Kommentar zu Tehillim 18:43

ואשחקם. לשון כתישה:

ואשחקם כעפר על פני רוח כטיט חצות אריקם: אריקם הנח תמורת הדג"ש כי שרשו רקק מענין רקק הנזכר בדברי רבותינו, זכרם לברכה, (בבלי חולין כז ב): עוף הנברא מן הרקק. ופרושו: אשימם רקק, כמו טיט חוצות. או יהיה מענין רקוק בשר כמו ורקיקי מצות (שמות כט ב; ובמקומות אחרים).

והנה עדיין היה מקום למצוא טענה להאריך לעמלק עד לעתיד ולא לכלותם מעתה והוא ע"י מה שיאריך להם הוא יתברך והמה בשררתם יאכלו כל צד זכות או דבר טוב אשר עשו בעוה"ז עד יבושת כל לחות חיותם ויהיו כגבשושית צרור ארץ היבש שאדם יפרר וזורה לרוח ויעבור והנה איננו ככה יהיו לעתיד כל העמלקים כדבר שנאמר עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת כו' באדין דקו כחדה כו' והוו כעור מן אדרי קיט ונשא המון רוחא וכל אתר לא השתכח להון כו' הנה כי ע"י הכאת מלך המשיח בהם יזרם הוא יתברך ורוח מאתו ישאם כעור מן אדרי קיט אשר לא יראו ולא ימצאו בעולם וא"כ היה נראה כי טוב הדבר להניחם עד הזמן שתכלה לחות איזה זכות וישארו כעור דק ויבש שרוח מאת ה' ישאם ויתבערו מן העולם ולא כן אם יכלום מעתה שעדיין יש להם לחות מה באופן שלא ישאם רוח סערת ה' וינוח לנו בסלוקם כ"א יהיו מושלכים בחוצות פגרים מתים ויהיו דראון לכל בשר וגם זה לא יום אחד ולא יומים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום כ"א כמה שנים עד כלות כל העמלקים בארצותם לגוייהם וזה טוב לישראל ולא שיהיו חוצותם מלאות נבלות על כן בא דוד ואמר אל נא תמנע ה' מלתתם בידי מטענה זו כי הלא ידעתי כי לעתיד יהיו כצרור יבש שלא אצטרך רק לפרר ואזרה ללוח סערה מאת ה' שישאם כמד"א ומחת לצלמא כו' ונשא המון רוחא וזהו ואשחקם כו' לומר ידעתי כי אשחקם לעתיד כעפר על פני רוח שהמפרר צרור עפר על פני רוח הרוח ישאנו ויבערו ממקומו כן אשחקם על פני רוח ה' שישאם ולא יראו עוד כענין ונשא המון רוחא אך זה הצער שלא יתבערו מן העולם אסבול כי הנה הלחות שיש להם לשלא ישאם רוח ה' יהיה שהיו כטיט שיש עם העפר מים המעכבים את הרוח מלישא אותו אך כאשר נסבול הטיט בחוצות בהמטיר על האדמה ויהיו המים על פני הארץ עם אבק ועפר שעל פני חוצות נעשה טיט כך נסבול את פגרי האנשים מושלכים בחוצות עם שטוב טוב היה שיתבערו מן העולם לגמרי וזהו כטיט חוצות אריקם כלו' בהמיתי אותם עד כלותם אריקם ארקעם על פני חוצות ונסבול המכשלה הזאת תחת רגלינו כסבול טיט בחוצות כי טוב לנו מיתתן מחייהן. ושיעור הכתוב הנה ידעתי כי אשחקם לעתיד כעפר על פני רוח אך כטיט חוצות אריקם כי נסבול פגריהם בחוצות כסבול הטיט: