אחד ועוזריו הם רבים. וכלל בו גם כן העושר שעתידין אמות העולם לעשוק את ישראל בארצם; לפיכך אמר: אבדו גוים מארצו (טז). ואמר: לערץ אנוש מן הארץ (יח). אמר: למה יי' תעמד ברחוק? כי כשתבוא העזרה מאתו לעני ולצועק כאלו הוא קרוב אליו ועוזרו, כמו שאמר (דברים ד ז) אשר לו אלהים קרבים אליו; ואמר (תהלים קמה יח): קרוב יי' לכל קראיו; וכשהאויב מתגבר כאלו האל ברחוק ומעלים עיניו מן העני, לפיכך אמר: למה יי' תעמד ברחוק. ובי"ת ברחוק עומד במקום שנים, רצוני לומר: במקום רחוק.

למה ה' כו'. הנה המזמור הזה ראשו וסופו מורים באצבע כי על הגליות ידבר ראשו במה שאינו מתחיל כדרך כל יתר מזמורים בשום תואר זני זמרא כענין שיר או מזמור או למנצח וכיוצא מיתר פתיחות באופן שיורה כי עודנו עומד בענין סוף מזמור הקודם שהוא על המלכיות שהיו משעבדים את ישראל בגליות אלא שנחלק מזמור בפני עצמו להיות כי לא נאמר לו ברוח קדשו עם הקודם בפעם אחת וכן סוף המזמור על הגליות ידבר באמרו ה' מלך עולם ועד אבדו גוים כו' אך פסוקים שבינתים יורו רז"ל באשר פירשו על ובוצע ברך כו' כי על עם בני ישראל ידבר וגם כי לא יבצר דרך להלום גם האמצעיים על הגוים ועל הממלכות אך אשר חשבתי למשפט כי על זה וזה ידבר ויתכן כי להגדיל מדורת צרת ארך אפים למשעבדים את ישראל על כן הביא גם צרת מה שרשע מישראל מכתיר את הצדיק אם איש עני הוא לדכאו תחת רגליו כי מראות הרשע שבישראל כי לא ירע ולא ישחית הוא יתברך את מרימי עול גדול על לחיי ישראל ומצירים אותם בצרות רבות ורעות ומאריך להם הוא יתברך ממנו יצא חושב על ה' רעה לנגוע בהשגחה וילמד לעשות גם הוא את אחיו מישראל רעה. ולבא אל הענין נשית לב אל אמרו ברחוק שהבי"ת יתירה. אך יאמר כי הן אמת שמלא כל הארץ כבודו יתברך אך הארץ על עכירות חמריותה רחוק באיכות ממנו תקרא ובפרט ח"ל שאפי' אוירה אז היה טמא והלא כמו זר נחשב השראת שכינה שם. אך הוא יתברך מרוב חבתו אלינו כביכול גלה שם עמנו כמו שאז"ל גלו לבבל שכינה עמהם גלו למדי כו' למען היותה מרחפת על בניה בל יספו מן בלהות וכד"א ואני בתוך הגולה והוא אסור באזיקים והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ועל כן אנו אומרים לפניו יתברך למה ה' יצאת ממחיצתך ותעמוד במקום הנקרא רחוק הוא ח"ל שלא בכבודך אחר שתעלים ותסתיר פניך לעתות בצרה כי מה בצע בעמדך שלא בכבודך כיון שאין לנו תועלת בדבר ואמר עתות בצרה הוא כי בהמשך צרת הגלות יש עתות שמכבידים עליהם ביותר והם עתות בצרה עצמה שבגלות עצמו:

תעלים. מל׳ העלמה:

(א-ב)

למה ה' תעמוד ברחוק - אין ספק כי כבוד השם בכל מקום הוא, רק כאשר לא יראה עוזו ידמה לאיש עומד מרחוק, על כן לא יראה, או הוא קרוב ויעלים עיניו, לעתות שאנחנו בצרה.

תעמוד ברחוק. כאלו תעמוד ברחוק מקום ותעלים עצמך בעת צרה:

למה. ג' ראש פסוק רפין וסימן למה אמרת אחתי הוא (בראשית י״ב:י״ט):

למה ה' תעמוד ברחוק. כתב הרב מהר"ש עדני ז"ל בספר דברי אמת כ"י נראה מפירוש רש"י ז"ל בריש פ"ב דמגילה דמזמור על מות לבן ולמה הכל מזמור אחד עכ"ל גם ראיתי להרב הנזכר שכתב סימן קט"ו לא לנו רוב ספרי כ"י אין זה תחלת מזמור אלא כלו מזמור אחד עד אהבתי עכ"ל ובהא תנוח דעתנו על מ"ש בירושלמי פרק כל כתבי ומדרש שוחר טוב מזמור כ"ב ומסכת סופרים פרק ט"ו הלכה י"א דיש קמ"ז מזמורים בספר תהלים כנגד שנותיו של יעקב שהם קמ"ז והוו בה רבנן בתראי דק"ן מזמורים הם וא"ת דאשרי ולמה רגשו אחד אכתי הוו קמ"ט ומה שתירצו הם דברים דחוקים וכתבתי דהנכון הוא דשני מזמורים בספריהם היו מחוברים עם האחרים כמ"ש בש"ס על אשרי ולמה רגשו כמ"ש בקונטריס כסא רחמים דף נ"ה ע"ש איכו השתא מצינו השני מזמורים דיו"ד וקט"ו שמחוברים למזמורים שקדמו והוו קמ"ז. ואם נפשך לומר אודי לי מיהא דמ"ש שהם קמ"ז מזמורים הוא על דרך זה:

למה, ע"פ המזמור הקודם מתעורר על שאלת מפני מה יש רשע וטוב לו שזה סבה שיעלם מעיני הבריות כי יש אלהים שופטים בארץ, למה ה' תעמוד ברחוק, מצייר כאלו ה' עומד תמיד מרחוק, שנדמה לנו כאילו אינו משים לב להשגיח ממרום שבתו על הנעשה פה בשפל, ורק בעת הצרה שהוא העת אשר יתקרב אל העולם הלז וישפוט בני אדם על רוע מעשיהם, שאז לא יעמוד עוד מרחוק, אבל גם אז אחר שאינו מעניש בעצמו רק על ידי הרשע שהוא שבט אפו, והרשע חושב כי בכח ידו הוא עושה זאת, וכן בני אדם חושבים שהוא מקרה ושלא על פי ה', ואם כן למה תעלים את עצמו גם לעתות בצרה, הגם שאינך אז מרחוק ואתה שופט ומעניש, בכ"ז תסתיר את עצמך בל יראו שאתה הוא העושה זאת, כי בגאות רשע ידלק עני, נדמה שהרשע רודף אחר העני בגאותו ואינו שליח ה', רק שבכח ידו עושה זאת ובגאותו, (כמ"ש כי אמר בכח ידי עשיתי וכו' ישעיהו י׳:י״ג), (וגם יל"פ תעלים בגאות רשע, שלעתות בצרה תעלים את עצמך תחת גאות הרשע אשר ידלק את העני, שמה שכחך הוא המניעו לדלוק את העני ומטה הוא בידי זעמך, זה הוא נעלם ונסתר תחת גאות הרשע, שהנראה בגלוי הוא שהוא עושה כן בכחו ובגאותו) ועפ"ז יתלונן המשורר כי לא כולם יחזו את הנעלם ורובם טועים כי גאות הרשע היא לבדה תעשה חיל ולא יד ה' עשתה זאת, זאת שנית כי יתפשו במזמות זו חשבו, שעל ידי שבני אדם טועים בזה וחושבים בלבבם שהרשע עושה כן מעצמו בגאותו ומסתפקים בהשגחה, על ידי מזימות אלה יתפשו ביד הרשע, כי על ידי שאין מכירים שהוא עונש מה' והעם לא שב עד המכהו על ידי זה ינתנו ביד הרשע לעשות בם כרצונו:

תעלים לעתות בצרה: לעתות שהעני בצרה.

