Kommentar zu Tehillim 20:22

למנצח מזמור לדוד: למ"ד לדוד פרשתיה (למעלה בהקדמה) בעבור דוד, כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ יג). המשורר היה אומר אותו בעבור דוד בצאתו למלחמה ואמר:

לדוד. בעבור דוד אמרו זה המזמור :

לדוד. המשורר אמר אותו בעבור דוד בצאתו למלחמה:

למנצח מזמור לדוד. ראשי תיבות גימטריא ק' רמז לק' ברכות כן כתב בספר ארץ החיים ואפשר דסופי תיבות הוא חר"ד דצריך דיהיה חרד וירא כשמברך ויזכור משפלותו שהקב"ה נתן לו רשות לברך לאדון עולם. ובזה ינצל מן מכה ס"ת יענך ה' ביום שק' ברכות מצילות מגהנם א"נ ס"ת גימטריא אדנ"י שהיא השכינה שיהיה כונתו ליחדה עם דודה. והנה גם צרה ישגבך שם ס"ת מכה שינצל ממכה מצד המקטרג למעלה ומכה מצד האויב הנלחם בפועל:

דרך א' - למנצח, מקישור דברי המזמור ועניניו מורה שנוסד על מלחמה שהיה לו לדוד עם איזה עם רחוק מירושלים והיה שם בסכנה וכשבא השמועה לציון התפללו שם עליו וגם שלחו חיל לעזרתו אולם בעת הלכו החיל נודע להם כי דוד נושע עפ"י נס, ובבוא החיל לשם נצחו שלא ע"י מלחמה רק בשם ה', וכמדומה שהיה זה במלחמת פלשתים (שמואל ב כ״א:י״ז) שיעף דוד, וישבי בנוב אמר להכותו, ויעזר לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי, אז נשבעו אנשי דוד לאמר לא תצא עוד עמנו למלחמה (שם ט"ו י"ח), ושם מבואר שהיה להם אח"כ עוד מלחמות בנוב אשר נצחו, ויתר ענין מלחמה הזאת בארו חז"ל (סנהדרין דף צ"ה) שהיה דוד אז בסכנה גדולה, ומזמור זה נחלק לג' חלקים, (חלק א') התפלה שהתפללו אז על דוד (ב'-ד'), (חלק ב') מענה עדת המשוררים עת שמעו שנמלט דוד מן הסכנה (ד' ז'), (חלק ג') מענה ראש המשוררים על מה שנצחו החיל אח"כ את המלחמה שלא נצחו בחרב ובחנית רק בשם ה' (ז' י'):

יענך ה' ביום צרה. המזמור הזה על שם שהיה שולח את יואב ואת כל ישראל למלחמה והוא היה עומד בירושלם ומתפלל עליהן כענין שנאמר (שמואל ב י״ח:ג׳-ד׳) טוב כי תהיה לנו מעיר לעזור ואמרו רבותינו אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה:

שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב: ואמר רבי אבין הלוי מאי דכתיב יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק מכאן לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה:
(ברכות סד ע"א)

יענך יהוה ביום צרה כשתהיה בצרה במלחמה עם האויב, יענך בתפלתך שתתפלל לפניו.

יענך כו' הנה כתבנו מתחלת הספר כי אין רצוננו בספר הזה להעיר ההערות שבמקראות לאהבת הקיצור כי המשכיל יבין לאשורו כל ההערות המתיישבות באשר נבאר בהם בס"ד ועל כן גם שבמזמור הזה יש דברים שיראה הרואה אותם קשים בעיניו לא כתבתים לגלותם כי במאמרנו יראה ישובן. והנה לכי הנראה מרז''ל שזה המזמור על צרת חבלי משיחנו ידבר כי אז יבאו בנים עד משבר ויצטרכו כח ללידה. ועל המשך ימי הצרה ההיא אמר יענך ה' ביום צרה כו' והענין כי אשר בצרתה לו יקרא אל ה' ויענהו הלא יתחלקו לכמה סוגים א' שיקרא וה' יענהו ב' שטרם יקרא כי אם שהרהר בלבו ודאי יענהו ה' וכן באופן הטבת קבלת התפלה יש קורא מתגרת אויבו וה' יצילנו מידו שנית שלא בלבד ינצל כי אם גם ינצח את האויב ג' שלא בלבד ינצח כי אם גם יעלהו גם עלה במעלות שררה וגדולה וכן בבחינות המתיירא יש סוגים א' שיענהו אל על פי מדת חסד אך לא ע"י מדת רחמים שצריך גם יהיה לו זכות מה כמ"ש ז"ל על ונתן לך רחמים ורחמך כי על ידי תת לך מדת רחמים לרחם על זולתך תזכה שירחמך ה'. ב' כי ייטיב לו שם הרחמים. ג' שגם מדת הדין תסכים בדבר כי מדת חסד תכריחנה כדעת האומר על פסוק ואל זועם בכל יום כי מדת אל שהוא שם חסד זועם את מדת הדין ומכריחה להסכים. ד' והוא כי מאליה מדת הדין תענה ותרחם וכן בבא הטובה מאת ה' לפעמים תהיה ע"י שליח ואם ימצא זכות יהיה על ידי עצמו. ונבא אל הענין אמר הנה בתחלת התעוררותך בצרה שתקרא מצרה לך אל ה' באחדות אחד כאמרו לשון יחיד לא יקפיד הוא ית' אל מה שלא הקדמת תפלה לצרה כי אם גם בהיות ביום צרה ממש יענך אך לא יהיה רק אחרי קוראך אליו כי זה משמעות אמרו יענך שהוא אחר הקריאה וגם לא תהיה רק הצלה מרעה וזהו אומרו ישגבך שהוא היותך נשגב ונצול מהאויב כמד"א משגב לדך משגבי ומפלטי לי. וגם לא תהיה ההצלה ע"י מדה"ד וגם לא ע"י מדה"ר כ"א ע"י שם החסד כי הלא אשר יענך ה' מדה"ר תהיה ענייתו שיאמר ישגבך שם אלהי יעקב כלומר אינך זוכה להיות נשגב ע"י מדת הדין שצריך זכות רב וגם לא על ידי מדת רחמים שצריך זכות קצת כי אם על ידי שם אלהי יעקב שהוא שם שקרא אלהי יעקב והוא שם אל כמקרא שכתוב ויקרא לו אל אלהי ישראל שמשמעות הכתוב ויקרא לו ליעקב אל ומי קרא את יעקב שם אל אלהי ישראל כי אלהי יעקב קרא לו אל נמצא כי שם אל שהוא חסד כמד"א חסד אל כל היום הוא שם שקרא אותו אלהי ישראל ובזה יאמר ישגבך שם שקרא אלהי יעקב שהוא אל כלומר מצד החסד אך על פי מדות זולת חסד אל אינך זוכה

למנצח, יענך ה' ביום צרה - יתכן שזה המזמור חברו אחד מהמשוררים על דוד ויהיה פירוש לדוד, כמו על דוד, כמו לשלמה אלהים משפטיך למלך תן ואל תתמה על למ"ד לדוד. והנה דרך אחרת מזמור שיר ליום השבת או דוד חברו ואומר לנסיכו יענך ה' ביום צרה, או לעצמו ידבר. ויש אומרים: שהוא על המשיח.

ביום צרה. כאשר תלחם מול האויב:

ישגבך שם אלהי יעקב. נתגלה ליעקב אבינו דגאולה העתידה תהיה בשם הויה שדי גימטריא שם כן כתב בספר ארץ החיים. ואפשר דכיון דגאולה העתידה בשם הוי"ה שדי גימטריא שם שהיא מלכות לכן יקים את סוכת דוד. והגאולה באלף הששי שהוא נגד יסוד ויסוד הוא חתום הוי"ה מלגיו שדי מלבר ובב' שמות אלו הגאולה והם גימטריא שם. והבט ימין שם חי הוא אותיות משיח שיבא במהרה בימינו כי חי יסוד וא"ש ההי"ב ודוק כי קצרתי. ואפשר דמטעם זה המלכות נקרא שם כי כל חשקה ליחוד ת"ת יסוד שהם הוי"ה שד"י גימטריא שם:

