Kommentar zu Tehillim 16:2

אמרת לה' אדני אתה וגו'. לכנסת ישראל אמר דוד יש עליך לומר לה' אדון אתה וידך על העליונה לכל הבא עלי, ד"א אמרת לה' אדני אתה, לנפשו הי' אומר וכן מצינו דוגמתו (ש"ב יד) ותכל דוד ופתרונו ותכל נפש דוד אף כאן אמרת נפשי לה' את נפשי יש עליך לומר כן להקב"ה (סא"א):

אָמַרְתְּ לַיְהֹוָה: אמרי ליה רבנן לרבי פרידא רבי עזרא בר בריה דרבי אבטולס דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא אמר מאי כולי האי אי בר אוריין הוא יאי אי בר אוריין ובר אבהן יאי ואי בר אבהן ולא בר אוריין אישא תיכליה אמרו ליה בר אוריין הוא אמר להו ליעול וליתי חזייה דהוה עכירא דעתיה פתח ואמר אמרת לה' אדני אתה טובתי בל עליך אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם החזק לי טובה שהודעתיך בעולם אמר לה טובתי בל עליך איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחלה בעולם שנאמר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם וכו':
(מנחות נג ע"א)

אמרת ליהוה אדני אתה כנגד נפשו מדבר ואומר: אמרת והודית ליי', כי הוא אלהיך ואדניך וכן הדין עליך; ותאמרי לו גם כן:

ומדבר עם נפשו ואומר לה אמרת לה' אדני אתה לומר תדע למה אני צריך חסד אל לשישמרני ה' הוא על כי השבעים שנה משלך מאדם הראשון אין כח בהם רק למציאות חיים אך לא להיות בהם טובה ועל כן יקל מאד לאבדם כי פגומים הם כי אפילו עתה צריך חסד כמדובר והוא כי הנה הגעת נפשי אל מעלה רמה יותר ממלאכי השרת עד שהגעת לקרא שם להקב"ה כמ"ש ז"ל שאחר שקרא שם לכל הברואים אמר לו הקב"ה ואני מה שמי אמר לו אתה אדון לכל ראוי תקרא אדנ"י וזה יאמר הנה אמרת לה' אדני אתה שהוא אדון לכל וקראת לו את בהיותך באדם שם זה אדנ"י עם גודל השגתך זו טובתי שהטבת לי שהייתי עתיד להיות נפל וניתן לי ממך שהוא מאדם טובתי זו בל עליך להחזיק לך טובה על שבעים שנה שלך שנתת לי כי חטאת ונפגמת:

אמרת - אומר לנפשו: כבר הודית כי השם הוא אדוניך ואת חייבת לעובדו, ואם לא ייטב לך על דרך: אל תהיו כעבדים. ויאמר רבי שלמה הספרדי: בתפילותיו הנה לך לא לי עמדי לפניך ולשם כבודך לא לשכר פעולתי. אמר רבי משה: טובתי איננו חיוב עליך כי איני ראוי לכך, כמו הקדושים אשר בארץ המה. ולפי דעתי: שהוא מבקש רחמים מהשם שייטיב לקדושים אשר בארץ המה, והוצרך לומר אשר בארץ, כי הקדושים הם המלאכים, כמו וכל קדושים עמך והרבה עצבון לאשר לא יעבדוך, רק יעבדו אחרים על כן ירבו עצבותם לקדושים, והנה טובתי בל עליך רק תן הטוב לקדושים ואדירי ארץ אשר כל חפצי בם ופירושו: כל רצוני להיות כמותם. וכמפרש לקדושים על האבות איננו מטעם המזמור.

