Kommentar zu Tehillim 12:7

שבעה גנבים הם, הראשון שבגנבים גונב דעת בני אדם, המסרב בחבירו לאורחו ואין בלבו לקרותו. והמרבה לו בתקרובות, ויודע בו שאינו מקבל, והפותח חביותיו והן מכורות לחנוני, והמעוול במדות והמשקר במשקלות, והמערב את החול בפול, ואת החומץ בשמן, מפני שאמרו השמן אינו מקבל נכל, לפיכך מושחין בו מלכים, לפי דעתו של אדם רשע למדנו שאם היה יכול לגנוב דעת העליונה היה גונבה, למעלה מהם גונב נפש מישראל שהוא מתחייב בנפשו, המתחבר לגנב וחולק עמו, אבל ישראל שגנב דברי תורה זכה לעצמו ועליו אמר שלמה לא יבוזו לגנב כי יגנב (משלי ו ל), ונמצא ישלם שבעתים (שם שם לא), אוגיר דברי תורה ברבים, שנאמר בה מזוקק שבעתיים (תהלים יב ז), את כל הון ביתו יתן (משלי ו לא), שנאמר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו (שה״ש ח ז), החמישי גנב שנמכר בגנבתו. הששי הגונב אחר הגנב, (טז) היינו דאמרי אינשי בתר גנב גנוב וטעמא טעים. השביעי הגונב על מנת להחזיר, והגונב [על מנת למיקט, והגונב] את שלו, אלא שבור שיניו בדין וטול את שלך בפרהסיא.

אמרות ה' אמרות טהורות. הן שיש יכולת בידו לקיימם אבל אמרות בני אדם אינם אמרות שהם מתים ואין בידם לקיים:

אִמֲרוֹת יְהֹוָה: מאי משמע דהאי עליל לישנא דמיגלי הוא א"ר אבהו אמר קרא אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים וכו':
(ראש השנה כא ע"ב)

אמרות יהוה אמרות טהרות ואם תאמרו כי מה שיאמר יי' לא יקום; לא כן, כי אמרות יי' אמרות טהורות, אין בהן סיג, כי כלן אמת, והן כמו

אמרות ה' כו' אחרי אמור רוח הקדש מאמר ה' משוד כו' עתה אקום יאמר ה' אשית כו' שאתקן גם את המפיח לו אומרת רוח הקדש על דברי ה' האלה הנה כי כן יראו באמת אמרות ה' מתייחסות אליו במה שהם אמרות טהורות ורחמניות שיקום לקול צעקת העשוקים ומושיע גם העושק אך איך יתכן יושת בישע המפיח לו והאומר הקב"ה ותרן הוא יותרו מעיו אך הוא כסף צרוף שיעשנו הש"י כסף צרוף בצרות שיביא עליו בחבלי משיח וכל כך יזדכך עד גדר שיהיה גם בעליל לארץ אדון ומושל לארץ אחר הצירוף גמרק עונו במה שיהיה מזוקק שבעתים בשבע שני שבוע שבן דוד בא שכוללים חבלי משיח ואפשר רמז בשנותו את טעמו ואפקיה בלשון בעליל ולא אמר בעל לארץ אל מציאות הצירוף והזיקוק שיהיה ע"י עלילות המשתררים אז בארץ בחבלי משיח:

בעליל. במקום מגולה ובמשנה בין שנראה בעליל (ר״ה כ״א):

אמרות - והטעם: כי השם יושיע מיד אלה המגבירים בלשונם ההוגה בתורתו, על כן אתה תשמרם.

אמרות ה׳‎. הלא אמרות ה׳‎ המה טהורות ככסף הנצרף במקום מגולה במעבה האדמה פעמים רבות שאז היא טהורה מבלי סיג וכן אמרי ה׳‎ לא יפול מה מהם ארצה כי כן יהיה שיתן כח ביד המאבד את הרשע:

אמרות ה'. במקצת ספרי הדפוס המ"ם בשוא לבד אך בכמה ספרים כ"י ודפוסים ישנים בחטף פתח:

אמרת, ונגד הדוברים עתק באמונה והמשתדלים לזייף תורת ה' ולדרוש בה דרשות של דופי, אומר אמרות ה' אמרות טהורות, היינו האמרים והמליצות והספורים שבתורה שהם לבושים וגויות אל החכמה האלהית והסודות הצפונים בה שהם נשמות אליהם, הם טהורות, שגם הספורים והמליצות שבתורה הם נקיות מכל סיג, לא כאמרות הפילוסופים שילבישו את החכמות בספורים בדויים שאין בם מועיל, לא כן התורה שגם הנגלה ממנה שהוא לבוש אל הנעלם היא טהורה ומלאה חכמה ומוסר, והפנימית המתלבש תחת הלבושים הוא כסף הצרוף בעליל לארץ דבר יקר מאד ומזוקק שבעתים, ועל האמרות והכסף אני מבקש אתה ה' תשמרם את האמרות, וכן את הכסף אתה ה' תצרנו מן הדור זו, לבל יזייפו את האמרות והכסף הצרוף הזה ובל ידרשו בו דרשות של הבל סביב, ר"ל שתצרנו מן הדור זו אשר בו יתהלכון הרשעים סביב הקליפה המכסה את הפרי, סביב לבושי וספורי התורה לזייפם ולערב בם מוץ ופסולת, בעת רום זלות לבני אדם, בעת אשר דברים הזלים והפחותים יתרוממו לבני אדם, בעת שיעזבו את הדבר היקר והנכבד שהיא האמונה המקובלת ודברים האלהיים, ודברים הזלים והמבוזים שהם מחקרי השכל ומופתים מתעים הם יקרים ורמים בעיניהם, שאז יתהלכו הרשעים סביב אמרות ה' לשים דברים כוזבים ועיונים מבוזים תחתיהם, בעת הזאת צריך שתשגיח לשמור ולנצור אמרות ה' וכסף הדת האלהי מן המזייפים, בל יערבו בם סיגים ודברי זולות:

טהורות. ברורות ומתקיימות כל מה שמבטיח עושה והרי הבטיחני ישועה ומלכות:

כסף צרוף בעליל לארץ וככסף שהוא

לארץ. כמו בארץ:

ומלת בעליל כפול הלמ"ד כדרך סגריר והוא מגזרת ובעל הארץ שהוא אדניה ויהיה כסף צרוף - כסף אדוני הארץ.

בעליל. העי"ן בחט"ף פתח:

כסף צרוף. הרי הן ככסף צרוף הגלוי לכל הארץ. בעליל. ל' גילוי הוא בלשון המשנה בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל כו' ויש מפרשים בעליל ל' מעלה וכן פירושו כסף צרוף בעליל לארץ, כלומר ככסף הצרוף במשובח שבעפר ובעליון שבו כי כור המצרף יעשה אדם מן העפר המשובח, ל"א בעליל כמו עלי (משלי כ״ז:כ״ב) בתוך הריפות בעלי והוא שם כלי שכותשין בתוכו וכן בעליל הכור שמתיכין לתוכו הזהב והכסף וזה אינו נראה לפי שאינו קורא עלי המכתש שכותשין לתוכו אלא יד המכתש שכותשין בו שקורין פילאו"ן בלעז, ל"א בעליל לשון בעל יד כלומר אדון הארץ ושבח המלה כנגד השם וזה תרגום יונתן הוא לשון אדנות ואמר כי אמרותינו כסף צרוף מאדון הארץ שהוא השם שהוא צרף וזקק אותם (סא"א):

מזקק שבעתים: ופרוש בעליל לארץ כמו בעל הארץ, ופרושו: אדון הארץ, והבי"ת שרש והוא כפול למ"ד הפעל בשקל סגריר וכלומר: האמרות האלה הן ככסף צרוף מאדון כל הארץ. ולמ"ד לארץ כלמ"ד הרגו לאבנר (שמואל ב ג ל); השלשי לאבשלום (דברים הימים א ג ב), או תהיה במקום ה"א הידיעה. ויש מפרשים (תרשום ורש"י) בעליל הבי"ת שמוש, ופרושו: עליון ומשובח, כלומר: ככסף צרוף במשובח שבעפר שעושין ממנו הכור. ורבותינו, זכרם לברכה, פרשו, (משנת ראש השנה א ה) עליל מקום הנראה והנגלה, באמרם: בין שנראה בעליל. ואמרו (שם בבלי כא ב): מאי משמע דהאי עליל לישנא דגלוי הוא? דכתיב בעליל לארץ. ופרוש שבעתים פעמים רבות כפולות; כי מספר שבע ושבעה יבא בענין מספר רב, כמו שבע כחטאתיכם (ויקרא כו כא); שבע יפול צדיק וקם (משלי כד טז) שבעה עינים (זכריה ג ט). וכן שבעתים פעמים רבות כפולות; וכן שבעתים יקם (בראשית ד טו).

שבעתים - פעמים רבות.

4034 / (תבלים יב,ז) / עליל
פילו"ן / pilon / עֱלִי
חסר בכתבי-היד. רש"י בעצמו (או הפרשן המודפס בשם רש"י) דוחה את הפירוש הזה, כי הכסף בתוך המכתשת ולא בתוך העלי.