או יאמר כי הנה רחוק יקרא הממלכה המצירה את ישראל כי גם השר שלה חיצוני ורחוק הוא באיכות ממנו יתברך וכביכול קשה הוא לפניו יתברך להשפיע שפע טובו עליו תחת אשר היה משפיע בישראל עמו בהיותנו עושי רצונו כי אז היה השפע מקדש לקדש ומתמצית ישראל היו כל החיצונים נהנים ועונותינו הטו השפע חוצה ומתמציתם נאכל בגלות וכמאמר הכתוב על בבל התפללו בשלום העיר הזאת כי בשלומה יהיה לכם שלום נמצא כי מדת רחמיו יתברך עומדת ונצבת להשפיע רחמים וטובה במי שהוא רחוק הוא החיצוני. ועל זאת יתפלל ויתלונן ויאמר למה ה' תעמוד במי שהוא רחוק להשפיע בו ולא תשטה מעליו ועבור או לפחות תעלים מדת ה' מהרחוק הנזכר לעתות בצרה שמכביד על ישראל כי בעתות בצרה שמיצר את ישראל בקרב ימי הגלות תעלים שם הרחמים מהרחוק הנזכר ההוא ותמנע טוב שפע רחמי שמך הקדוש הזה ממנו וידע כי אלהי ישראל אתה ולא מאסתם ולא געלתם בגלותם ויקלו מעל עניי עמך את ידם החזקה:

תעלים. את עצמך, כמו ופרעה הקריב, ולמ''ש יאמר גם כן שמעלים את העתות בצרה

למה ה' תעמוד ברחוק. למה ה' תזנח נפשי:

למה ה' תעמוד ברחוק. אפשר דכך הם דברי העני הנרדף מהגאה ומזיקו ולזה אמר למה ה' תעמוד ברחוק כלומר נראה ח"ו שאתה עומד מרחוק:

או יאמר למה ה' כו' והוא כי הנה ידענו כי נשבע ה' שלא יהיה שמו יתברך שלם בד' אותיותיו סמוכות יחד עד ינקם מעמלק. ונבא אל הענין והוא בשום לב אל אות למ''ד שבמלת לעתות ולא אמר בעתות ועוד אומרו בצרה כי הבי"ת יתירה ומהראוי יאמר צרה ואם בא להוסיף אות יותר תצדק אות ה"א לומר הצרה וגם נזכירה מאמרם ז"ל בספר הזוהר כי עת הקץ לא אחת בלבד היא כי אית קץ ואית קץ וגם במדרש ארז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה כי הנה נראה כי יש שתי עתות אל הקץ ואל הנקם מעמלק. ונבוא אל הענין כי יאמר המלך דוד הנה על כל צרות ישראל בגלות לי צר על דבר כבוד שמך ובו אני מתחיל ואומר למה ה' תעמוד הוא שם בן ארבע הגדול תעמוד ברחוק לומר ידענו ה' כי אין ההפסד רק לבני אדם כי אתה ה' לעולם תעמוד אך למה יהיה זה שתעמוד ברחוק קצת שמך מקצתו וזהו אמרו כמדבר עם השם עצמו ואומר לו למה ה' תעמוד ברחוח כי אותיות יה רחוקות מאותיות ו"ה ואם הוא שאין ריחוק חלילה אלא העלם שפע חיבורם מעלינו למה תעלים לעתות בצרה כי בשביל העתות העתידות שהם השני עתים שכתבנו כי אז זמן השלם השם למה תעלים עתה בצרה שבגלות מהכין מקרוב לעתים דרך שיתקיים:

בגאות רשע. שידמה שהרשע עושה העת צרה, ובזה הוא יוצא כדינו על העתות, וב' בגאות ב' התוך

ידלק. היא הרדיפה באש חמתו הבוער,

יתפשו. אלה שזו חשבו, יתפשו במזימות אלה וע''כ בא לשון רבים :

ידלק. ירדוף כמו כי דלקת אחרי:

בגאות רשע ידלק עני זהו בפרהסיא שירדף אותו בגאותו.

ועוד כי גם מהעלים בצרת ישראל בגלותם תמשך גם בישראל איש באחיו צרה גדולה עד מאד כי יהיה רשע מכתיר את הצדיק בראות רשע כי כביר מצאה ידו ואל זה יביט אל עני ונכה רוח וחרד על דבר ה' וצריך למטעמותיו של הרשע ההוא כי כמקרה אישי ישראל העניים והאביונים אשר היו תחת מלך ושרים בגליות גם לעני אשר מלחם איש עשיר רשע ורע יאכל גם הוא יקרנו כי כאשר רוח המושל על ישראל יתנשא לאמר כי ידו רמה כי שרו או מזלו גרם לו למשול על עם דל ככה יעשה הרשע רע והוא עשיר הזן את העני כי גדול כבודו על המסכן ההוא חושב כי אותו אהב ה' ויעשירנו ואת הדל שנא וירוששנו ועוד מעט גם על ה' תגעל נפשו כי יתן זו כחו לכוכבו ושלא ה' פעל כל זאת עד יאמר בלבו אין אלהים חלילה ומן אז יחדל מלהיטיב לדל ואדרבה לא ישקוט עדי גאה כשחל יצודנו וידכאנו תחת רגליו ויאכל גם אכול חלכאים כי אין פחד אלהים לנגד עיניו כי בהשגחתו יתברך ישים תהלה ויהיה זה לו כי יראה כי אזלת יד ישראל תחת שוביהם ופורק אין מידם ממנו יקח ראיה לפקפק בהשגחה וילמד לעשות גם הוא ביהודי אחיהו איש רש ונקלה כמדובר על כן אחרי אומרו למה ה' תעמוד ברחוק כו' על צרת ישראל בגלותם סמך ואמר בגאות רשע ידלק כו' ואמר מי יתן והיה שלא יתעתד להתפקר נגד השגחתו יתברך כ"א הרשע המכתיר את הצדיק כי אם גם העני במר נפשו מראות ברע הרשע אשר יביאנו במצור ובמצוק על דלותו ועניותו גם הוא יהרהר אחר מדותיו יתברך ויטיח דברים מרים ומאררים למרות עיני כבודו חלילה כי ימשך כי והיה כצדיק כרשע יחפרו ויאבדו על דבר כבוד שמו יתברך. על כן אחרי אומרו כל דברי הצרה הזאת בהמשך המזמור חזר אל ענין ראשון בסוף המזמור לומר לפניו יתברך ימהר יחישה לתקן צרת הגלות כי היא היתה אם כל הצרות המתרגשות כמדובר. ונבוא אל התכת הכתובים אמר בגאות רשע ידלק עני כו' והוא בשום לב אל אומרו יתפשו בלשון רבים עם שהרשע האמור אחד הוא אך יאמר הנה זו רעה חולה אשר תמשך כאשר עשיר ורש נפגשו והעשיר איש רשע והרש אין כל איש נקי וצדיק צריך ליזון מלחם העשיר ההוא כי יתעתדו להרהר וליאבד גם שניהם. והנה תחלת חולי הוא כי יעזוב העני צרתו אשר הוא מצטמק ורע לו בחרפת רעבון ביתו ודאג על גאות רשע אשר יתגאה על ה' ידלק וישרף עני בלבו ויחמרמרו מעיו וימשך מזה כי יבאו עד כי יתפשו העשיר והרש בלכד מזמות ויחשבו כי הרשע בהרשיעו און יחשוב כי ידו רמה ולא ה' עשה לו את כל החיל ההוא והעני בעברתו באש קנאתו על הצלחת וגאות הרשע לדכא תחת רגליו איש עני ואביון ונכאה לבב יהרהר גם הוא ויהיה עדי אובד והיה כצדיק כרשע יתפשו במזמות זו חשבו כי מזמת הרשע כי הוא רשע וטוב לו והעני הצדיק רע לו ומזמת העני כי הוא צדיק ורע לו והעשיר רשע וטוב לו במזמות זו חשבו שניהם כאחת יחפרו ויאבדו מן העולם:

ידלק. ירדוף וכן כי דלקת אחרי (בראשית ל״א):

בגאות - בגאותו של רשע.

בגאות. בעבור רוב גאותו רודף את העני ותופש אותו במחשבתו אשר חשב לתפשו בו:

יתפשו. בגרמי' לאחריו:

יתפשו במזמות זו חשבו. נתפסים הם העניים במזמות שהרשעים חושבים עליהם:

יתפשו במזמות זו חשבו: יתפשו הוא תפלה: יהי רצון מלפניך שיתפשו הרשעים במזמות שחשבו לתפוש העניים. ופרוש זו כמו: אשר; וכן (ישעיהו מב כד).

במזמות. ענין מחשבה:

ידלק עני - כמו: ירדף. וטעם: יתפשו הרשע, שהוא הפקיד וחבריו עמו:

כי הלל רשע. מוסב על למה ה' תעמוד ברחוק כי עתה עמלק הרשע מתהלל שמשיג כל תאות נפשו:

וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהֹוָה: דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטין טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר בוצע ברך נאץ ה' וכו':
(בבא קמא צד ע"א)

כי הלל רשע לפי שהוא מהלל עצמו

ופירש איך נמשך הענין קו לקו ואמר מה שאמרתי כי בגאות רשע ידלק עני הוא כי הנה יראה בעיניו כי הלל רשע כי יראה הרש כי יתהלל רשע על תאות נפשו באמרו אין לי חלק בתאות הגוף לאכול למעדנים או לצבור כעפר בצע שלא במשפט כ"א לתאות הנפש לעבוד את ה' ולתת צדקה לעניים ולאביונים ולברך ברכות הנהנין על כל הטובה אשר נתן לו ה' והוא שקר כזב כי הלא אדרבה הוא בוצע ברך כי הברכה שמברך על הפת הוא על הגזל כי הוא בוצע ברך ותחת היותו בתאות נפשו לעבוד את ה' לברכו אדרבה גם ברכתו תועבה כי בה נאץ ה' ומכעיסו ועל כן בדברי גאותו זאת ידלק עני בלב ומה גם כי גם הוא מהצריכים אליו ויתמרמר בשמעו:

הלל. ענין שבח כמו ויהללו אותה (שם י״ב):

ובוצע ברך. המברך ומשבח את הבוצע, וכן פירשו חז''ל בסנהדרין :

כי - אמר רבי משה: כי תחת אשר והטעם אשר יהלל רשע בעבור השיגו תאות נפשו והבוצע אשר הוא מברך השם מנאצו ויהי ברך, כמו: ברך נבות אלהים ומלך, ברך אלהים ומות ו פירוש ברך דורון ומנחה והוא שם כמו: והדבר אין בהם. וכמוהו: וברך ולא אשיבנה. ואיננו נכון, כי ברך פעל עבר וכאילו כתוב וברך ברכה ולא אשיבנה. ולפי דעתי, כי הלל רשע הנזכר למעלה רשע אחר, אשר התאוה ויברך הבוצע אשר נאץ השם והנה ברך, כמו הלל.

כי הלל רשע. בעבור שהרשע מהלל ומשבח עצמו שהשיג תאותו והגזלן בעת עשותו נאצות אז יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי לא נעשה בו דבר ע״‎כ מלא לב האדם לעשות רע:

ברך נאץ ה'. יש פסוק בין נאץ לשם וכן למטה בפסוק על מה נאץ רשע| אלהים יש פסיק בין רשע לאלהים שלא לסמוך לשון רשע וניאוץ אצל קדוש ישראל:

כי הלל רשע על תאות נפשו. שמתאוה לאכול ואינו מקפיד אם יש תולעים ושאר איסורים ומברך עליו ובזה מנאץ ה'. והוא נמשך למעלה מ"ש אח"כ רשע כגובה אפו בל ידרוש כלומר אינו דורש את ה' לרבות ת"ח. ארץ החיים. והוא דרך הלציי שאוכל דבר איסור ומברך. והרי זה נאץ את ה' ובא לו זה מסיבת כי בגובה אפו בל ידרוש את ה' לרבות ת"ח ואינו מכבד לת"ח והוא מזולזל בעיניו הת"ח ואינו שואלו ובזה נלכד בכמה אסורים. ויש מי שפירש דאמרו רז"ל דכביכול אמר נעשה אדם ללמד דרך ארץ דהגדול ישאל עצה מהקטן ולפי זה מי שהוא גאה ח"ו סובר דנעשה אדם הם שתי רשויות כי הוא גאה ושונא הענוה. וז"ש רשע כגובה אפו בל ידרוש עצה משום אדם כי הוא גאה ועי"ז אין אלהים כל מזימותיו דסובר דנעשה אדם הוא ח"ו שתי רשויות דלדידיה אין ענוה בעולם:

כי הלל רשע על תאות נפשו, ר"ל הרשע מתהלל ומתפאר על תאוותו, כי כל בני אדם תאוותיהם גדולה מכחם והשגתם, שאין לך אדם אשר ישיג מאויו, יש לו מנה מבקש מאתים, עד שאינו יכול להתהלל שהשגתו גדולה מתאותו, כי תאותו תתהלל עליו שהיא גדולה על כח ידו והשגתו, לבד הרשע שהוא משיג יותר ממה שמתאוה עד שהוא יכול להתהלל על תאות נפשו שהשיג יותר מאשר התאוה, ובכל זאת הגם שהוא מצליח כ"כ בוצע ברך נאץ ה', מי שמברך ומשבח את הרשע הבוצע, ר"ל שמקנא א"ע בהצלחת הרשע בזה נאץ את ה' ובזה נחשב לו לעון פלילי כאילו הכעיס את ה', ובמזימות זו חשבו הם נתפסים ביד הרשע ויקבלו ענשם, וא"כ אשאל מדוע רשע כגובה אפו בל ידרוש, למה לא ידרוש ה' להעניש את הרשע אשר כגובה אפו אין אלהים כל מזמותיו, אשר הוא מכחיש מציאות ה' לגמרי, אם ידרוש להעניש את החושב מזימות שהרשע דולק ורודף בגאותו וליחס כח זה אל הרשע עצמו לא אל ההשגחה, וכן ידרוש להעניש את המברך את הבוצע, הלא כ"ש שהיה לו לדרוש להעניש את הרשע עצמו הכופר בכל וכל מזימותיו הוא שאין אלהים, ומדוע לא ידרוש ה' להענישו, ותהי להפך, כי יחילו דרכיו בכל עת, שהוא מוצלח בהצלחה למעלה מן הטבע, כי המצליח בדרך הטבע לא יצליח לא בכל הדרכים ולא בכל העתים, ר"ל שלא יצליח רק בדרך אחד אם בחר הדרך שמוכן להצליח בו ע"פ הטבע, ולא בכל העתים רק בעת פרטי המוכן אל ההצלחה לא בעת רעה, אבל הוא יחילו כל דרכיו, שכל האמצעים אשר יבחר יצליחו, וגם יצליח בכל עת, אף בעת רעה, וזה מורה שהצלחתו למעלה מן הטבע וגם מרום משפטיך מנגדו גם בעת שתעשה משפט בעולם ויבוא רעות השגחיית כמו דבר ורעב אין המשפטים נוגעים בו, רק כל צורריו יפיח בהם שהוא משתמש במשפטיך להפיח בהם את צורריו, שיחולו המשפטים בצורריו ובו לא יגע רע:

ובוצע ברך נאץ ה'. והגזלן שבח את עצמו לאמר נאץ ה' ושלום יהיה לי:

וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהֹוָה: ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אסור לבצוע וכל הבוצע ה"ז חוטא וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ ועל זה נאמר בוצע ברך נאץ ה' אלא יקוב הדין את ההר שנאמר כי המשפט לאלהים הוא וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו שנאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון וכו':
(סנהדרין ו ע"ב)

על תאות נפשו שעושה ואין מונע ממנו, תראה לו אתה שיש גבה עליו ויתפש במה שיחשב לעשות.

ובוצע. הגזלן כמו הוי בוצע בצע (חבקוק ב׳:ט׳):

ברך. כמו ברך לשון פעל ותדע שאילו הי' שם דבר הי' הטעם למעלה באות הראשונה והיה נקוד פתח וזה נקוד קמץ קטן וטעמו למטה ברי"ש, ואל תתמה על ברך שלא אמר ברך שהרבה תיבות של רי"ש משמשות כך כגון אויב חרף ה' (לקמן עד) ולא נאמר חרף:

ובצע ברך נאץ יהוה: הרשע מברך ומשבח הבצע ומי שאוחז דרכו ומנאץ האל; ואומר: שאין יכלת בידו להציל העשוק מידו, או שאין משגיח עליו כמו שאמר (יג): אמר בלבו לא תדרש.

נאץ. בזה כמו כי נאצו האנשים את מנחת ה׳ (ש״א ב׳):

נאץ. כמו חרף וכן כל ל' ניאוץ כך פתר מנחם:

רשע כגובה אפו. שהוא גבה רוח ומגביה וזוקף פניו ואפו בגבהותו:

רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ: אמר רבה בר רב הונא כל הכועס אפי' שכינה אינה חשובה כנגדו שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו וכו':
(נדרים כב ע"ב)

רשע כגבה אפו גבה הלב מתראה בפנים, והפנים מכונים באף, לפי שהוא גבה על הפנים, כמו: ויפל לאפיו (שמואל א כ מא) שהוא כמו על פניו, וישתחוו לו אפים ארצה (בראשית מב ו): כמו על הפנים.

והנה עתה חל עליו חובת ביאור איך יתפשו במזמות זו חשבו שיחשבו מחשבות יתפשו שניהן בהן ויחפרו ויאבדו וברשע החל ואמר רשע כגובה אפו כו' לומר תדע איך רשע יתפש במזמותיו ויאבד בראות כי הוא מעול וחומץ בוצע ברך מעול וחומץ וטוב לו והעני איש צדיק ורע לו הלא הוא כי בגובה אפו בעשרו בל ידרוש מחכמים ויודעים טעם אל ההשגחה כ"א אחר מחשבות לבו הוא הולך ואינו מטיל חלוקות של אמונה והפכן כ"א שאין אלהים הן כל מזמותיו והרהוריו:

כגובה. שיעור הכתוב רשע בל ידרוש כגובה אפו אין אלהים כל מזימותיו, ופי' שלא תדרוש להענישו, כמ''ש אח''כ תדרוש רשעו :

רשע - סמך הגובה אל האף, בעבור שאין בפנים גובה ממנו ואין ספק, כי הגבהות בלב הוא רק דבר על הגלוי.

כגובה. כאשר גבהה חמתו על מי חושב שאין מי דורש במעשיו וכל מחשבותיו הוא שאין אלהים בעולם לפרוע לו על מעשיו:

רשע כגבה. בדפוס ישן מויניציאה בבית וכן נראה מהתרגום ובשא ספרים בכ"ף וכן במסורת כגבה ב' בקריאה וסימן אשר כגבה ארזים גבהו. כגבה אפו:

בל ידרוש. כל מזימותיו אומרות לו בל ידרוש הקב"ה כל מה שאעשה כי אין משפט:

בל ידרש מפני גבהותו וגאותו לא ידרש אלהים ולא יתפלל אליו.

בל ידרוש - בלתו ויחסר בית ממלת כל מזמותיו.

אין אלהים. לית דין ולית דיין:

אין אלהים כל מזמותיו: כל מזמות הרשע ומחשבותיו: כי אין אלהים שפטים בארץ; וכל מה שירצה האדם לעשות יעשה, כי אין דורש ואין מבקש, לפיכך לא ידרש אלהים.

יחילו. יצליחו ודומה לו (איוב כ׳:כ״א) על כן לא יחיל טובו, וי"מ יחילו כמו (שמואל ב ג׳:כ״ט) יחולו על ראש יואב:

יָחִילוּ דְרָכָיו בְּכָל עֵת: תניא נמי הכי רבי דוסתאי בר' מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעוה"ז וכו' איני והאמר ר' יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנאמר יחילו דרכיו בכל עת ולא עוד אלא שזוכה בדין שנאמר מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא שרואה בצריו שנאמר כל צורריו יפיח בהם לא קשיא הא במילי דידיה הא במילי דשמיא וכו':
(ברכות ז ע"ב)

יחילו דרכו ^* דרכיו קרי. מענין חיל כיולדה (תהלים מח ז). אמר: כי דרכי הרשע הרעים יחילו העניים

והטעם הוא בראותו שיחילו דרכיו בכל עת כי דרכיו נחלים בחולאי סברות רעות תמיד זו רעה מזו ולא בא עליו שפלות או משפט ממשפטי ה' אך הוא רואה את עצמו מרום במעלה וגם רואה כי ומשפטיך הם שפטים רעים הבאים על בני אדם הם מנגדו משוכים מהיות נגדו כי אם אדרבה הם ניתנים בכל צורריו עד גדר שכל צורריו אשר הוא רוצה לצוד אותם בפח מוקשו אשר לא היה לו יכולת לצודם יפיח בהם כי משפטיך הראויים לבא עליו הם בצורריו הבאים להצר לו על רשעו יפיח שינשב ויפריח מעליו אותם בהם במשפטים ההם באמור להם כי הם הרשעים והוא הצדיק כי המשפטים שיאותו לו הם בהם:

יחילו. יצליחו כמו לא יחיל טובו (איוב ב׳):

יחילו. מענין חיל והצלחה, כמו ע''כ לא יחיל טובו (איוב כ'), ויש מפרשים כמו יחולו על ראש יואב, שיבואו ויתכנו דרכיו :

יחילו - אמר רבי משה הכהן: כי פירוש דרכיו חפציו כמו לב אדם יחשב דרכו, וטעם יחילו יבואו כמו יחולו על ראש יואב והטעם כי יבואו לו ותכנו לו צרכיו כחפצו או יהיו דרכי אלהים וטעם יחילו שהיה ראוי שיפחידוהו מגזרת חיל. והנכון בעיני: כי יחילו פועל יוצא מגזרת חיל כיולדה והפעול חסר כמו לא תרצח.

יחילו. על שבכל עת יצליח בדרכיו ומשפטיך מסולק ממנו ובהפחה מועטת מאבד את שונאיו:

דרכו. דרכיו ק':

מרום משפטיך מנגדו. מסולקים ומרוחקי' משפטי יסורין ופורעניו' שלך מנגדו שאינם באים עליו:

בכל עת כי כל זמן שהוא בעולם יפחדו ממנו.

יפיח. מענין פח ומוקש,

ודרכיו - שב אל הרשע כי דרכיו יפחידו המשכיל, בעבור שיצליחו.

כל צורריו יפיח בהם. בהפחת רוח הוא מפיח בהם והם נופלים לפניו:

מרום משפטיך מנגדו מרום הוא קריאה לאל יתברך. אמר: כי אתה, יי' מרום, משפטיך הם מנגדו ולא יגעו בו, לפיכך הוא מתגאה.

בהם. רצונו לומר במשפטיך ישים פח ללכדם :

ומלת מרום – כמו אתה מרום לעולם ה' והוא השם. והטעם אתה מרום סרו משפטיך מנגדו.

כל צורריו הם העניים.

וטעם יפיח בהם – כמו אנשי לצון יפיחו קריה.

יפיח בהם: כמו נפיחת הפה הם לפניו. או הוא מענין פח ומוקש, כלומר שישים בהם פח ללכדם. וכן יפיחו קריה (משלי כט ח).

לדור ודור אשר לא ברע. לא תבא עלי רעה לדורותי:

אמר בלבו בל אמוט חושב בלבו בל אמוט לעולם, לא אמוט מגדולתי.

ומה שיתיאש מן הפורענות ולא יתן אל לבו אולי פתאום יבא אידו כי לא לעולם חוסן הלא הוא כי אמר בלבו בל אמוט במה שיראה לדר ודר אשר לא ברע הוא:

אשר לא ברע - אשר לא אראה כמו: ואל אראה ברעתי.

אמר בלבו. לזאת חושב שלא ינטה לעולם להיות מושפל לארץ:

אמר, וגם לא תאמר שלבו מלא פחד ואינו בוטח בהצלחתו (כמו שכן היה דעת אליפז שהצלחת הרשע אינה הצלחה מפני שהוא מפחד תמיד מן העונש אשר ישיגהו או שישיג את בניו), כי הוא אמר בלבו בל אמוט והוא בוטח בלבבו שלא תשיגהו רע, וגם בוטח שלא ישיג רע את בניו, כי הוא אומר שלא ימוט לדור ודור אף דורות הבאים אחריו אשר לא ברע, כאילו הוא אינו נכלל כלל ברע הבא לעולם, כי הוא יוצא מן הכלל שעתידים לרעות ומקרי הזמן:

לדר ודר אשר לא ברע: לדר ודר אחיה כי לא אהיה ולא אראה ברע; לפיכך אחיה זמן רב.

לדור ודור. אף לאחר כמה דורות יצליח ולא יראה ברעה:

ותוך. ל' מחשבה רעה הלנה בתוכו תמיד:

אלה פיהו מלא ומרמות ותך כן דרך הרשע, כשירצה לרמות אחרים ישבע להם בפה מלא, שיראה כי בכל כונתו נשבע, והם מרמות ותך. ותך היא כמו מרמה, לפי שאין בתוך לבו מה שמראה בפיו.

אשר אלה פיהו מלא כו' והוא כי אין לך אדם שאינו רואה בימיו שני דורות אחד בבחרות בדורו של אביו והשני הוא דורו של עצמו כמו שכתבנו בפסוק תמים היה בדורותיו וזה יאמר כי הרשע הלז אמר בלבו בל אמוט במה שבשני דורותיו שהוא לדר ודר אשר לא יהיה ברע הבא לעולם עם היות כי אלה פיהו מלא ומרמות ותוך אשר מהראוי היה כי שני אלו ילכדון בחבלי עוני וכליון כד"א ובא אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר וכלתו כו' ואת אבניו ועכ"ז יראה כי אשר לא ברע הם אשר שתי אלה לו כי אלה פיהו מלא ומרמות ותוך ומה הן המרמות שבאלתו הלא הוא כי כשיתפש בשקרו לבל יאמרו לו איך נשבעת לשקר הוא אומר כי תחת לשונו עמל ואון לומר בהשבעו שהיה אומר נשבע אני שאני אומר אמת אומר כי יהיה הוגה תחת לשונו ולוחש עמל ואון כלומר שאינו נשבע שטענתו אמת כ"א נשבע שהוא עמל ואון:

אלה. שבועה כמו ושמעה קול אלה (ויקרא ח׳):

ומרמות ותוך. התוך היא המרמה הצפונה (עיין ירמיה ט' ה'),

ותוך - לאות על מחשבה רע בתוך לבו בסתר, כדרך: קרבם הוות והוא מראה שלום וטוב, על כן אחריו במסתרים.

אלה. ממלא פיו בשבועות שוא ומרמה:

אלה פיהו מלא. אין במלת פיהו מיושב והפ"א דגושה:

אלה פיהו מלא, בפיו יקיים דבריו תמיד באלה כאלו את ה' הוא ירא, וידבר מרמות ותוך לרמאות את הבריות, אבל תחת לשונו בפנימותו והנסתר תחת דבריו, הוא עמל ואון, בדבורו יחניף כאלו הוא צדיק וטוב, ובלבו מלא רשע וכחש:

תחת לשונו עמל ואון: כשישבע בלשונו, תחת לשונו יש עמל ואון. והלב הוא תחת הלשון שהוא נסתר מהנגלה בלשון; וכן ורומם תחת לשוני (תהלים סו יז) הוא אומר על הלב. ומלא אינו אומר אלא פעל: כמו וכבוד יי' מלא את המשכן (שמות מ לד). מר: שהוא ממלא פיו באלה כדי שיאמין אדם בו, ומשקר בו.

ותוך. ענין מרמה הנסתר בתוך הלב:

ומלא. פעל, שממלא פיו באלה

תחת לשונו. כפל הדבר במ״‎ש:

ומרמות. בס"א כ"י מרמת בלא וא"ו וכ"נ מהתרגום ובשאר ספרים בוא"ו:

פיהו. לשונו. הפה מציין הדבור החיצוני, והלשון מציין הדבור הפנימי (כנ''ל ה' י') שנצפן בו עמל ואון הפך של אלה ומרמה של הדבור החיצוני :

עיניו לחלכה יצפנו. עיניו של עמלק לישראל שהם חילך יארובו:

ישב במארב חצרים חצרים הם ערי הפרזות שהן על הדרכים: כמו ובנתיה וחצריה (יהושע טו מה); חצרים תשב קדר (ישעיהו מב יא). על דרך: פרזות תשב ירושלם (זכריה ב ה).

ישב במארב כו' חוזר אל הרשע שדבר בו עד כה ואמר כי אחר שהתפקר מהתפאר על תאות נפשו שהוא גזל ועריות והיה בוצע ברך וכפר בהשגחת השם שהוא ענין עבודת אלילים אמר עוד מעט ומתפקר גם על שפיכות דמים בדרך תחבולה לקחת ממונם גם זה קו לקו כי ראשונה ישב במארב חצרים הם חצרים מיוחדים למארב שודדים בדרכים מה עושה במסתרים הוא חצר לפנים מחצר יהרוג נקי כי שם לא יורגש וזה יעשה לבעל ממון ולבל ישיתו לב לחשדו עיניו לחלכה הוא ממון העני יצפונו שהוא בעיניו צופה לראות אם יבא עני צופן ומחביא ממונו וחילו המעט בלי ישודדוהו שודדים והוא כי לא יחמוד דבר מועט ויכסה פשעיו על ידו שאותו החלך הולך למחוז חפצו ומשבח את האיש ההוא שהוא מחסה ומסתור לעוברי דרך ואז ירבו ללכת אליו גם עשירי עם ויהרגם בדרכו:

לחלכה. ענינו כענין עני וחלוש ודומה לו במקראות שלאחריו:

חצרים. כפרים פרזים עי' התו''ה (בהר סי' ס''א)

ישב - כל אורב יושב במקום שאין שם ישוב וזה אורב בישוב.

ישב. הרשע יושב במארב החצרים ולוכד את הנקי והורגו בסתר:

במארב. במקצת ס"ס האל"ף בשוא לבדו כמו שכתבתי ביהושע ח' :

ישב, את האריה שהוא העז שבחיות טורפי טרף לקח למשל לדמות בו את הרשע, רק בהעריכו את מעשיו לפי שני חייו, ישתנה ענינו מן האריה, כי ידוע שהארי בהיותו כפיר ישב בסוכה למו ארב ולא יצא ממעונתו לטרף טרף, עד שבא במעמד האריה שאז יצא למארב חצרים עלי טרפו ובהרשע הוא בהפך, שבילדותו דומה לאריה ויצא עלי טרפו לארוב בשדות וביערים, ועת יגדל שאז יהיה כתפארת אדם לשבת בית (כי בזה יתרון לאדם כמוהו על חיות השדה) אז יתדמה ככפיר אשר יצוד ויטרוף בסוכתו, אולם יתרון לו על האריה שהאריה עת יזקן ויחלש אז ליש אובד מבלי טרף, והרשע גם עת ידכא ישוח בזקנותו עוד יטרף טרף אדם יאכל, וז"ש עת ישב הרשע הזה במארב חצרים ויצא על טרפו בילדותו אז במסתרים יהרג את הנקי אשר עיניו לחלכה יצפנו בעוד שהנקי נושא עיניו אליך ומצפה לחילך וכחך שתעזור לו, בעת ההיא יהרגנו הרשע ובטחונו בה' לא יועיל לו כלל, ואח"כ עת יארב במסתר כאריה בסכו עת יתחיל לשבת בכבוד בביתו אז ידמה כאריה כשבתו בסוכתו, וטבע האריה בשבתו בסוכתו ואורב על טרפו עת יראה את טרפו ידלג עליו פתאום כארבע וחמש אמות ובפעם הראשון שישיגהו יהיה טרף לשיניו, אמנם אם לא השיגהו בפעם הראשון הגם כי עבר מנהו והלאה לא ישוב עוד לנגוע בו, רק ישוב בכלימה אל מעונו, ובהשקף על טבע זאת השתולה בהאריה, אומר, שהרשע הזה יארב לחטף עני, אמנם לא יקרה לו כמו להאריה שלפעמים ימלט טרפו מידו, כי הוא יחטף עני תמיד במשכו ברשתו ואין נמלט מידו:

לחלכה. עליך יעזוב חלכה, שניהם במסור' מן מלין המשמשין כה במקום ך' כגון (שמות ז׳:כ״ט) ובכה ובעמך (משלי ב׳:י״א) תבונה תנצרכה (שמות כ״ט:ל״ה) כל אשר צויתי אתכם (שמואל א א׳:כ״ו) הנצבת עמכה למדנו ממסורת שחלכה כמו חילך חיל שלך, ומנחם פתר אותה לחלכה יצפונו וכן יעזוב חלכה כמו ונפל בעצמיו חלכאים ענין נמוכים ומורדים וכה יסוד המלה:

במסתרים יהרג נקי כי ברב הפעמים הרשע לא יעשה מעשה הרע בפרהסיא אלא ישב במארב ובמסתרים, שישמור מבני אדם שלא יראוהו. ולא ישמור מהאל הרואה כל!

יצפנו. יסתירו כמו יצפון לצדיק (משלי י״ג):

יצפנו. שיביט אליך בסתר ומצפון

לחלכה - יש אומרים: כי הכ"ף לנכח השם ויש להשיב עליהם על חסרון היו"ד, כי בית וזית ולילה כאשר יסמכו, לא יסור היו"ד. והנה בחלכאים, מחלוקת יש בין כתיב לקרי, אם היא מלת אחת או שתים, ופירוש כאים כמו נכאים, על משקל דוים ורבים.

עיניו. עושה עצמו כמסתיר עין מן העני וכאלו אין דעתו עליו לבל יהיה נשמר:

לחלכה. הלמ"ד בגעיא:

עיניו לחלכה יצפנו: לחלכה כמו חלך והה"א נוספת; ופרושו: לעני. אמר: שעיני הרשע יצפנו לעני ללכדו. ויצפנו פעל עומד, כלומר: ישים עיניו במקום צפון ומשם יביט הדרכים.

לחלכה. לכחך :

ומדקדק גדול אמר: כי חלכאים - מלה אחת והיא מהפעלים הרבעים.

ומלת לחלכה – כמוה והה"א תחת אל"ף. ויאמר הגאון: כי נו"ן יצפנו נוסף וטעמו יצפו והעד עיניו כמו עיניו בגוים תצפנה. והנכון בעיני: שהוא יצפנו לנפשותם והטעם כי עיניו יבקשו מקום צפון ונסתר.

יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה: ר' אלעזר ב"ר שמעון אשכח לההוא פרהגונא דקא תפיס גנבי אמר ליה היכי יכלת להו לאו כחיותא מתילי דכתיב בו תרמוש כל חיתו יער איכא דאמרי מהאי קרא קאמר ליה יארב במסתר כאריה בסוכו דלמא שקלת צדיקי ושבקת רשיעי א"ל ומאי אעביד הרמנא דמלכא הוא אמר תא אגמרך היכי תעביד עול בארבע שעי לחנותא כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם שאול עילויה אי צורבא מרבנן הוא וניים אקדומי קדים לגרסיה אי פועל הוא קדים קא עביד עבידתיה ואי עבידתיה בליליא רדודי רדיד ואי לא גנבא הוא ותפסיה אישתמע מילתא בי מלכא אמרו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא וכו':
(בבא מציעא פג ע"ב)

יארב במסתר כאריה בסכה יארב לחטף עני יחטף עני במשכו ברשתו. המשילו לאריה שהוא עומד בסכתו ויארב לחטף אשר יעבור עליו, או קרוב לו כדי שלא ישמרו ממנו ויברחו מפניו כשיראוהו; וכשיראה הטרף יחטף. והחטיפה היא הלקיחה במהירות, כי הרשע ישב במארב במסתר. ואחר כך המשילו לציד שיפרוש רשתו ויעמוד רחוק מרשתו כדי שלא ישמר העוף ממנו, וחבלי הרשת בידו, וכשיפול העוף ברשת ימשוך הרשת בחבלים שבידו והעוף נתפש: כן דרך הרשע. פעמים לא יהיה במארב אלא יעמוד רחוק מן הדרכים, כדי שלא ישמרו בני אדם ממנו, וכשיראה עניים וחלושים ירוץ אליהם. או יעמיד מבני חבורתו בדרכים בלא כלי זין והוא עם המזוינים מרחוק. וכשיעברו בני אדם החלושים יעשו אלו להם סימן והם באים; והם להם כמו הרשת לציד. ועוד ספר דרך אחרת שעושה הרשע, והוא מה שאמר:

ואחרי זאת עוד יתפקר כי לא יכנס במסתרים של חצרים זה לפנים מזה חדר בחדר כי אם יארוב במסתר שהוא בלתי כפול כאריה בסכה שלא יירא להתחבא במסתרים רבים. ועוד שנית יעשה כי גם יתפקר יותר לשלול גם את העני כי יתן עיניו גם במעט אשר לפניו וזהו יארוב לחטוף עני ואז יחטוף עני במשכו ברשתו שימשכנו אל המסתר אשר הוא שם הוא רשתו באמור אליו כי שם יצפנהו מן שודדים והוא אשר החלך אשר בא ראשונה השמיע שהיה הוא צופן ושומר העוברים ושם יחטפנו והנה במשכו ברשתו

לחטוף. ענין מהירות הלקיחה כמו וחטפתם לכם (שופטים כ״א):

יארב - אמר ר' משה: כי בסוכת כמו בסוכתו ככה אצל פנה כמו פנתה.

יארוב. במקום נסתר יארוב וכאריה האורב בסוכה כן יארוב לחטוף את העני במשכו. אמר לשון הנופל בצייד המושך חבל הרשת ללכוד את הבא בה:

לחטוף עני יחטף. מתחלפים הספרים בנקודות ובאותיות במקצתם שתי המלות בשוא לבד וי"ס שתיהן בחטף פתח ובספרי' הבאים מספרד הראשון בח"פ ומלא וא"ו והשני בשוא וחסר:

לחטוף - וכמו חטפתם לכם.

ידכה ישוח. כך דרך האורב שמדכה ומשפיל ומקטין עצמו כדי שלא יהא ניכר:

ודכה ^* ידכה קרי.ישח ודכה כתיב בוא"ו וקרי ביו"ד, והוא"ו והיו"ד מתחלפין. אמר: כי עוד בענין אחר הוא דרך הרשע לתפוש העניים. יעשה עצמו דכא ושח. הוא וחבורתו יעשו עצמם חולים ומדוכאים כדי שלא ישמרו בני אדם מהם ויצאו עמהם בחבורה בדרך; וכשהם רחוקים מן הישוב מראים להם כחם ועצמם ותופשים אותם, וזה:

אז ידכה ישוח העני לפניו בתחנונים שידבר רש שיניחהו ותהיה נפשו לשלל ומה עושה מניחו בממונו והולך מאתו סומך על חבריו העצומים ממנו שעל אם הדרך אנשי עצתו יפשטוהו כיום הולדו ויעשה כן למען השאר באמונתו ויבטחו בו עוד אחרים ויפלו רבים וזהו ונפל בעצומיו חלכאים הם עצומים שבחברת הרשע המלסטם ההוא והם יקחו את נכסי העני וזהו ונפל בעצומיו חלכאים או יחזור ידכה ישוח אל הרמאי שידכא לפני העני ישוח לפניו באמור לו אוי לי כי צר לי עליך כי בלכתך מעמדי ופגעו בך עצומים ויקחו ממונך באופן שיפול בעצומיו חלכאים והם חבריו אנשי עצתו:

ידכה. ענין כתיתה:

חלכאים. חיל נכאים ומוכים, כמו נכאו מן הארץ (איוב ל׳:ח׳), ונפל הנו''ן :

ידכה - ככה דרך האריה בהכספו לטרוף שלא יהי נודע, אז ידלג על טרפו.

ידכה ישוח. מראה עצמו כתוש וכפוף לבל ירגישו בו אבל מפיל בכחו הרב את העניים:

ודכה. ידכה קרי ויש בו דרש באגדת תילים:

ידכה, וגם בעת אשר ידכא וישוח, שהוא בעת זקנותו שילך שחוח מרוב ימים, בכל זאת ונפל בעצומיו חיל נדכאים, ועצומים כל הרוגיו, עד שיזיק לבני אדם בשלשה חלקי ימי חייו, בימי העליה והעמידה והירידה:

ונפל בעצומיו חלכאים. חיל נשברים ראיתי במסורה הגדולה חלכאים אחת מחמש עשרה תיבות הכתובות תיבה אחת ונקראות שתי תיבות וכמו בגד דותאמר לאה (בראשית ל) אשדת למו (דברים לג) מלכם תדכאו עמי (ישעי' ג) אף זה חלכאים חיל של נשברים, כאים ל' ונכאה לבב למותת (לקמן קט) וא"ת הנו"ן מן השורש יוכיח עליו יען הכאת לב צדיק (יחזקאל י״ג:כ״ב) למדנו הנו"ן של נכאה כנו"ן של נמבזה (ש"א טו) ונו"ן של נקלה וכן פתרונו ונפל בעצומיו של רשע זה ברמיזותיו ובקריצותיו לשון הגישו עצמותיכם (ישעי' מא) עוצם עיניו (שם לג) חיל של עניים, ד"א בעצומיו ע"י גבוריו א"ר סימון אין הרשע הזה מטיל בקלירוס שלו פירוש חיל אלא גבורים כמותו שנאמר (דניאל ג׳:כ׳) ולגוברין גברי חיל די בחילי' אמר לכפתה לשדרך מישך ועבד נגו ומנחם פתר חלכאים כמו דל וחלך והכף יסוד בתיבה:

ונפל בעצומיו חלכאים: והוא כתיב מלה אחת וקרי שתי מלות חל כאים, ופרושו: עדת הנכאים והחלושים. ועצומיו הוא תואר לחבריו העצומים, ידיו ורגליו. וכל אלה הדרכים שספר בענין הרשע להראות, כי בכל אלה הדרכים ישמר מבני אדם ולא ישמר מהאל, ומראה עצמו כי איננו ירא מהאל; כי אמר בלבו אינו רואה ואינו יודע, כמו שאמר:

ישוח. מלשון שיחה וכפיפה כמו שחה לעפר (לקמן מ״ד):

בעצומיו - ידיו ורגליו שיש להם כח עצום ונכון הוא, כאשר מצאנו יגרם ישבר גרם והוא מהבנין הכבד ומצאנו ככה מהקל לא גרמו לבקר, הנה יהיה עצם והאחרון עצמו מהכבד, גם יהיה מהקל והנה יהי' טעם בעצומיו - השוברים העצמים.

חלכאים. חל כאים קרי והנה בחלכאים מחלוקת יש בין כתיב לק' אם היא מלה אחת או שתים ומדקדק גדול אמר כי חלכאים מלה א' כן כתב הראב"ע ובלשון רש"י ראיתי במסורת הגדולה חלכאים א' מחמש עשרה תיבות הכתובות תיבה אחת ונקראות שתי תיבות כמו בגד וכו' וסימן בדברי הימים א' כ"ז וכ"כ רד"ק בפירוש ובשרשים שרש חיל ושרש חלך ובס' הרבבה אות הח':

בעצומיו. בחזקו כמו ועצם כחו (דניאל ח׳):

וחלכאים - פירשתיו.

אמר בלבו שכח אל הסתיר פניו בל ראה לנצח: אם ידע שכח. או פרושו: כי איננו יודע כלל, כמו האדם ששכח הדבר ואינו יודעו, או כאדם שיודע הדבר ומסתיר פניו ואינו רוצה לראותו לעולם; לפיכך אמר:

אמר בלבו כו' הנה ספרתי איך יאבד הרשע במזמותיו והלא אמרתי כי גם העני יאבד נפשו במזמתו באמרי על שניהם יתפשו במזמות זו חשבו הלא הוא כי אז בראות העני את כל הרעה הזאת הבאה עליו נוסף על מה שהיה נדלק בגאות רשע הביאו ג"כ עד שערי מות ולקח את כל אשר לו והיה לו נפשו לשלל אז אמר בלבו במר שיחו שכח אל כו' לומר אין זה כ"א חלילה וחס שכח אל מלהשגיח בעולם או הסתיר פני השגחתו מלהשגיח בעולם אחר החרבן או הוא כי בל ראה לנצח כי מתחלה שיכן שמו בארץ והיה רואה מה בחשכת העולם הגשמי אך מאז לא כוון שתהיה השגחתו בעולם לנצח כ"א בעוד נכון בית ה' בארץ בקרב אנשים צדיקים מוסדי עולם אך לא לנצח כי אחרי כן סילק שכינתו ועל השמים כבודו והניח העולם אל המזלות ועתה לא נשאר לרוממותו ראיה והשגחה למטה הנה כי ע"י גאות רשע שידלק וישרף עני היה נמשך אשר אמרתי יתפשו במזמות זו חשבו כי גם העני יאבד גם הוא בסברא רעה כרשע באופן שיתפשו שניהם במזמות זו חשבו הנה נתבאר כי כן הוא כי הרשע מתפקר בכפירת ההשגחה עד אמרו אין אלהים וגם העני יאבד כי בראותו גודל הרעה שהרשע עושה לו מהרהר אחרי ה' ואומר שכח אל בו' באופן שזה וזה יאבדו ונשארה הקושיא למה ה' תעמוד ברחוק כו'.

אמר - מודה הרשע ששם אל רק אין לו דעה, כדרך: איכה ידע אל.

אמר. כ״‎ז הוא על כי חושב או האל שכח מעשיו או שאינו משגיח בהם:

שכח אל. כ"כ במאריך בכ"ף בס"ס:

אמר בלבו, תחלה יאמר הרשע בלבו שכח אל, שהגם שהאל רואה ומשגיח הוא שוכח מלהעניש תיכף וע"כ אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, אח"כ פוקר יותר ויאמר שהאל הסתיר פניו ואינו משגיח בשפלים כי על השמים כבודו, ואח"כ פוקר יותר ויאמר שהאל בל ראה לנצח, שהראיה והידיעה נמנעים בחקו כפי טענות הפילוסופים שהביא במורה [ח"ג] שכפרו בידיעת ה' לגמרי, ויצייר שהרשע הולך מדחי אל דחי בשלשה עתותי חייו הנ"ל עד שבסוף ימיו יכחיש גם ידיעת ה' ויאמר לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב:

בל ראה - הטעם כפול כמשפט.

קומה יהוה אל נשא ידך לפי שהרשע אומר שאינך רואה, קומה אתה ונשא ידך עליו

קומה ה' כו' הזכיר מה שהרשע מיצר את העני אמר קומה ה' וסלק רחמיך מהרשע שדבר בו ושם אל שהוא מדת החסד נשא ידך לעשות חסד והחסד הוא אל תשכח ענוים והוא שלא תזון ותפרנס אותם ע"י עשירים בפרט כשהעושר בידי רשע שעל זה ידבר כ''א נשא ידך לפרנסם בידך:

קומה - נשיאת היד להראות הכח.

קומה. לזה קום והרם ידך עליו להכותו ואל תשכח העניים הנלכדים בידו:

אל תשכח עניים. ענוים קרי:

קומה ה', מבקש, אתה ה' קומה להושיע, אתה אל נשא ידך להראות גבורתך, ומפרש קומה ה' [שהוא שיקום ברחמיו להושיע] כי ראוי שאל תשכח ענוים העשוקים ואין להם מנחם, אל נשא ידך [שהוא להראות גבורתו] מצד כי:

אל תשכח ענוים ^*בכתב יד שלפנינו הכתיב: ענוים; ואולם עניים היתה המלה לראשונה ונהפכה היו"ד לוא"ו על ידי הסופר הראשון בעצמו.: כמו שהרשע אמר שכח אל. עניים כתיב וקרי ענוים.

אל תשכח - כנגד שכח אל.

על מה נאץ רשע. להקב"ה לפי שאמר בלבו לא תדרוש:

על מה נאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרש: כי על מה הוא מנאץ אותך? אלא לפי שאמר בלבו כי לא תדרוש ולא משגיח מה שהוא אומר ועושה.

והטעם הוא כי על מה נאץ רשע אלהים במה היתה תחלת איבודו הלא הוא כי אמר בלבו לא תדרוש לתת לעני די מחסורו והוא מתגאה לאמר כי העני הכשר צריך אליו כאשר כתבנו על פסוק בגאות רשע ידלק עני לכן דרש נא אל העני:

על מה - לשון תימה כמו למה תראני און.

על מה. בעבור מה מלאה לב הרשע לנאץ את אלהים כי חושב בלבו שאינך דורש מעשיו:

על מה| נאץ רשע| אלהים. יש פסיק בין רשע לאלהים כמו שאמרתי בראש המזמור. ובמקצת דפוסים ישנים יש שני גלגלים בנאץ רשע והיא נכון בעיני:

על מה נאץ רשע אלהים למה יאמר שאין יכולת בידך, או למה יאמר בלבו לא תדרוש שיכפור שאינך יודע ומשגיח, והלא באמת אתה משגיח וגם היכולת בידך, כי ראיתה, הלא אתה משגיח ורואה מעשה הרשע כי אתה עמל וכעס תביט, שלא לבד שתראה מעשה הרשע כי גם תביט על מחשבתו, בין העמל שהיא מחשבתו הרעה ובין הכעס מה שמכוין להכעיסך, וגם יש לך יכולת כי לתת בידך, יש בידך הכח לתת לו גמולו, ולא תאמר שתניח עונשו אל שלוחך שהטבע תענישהו כרוב העונשים האלהיים שיבאו ע"י אמצעיים טבעיים, כי עליך יעזב חלכה יתום אתה היית עוזר, היתום אשר אתה היית עוזר לו מעולם בהשגחה מיוחדת למעלה מן הטבע יעזב חלכה עליך, שאתה בעצמך תעזר לו לא ע"י החיל שלך, [מדמה את ישראל כיתום שגדלהו המלך והיה נותן לו צרכיו בעצמו, שחיל המלך ומשרתיו לא יתעסקו בצרכיו אחר שיודעים שהמלך בעצמו מתעסק בעניניו], ולכן שבור זרוע רשע אתה בעצמך ותדרוש רשעו של הרע למען בל תמצא, תכלית דרישתך לחקור מעשה הרשע להענישו יהיה כדי לבל תמצא את הרע, למען יתמו חטאים והרשעים ישובו בתשובה:

או שיעור הכתוב אל נשא ידך מהעשיר מעשות יד ימין חסד עם הרשע להעשירו ואל תשכח ענוים לפרנסם בידך:

ראתה. מה שהוא עושה ואתה מחריש:

ראתה חסרה היו"ד, שהיא במקום למ"ד הפעל, מהמכתב. הרשע אומר שאין אתה רואה; אבל אתה ראיתה הכל.

והנה זה שאמר בלבו ראיתה אתה ה' הרואה ללבב כלומר שעל כן ראוי לזון את העני על ידך ולא ע"י הרשע העשיר ושמא תאמר איך אעשה ועמל העני ראוי אליו או מעצמו או מגלגולו לכן איני אומר שתעשיר אותו כ"א שאותו המענו הניתן לו ביד הרשע ההוא תתנהו בידך וזהו כי אתה עמל הראוי לעני וכעס שכועס ע"י מה שהעשיר עושה לו תביט כדי שימשך מזה לתת בידך לעני ולא ביד העשיר וימשך בטחון וכשרון לדל כי עליך יעזוב חלכה את יהבו כי אתה תכלכלנו ולא יבטח באדם ולא יאבד נפשו בראות כי הרשע טוב לו והדל הצדיק מתפרנס על ידו וזהו שיש טעם מפסיק במלת ראיתה ואין כל חדש שתשגיח אתה בעצמך ולא ע"י בשר ודם כי הלא יתום אתה היית עוזר שאתה בעצמך היית עוזר כי אבי יתומים אתה ואתה תריב ריבם ולכן עשה כן גם אל העני כי גם הוא לך בן כיתום:

עמל. מציין תמיד התכונה הרעה :

ראתה - בחכמתך כי אתה תביט בלי ספק העמל והכעס שיעשה הרשע, כי בידך לתת לו גמול בכל עת שתרצה.

ראיתה. אבל באמת ראית מעשיו כי מעולם רואה אתה העמל והכעס מה שהרשע עושה:

ראתה. חסר יו"ד:

כי אתה. כן דרכך שתביט עמל וכעס:

כי אתה בודאי

עליך יעזב. כמו ויטוש את הצאן על שומר (שמואל א' י''ז) :

עליך יעזוב חלכה - כמו לחלכה זה הכעס, כי ראה שפעמים רבות עזרת היתום שאין לו עוזר. ורבי יהודה בן בלעם אמר: בעבור כי תביט העמל והכעס אתה נותן לו כל חפצו, על כן יעזוב הדל לסמוך והנה סוף הפסוק יכזיבנו.

לתת בידך. ובידך לתת לאיש כדרכיו ולכן יעזוב העני בטחונו מכל אדם וישען עליך כי מעולם אתה עוזר ליתום אשר חלפה עזרתו:

כי אתה| עמל וכעס| תביט. יש פסיק בין מלת אתה למלת עמל להרחיק החירוף כלפי מעלה ח"ו:

לתת בידך. בכחך אתה נותן יד לרשעים להצליח ברשעם:

עמל וכעס תביט העמל והכעס שעושה הרשע לעניים תביטהו אתה.

חלכה. החיל שלך יעזבו את היתום עליך :

עליך יעזוב חלכה. ישראל עמך שהם חילך הם עוזבים עליך את המשא שתעשה דין ברשעים, ומנחם פתר יעזוב ל' עזרה כמו (שמות כ״ג:ה׳) עזוב תעזוב עמו, ומנחם פתר חלכה ל' דל וחלך וכ' יסוד בתיבה:

לתת בידך כאשר תרצה לקחת משפט העניים מהרשע. כי

יתום אתה היית עוזר. בימים ראשונים:

עליך יעזב חלכה החלך, והוא העני, דינו; כי פעמים רבות ראה,

יתום אתה היית עוזר: שהיית עוזר היתום ומי שאין לו כח, לפיכך הוא מיחל לך ועוזב דינו עליך. וחלכה הה"א נוספת כמו שפרשנו (למעלה ח)

שבור זרוע. של עמלק הרשע:

שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע: ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית אמר רבי אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים דכתיב שבור זרוע רשע ודוד כי אמרה בתשיעית אמרה וכו':
(מגילה יז ע"ב)

שבור זרוע רשע שבור זרועו ותקפו

שבד כו' הנה דרכו יתברך להעביר על הנוגע אל עצמו ולא על הנוגע אל הבריות כעובדא דירבעם בשלוח ידו אל הנביא ותיבש ידו וכענין אליהו עם אחאב בית חיאל בית האלי. ונבוא אל הענין והוא כי הנה רשע יקרא רשע רע לשמים ורע יקרא לבריות אמר דוד כי אתה ה' בענותנותך שבור זרוע הרע לבריות כעובדא דירבעם עם הנביא. ולא תעשה כן לרע לשמים כי ירבעם היה מזבח אז לע"ז ולא יבשה ידו וגם אנו נלמוד ממך ונאמר שבור זרוע רשע לשמים ולא את המיצר לנו ואם רע לבריות תדרוש רשעו בל תמצא כי מיד ישוב מרשעו ולא יצר עוד לבריות כי ישא ק"ו אם רע לשמים אשר דרכו ית' להאריך לו פקדו ה' מיד מה יעשה לי הרע לבריות שאין דרכו יתברך להאריך בנוגע אל הבריות כלל:

שבור - תי"ו תדרוש לנכח לו, השם היית כבן אדם שהוא דורש, לא היית מוצא הרשע כי יאבד.

שבור. לזה שבור חוזק הרשע למען יבין כי יש אלהים שופטים:

תדרוש רשעו. במקרא גדולה דפוס בומבירגי שע"ח כתוב תדרוש בוא"ו ובחטף קמץ כמנהג קצת ספרים באותיות הראיות בקמץ חטוף כי הוא במקף וכן מצאתיהו בקמץ חטוף במקרא כ"י וגם במסרה רבתא נמנה עם מלין דיתירין וא"ו וחטפין קמצין אבל בחלופים מצאתי שזהו לקריאת בן נפתלי אבל לקריאת בן אשר שאנו סומכים עליו בחולם וכ"כ רד"ק בשרש דרש ועיין מ"ש בעמוס ז':

ורע תדרוש רשעו בל תמצא. פושעי ישראל כשרואין את הרשעים מצליחין לבם נושאם להרשיע אבל משתשבר את זרוע הרשעים אם באת לדרוש רשעם של רשעי ישראל לא תמצאנו:

ורע תדרוש רשעו בל תמצא: שהוא אומר כי לא תדרוש כמו שאמר למעלה (יג) הראה לו כי אתה דורש; ואם אתה עושה כן לא תמצא רשע בארץ, כי אם תשבור זרועו הנשאים ישמעו וייראו. ורשע ורע הוא כפל דבר.

ויש אומרים: כי התי"ו סימן הזרוע כי תבקש הזרוע להרע ולא תמצא, על דרך תמצא ידך ה' אז יתברר כי השם הוא מלך לבדו, והעד אבדו גוים מארצו.

ורע. ואז אף הרגיל לעשות רע כשתדרוש רשעו לא תמצא כי יחזור למוטב כשיראה שאתה עושה דין ברשעים:

ה' מלך עולם ועד. מאחר שיאבדו גוים מארצו:

יהוה מלך עולם ועד כשתעשה משפט ברשעים העושקים ישראל בגלות אז תהיה מלך עולם ועד ואין מורה את פיך כמו שאמר (זכריה יד ט): והיה יי' למלך על כל הארץ; ואז

ה' מלך עולם כו' הנה כתבנו כי על שני סוגים ידבר א' על הצר הצורר את ישראל בגלות. ב' על הרשע שבישראל באמור כי השני נמשך מהא' ועל כן כהתימו לדבר עד כה על השני חזר על הראשון שהוא הגלות שמצרים את ישראל יותר מדאי ואמר בשם ישראל הגולים הלא תחלת דברינו הוא על הנוגע אל כבודך למה ה' תעמוד ברחוק כמפורש למעלה וכן אנו מסיימים ואומרים ה' מלך כו' והוא כי באמרנו ה' מלך ה' מלך כו' אנו מכוונים כי עד לא עשה ארץ וחוצות ה' מלך ואחר היות יצורים בעולם ה' מלך וכאשר הארץ כבגד תבלה כו' ה' ימלוך לעולם ועד כלל הענין שעם שמלכותיה מלכות עלם אין מתייחס היות עולם ועד רק באחרונה ונבא אל הענין אומרים ישראל הגולים מה לנו לבקש על גלותנו נבקש על העיקר שיהיה ה' מלך עולם שהוא אחר צאת שכינה מהגלות ובכלל מאתים מנה כי אחר שה' מלך עולם ועד אז כבר אבדו גוים מארצו הוא כל הארץ שכלה ארצו ובכלל הוא שנהיה גאולים שאם אין גוים אין גולים:

ה׳‎ מלך וגו׳‎. הלא מלכותך לעולם וככוחך אז כוחך עתה והלא אבדו גוים מארצו בעבור מעשיהם הרעים לזה עשה כן לאבד הרשעים:

ה' מלך, ר"ל ה' אינו דומה כמלך ב"ו שאם חטאו נגדו כל בני המדינה א"א שיהרוג את כולם שאז לא יהיה מלך כי אין מלך בלא עם, אבל מלכות ה' אינו תלוי מן העם, כי ה' מלך עולם, מלכותו נצחי ולא תשתנה, אף אם אבדו גוים מארצו כי אין מלכותו מצד העם כי היא תלויה בו בעצמו:

אבדו גוים מארצו: ותשוב המלוכה לישראל.

תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ: ת"ר המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים אבא שאול אומר סימן לדבר תכין לבם תקשיב אזנך וכו':
(ברכות לא ע"א)

תאות ענוים שמעת יהוה שמעת כמו תשמע, ופרושו: שמעת תפלתם כתאותם. או פרושו: שמעת תאותם קודם שיוציאוה מפיהם, כמו שאמר (ישעיהו סה כד): והיה טרם יקרא ואני אעשה וגומר.

והנה תאות ענוים שמעת ה' ומה שלא עניתם הוא מפני שעדיין רחוק לבם קצת ממך והוא הנודע מרז"ל כי שמיעה היא מרחוק האזנה או הקשבה מקרוב שעל כן אמר ישעיה שמעו שמים והאזיני ארץ לכן תכין לבם ואח"כ תקשיב מקרוב אזנך:

תכין. נסתר לנקבה, התאוה תכין את לבם והקשבה מוסיף על השמיעה שקושב מרחוק כמ''ש (ישעיה א' י' ובכ''מ) :

לבם - שמעת לפני שידברו על דרך כי אין מל' בלשוני וכל תאותם שתכין לבם והטעם לעזרם ותי"ו תקשיב אזנך סימן לשון נקבה, וזה הוא הטעם כפול.

תאות. הלא מעולם שמעת למלאות תאות ענוים לכן גם עתה כשלבם נכון להתפלל בכוונת הלב שמע אליהם ומלא תאותם:

תאות, עפ"ז סיים בקשתו שישמע ה' תאות ענוים, ולא לבד שישמע בעת שדברו זה בפיהם, כי גם תכין לבם, בעת שהתאוה תכין את לבם, ויעלו ציורי תאוה זו על הלב, שלבם יתחיל לחשוב ולהתאוות לזה הגם שלא הוציאוהו בשפתם, תקשיב אזנך, למלאות תאותם, ומהו התאוה הזאת? לשפט יתום ודך שאתה תעשה משפט יתום ודל מיד העריצים העושקים אותו, זאת שנית בל יוסיף עוד לערץ ולהתחזק אנוש מן הארץ, שלא ימצא עוד אנוש אשר יתחזק בעריצות מכל הארץ למשול ולכבוש כל הארץ, רק יהיה המשפט ע"י הקב"ה בעצמו עד שכולם יכירו השגחתו למנצח, במזמור זה יתוכח את בני דורו אשר טענו על אמונת ההשגחה ממה שהרשע מכתיר את הצדיק וה' לא יעשה משפט, ותשובתו, שבזה יבחן את בני אדם, שאם היה מעניש את הרשע תיכף לא היה מקום לבחירה ולשכר ועונש, והיו כולם עובדים את ה' מיראת העונש, אבל ע"י שהעלים את השגחתו, בזה יבחנו הצדיקים העובדים את ה' באמת ובזה יגדל שכרם בה' חסיתי, אנכי חוסה בה' בהשגחתו הפרטית, ואתם איך תאמרו לנפשי כי נודי הרכם, פי' הנוד שלי שאני נע ונד על הרכם ונרדף מפני אויבי, הוא דומה כמו [נוד צפור שהוא מקריי בלתי השגחיי ושכן נדידה שלי הוא במקרה לא בהשגחה, ואתם מביאים ראיה לזה שאין ה' משגיח:

תכין לבם תסיר מלבם טרדת העולם כי לבם טרוד בענים ומרודיהם, ואתה תעזרם להכין לבם אליך בכונה. ואז

תקשיב אזנך: לתפלתם. ופרוש תקשיב אזנך: תשים ותהיינה אזניך קשובות.

לשפוט יתום. לעשות משפטם של ישראל היתומים ודכים:

לשפט יתום ודך ומה היה תפלתם? לשפט יתום ודך. ופרושו: לקחת משפטם מיד עושקיהם.

ומה שצריך שתכין לבם שעד כה לא הוכן בעצם. הוא לשפוט יתום ודך שישפטו הם יתום ודך ובזכות מה שירחמום בכל לבם תרחמם ובזכות זה בל יוסיף עוד לערוץ מי שהוא אנוש מן הארץ הוא הצר הצורר שהוא אנוש לא אדם וגם הוא מן הארץ ולא נפש מן השמים כישראל כימעתה יחדל מלערוץ את ישראל כי ציון במשפט תפדה ונחלה פני אל יזכנו לעשות משפט יתום ודך כדי שבשכר זאת ירחמנו שלא ישלטו בנו עמלקים אויבינו עוד כ"א ישראל כי הם אנוש ולא ישראל ואדם קרויין כמאמרם ז"ל אתם קרויים אדם ואין העמלקים קרויין אדם:

ודך. כחוש ומעונה:

לערוץ. גבורה מופלגת, גבור עריץ (ירמיה כ''א) ומלת מן על היתרון, כמו הגדול מאחיו, שלא ישים אנוש אחד עריץ יותר מכל הארץ :

לשפוט - לקחת משפט יתום ודך ומלת ערץ אל תערצו, כמו אל תיראו ועריץ כמו נורא והנה לערוץ אנוש לירא אנוש, כי מצאנו מלת יראה במ"ם כמו יראו מה' ובלא מ"ם כמו יראוך עם שמש, או תהיה מלת מן הארץ, מושכת אחורנית כמו אדם פטדה וברקת.

לשפוט. לקחת משפטים מיד עושקיהם:

בל יוסיף עוד. עשו:

בל יוסיף עוד לערץ אותם ולהפחידם עוד

לערוץ. לשבור כמו אל תערוץ (יהושע א׳):

בל יוסיף. ולא יוסיף עוד העושק לערוץ ולהכאיב לבני אדם כאשר יראה כי שלם תשלם:

לערץ אנוש. לכתת ולשבר את האנושים וחולים:

אנוש מן הארץ: ולא ייראו כי אם ממך. לערץ פעל יוצא וכמוהו פעל יוצא בקומו לערץ הארץ (שם ב יט); העלה נדף תערוץ (איוב יג כה).