אמרת. אתה נפשי אמרת על ה׳‎ שהוא אדון הכל והכנעת לו:

אמרת לה'. לית לשון זכר:

אמרת לה' אדני אתה טובתי בל עליך. אפשר שכונתו ליחד קבה"ו תמיד שלא ע"מ לקבל פרס וזה רמז אמרת מלשון ראוה מדברת לה' קב"ה אדני שכינתיה אתה להמשיך החסדים בסוד אתה כהן לעולם. טובתי בל עליך שלא ע"מ לקבל פרס כי אני חייב להדמות לקדושים אשר בארץ האבות. ורז"ל בשוחר טוב דרשו. אמרת אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אעפ"י שהייתי מלך המלכתיך עלי והוא תמוה. ואפשר במה שפירשו המפרשים בפסוק כי ראיתי בבניו לי מלך שכביכול רצה לומר עלי מלך כמו שכתבתי לעיל בשמואל ב' סימן כ"ג ואפשר שז"ש אעפ"י שהייתי מלך שמרוב ענותנותך אמרת כי ראיתי בבניו לי מלך עלי מלך אני המלכתיך עלי וז"ש אמרת לה' אדני אתה אדון ושליט טובתי ר"ל מלכותי בל עליך כי אם מלך על ישראל ואתה אדוני ופטרוני וא"ש ההי"ב:

אמרת, עתה ידבר בנוכח אל אומה העובדת אלהים אחרים וחושבת למצוא מחסה באליליהם, והיה דעת בעלי הצאבא עובדי עצבים, שה' הוא עלות העלות והוא הסבה הראשונה לכל נמצא וקרו ליה אלהא דאלהיא, אבל חשבו שמאתו לא תצא ההשגחה וההנהגה בעולם התחתון לא טוב ולא רע, רק ע"ז ממונים אליליהם אשר יחדו מקומות לשכנם על ההרים הרמים ועל מקומות ידועים, והיו אומרים שהם ממונים על כל מיני הטובות והרעות הבאים לעולם כ"א על דבר מיוחד, על החיים על החן על העושר וכדומה, עז"א את האומה העובדת לאלילים, אמרת לה' לאמר, אני יודע כי אלהי אתה ר"ל שאתה אלהא דאלהיא והסבה הראשונה לכל, אבל טובתי בל עליך, הטובות הבאות לי אינם מושפעות מאתך ולא עליך העבודה הזאת להשפיע לי טובות, רק לקדושים אשר בארץ המה, הטובות שאני מקבל הם מיוחסים אל הקדושים שהוא האלילים הקדושים אשר אינם בשמים רק הם שוכנים בארץ על כל הר מועד וגבעה רמה, שהקדושים האלה הם המשפיעים הטובות, ואדירי כל חפצי בם, ר"ל בם בהקדושים האלה נמצאו גם אדירי כל חפצי, האדירים המושלים על כל חפצי, כי עובדי האלילים היו מיחסים כל כחות הנפש וכל החפצים של האדם תאוותיו ותכונותיו אל האלילים, שהיו אומרים שאליל פלוני ממונה על האהבה ופלוני על ריב ומדנים ומלחמה וכן על כל כח וחפץ של האדם היו אומרים שיש כח ממונה עליו בין האלים האלה, והיו אומרים שהאדם אינו חפשי במעשיו וחפציו, שכל חפץ שיעלה בלבו למשל לאהוב או לשנוא להתאכזר או לרחם וכדומה יהיה ע"י האליל הממונה על החפץ ההוא, שהם האדירים המושלים על כל חפצי ולא אוכל לחפוץ דבר בלעדי רשותם, כנודע בהבלי שירי עובדי האלילים שהיו מיחסים כל חפץ ורצון ותאוה ותכונה אל האלילים והיו עובדים לכ"א מהם להפיק ממנו רצון אל החפץ ההוא:

טובתי בל עליך. טובות שאתה עושה לי לא עליך הם לגמלני כי לא בצדקתי אתה מטיב לי:

טובתי בל עליך: פרשו בו (רש"י ורבי משה הכהן גיקטלא): הטובה שאתה עושה לי אינה מוטלת עליך לעשות, כי אינני כדאי, אלא הכל הוא חסד מאתך. ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש: הטובה שאני עושה אינה עליך; כלומר: אינה מגעת עדיך, כי לא יתכן ולא יועיל ולא יתן לך, אלא

טובתי. הטובה שאתה עושה לי אינה מוטלת עליך כי הכל בחסד: