Kommentar zu Tehillim 17:76

תפלה לדוד שמעה יהוה צדק הקשיבה רנתה האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה: שמעה תפלתי שהיא בצדק, שמעה אותה כי פי ולבי שוים; וזהו צדק, וזהו בלא שפתי מרמה. וכל הפסוק הוא כפל ענין במלות שונות. ורנתי הוא כמו צעקתי, כי המתפלל פעמים צועק בקול רנה, ופעמים מתפלל בקול דממה. וכל לשון רנה הוא לשון צעקה: ויש מהם לשירה ולשמחה, ויש מהם להכרזה, ויש לתפלה ולבקשה, ויש לבכי ואנקה; וכל אחד יתפרש לפי מקומו.

תפילה לדוד ראוי לשים לב אל אומרו תפלה ורנה ותפלה וגם שמיעה הקשבה האזנה. ועוד כאשר אמר הקשיבה רנתי האזינה תפלתי למה לא אמר כן שמעה ה' צדקתי. ועוד שלשה כפלים צדק רנה תפלה וגם בכל א' משנה מהאחר באחד אמר שמיעה ובשני הקשבה ובשלישי האזנה. ועוד אומרו בלא שפתי מרמה האם היה עולה על לב כי בשפתי מרמה היה מדבר: אך אמנם ידוע מן רז"ל כי שמיעה מרחוק והאזנה מקרוב הרבה באמרם כי משה קרוב אל השמים מאל הארץ אמר האזינו השמים ושמיעה בארץ אך ישעיה היה קרוב לארץ יותר אמר שמעו שמים והאזיני ארץ והנה אין םפק כי הקשבה גם היא מקרוב אלא שאינה כל כך כהאזנה ונבא אל הענין והוא כי הנה המזמור הזה מתחלק לשלשה חלקים האחד ללמד זכות על העון מצד עצמו גם אלו היתה נפש אחר תחת נפשו כי עמו בלבד הוא שמדקדק הוא יתברך וסביביו נשערה מאד ועל חלוקה זאת אמר שמעה ה' צדק שהוא שישמע ה' צדקתו ולא בבחינת היות הוא החוטא רק בבחינת העון מצד עצמו אם היה ע"י זולתו ועל כן לא אמר צדקתי כי אם צדק סתם והחלק השני הוא לבקש מאתו יתברך ישמרהו מהחשיב לו עון זה מאותם שצריך יסורין ממרקין ע"י המשחית הנעשה מהעון שהוא המייסר את החוטא כד"א ותמוגנו ביד עונינו והוא מפסוק הפלה חסדיך כו' שמרני בו' ועליה אמר הקשיבה רנתי וקראה רנה שהוא מעין שועה וזעקה בחשבו שהוא ראוי בדין להתפלל ולהתקבל והחלוקה השלישית הוא להתפלל לה' על העדפת אושר על נפשו אחר סילוקו יותר על קצת צדיקים גמורים כאשר יבא בס"ד והוא מפסוק קומה ה' ואילך ועל זה אמר תפלתי כי היא דרך תפלה למצא טוב וחסד והנה על פסוק ה' שמעה ה' סלחה כו' כתבנו כי למה שהחוטא רחוק ממנו יתברך כי עונותיו מבדילים וכמ"ש ז"ל על שלום שלום לרחוק ולקרוב וכן מקרא שכתוב דחוק מרשעים ה' אמר הנה על העונות אתה רחוק על כן ה' שמעה שהוא שמיעה מרחוק וע"י שמיעה ה' סלחה ואחר הסליחה כבר נתקרבנו ולכן ה' הקשיבה הקשבה מקרוב וע"ד זה יאמר הנה רחוק אני על ידי העון על כן שמעה ה' צדק שהוא שמיעה מרחוק וע"י כן אתקרב בצד מה כי תקבל ה' צדקתי ואז הקשיבה מקרוב רנתי וע"י כן תתקרב ותדבק בי יותר ואז האזינה תפלתי שהיא האזנה הנאמרת על הדבקות. והנה היה אפשר לומר כי אחר שאני אומר תחלה טענות להצדיק עצמי אולי מה שאשפוך רנה ותפלה אחרי כן על מחילת העון וקבלת טובה שלא יעכבנה העון הוא כי בשפתי אני מודה שצריך תפלה ומחילה אך בלבי הוא שלא חטאתי ונמצא בי חונף חלילה על כן אמר גם שאני אומר שמעה ה' צדק כי יש לי טענות להצדיק עצמי לא אחזיק עצמי כל כך לזכאי להיות בלבי בהתפללי אחרי כן שלא חטאתי אלא שאתה ה' מחשיבו לחטא ונמצא מרמה בפי כי אם בלי שפתי מרמה כי לא אכחד כי נאמן עלי הדיין:

שמעה, הקשיבה, האזינה. כבר בארתי (ישעיה א' י' ובכ''מ) שהסדר הוא בתחלה קושב ואחר כך מאזין ואח''כ שומע, וכשבא על ג' נשואים מתחלפים יאמרו על העקרי לשון שמיעה, ועל הבלתי עקרי כ''כ לשון האזנה, ועל הטפל לשון הקשבה, וזאת היא עקר בעיניו מה שיספר צדקו, לכן אמר שמעה צדק, ואחריו התפלה ואחריו הרנה, שרנה הוא לשון צעקה, בין צעקה של שמחה בין צעקה של בכי ואנקה כמ''ש במכלול ומענין השני בא פה, כמו קומי רוני בלילה :

תפלה, שמעה ה' צדק - שמעה כי צדק אדבר, כי השוא לא ישמע אל.

צדק. תפלתי הנאמרה בצדק ובכוונת הלב:

שמעה ה' צדק וכו'. אפשר לשון וישמע שאול את העם ותרגם יונתן וכנש שאול ור"ל שיחבר השכינה הנקראת צדק עמו. הקשיבה רנתי מה שלומד ומשורר בלילה וכמ"ש אין רנה של תורה אלא בלילה. האזינה תפלתי כי כל כונתי בלימוד ובתפלה הוא ליחד הדודים:

תפלה לדוד, תפלה זו נחלקת לג' חלקים, (חלק א') מספר צדקתו איך נשמר מכל חטא בין במחשבה בין במעשה, ועז"א שמעה ה' צדק, (חלק ב') מתאונן על אויביו ועל רעתם, ועז"א הקשיבה רנתי, (חלק ג') מתפלל על אשרו הנפשי, ועז"א הקשיבה תפלתי, ויען שיתראה בו קצת גאות ויוהרא, אומר שתפלתו היא בלא שפתי מרמה רק בלב שלם מבטחונו לה':

רנתי - בקול גדול, כמו: ותעבר הרנה ותפלתי בלחש.

בלא. הנאמרת בלי שפתי מרמה:

מלפניך משפטי יצא. עבירות שבידי שאני ראוי להשפט עליהם ביסורין יצאו מלפניך ולא יבואו לפניך בדין:

מלפניך משפטי יצא פרש אדני אבי, זכרו לברכה: כי התפלה הזאת על מעשה בת שבע; ובקש מלפני הקדוש, ברוך הוא, ואמר: מלפניך משפטי יצא, זה המשפט יצא מלפניך, שלא תשפטני בו.

מלפניך משפטי. אמר הן אמת שבבחינת היותי אני כי רשום אני וראוי לדקדק עמי וגם לאיש כמוני יש חילול חלילה אמנם לו היה נפש זולתי תחת נפשי לא היה נאשם וזהו מלפניך בחינת היות משפטי יצא ועיניך תחזינה מישרים שהם טעמים של יושר כפולים כלומר וילך הכפל בעד מה שצריך לדקדק עמי ואחשב לזכאי. או יאמר כי הנה אפשר לדון עניני בבחינת פעולה הנגלית או בבחינת הלב הבלתי נגלה כי אם לפניך בלבד כי הנגלה נראה קשה אך אם מבחינת מה שהוא לפניך ולא לפני הזולת שהוא בחינת מה שבלבי משפטי יצא ידעתי כי עיניך הרואות ללבב תחזינה מישרים שבלבי:

מלפניך - יצא דיני מלפניך, אם עיניך לא תחזינה מישרים:

משפטי יצא. רצה לומר לא תעשה בי משפט הראוי על אשמותי כי ראה מעשה הישרים שעשיתי ולפיהן שפטני:

מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה משרים. אפשר ונקדים מ"ש בסבא קדישא על פסוק למען תצדק בדברך דהוא בדיחא דמלכא ואמר חטאתי לקיים דבריך שאמרת שאיני יכול לעמוד בנסיון בדבר ערוה וכן אמרו בש"ס פרק חלק. ולפי מה שחקר הרמב"ם אם ידיעתו מכרחת והסכים כי אין ידיעתו כידיעתנו והבחירה ביד האדם וביאר הרב מהר"ם אלשיך ז"ל דכלפי מחשבתו יתברך כך רצה שהבחירה תגביר אבל דיבורו הוי גזרה וצדיק ורשע לא קאמר. לפי זה שפיר קאמר הרמב"ם במשנת הכל צפוי והרשות נתונה דמה שהוא בידיעה ולא היה דיבור הרשות נתונה. ומכל זה יש מקום פטור לדוד הע"ה דדיבורו של הקב"ה מעשה והוא אמר לא מצית למיקם. וז"ש מלפניך משפטי יצא על ענין בת שבע. עיניך תחזינה משרים דהגם דהמעשה היה זר מ"מ אתה ידעת כי בעצם הדבר אוריה לא שמש בה לעולם והיתה מגורשת ואמרת שאיני יכול לעמוד ודיבורך אחור לא ישוב ריקם. בחנת לבי וכו' צרפתני בל תמצא. מטעם שדברת. והראיה לפעולות אדם בדבר שפתיך כמו שפירשו הראשונים דכל מה שהוא האדם חכם או טפש עני או עשיר וכיוצא הכל הוא בדבר שפתיך וכאשר גזרת כן יקום. אך צדיק ורשע לא קאמר והבחירה ביד האדם וז"ש אני שמרתי ארחות פריץ. וא"כ הדבור שאמרת דאיני יכול לעמוד כן יקום. תמוך אשורי וכו' שאני אומר למחר אני הולך לטרטיאות ולהתענג כמשז"ל ודעתי לילך לבית המדרש ותהיה בעזרי:

מלפניך, מתחיל לספר צדקתו, אומר הגם שבני אדם מפילים עלי משפט מעוקל לדון אותי לכף חובה, הלא מלפניך משפטי יצא עיניך הלא תחזינה מישרים ולא תוציא עלי משפט שלא ביושר לחייב אותי:

עיניך תחזינה מישרים. אם יש בידי זכיות בהן תחזינה במישרים עיניך:

עיניך תחזינה מישרים: ראה מישרים שעשיתי, ואל תחזה בזה העון, ושפטני ברב זכיותי ולא בזה העון. ואמר:

בחנת לבי וגו'. ידעתי כי יש עבירה בידי ואם משפט עונשי יבא לפניך לא אצדק בדין אשר כבר בחנת לבי:

בָּחַנְתָּ לִבִּי: מיד וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה ותשב אל ביתה והיינו דכתיב בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי אמר איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי ולא אמר כי הא מילתא דרש רבא מאי דכתיב למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון שלא יאמרו הר שבכם צפור נדדתו דרש רבא מאי דכתיב לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך אמר דוד לפני הקב"ה גליא וידיעא קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי הוה כייפינא אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה וכו':
(סנהדרין קז ע"א)

בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא באותו הלילה בחנת ופקדת לבי וצרפתני ולא מצאתני נקי. ואמר:

והוא כי הלא בחנת לבי כי מאז אמרתי חנני ה' בחנת לבי וידעת כי לא היה בלבי שלא לעמוד בנסיון כי אם שלם בעצם כלומר כי אחרי כן סיבה אחרת היתה ולא ממנו כאשר יפרש בדבריו ושמא תאמר אע"פ כן הלא אם הלב היה טוב הלא הנגלה היה בו חילול השם והוא עון גדול והיה לך לחוש לבלתי התפתות הנה מה אעשה ואתה עם היות שבחנת לבי וראית כי שלם היה אז לעמוד בנסיון שהיה לך בזכותי זה לעזרני שלא יודע ולא יתחלל שם שמים אדרבה עשית מה שעל ידו נתפרסם שהוא כי פקדת לילה הוא מלאך הממונה על הריון שלילה שמו ונתת לה הריון שע"י כן הי' הפרסום שאם לא לא היה חילול ה' כי לא היה נודע היות אני ושמא תאמר אם היה לבי טוב איך לא קיימתי הלא הוא כי צרפתני כו' והוא כי יש בחינה ויש צירוף כמפורש אצלנו על מאמרם. ז"ל על פסוק זהב וכסף ונחשת. זהב זה אברהם שנבחן כזהב וכסף זה יצחק שנצרף ככסף והוא כי יש בחינה שהוא להניח הדבר אל מהות האדם להראות העמים את לבו כמי שבוחן הזהב באבן בוחן להראות כי הוא זהב טוב אך צירוף הוא להתיך באש בכל עוז עד הפריש הסיגים כלם לצד אחד כלל הדברים כי בוחן הוא קל מצירוף אמר לפי הנראה לי הוא כי בחנת לבי וראיתני שלם ואם אינו כן אלא שצרפתני צירוף עצום וירדת לעומק לבי יותר מאשר השגתי אני בעצמי וראיתי שאל תמצא בי עמוד בנסיון על כל זה אתה ה' שרגלי חסידיך תשמור היה לך לעזרני מאז לעשות שזמותי לאמר בחנני ה' כו' שבל יעבר פי. ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד ואם חטאו רבים אומרים להם לכו אצל ישראל והענין הוא לבל יתייאשו מן התשובה. והלא כמו זר נחשב מאמרם זה כי האם יחטיא הוא יתברך את ראובן למען יתוקן שמעון ומה גם את הרבים. ועוד שהלא הבא ליטמא פותחין לו אך לא מחטיאים אותו. ועוד שאם כן לא ישראל בעגל ולא דוד בחטאו בני עונש על אשר עשו ואדרבא הוא יתברך הכביד בישראל וימותו ע"י בני לוי וע"י ההשקאה וע"י המגפה ונשאר לכל פקידה ופקידה שבכל דור וגם דוד לולא וידוייו ע"י נתן הנביא היה מת בחטאו וגם מת הילד והוצרכה כמה תשובה. ולבא אל הענין נדקדק לשון אומרו לא היה ראוי. אך הנה למדונו רז"ל כי אפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כל שכן כי אם רגלי חסידיו ישמור שמרחיקם ית' מן החטא וא"כ יקשה מה זה היה שלא עשה כן הוא יתברך להציל את ישראל ואת דוד מן החטא ולא תצא תקלה מתחת ידן על כן היה מקום לומר אליו קדמה לישראל עבירה קודם למעשה העגל שאותה עבירה היתה גוררת עבירה זו ולא הניחה מקום להרחיקם מן החטא הוא ית' רק להניחם מסורים אל היולאניות הבחירה ככל אדם שפותחין לו וכן בדוד היה מקום לומר אולי קדמה לו עבירה על ידי כן היה ראוי לגרור לו עבירה זו באופן שע"י כן לא הרחיקו ית' מן החטא כי היה ראוי לאותו חטא על כן אמר כי לא כן הוא כי הנה לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה מחמת איזו עבירה שהקדימו שעליה היו ראוים לעשות המעשה ההוא ולא ירחיקם ממנו ויעזרם הוא יתברך לבל תצא תקלה מתחת ידם וכן לא היה דוד ראוי לאותו מעשה שלהיותו ראוי ליעשות על ידו מחמת קדימת עון לא תמכו בידו שלא תבא חטא זה על ידו אלא אם יחטא יחיד אומרים לו אל תתייאש מן התשובה כי הלא כלך אצל דוד כי אחר שהוא חטא אל תתמה על עצמך כי לא יגעל בך הוא יתברך כלל הדברים כי בשביל יחיד אם יחטא הניח הוא יתברך את דוד בחפשיות בחירתו ולא עזרו לבל תצא תקלה זו מתחת ידו:

פקדת. ענין זכרון והשגחה כמו וה׳ פקד (בראשית כ״א):

(ג-ד)

בחנת לבי - אתה תדע כל מחשבותי.

בחנת לבי. לדעת מחשבותי והשגחת בי בלילה והוא עת שמחשבת האדם צלולה צרפתני. כצורף הזה הצורף כספו לדעת הטובה היא כן בחנת אותי ולא מצאת בי מחשבת רשע:

זמתי. מלרע אבל בירמיה ד' כי דברתי זמתי מלעיל וכן נמסר עליו לית מלעיל:

בחנת, נגד מה שלא חטא במחשבה אומר אתה בחנת את לבי שהיא מחשבת הלב, במה שפקדת לילה שבלילה היא עת המחשבה ופקדת בל אהרהר בלילה מחשבות לא נכונות, הנה צרפתני ולא תמצא כי זמותי דבר אשר בל יעבר פי שמחשבה אשר אין ראוי להוציאה בפי לא חשבתי גם בלבי, דבר שאסור לאמרו בפה נזהרתי ממנו מלחשבו גם במחשבת הלב:

פקדת לילה. לעת הערב בעון בת שבע שנאמר ויהי לעת ערב ויקם דוד וגו' (שמואל ב י״א:ב׳):

זמתי בל יעבר פי: מה שחשבתי לומר בחנני יי' ונסני (שם כו ב), הלואי שלא יעבר פי ולא הייתי אומר אותו הדבר שנתגאתי בו ונכשלתי בו. ואמר:

זמותי. ענין מחשבה:

בחנת, צרפתני. הצרוף הוא אחר הבחינה, כמו בחנני צרפה כליותי (לקמן כ''ו ב'), וכמ''ש בירמיה (ט' ו') :

וטעם בלילה – בהתבודדו מבני אדם.

זמותי. מחשבותי אינם עוברים דברי פי רצה לומר כמחשבותי כן אמרי פי:

צרפתני. נסיתני:

זמותי. הוא המעמיק במחשבה וזה ההבדל בינו ובין חשב, ורובו לרע, כי א''א שלא יעבר רע על מחשבתו, רק לא זמם במחשבה זאת, ורצונו לומר לא תמצא שהעמקתי במחשבתי דבר שאין ראוי להוציאו מפי, והוא מאמר חרוזי עם פסוק שאחריו, וזה סדרו, בחנת לבי - פקדת לילה - צרפתני בל תמצא - זמותי בל יעבר פי - לפעולות אדם - בדבר שפתיך - אני שמרתי ארחות פריץ :

בל תמצא - פסול או מום.

בל תמצא. לא מצאת בי חפצך:

בל יעבור פי - כמו: ומים לא יעברו פיו, והנה מחשבתו בדברי פיו ואיננה להפך.

זמותי בל יעבר פי. אם תעלה עוד במחשבתי ליבחן לפניך בל יעבר פי לומר עוד בחנני ונסני כמו שאמרתי כבר כמו שנאמר (לקמן כו) בחנני ה' ונסני שאמר דוד לפני הקב"ה מפני מה אומרים אלהי אברהם ואין אומרים אלהי דוד אמר לו אני בחנתיו בי' נסיונות ונמצא שלם אמר בחנני ונסני כדאיתא במסכת שבת:

לפעלות אדם בדבר שפתיך וגו', תמוך אשורי וגו'. מאז והלאה לכל פעולת אדם שבאתי לפעול אני שמרתי בשביל דבר שפתיך ארחות פריץ לנטות מהם שלא אלך בהם אך לתמוך אשורי תמיד במעגלותיך לא נמוטו מהם פעמי, פירוש אחר לפעלות אדם בדבר שפתיך וגו' לפי שצריך אדם להשתמש בפעולותיו לפי ישרת דבר שפתיך אשר אמרת לא תנאף אני שמרתי ארחות פריץ אע"פ שעשיתי שלא כראוי בטובתך:

לפעלות אדם בדבר שפתיך במה שצוית ומנעת

ונבא אל הענין והוא כי הן זאת תלונת דוד באמרו לפעולות אדם כו' לומר הנה ב' דברים הסבו רעתי שעליהם לא יכולתי עמוד בנסיון אחד בשביל שאם יחטא יחיד יאמרו כלך אצל דוד שנית בשביל אמרו יתברך לא תוכל עמוד שזה עשה רושם כמ"ש ז"ל שזה כוון באמרו למען תצדק בדברך ואחשוב כי שתיהן אמר כאחת הא' באמור לפעולות אדם לומר בשביל פעולות אדם שאם יחטא יחיד וכו' והשנית בשביל דבר שפתיך ועל הא' אני צועק ואומר כמתלונן האם אני שמרתי ארחות פריץ שאם יחטא יאמרו לו כלך אצל דוד מה לי ולו שאחטא בשבילו:

לפעולות - מרוב אהבתי שיעבדוך הכל וזה טעם לפעולות אדם. שיפעלו בני אדם מה שציויתם.

לפעולות וגו׳‎. מה שצוית בדבר שפתיך על פעולות האדם את המעשה אשר יעשה ארחות פריץ. אורח הפרוץ וההרוס המבטל אורח המצות הנה אני שמרתיו לבלי תת למי ללכת בו לבטל אורח המצות:

ארחות פריץ. בספרים מדוייקים כ"י וגם בדפוסים ישנים מלא יו"ד וכן הגיה בספרו בעל אור תורה וכן במסורת פריץ ב' וחברו והוליד בן פריץ:

לפעולות, נושאי המאמר הראשון נמשכים גם לכאן, וזהו סדרו (בחנת) לפעולות אדם (פקדת) בדבר שפתיך (צרפתני בל תמצא) אני שמרתי ארחות פריץ, שאחר שחשב שלא ימצא אחר הבחינה שחטא במחשבה, אומר כי כן לא חטא גם בפעולה ומעשה, ואם בחנת לפעולות אדם הם המעשים אשר פקדת והזהרת בדבר שפתיך שלא לעשותם שהם האזהרות ומל"ת שהזהירה עליהם התורה, צרפתני בל תמצא שאני שמרתי ללכת בארחות פריץ, לעשות איזה דבר איסור כמו שעושים הפריצים הפורצים גדרות:

אני שמרתי ארחות פריץ: כלומר: עשיתי כמעשה הרשע והפריץ. והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: מלפניך משפטי יצא שתענישני אם עיניך לא תחזינה במישרים; וכל זה רחוק בעיני. והקרוב אלי כי הוא כמו כי עשית משפטי ודיני (שם ט ה) שפרושו: שתקח משפטי מאויבי; וכן הוא מלפניך משפטי יצא, שתשפטני מאויבי. עיניך תחזינה מישרים: תראה שהמישרים עמי והעול והחמס עמהם. וכן רוב המזמור על האויבים כמו שאמר (למטה ז) ממתקוממים בימינך. ואמר (שם ט): מפני רשעים זו שדוני. תראה כי המזמור על אויביו ידבר, ובעבורם היה מבקש רחמים; ואמר שיראה האל יושר מעשיו, וכי אויביו שונאים אותו חנם. ואמר: בחנת לבי כי אתה בוחן לבבות וידעת אם דברי אמת. פקדת לילה. ובלילה בעת שיחשוב האדם בכמה ענינים שהוא פנוי מעסקי העולם ואין לו מעשה בלילה ובזמן שהוא ער הוא חושב, ואתה פקדת לבי ומחשבתי וצרפתני ולא מצאת בי רק טוב. וממחשבתי לא עבר דבר אלא כפי לבי, כמו שאמר: בלא שפתי מרמה; וזהו שמתי בל יעבר פי. וכמו שאני נזהר בעצמי כן אני מזהיר אחרים במה שאני רואה. וזהו שאמר: לפעלות אדם בדבר שפתיך במה שצוית והזהרת אני מתבונן לפעלות אדם ומונע מהם העברות. וזהו: אני שמרתי אחרות פריץ, מנעתי שלא ילך אדם בארחות פריץ ורשע. וכמוהו לשמר את דרך עץ החיים (בראשית ג כד), שלא ילך בה. וכן שמר הפרדס (נחמיה ב ח). ואמר שספר לפני האל יושר פיו ולבו ומעשיו התחנן לפני האל שיתמוך אשוריו שלא ימושו לפני אויביו ואמר:

שמרתי ארחות פריץ - והטעם שמתי שומרים על אורחותיו, עד שלא יעברו על דבר שפתים, בעבור היותו פריץ.

תמוך אשורי וגו'. מאז והלאה לכל פעולת אדם שבאתי לפעול את המישרים תחזינה עיניך והמשפט מלפניך יצא:

תמך מקור במקום צווי כמו שמור את יום השבת (דברים ה יב); הלוך וקראת (ירמיהו ב ב). ואמר:

ולא שיעלה עלה על לבי שבשביל הפריץ החטאתני כי חלילה לך להחטיא אך תלונתי היא כי אילו עשית לי כמעשיך עם הצדיקים שרגליהם תתמוך ותשמור בל תצא תקלה מתחת ידם לא היה חטא זה בא על ידי כי הלא אם הייתי תומך אשורי במעגלותיך כדרכך לשמור רגלי חסידיך ולקרבם לידי זכות במעגלי יושר לא היו מטים פעמי לנטות מעבודתך וזהו תמוך אשורי וכו' בל נמוטו פעמי לחטא והוא מאמרנו כי זה כוונו רז"ל באמרם שמה שעשה הוא יתברך בשביל אם יחטא יחיד הוא שלא שמר רגלי דוד ותמך אותם בל תצא תקלה מתחת ידו:

אשרי. הרגלים הפוסעים וכן לא תמעד אשוריו (לקמן ל״ז) במעגלותיך. בנתיבותיך:

תמוך מקור,

תמוך אשורי - רק אני לעולם תמכו אשורי במעגלותיך.

תמוך. סמוך רגלי ללכת בנתיבותיך בכדי שלא ימעדו לנפול:

תמך אשרי. י"ס תמוך אשורי:

תמוך אשורי במעגלותיך, המעגל הוא הדרך הסבובי, שלפעמים צריך לנטות מן הארח הישר אל המעגל שסובבים בו עד שמגיעים על ידו אל הארח הישר, למשל הרחמים הוא הדרך הישר וכן הענוה והבושת, ולפעמים צריך לנטות אל האכזריות והגאוה והעזות נגד רשעים ומכעיסי ה' והמלעיגים על עובדי ה', או במקום שצריך לעשות בהוראת שעה נגד מצות התורה כמו אליהו בהר הכרמל, ובזה צריך עזר אלוה בל יטה מני הדרך אחר שנוטה מן הישר אל הצד, על זה אמר שגם בעת הצטרך ללכת במעגל הסבובי גם אז תמוך אשורי, היה נתמך ונסעד מה' בל נמוטו פעמי, וגם אז עשה כל מעשיו לש"ש ולא מט מדרך האושר והשלימות:

אשרי במעגלותיך כלומר אשרי שהם ילכו במעגלותיך ובדרכך תמך אותם.

ויאמר הבט נא השמימה. הוא שצוה הקב"ה לישראל בימי ירמיהו כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה (ירמיה י ב). כבר אברהם הוצאתיו ממדה זו. התפלה והתשובה והצדקה מבטלין גזרות רעות. דכתיב ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו (דה"ב ז יד). הרי זו תפלה. ויבקשו פני (שם). זו צדקה. דכתיב אני בצדק אחזה פניך (תהלים יז טו). וישובו מדרכם הרעים (ד"ה שם). זו תשובה ואח"כ ואסלח לעונם (שם).

נמוטו. ענין המעדה ונטיה לנפול כמו לעת תמוט רגלם (דברים ל״ב:ל״ה):

במעגלותיך. גדר המעגל הוא הדרך הסבובי בעיגול כמ''ש בכ''מ :

נמוטו פעמי. פליגא נמוטו רפי ועיין רד"ק בפי' ובשרש מטט:

בל נמטו פעמי: ומלת נמטו מחלוקת בקריאתה: יש ספרים שהיא דגושה בטי"ת ^* וכן היא בכתב יד ישן נושן המסומן: Mm. 5 27 (משנת דתרטז); וגם כן בכתב יד המסומן Add. 652 (מסוף המאה השלש עשרה או מתחלת מאה הארבע עשרה למנין הרגיל) המונחים בבית עקד הספרים אשר למדרש החכמה פה., ואם כן היא מבעלי הכפל, ויש ספרים שאיננה דגושה, ואם כן היא מנחי העי"ן.

פעמי. רגלי כמו מה יפו פעמיך (ש״ה ז׳):

כי תענני אל. כי בטוח אני שתענני:

אני קראתיך כי תענני אל לפיכך קראתיך כי בטחתי בך שתענני ואתה יכול לעזרני. וזהו טעם

אני אמר אם תאמר נא ה' אעיקרא דדינא פירכא מי הכניסך לומר שיאמרו אלהי דוד איך זו טענה כי לא חשבתי שתענני לא תעמוד בנסיון כדי שהדבור ההוא יעשה רושם למעך תצדק בדברך כ"א אני קראתיך שתכנה שמך עלי האבות לא שתאמר שלא אעמוד בנסיון כי אם קראתיך כדי שתענני אתה הנקרא אל בעל החסד ותאמר לי הט אזנך לי שמע אמרתי בכל אשר תצונו או לעמוד בנסיון פלוני ומה שאמרתי בדבר שפתיך שאמרת לי לא תעמוד בנסיון אל תאמר אלי כי על שאמרת האמת אני מתלונן כי הלא תלונתי היא זאת שבאמרי בחנני ה' וכו' היה לך לעזרני כאמור ויהיה עזר לי לעמוד בנסיון אך לא חשבתי לומר אלי לא תעמוד בנסיון כי עי"כ נכשלתי לשתצדק בדברך כאמור:

אני - טעם אל – כי יש לו כח.

כי תענני. כי ידעתי שתענני:

אני, עתה מתחיל הרנה על רדיפת אויביו, אחר שברר את צדקו, אמר הנה קראתיך כי ידעתי שתענני אל, ואבקש שלא לבד שתענני למלאת בקשתי, כי גם הט אזנך לי שמע אמרתי, כדרך האהוב שלא לבד שממלאים בקשתו כי שומעים גם איכות אמריו בכל פרטיהם:

הפלה חסדיך. דשיבר"א בלע"ז כמו ונפלינו אני ועמך (שמות ל״ג:ט״ז) מושיע בימינך את החוסים בך ממתקוממים עליהם הפלה חסדיך מושיע חוסים הרי זה מקרא מסורס הפלה חסדיך להושיע בימינך את החוסים וגו':

הפלה הפרש, כמו והפליתי ביום ההוא (שמות ח יח); ונפלינו אני ועמך מכל העם (שם לג טז).

הפלה חסדיך הנה ידוע כי מדת חסד מתייחסת אל ימין ה' ואשר בלתי ראוים לטובה והם בשופע טובה הוא כי ימין ה' עוזרתם ויש ראויים לטובה ושלוה והם רדופים ובוטחים והם נקראים חוסים. ונבא אל הענין אמר אחת שאלתי והיא הפלה והפרש והסר שפע חסדיך אתה המושיע חוסים כלומר לא שתתן חסדיך לרדופים וחוסים בך כי הלא לא יבעטו על העדר חסדים כי ע"י יסורים אתה מושיעם אך הפרש והסר חסדיך היא טובתם שעל צד החסד מאותם שהם מתקוממים בסבת ימינך כי ע"י שפע חסד ימינך בועטים ומתקוממים:

הפלה. ענין הפרשה:

הפלה חסדיך - באר והפרש, כמו: אשר יפלא ה'.

הפלה חסדיך וגו׳‎. רצה לומר אתה המושיע את החוסים בך הפרש חסדיך מן הקמים בימינך לעשות מול רצונך לבל עשות להם חסד בלבד להחוסים בך תעשה החסד:

הפלה חסדיך אתה האל המושיע חוסים בך, צריך אתה להפלות בם חסדיך, היינו להראות חסדים גדולים מופרשים ונעלים מן הטבע, מסבת אלה אשר המה מתקוממים בימינך, ר"ל שהם מראים א"ע כאילו הם צדיקים ומתקוממים עלי בעזרתך, והם אומרים שימינך תושיע להם נגדי, כמו שאמרו אויבי דוד אלהים עזבו רדפו וכו' אין ישועתה לו באלהים, כאלו אלהים שלחם להתקומם עלי וימינו תושיע למו בדבר זה, ולכן צריך אתה להפלות חסדך להראות שאין האמת אתם:

חסדיך מושיע חוסים אמר: אתה שאתה מושיע חוסים הפרש והעבר חסדיך

ממתקוממים. מהקמים למולך:

ובימינך - דבק עם חוסים כי לא מצאנו זאת הגזרה בלא בי"ת. ויש אומרים: כי הוא סמוך אל מלת מושיע.

ממתקוממים בימינך: מאותם אנשים שהם מתקוממים בימינך, כי כלם ידעו כי המלוכה לי מאתך והמורדים בי מורדים בך.

כאישון. הוא השחור שבעין שהאור תלוי בו ועל שם שחרוריתו הוא קרוי אישון לשון חשך והקב"ה הכין לו שומר את ריסי העין המכסין אותו תמיד:

שמרני כאישון בת עין כמו ששומר אדם אישון עינו, והוא השחור שממנו האור; ונקרא אישון לפי שנראת בו צורת איש. והוא"ו והנו"ן להקטין, לפי שהצורה היא קטנה. וכן וא"ו נו"ן שבתון שענינו על תוספת קדשה ^*אישון אל בת, והוא דבר אחד; בת הוא שם עצם, גלגל העין שממנו האור, ואישון הוא שם התואר לפי שנראית בו צורת איש.

ואותי לא אשאל חסדים למעני כי אם שמרני כאישון בת עין כו' לומר הנה באור בת העין יראו אור כל האברים ללכת ארחות יושר ולהשמר מכל פוקה ומכשול ועל כן הוא שמור כמונח בקופסא תוך בשר העפעפים וגם שערות העפעפים המתפשטים ומכבידים להחזיק הסתימה בפרט לעת השינה כדעת חכמי הטבע כי שערות העפעפים מועילים לשינה. ונבא אל הענין אם יקל זכותי אל תעשה בגיני כי אם בעד כל ישראל והעולם שצריכים לי כי זולת נצאונו מלכותו מקיים עולם כנודע וזהו שמרני כאישון בת עין שכפלת שמירתו בבשר ושערות בהקיץ ובשינה אשר מה שכפלת שמירתו הלא הוא על כי כל האברים צריכין לו כן אנכי שואל תשמרני כמוהו בבחינה זו כי עם שאישון הוא מאיר לכל הגוף כי הוא כל האדם כי ראיית העין מצלת את כל הגוף מכל פוקה ומכשול כן אני לישראל כבת העין לאיברים כי כאשר הבת העין שומרת ארחות האברים בל יכשלו כן אני זכותי תאיר לישראל ועל כן ראוי כי כאשר יש לבת העין שמירה כפולה א' שהיא נסתרת תוך בשר העפעפים שמועיל גם בהקיץ והתפשטות שערותם לשינה כן בצל כנפיך הדומים להתפשטות השערות כאשר אישן המות כאשר הם טובים לאישון בשינה תסתירני שלא ימשול בי מלאך המות:

כאישון בת עין. הוא השחור יקרא אישון על שנראה בו צורת איש קטן והנו״ן יורה על קוטן הדבר ושם העצם הוא בת עין והוא גלגל העין משם בא האור וכפל הדבר בשמות נרדפים וכמו אדמת עפר (דניאל י״ב):

(ח-ט) שמרני, (המאמרים מקבילים) שמרני כאישון בת עין מפני רשעים זו שדוני, שאויביו היו משני מינים, א. אלה שרצו להחטיאו ולהדיחו מיראת ה', מבקש שה' ישמרהו כאישון בת עין מפני הרשעים אשר זו שדוני, ר"ל ששודדים את זו (שהוא האישון בת עין) ממני, שרוצים לעור עיני, דהיינו להטותו מדרך האור אל החשך, וע"כ מבקש שכמו ששם ה' שמירות רבות על האישון בת עין, יען שהוא חלק זך ודק מלא פליאות ומאיר לכל הגויה, כן תשמר נפשי הזכה בת אלהים מלהכשל בחטא, ובצל כנפיך תסתירני מפני אויבי אשר בנפש יקיפו עלי מפני הבאים להרגני:

זו שדוני. בשביל זאת ששודדים אותי אויבי אשר בנפש יקיפו עלי. ליטול נפשי:

מפני רשעים זו שדוני שמרני מפני האויבים אשר שדדו אותי. ומלת זו כענין אשר; וכן זו חטאנו לו (ישעיהו מב כד).

מפני רשעים אמר הנה שמרני כאישון בת עין בחיים חייתי בצל כנפיך תסתירני בשעת מיתה על הא' אני נותן טעם שהוא מפני רשעים כו' לומר ראה והביטה כי לא הייתי ראוי לזה המעשה כמדובר למעלה כי מפני רשעים העתידים לחטוא היה זו שדוני למען ישובו בתשובה ואהיה אני פתח תקוה להם והרשעים שהיה להם להחזיק לי טובה אדרבה הם מהפכים הכונה כי הנה אויבי בנפש כלומר בשביל נפש הוא מה שיקיפו עלי היקף קיבוץ לספר בגנותי שאומרים שאני בשביל נפשי שלא מטוהרה היא מעבירות קודמים גלמו עבירה זו כי הייתי ראוי לאותו מעשה כענין גם בלא דעת נפש לא טוב כמאמרם ז"ל שגם מה שיחטא איש בלא דעת ולא ירחיקנו ה' מלחטוא הוא על כי נפש לא טוב:

זו מוסב על אישון בת עין :

מפני, זו - כמו אלה.

זו שדוני. אשר שדדו אותי:

מפני רשעים זו. הימנית במלת רשעים ונכון לפי' רד"ק ולא כן למפרשים אחרים:

איבי בנפש יקיפו עלי: ושמרני מפני איבי אשר יקיפו ויסובבו עלי בנפשי, כלומר: לקחת נפשי.

בנפש יקיפו. לקחת נפשי :

שדוני - כמו סבבוני.

בנפש. בעבור קחת נפשי מקיפים וסובבים עלי:

בנפש - בתאות נפש יקיפו עלי.

חלבמו סגרו. בחלבם ובשמנם סגרו לבם ועיניהם מהביט אל פעלך ליראה מפניך:

חלבמו סגרו פימו דברו בגאות: רוב שמנם סגר פיהם, על כן דברו בגאות מרוב תענוגם.

ומה יעשו זולת מה שחלבמו סגרו ששמנו משמחתם עד גדר שחלבמו הגרו בעד כליותם עד שלא יראו בתוך חלבם זולת זה כי פימו דברו בגאות:

חלבמו - חסר בי"ת, בחלבמו.

חלבמו. על שחלבם סגרו פיהם מגודל השומן מרוב כל לזה ידברו בגאות:

חלבמו סגרו פימו דברו בגאות. אפשר במ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל דקי"ל הכותב נכסיו לאחד מבניו לא עשאו אלא אפטרופא ובזה פירש הרב ז"ל אם כסף תלוה את עמי דע שאינו שלך אפס לא תהיה תפארתך שאתה עושה משלך והאמת שאתה אפטרופא וז"ש את העני עמך עכ"ד וז"ש חלבמו סגרו וסוברים שהממון שלהם. ומאחר שכן אינם אפטרופא ואין צריך לכבדם. ותימה מ"ט פימו דיברו בגאות שיכבדום הא אינם חייבים לכבדם כלל:

חלבמו אשר סגרו את פימו, הם דברו בגאות, ימליץ שפיהם נסתם ונסגר מלדבר מרוב החלב, ונראה כאילו הדבור אינו יוצא מן הפה, רק מן החלבים שסביבו, והחלבים הם מדברים בגאות אלה הדברים:

סגרו פימו - אשר דברו בגאות.

או חלבמו - סגור בקרבם ופימו - מדבר גאוה והראשון נכון בעיני, כי הוא כדרך: כי כסה פניו בחלבו.

אשורנו עתה סבבונו. את עקבנו עתה סבבונו האויבים ועיניהם ישיתו לנטות בארץ לפשוט בארץ ונראה לי שנתפלל דוד תפילה זו לאחר שבא לידו מעשה של אוריה ויואב וישראל היו בארץ בני עמון צריך על רבה (שמואל ב י״א:א׳) ויירא דוד שלא יכשלו שם בשביל עבירה שבידו וישמעו פלשתים ומואב ואדום וכל שכני א"י הרעים המצפים ליום אידם ויבאו עליהם:

אשרינו בדגש השי"ן; וכן אם תטה אשרי מני הדרך (איוב לא ז).

ויאמרו אשורנו כו' והוא כמאמר התנא כי עבירה גוררת עבירה כו' וכמאמרנו על משנת בן עזאי כי מה שעבירה גוררת עבירה הוא כי כח השטן משחית הנברא בעבירה הוא העבירה עצמה אשר כח בה לגרור עבירה גורר כיוצא בה. ונבא אל הענין אמר כי היה מאמר אויביו אשורנו וכו' לומר הנה גדולים וטובים אנו ממנו כי הלא אשורנו ודרכנו אשר דרכנו בם עד כה הם מעשינו אשר לא טובים אלו עתה סבבונו להחטיאנו כענין עבירה גוררת עבירה כאמור לא היו מעשינו הרעים שקדמו מספיקים לבא על הערוה כדוד רק עיניהם ישיתו אשורנו הנזכר לנטות אנו בארץ שנתלה עינינו נוטות אנה ואנה לראות בבנות הארץ וכיוצא אך לא לפעול העבירה משא"כ דוד:

אשורנו. רגלינו:

אשורנו - תחסר מלת עם או לפאת, וככה הטעם סבבונו לפאת אשורנו, ועיניהם ישיתו אולי ינטו אשורנו בארץ, כמו: אם תטה אשורי מני הדרך.

אשורנו וגו׳‎. מסבבים עתה רגלינו ללכוד אותנו ושמים עיניהם לנטות בארץ אנה ואנה לארוב עלינו:

אשרנו. יש במלה זו חילופים רבים במילוי או חיסור וא"ו אחר שי"ן ובמילוי וחיסור יו"ד אחר רי"ש:

אשורנו, צעדינו שהיו מאושרים עד עתה עתה סבבונו עיניהם, שאומרים על דוד ואנשיו שעיניהם אשר ישיתו לנטות בארץ הם סובבים את אשוריהם, ר"ל שמתוך ששולחים עיניהם בכל הארץ לבקר על כל, ולתפוס מלכות וממשלה בארץ עיניהם אלה המתהלכים בארץ סבבו את אשוריהם, ר"ל ששאול אמר שדוד מזיק למלכותו ולאשרו, ושעוין עליו בעיניו לבקש עליו תואנה ולמרוד בו:

עתה סבבונו סבבוני כתיב ביו"ד ^* כך הוא לפנינו בכתב יד שלפנינו הכתיב בוא"ו. וקרי בוא"ו; והוא לשון רבים עליו ועל חבריו, שהתלקטו עמו בברחו מפני שאול, ולשון יחיד על עצמו, כי הוא העקר. ואמר: אשרינו, כשידעו דרכנו שאנחנו בה עתה סבבונו, תכף ילכו אחרינו ויסובבו עלינו.

סבבוני. סבבונו קרי:

עיניהם ישיתו לנטות בארץ: עיניהם ישיתו על דרכנו לנטות לנו רשתם בארץ ללכדנו.

יכסוף. יחמוד כמו כי נכסוף נכספת (בראשית לא):

דמינו כאריה יכסף לטרף וככפיר ישב במסתרים: דמינו לשון יחיד על שאול. אמר כמו שאמר עליו במזמור על דברי כוש בן ימיני (ז ג) פן יטרף כאריה נפשי.

ולא עוד כי אם כי הלא לא חשב אנוש דבר כזה כי הלא דמיונו כאריה הלא ידמה כאריה הגדול ובלתי נער שכל ישעו וכל חפץ תאותו הוא שיכסוף לטרוף טרף יותר מתאות משגל כן היה נראה היתה מדת דוד ותאותו לרדוף במלחמות כענין ארדוף אויבי ואשיגם אך לא כן תוכו כברו כי אם וככפיר הבחור ונער התאב משגל כו הוא במסתרים בתוכו גם שברו לא היה נראה כן באופן שלהסיר מלבם זה צריך שתשמרני כאישון ותפלה חסדיך מהמתקוממים עלי למען יתנו אל לבם כי כשר אני לפניך ואז ישובו אליך:

יכסוף. יחמוד כמו נכסוף נכספת (בראשית ל״א):

כאריה וככפיר. עמ''ש הושע ה' :

דמיונו - דמיון כל אחד מהסובבים.

דמיונו. דומה הוא כאריה החומד לטרוף:

דמיונו, וע"י זה רוצה לטרוף ולהרוג אותי, וידוע בטבע האריה שבהיותו כפיר אינו יוצא עדיין על טרפו רק יארב בסוכו למו ארב במסתר, עד שבא אל מעמד האריה שאז יוצא עלי טרפו, עפ"ז ממליץ את שאול שנדמה אל שניהם, בין אל האריה אשר יכסף לטרף ויצא לחוץ עלי טרפו, ובין ככפיר אשר יושב במסתרים וטורף במעונתו, כי כן תחלה רצה שאול להכותו במסתר בביתו ויטל עליו את החנית כ"פ, ואח"כ רדף אחריו במדבריות כאריה הזקן היוצא עלי טרפו:

יושב במסתרים. מטמין עצמו לארוב לבל יראוהו:

קדמה פניו. של אויב:

קומה יהוה כשיבא לרדפני ולטרפני.

קומה ה' הנה בקשתי ממך ה' שמרני כאישון בת עין ונתן טעם בדבר מפני רשעים זו כו' ועל אשר אמרתי בצל כנפיך. תסתירני שהוא על שעת מיתה שלא ישלוט בי מלאך המות שלא אמות בסכין פגום שפגמו הוא הטומאה ואמר דוד אל יקרני כאשר קרה למרע"ה שאמרו רז"ל שבא מלאך המות לפגוע בו ונצטער עד שדחפו מפניו אמר קומה ה' קדמה פניו והוא כי בעת הסילוק שם שכינה אמר דוד אל תמתין מלבא עד בואו אלי כי אם קדמה פניו שכולל ב' דברים אחד שיבא יתברך תחלה ושאחר כך בבואו תקדים פניו כהולך להכניעו שאז יכנע וזהו הכריעהו פלטה נפשי ופירש ואמר מי הוא זה שתקדם פניו ותפלט ממנו נפשי הלא הוא מרשע הוא מלאך המות שהוא חרבך והנה היוצא מזה הוא שעל ידי מלאך קדוש ממדת הדין אני חפץ שאיני שואל רק מסכין פגום בל יהיה רשע חרבך שיראה כי אם שיהיה חרבך הבלתי רשע כמדובר:

קומה - להראות הכח.

קדמה פניו. עד שלא ילכדנו הקדימהו והפילהו לכרוע על ברכיו:

קומה ה', בכאן מתחיל התפלה, מבקש שיקום ויקדים פניו טרם יטרוף וישחיתנו, הכריעהו שיכרע במקומו ויכנע ולא ירדוף אחרי, פלטה נפשי מהרשע אשר הוא חרבך שעל ידו תעניש בריותיך להרוג ע"י את המחויבים מיתה:

הכריעהו. קפח את רגליו ויכרע ויפול:

קדמה פניו הכריעהו שלא יהיה בו כח להרע לי.

קדמה פניו - בבואו לטרוף אותי, מרשע שהוא חרבך.

פלטה. הצל נפשי מיד הרשע שהוא חרבך:

פלטה נפשי. מכל רשע שהוא חרבך שאתה משליטו ליפרע מן המחוייבים לך:

פלטה נפשי מרשע חרבך: מרשע שהוא חרבך כמו שנאמר (ישעיהו י ה): הוי אשור שבט אפי וגומר; כי החרב והפלטה ממנה מאתך הוא הכל. כמו שכתוב: מחצתי ואני ארפא (דברים לב לט).

ממתים ידך. מן המתים בידך על מטת' אני בוחר להיות:

וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם: ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום דא"ר חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים שנאמר וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים רב נחמן בר יצחק אמר אף אין אשתו מפלת נפלים כתיב הכא וצפונך תמלא בטנם וכתיב התם וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה:
(ברכות ה ע"ב)

ממתים ידך יהוה ופלטה נפשי ממתים שהם ידך, רצונו לומר מכתך, כמו היה יד יי' הויה (שמות ט ג). וכמו שקראם חרבך קראם ידך.

אך הן אמת כי יותר מזה הוא רצוני והוא כי גם ע"י מלאך קדוש לא בחרתי כי אם שאהיה ממתים ידך ה' כו' שהוא בנשיקה וזה תעשה במה שאתה ה' בעל הרחמים וזהו ממתים ידך שאהיה מאותם מתים על ידך הקדושה וזהו ע"ד רז"ל שפירשו ממתים לשון מיתה באמרם כי על הרוגי מלכות ידבר ולא חשו אל היות המ"ם בשו"א ולא בציר"י ואחשוב כי לא נעלם זה מהם ודאי כי אם יהיה מה שננקד בשוא לרמוז כי במיתתם קרויים חיים וזה יאמר לפי דרכנו אהיה ממתים של ידך הבלתי מתיחסים למתים רק מאותם מתים שמחלד ההוא שמהע"ז עודם בו חלקם בחיים נפשם אחוזה בע"ה צפונך תמלא בטנם שמה שצפון להם מבלי נכותו פה כי אם בהשאר צפון רב טוב הצפון להם שם משם תמלא בטנם פה כי ממנו יפריחו פירות שמהם תמלא בטנם פה בעולם הזה שגם שלא יהיה להם עושר ונכסים לא יחסר להם די ספוקם למלא בטנם בלבד וגם שישבעו בנים והיתרון שנשאר להם מהפירות אחר רבוי הבנים לא יאכלו אותו פה בעושר ונכסים כי אם יניחוהו לעולליהם של בנים ע"ד אז"ל אם היו האבות אוכלים פרי מעשיהם בעה"ז מה היה נשאר לבניהם וזהו והניחו יתרם לעולליהם מאותם אני חפץ להיות בל ישמחו בי אויבי וישישו בי קויך ועל דרך המפרשים שאומרים כי ממתים הוא כמו מאנשים יאמר לפי דרכנו חשבני ה' מאנשים שהם ידך ה' שכל טובך שאתה משפיע בעולם הוא על ידם כאשר תפעול יד האדם מה שלבו חפץ שנמצא שהם יד שלך כר' חנינא בן דוסא שהיתה בת קול יוצאת ואומרת כל העולם ניזון בשביל חנינא בני והוא ניזון בקב חרובין כו' והוא מה שכתבנו בביאור ספר משלי כי איה פירות תורת רבי חנינא שלא האכילוהו אפילו פת לחם שעורים אך הוא כי מרוב חיבתו לפניו ית' עשה לו קרן קיימת לעולם הבא כמו שכתבנו כי זה מאמר הכתוב להנחיל אוהבי יש שאומרת התורה מה שתראו אוהבי תופשי התורה עניים לא מבלי היות לי להנחילם רב טוב לעולם הבא אני שומר להם פירות מעשיהם כי הלא להנחיל אוהבי יש לי כי יד ה' לא תקצר אלא שע"י הניח פרותיהם לעולם הבא אוצרותיהם אמלא במה שאוסיף הפירות על הקרן. עוד נמצא ברז"ל טעם אחר והוא למען השאיר מפירותיהם לבניהם וזה אמרם ז"ל אילו האכיל הקב"ה לאבות פרי מעשיהם בעולם הזה איך היה משה אומר זכור לאברהם כו' ואחשבה כי שתי בחינות אלו נזכרו פה שאמר דוד ממתים שהם ידך ה' שהם כיד לך לזון ולפרנס את העולם כלו בזכותם ובאמצעותם ונקראים מתים לרמוז שמתקיים בהם מה יעשה אדם ויחיה ימות כי הם בחוסר כל כמתים פה ופירש הדבר למה יקראו כה ואמר ממתים מחלד וכו' שהם אותם שמחלד שהוא מהעולם הזה הנקרא חלד חלקם שיש להם בו שהוא פרי מעשיהם הוא בחיים כי נעשה קרן קיימת להם בעולם החיים וממה שיש לך צפון זולת קרן ופירות שלהם כי אם משלך תמלא בטנם ישבעו בנים מה שאינם שבעים מעושר ונכסים וגם בהם הטעם השני כי גם ברבות הטובה ומלא אוצרותיהם הנשאר יניחו לעולליהם שהוא להאכיל מפירותיהם לבניהם כמאמרם ז"ל על האבות שאלו אכלו פירותיהם מה היה נשאר לבניהם וזה יאמר תמלא בטנם פרי בטן והניחו יתרם אחר מלאת אוצרותיהם של פירות העולם הזה לעולליהם:

מחלד. ענין זמן כמו מה חלד (לקמן פ״ט):

ממתים. אנשים חלושים, מגביל נגד הרשע שהוא עריץ

ממתים - דבק עם הפסוק של מעלה והטעם פלטני ממתים ידך שהם מכתך, בעבור היותה ביד, כמו: הנה יד ה' הויה.

ממתים. אהיה מן המתים מידך:

ממתים ידך ה' ממתים מחלד. כתוב בספר דקדוק ישן שכל ב' אותיות רצופות באמצע תיבה תנקד אחת בחטף פתח כמו הַלֲלוּ צִלֲלוּ שִמֲמוֹת עולם חַצוֹצֲרוֹת אֲרוֹמִמֲךָ וכיוצא בהן וכן מִמֲתִים ידך ה' מִמֲתִים מחלד. ועיין מה שנאמר בריש סדר לך לך:

ממתים ידך, האנשים שהם ידך, ר"ל שעל ידם אתה פועל ומנהיג ישוב עולמך, (נגד מ"ש רשע חרבך אמר ממתים ידך, כאלו ה' מנהיג עולמו ע"י האנשים, והאנשים החלושים הם ידו, והעריץ הוא חרבו, שע"י החלושים פועל עניני עולמו שהם עוסקים בישוב עולם זורעים וחורשים ובונים, והם יד ה' העוסק בישוב העולם, וע"י הרשעים הוא הורג בחרבו ומאבד את החוטאים) ממתים מחלד, מאנשי הזמן העוסקים בחלד ובישוב עולם, שהם רוב בני אדם, אשר חלקם בחיים ובצפונך תמלא בטנם, שהם ממלאים בטנם מן שני החלקים שהוכנו לפניהם, מן חלקם בחיים בעוה"ז ומן חלקם בצפונך בעוה"ב הצפון, או בנפש הצפונה מעיני כל, ר"ל שאינם עושים דבר לאושר נפשם ולחיי העוה"ב, כי כל עסקם הוא למלא בטן, (כמ"ש כל עמל אדם לפיהו) והם אוכלים הכל בעוה"ז בין חלקם בעוה"ז בין חלקם לעוה"ב, בין הצלחת גופם בין אושר נפשם הצפון, הכל יקחו רק למלא בטן, ולצרכי גופם, וכל עסקם הוא א. לאכול ולמלא בטנם, ב. שישבעו בנים לקיום מינם והניחו יתרם ועשרם לעולליהם, כי לא ידאגו להשאיר דבר לשאריתם הנצחי ולהצלחת הנפש, רק ישבעו בעוה"ז מאכילה ומבנים ואחרי מותם לא נשאר להם מאומה רק מה שיניחו עשרם (וגם יתרם כולל מותר האדם מן הבהמה) הכל יניחו לבניהם, כי הם יאבדו מבלי השארה וקיום אישי:

ממתים מחלד. מאותם שמתים בזקנה משהעלו חלודה רדוייל"א בלעז ומן הצדיקים אשר חלקם בחיים:

מִמְתִים יָדְךָ יְהֹוָה: בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה זו תורה וזו שכרה ממתים ידך י"י ממתים וגו' אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העוה"ב:
(ברכות סא ע"ב)

ממתים מחלד ממתים שהם מזה העולם, שכל תאותם וחפצם בזה העולם.

יתרם. יתרון ומרבית העושר:

מחלד. מציין העולם הזמני, ומ''ש מצהרים יקום חלד על צד המליצה

ממתים מחלד - שכל חפצם להיותם מבני זה העולם, כי חלד אינו דבר עומד והעד וחלדי כאין נגדך כל יושבי חלד וכל שאלתם שיחיו שנים רבות, וכל טוב צפון שיש לך שתמלא בטנם בעולם הזה ויתענגו בו, הם ישמחו וישבעו בניהם ויניחו המותר לעוללי הבנים.

מחלד. מחמת שכלה זמן חייהם בעבור הזקנה:

וצפינך. וצפונך קרי:

וצפונך תמלא בטנם. ומאותם אשר תמלא מעיהם מטובך אשר צפנת ליריאך:

עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים: תני תנא קמיה דר' יוחנן כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו אמר ליה רבי יוחנן בשלמא תורה וגמילות חסדים דכתיב בחסד ואמת יכופר עון חסד זו גמילות חסדים שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד אמת זו תורה שנאמר אמת קנה ואל תמכור אלא קובר את בניו מנין תנא ליה ההוא סבא משום ר' שמעון בן יוחאי אתיא עון עון כתיב הכא בחסד ואמת יכופר עון וכתיב התם ומשלם עון אבות אל חיק בניהם:
(ברכות ה ע"א)

חלקם בחיים וצפינך ^* וצפונך קרי. תמלא בטנם חלקם הוא בחיי העולם הזה, כי לא יצפו לעולם הבא, אלא שצפונך וטובך תמלא בטנם בעולם הזה.

לעולליהם. לבניהם קטנים:

בחיים. הב' נמשך לשתים בחיים ובצפונך,

חלקם. ואותן שחלקם בחיי עולם הבא ואשר תמלא בטנם מרב טוב הצפון אשר עין לא ראתה:

לעולליהם. בכל הספרים מלא וא"ו ובחילופים משמע שכן הוא למדינחאי אבל למערבאי:

יתרם. נכסיהם אשר ישאירו במותם:

ישבעו בנים ושישבעו בניהם בחייהם עמהם.

תמלא. נסתר לנקבה

ישבעו בנים. ומאותן אשר ישבעו בבנים הגונים ומאותן אשר יניחו יתרון עשרם לבניהם לרשת אותם אחרי מותם:

והניחו יתרם לעולליהם: אחר מותם והם בני בניהם. ובדרש (בבלי ברכות סא ב): מפרש הפסוק על רבי עקיבא וחבריו הרוגי מלכות: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, ממתים ידך יי' ממתים מחלד? אמר להם הקדוש, ברוך הוא, חלקם בחיים: חלקם בחיי העולם הבא!

אני בצדק אחזה פניך. לעתיד, או בצדק אחזה פניך משפטי הוצא מלפניך והצדקות שבידי אחוז ובהם אחזה פניך:

אֲנִי בְּצֶדֶק: דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מביא דורון גדול למלך ספק מקבלין אותו הימנו ספק אין מקבלין אותו הימנו [ואם תמצא לומר מקבלים אותו ממנו] ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה פני המלך והקדוש ברוך הוא אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך וכו':
(בבא בתרא י ע"א)

אני בצדק אחזה פניך אמר דוד: הרשעים אין להם חפץ בעולם הבא, ולא כך אני כי אני מצפה ומיחל לחזות פניך בעולם הבא. ומה שאמר: אני בצדק; כי אני מצפה ומיחל לחזות פניך לעולם הבא בצדק שאעשה בעולם הזה, לא לאכול ולהתענג כמוהם.

אני בצדק אחזה פניך כו' שמא תאמר הלא שאלת על עת מיתה יהיה על ידו יתברך והלא די לך תהיה אחרי מות מהרואים פני שכינה גם שתצטער בעת המיתה לז"א אני בצדק אחזה פניך שהוא על פי הצדק בדין יודע אני שאחזה פניך שם כישר יחזו פנימו אך מה שאני מבקש הוא אשבעה בהקיץ טרם אמות תמונתך והוא כי פנים ותמונה לא אחדל כי פנים הוא מה שנאמר למשה ופני לא יראו ותמונה הוא מה שנאמר לו ותמונת ה' יביט. והנה ידענו כי לא תסתלק נפש מישראל מבלי ראות שכינה אלא שהבלתי צדיק רואה בדרך העברה והצדיק השלם שבע מלראות כמ"ש ז"ל בב"ר שמראין לצדיקים מתן שכרן ונפשם שבעה והם ישנים שהוא כמפורש אצלנו שם נפשם שבעה וגופותיהם ישנים ובזה יאמר אני בצדק אחזה אחר המות את פניך אך מה שאבקש במותי על ידך הוא שאשבעה בהקיץ טרם אישן המות קרוב למיתתי אשבעה תמונתך ואין זה בעצם כי אם למתים על ידו יתברך. או יאמר אני בתורת צדקה מחלה שאחזה פניך אך אחר התחיה בטחתי שתמונתך תשמח בהיותי לפניה ואני אהיה משביע בהקיצי בתחיה את תמונתך להיותי נגד פניך כ"כ תשמח שתמונת ה' אביט ואשביענה להפיק רצונה:

תמונתך. היא אנדרטא של דבר, כמו תמונת כל סמל, כי הנפש היא ציור של חכמת אלהים :

אני - אין לי חפץ רק לחזות פניך, כי צדק ששמרתי היה סבה להתענגי בראותי פניך. והטעם: להכיר מעשה השם כי הם כולם כללים ובחכמה עשוים ולנצח עומדים, ואני שבע מתענוג תמונתך לא כאשר תמלא בטנם, וזה איננו בחלום רק בהקיץ וזאת המחזה אינה במראה העין רק במראה שקול הדעת, שהם מראות אלהים באמת, ואלה הדברים לא יבינם רק מי שלמד חכמת הנפש.

בצדק. בעבור הצדק שעשיתי אזכה לחזות פניך ואשבעה ממראית תמונתך בעת בא זמן היקיצה הוא תחיית המתים כמ״‎ש ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו וכו׳‎ (דניאל י״‎ב):

אני אהיה נבדל ממתים מחלד אלה, כי בצדק אחזה פניך, אין עסקי בצרכי הגויה הכלה ואובדת רק אני אחזה פניך בצדק שאני עוסק בו, שבו אשלים את נפשי וע"י אתהלך לפני ה' לחזות אור פניו ולדבקה בו אשבעה בהקיץ תמונתך, אני איני שבע בעוה"ז לא שביעת הבטן ולא שביעת הבנים, כמתים מחלד שאמר תמלא בטנם ישבעו בנים, רק אז אשבעה עת יקיץ תמונתך, ימליץ כי תמונת ה' נמצא באדם, שהיא נפשו האלהית שהיא צלם אלהים ותמונתו, כי היא חלק אלוה ובה מצויר האלהית ותמונתו, רק שתמונת ה' הנמצא באדם היא ישינה כ"ז שהגוף חי, כי נרדמת בחיק הגויה, כמי שישן שהגם שהוא חי אין כחותיו פועלים ומתראים אז, כן כחותיה ופעולותיה האלהיים נעלמים אז ונרדמים, ואחר שתפשט את הגויה, אז תקיץ התמונה האלהית משינתה, והצלם האלהי ודמותו שהיא הנפש יתעורר ויקוץ, ואז אשבעה מעדן הנצחי ומפרי הצדק שעשיתי בעודי בחיים, אשר בו אחזה פניך, ואיני דומה כמתים מחלד שישבעו בעוה"ז מן הצפון להם לעוה"ב:

אשבעה בהקיץ תמונתך. אשבעה מראיית תמונתך בהקיץ המתים משנתם ל"א אשבעה מראות פניך בהקיץ המתי' משנת' שה' בדמות תמונתך שכן נאמר כי בצלם אלהים עשה את האד' (שם ט):

אשבעה אמר אשבעה כנגד ישבעו בנים: הם ישבעו בעולם הזה, ואני אשבעה לעולם הבא.

בהקיץ כי לא תמות ותישן נפשי, הפך וישנו שנת עולם (ירמיהו נא לט נז).

תמונתך: על דרך ותמנת יי' יביט (בדבר יב ח) שהוא כמו תמנת יי' ראה; והוא השגת השכל, מכבוד האל כפי כח הנשמה אחרי הפרדה מהגוף. ומשה רבנו, עליו השלום, היה לו זה עם חיי הגוף, מה שלא היה כן לשאר הביאים, כי שכלו היה שכל בפועל, כשנתבטלו לו כלי הגוף, כלם לחם לא אכל ומים לא שתה (שמות לד כח); ואז תמנת יי' יביט. ולא כן אליהו שנאמר בו בכח האכילה ההיא כמו שפרשנו במלכים (א יט ח). ולשאר הנביאים יהיה להם זה אחר מיתה. והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש הפסוק הזה: בעולם הזה; וכן פרש אותו: יש לי חפץ לחזות פניך, כי הצדק ששמרתי היתה סבה להתענגי בראותי פניך. והטעם להכיר ולהביט מעשי יי' שהם כללים בחכמה עשוים ולנצח עומדים. ואני שבע מתענוג תמונתך, לא כמו הרשעים שהם מתים מחלד, שהם שבעים כאשר תמלא בטנם; וזה איננו בחלום רק בהקיץ. וזאת המחזה איננה במראות העין רק במראות שקול הדעת שהן מראות אלהים באמת.

לפעלות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ תמך אשורי במעגלותיך בל וכו'. לפעולות אדם בדבר שפתיך, היינו שאמר דוד המלך ע"ה לפני הקב"ה מה שמסרת כח בידי האדם והודעת מפורש שזהו אורחת פריץ וביד האדם ובכחו לשמור מזה, בכל זה שמרתי את עצמי, אך תפלתי היא תמך אשורי במעגלותיך, מעגל הוא לשון דרך מן הצד שאין כל האדם יודע מזה ועל זה התפלל שהש"י יאיר עיניו ויתמכו מעגלותיו.

4038 / (תהלים יז,ז) / הפלה
דישיבר"א / desevre / צַיין, יַחד
חסר בכתבי-היד. פירוש הביטוי: "קבע ה' את גורל המאמינים בך, שיהיה מיוחד ושונה מגורל עובדי עבודה זרה, על ידי כך שתשפיע עליהם חסדיך".

4039 / (תהלים יז,יד) / חלד
רידויל"א / redoile / חלודה
ר' אה"ל מס' 200. כאן וכן להלן (מס' 4080) רש"י רואה במשמעות "זקנה" השאלה ציורית מ"חלודה".

200 / (שבת נב:) / חלודה
רידויל"א / redoile [redoille] / חלודה
בצרפתית עתיקה מוצאים את הצורות ruil,roille ומשערים, שמוצאן מלטינית מאוחרת robicula במקום robigo הקלאסי. אולם הדלי"ת מופיעה ברוב גרסאות כתבי-היד ובמקומות אחרים ברש"י על התלמוד (להלן מס' 348, 721, 957, 1680, 2394) וברש"י על התנ"ך (תהלים י"ז, י"ד ומ"ט, ב').
✭ rust