יענך ה', זה דברי התפלה שהתפללו אז בציון, א. שיענהו ה' ביום צרה, ב) שהגם שהוא עתה רחוק מארץ הקדושה ישגבך שם אלהי יעקב, השם שהבטיח ליעקב בהיותו חוץ לארץ והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו' והשיבותיך אל האדמה הזאת, השם הזה יהיה גם לך למשגב שתשוב לא"י:

שם אלהי יעקב. שהבטיחו בלכתו לחרן ושמר הבטחתו לכך נאמר אלהי יעקב:

ישגבך כי העזרה היא כמגדל עז שישגב האדם בו שלא תשלוט בו יד האויב.

יענך ה' ביום צרה - במלחמה.

ישגבך. יחזק אותך שם אלהי יעקב ור״‎ל כמו שחזק את יעקב מול לבן ועשו ולא יוכלו לו כן לא יוכלו אויביך לך:

שם אלהי יעקב: אמר אלהי יעקב לפי שראה יעקב עצמו בצרות יותר מאברהם ויצחק. וכן אמרו בדרש (שוחר טוב; דברים רבה ב): אלהי אברהם, אלהי יצחק אין כתיב כאן אלא אלהי יעקב. ואמר ריש לקיש משל לאשה עוברה שהיתה מקשה ללדת אמרין לה לית אנו ידעין מה נימר ליך אלא מאן דעני לאימך בעידן קשיותה יעני יתיך בקשיותך. כן כתיב ביעקב לאל הענה אתי ביום צרתי (בראשית לה ב) ולכן אמר להם דוד לישראל מי שענה ליעקב אביכם הוא יענה לכם, הוי אומר ישגבך שם אלהי יעקב. ובמקום אחר הוא אומר (בבלי ברכות סד א): מכאן לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה. כן יעקב הוא אבינו לבד; אבל אברהם היה לו בן אחר והוא ישמעאל, ויצחק היה לו עשו. גם יתכן לפרש כי פרוש אלהי יעקב על כל ישראל, כי נקראו יעקב וישראל, כמו אל תירא עבדי יעקב (ירמיהו ל י); וכן במקומות רבים.

וטעם אלהי יעקב – כי צרות רבות עברו לו בדרכים והשם שגבהו.

מקדש. מהיכל קדשו שהוא שוכן שם:

ישלח עזרך מקדש ממקום הקדש, והוא הבית שהיה שם הארון; כי שם הכבוד, ומשם ישלח עזרך במלחמה.

ואף גם שם זה לא ע"י עצמו רק על ידי שליח כי ישלח עזרך מקדש ע"י מלאך קדוש שלא יהיה היתרון רק שלא יהיה על ידי מזל אך לא שלא ע"י שליח אך מה שאני מחלה פני אל ויחנך הוא כי ומציון יסעדך והיות לך סעד לקרב טובת הטבתו יתברך אליך באופן יותר שלם:

יסעדך. מל׳ סעד ותמיכה:

מקדש - ממקום הארון.

מקודש. ממקום קדשו הוא בית המקדש הוא מקום שכינה ומשם בא העזר:

ישלח, ג) הגם שהוא עתה רחוק מציון ישלח עזרו מקדש משמים ומציון יסעדך אל העזר שיעזרך מקדש:

ומציון כי בציון היה הארון; וכן אמר (תהלים יד ז [נג ז]): מי יתן מציון ישועת ישראל.

ומציון וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

ד״א ה׳ שמו. אע״פ שכתב ה׳ איש מלחמה תאמר שהוא צריך לשום כלי זיין, ת״ל שמו, בשמו הוא עושה מלחמות, שנאמר אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה׳ אלהינו נזכיר (תהלים כ ח), ואומר בדוד אתה בא אלי בחרב ובחנית ואני בא אליך בשם ה׳ צבאות אלהי מערכות ישראל (ש״א יז מה).

מנחותיך ועולתך. הם התפלות שאתם מתפללים במלחמה:

יזכר יריח כמו (ויקרא ו ח) אזכרתה ליי'; כי בצאתו למלחמה היו מקריבין בעבורו, שיצליחהו האל, עלות ומנחות בבמת יחיד; וזו הבמה הגדולה אשר בגבעון.

והוא כי יזכור כל מנחותיך שהיית מביא לציון עיר האלהים ועולתך שהיא עולת יצחק שהוא יתברך מחשיבו כאלו נשרף ונעשה דשן כך ידשנה סלה כי תמיד יחשיב את עולתך שהיא נעשית דשן שלא יתום אותו זכות:

ידשנה. מל׳ דשן:

ועולתך. שם המין, עולתך אשר ידשנה, אשר נשאר הדשן ממנה על ידי אש מן השמים :

יזכור - פירוש למה יעזרך? כי יזכור כל מנחותיך וזהו הכתוב בתורה: והרעותם בחצוצרות ונזכרתם ונושעתם. ויש אומרים: שעולות היו עושים בעת המלחמות, כמו ואתאפק ואעלה העולה.

יזכור. יהיו זכורים לפניו המנחות אשר הבאת:

יזכר, הגם שאינו יכול עתה להקריב קרבנות כנהוג לפני התחלת המלחמה יזכר כל מנחותיך שהקרבת עד עתה ועולתך היינו כל העולות שהקריב, ידשנה יזכור הדשן שלהם, סלה, סיום המאמר:

ידשנה סלה. לשון שומן כמו (דברים ל״א:כ׳) ואכל ושבע ודשן כלומר יקבלם ברצון כעולות מחים:

כל מנחתך ^* כך הוא בכתב יד שלפנינו. ועלתך ידשנה ידשנה הסגו"ל במקום קמ"ץ; וכן ואקראה לך (שמואל א כח טו). ופרוש ידשנה: ישימה דשן, כלומר: שישלח אש לשרפה ויקבלנה ברצון.

ידשנה - ישרפנה אש המזבח ותשוב דשן.

ידשנה סלה. עד עולם יקובל עולתך ברצון ותאכלם האש ויעשו דשן:

ומלת ידשנה – על דרך: ואקראה לך שלא באה האל"ף קמוצה כמשפט עם תוספת ה"א, על כן אמרו רבים, כי הם דומים לפעלים הרבעיים.

יתן לך כלבבך שיתן איביך תחתיך כמו שהוא בלבבך.

ובסעד זכיות אלו תרויח כי מה שעד עתה היה עזרך בא על ידי שליח ועתה לא כן רק יתן לך האל בעצמו וגם שלא תצטרך לקרא וה' יענך אחר הקריאה כי אם כלבבך שבעוד הדברים בלבבך שעדיין לא הוצאתם מפיך שהוא טרם תקרא יתן ה' את שאלתך ולא אמר לבך כי אם לבבך לכלול טובות העה"ז שיש שייכות ליצה"ר בהם ולא תבין מזה שגם מה שיש בו קצת רצון היצה"ר נגד הצדק יתן לך כי לא כן הוא כי אם אל כל עצתך שע"י אחדות הב' לבבות ימלא שאם יהיה חסרון שלא כרצונו יתב' הוא ימלא וישלים החסרון עד בא שלמות רצונו ית' בה וכן לפעמים האדם למה שהוא אדם ולא אל אינו יודע לשאול על דרך מאז"ל שישראל שאלו ואמרו ויבא כגשם לנו ואמר הקב"ה לא ידעו לשאול כי הגשם לפעמים אינה טובה אבל אהיה כטל לישראל שהטל תמיד הוא טוב ומועיל ועל דרך זה יאמר וכל עצתך שתתייעץ בלבך אשר הוא טוב לך אין צ"ל שיתננה לך כי אם גם ימלא חסרונך להנאתך ולטובתך ולהיות כי עדיין תהיה בך בחינת יצה"ר מעורב עם יצר הטוב שהם השתי לבבות כאמרו לבבך ולא אמר לבך על כן אמר כלבבך בכ"ף הדמיון שלא יתן רק כמוהו שהוא כמדובר לכלול טובות העה''ז אך קרובים אל ה' ולא אמר כל משאלותיך יען כי להיות שני היצרים בדבר לא יתן כלן כי אדרבה אחר העצה צריך למלא חסרונן:

כלבבך, עצתך. העצה היא אחר המחשבה, כמ''ש ישעיה (ט''ו כ''ד) :

יתן - הטעם שינצח האויב.

כלבבך. כתאות לבבך:

יתן לך כלבבך וכל. הוא"ו בגעיא:

יתן, (דברי להקת המשוררים), מצייר שבהיותם בדרך שמעו הבשורה שכבר נושע דוד, וזה היה תאות דוד בלבבו, ועז"א יתן לך כלבבך, וגם זה היה עצתו והסכמתו, ועז"א וכל עצתך ימלא, ומפרש נגד מ"ש יתן לך כלבבך הוא:

וכל עצתך ימלא: על דרך כי בתחבלות תעשה לך מלחמה (משלי כד ו); עצה וגבורה למלחמה (מלכים ב יח כ; ישעיהו לו ה). ובדרש (שוחר טוב; ושם נדרש על רבן גמליאל; ובשנוים אחרים): דוד, על ידי שהיה שלם לפני בוראו ובלב שלם מתפלל אליו, היו אומרים לו: יתן לך כלבבך; אבל לכל אדם אין אומרים כן, שפעמים שיש בלבו של אדם לגנוב או לעבור עברה, או דבר שאינו ראוי. אלא מה אומרים לו? ימלא יהוה כל משאלותיך.

ימלא. יתקיימו עצתך:

נרננה בישועתך. כשיושיע אותך הקב"ה נרננ' כולנו להקב"ה:

נרננה בישועתך כשימלא יי' כל משאלותיך ותשוב בשלום מן המלחמה, אז נרננה בישועתך.

משיבים ישראל ואומרים הנה זאת נעשה כי גם ששתי ישועות הן העתידות א' ישועתו יתברך כי יציל שכינתו מהגלות. ב' ישועת ישראל והיה ראוי נשמח על הנוגע לנו כי ישועתו של הקב"ה ישועתן של ישראל כי היא כמשכון לנו עכ"ז לא נעשה שמחה אף גילת ורנן רק בישועתך בלבד כי נשליך ישועתנו אחרי גוונו בערך ישועתך והראיה כי הדגל אשר נרים בנצחון לא יהיה משם ישראל או שם המלך המשיח רק ובשם אלהינו הם ארבע אותיות שמו הגדול אשר אז מתחברות משא"כ עד הזמן ההוא כי היא יד על כס יה וזהו ובשם אלהינו נדגול:

נדגול. מל׳ דגל:

נדגל. נציין דגלינו :

נרננה - כל אחד מאנשי דוד יאמרו לו כך, כי כ"ף בישועתך לנגדו.

בישועתך. בעבור התשועה הבאה ממך כולנו נרננה:

ובשם אלהינו. כן הוא בס"ס:

נרננה בישועתך, כן היה תאות לבבך שבעת נצא לקראת החלוץ נרנן על הישועה שנעשה לך טרם נבא, וכל עצתך ימלא שהיה העצה לך כי בשם אלהינו נדגל, עת נשא דגל מלחמה יהיה הדגל בשם ה', שה' יהיה שר החיל ההולך בראשם והדגל יקרא על שמו, ואנחנו נמשך אחר דגלו, ובמה שמלא ה' גם חפץ לבבך, ידענו כי ימלא ה' משאלותיך גם ביתר הדברים שתשאל, ואם מלא מה שבלבבך כ"ש שימלא את אשר תשאל בפה:

ובשמו נדגול. נתאסף ונעשה חיל:

ובשם אלהינו נדגל כלומר: בשמו נרים נסנו ודגלנו.

או שיעור הכתוב עם היות שנרננה ונשמחה בישועתך על כי ישועתוי היא ישועתנו עם כל זה לא נחוש על עצמנו כי ובשם אלהינו נדגול אז תשיב אמריה רוח הקדש ואומרת ימלא ה' כל משאלותיך כלומר הלא מתחלה אמרתי יתן לך כלבבך כו' כי היה פניית היצה"ר גם הוא כענין היותכם פונים אל הרמת דגל ישראל להתפאר וכיוצא על כן אמרתי יתן לך כלבבך שהם שתי לבבות בלבד בכ"ף הדמיון וגם אמרתי עצתך ימלא שלא כל שאלותיך רק אשר היא עצה יעוצה אחרי שיתן לב אל הטובה מכל משאלותיך הנוטה יותר אל בחינת כבוד אלהים וממנה ימלא חסרונה אך עתה שאמרת נרננה כו' כי לא תחשיבו ישועת עצמכם לפני ישועתו יתברך הנה כי אין לכם בחינת יצה"ר הנה עתה תרויחו ג' דברים א' כי לא שם אל הוא מדת החסד ייטיב לכם בלבד כי אם יתן ה' הוא השם עצמו אשר אמרתם ובשם אלהינו נדגול הוא שם הרחמים וכמו שכתבנו כי לקבל טבוה משם הרחמים צריך זכות יותר מלקבל משם אל שהוא מדת חסד וז"א יתן ה'. ועוד שנית כי לא יהיה על ידי שליח כאשר עד כה שאמרתי כי שם אל ישלח עזרך מקדש כי אם כי שם הרחמים הזה יתן הוא עצמו ולא על ידי שליח וזהו אומרו ויתן ה' ועוד שלישית והוא כי לא עצה א' בלבד ימלא מתוך משאלות לבך היותר טוב כ"א ימלא ה' כל משאלותיך כי אחר שתעשה עיקר מכבוד ה' וישועתו אם כן סרה פניית יצה"ר מכם ואין כל משאלותיך ודאי אלא כלם יהיו שוים לטובה ולא בלבד יתנם לכם כי אם גם ימלא חסרון כל אחת מהנה כי הלא מחומר קורצתם ותסכלו דעת לדעת לשאל בדרך הנאות לכם יותר כאשר יודע אלהים צרככם כי אל דעות ה'. רביעית כי לא בלבד לנצח את האויבים כי אם גם להיות לנו הממשלה והגדולה שהוא באמרו ימלא ה' כל משאלותיך שכולל גם להיות להם אדר מלכות נוסף על הנצחון הנזכר כאמרו יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא שלא היה רק על דבר אחד על ההצלה שהוא הנצוח הנה נתקנו כמה בחינות אחד כי מתחלה צריך לקרא וה' יענה ועתה יתן לך כלבבך שהוא בעוד הדברים בלבך טרם תקראו וגם לא על ידי מדת חסד כי אם גם מדת רחמים וגם לא ע"י שליח כי אם הוא יתברך על ידי עצמו.

ובשם אלהינו נדגול - ירום דגלינו בעת שימלא השם כל משאלותיך.

ובשם. בעזר אלוה נלכה בדגלים למלחמה וה׳‎ ימלא שאלתך כי נתגבר במלחמה:

עתה ידעתי. זו היא הרננה שנרנן עתה בתשועה זו שבאה ליואב ולישראל, ידעתי שחפץ המקום בי וענני משמי קדשו כי תשועתם היא תשועתי:

עתה ידעתי יאמר כל אחד ואחד מישראל: עתה ידעתי

אך עדיין אפשר כי לא תהיה מדת הדין מסכמת בדבר על כן בא דוד ויאמר הנה עתה במה שאמר ימלא ה' וכו' לשון יחיד ידעתי כי הושיע ה' משיחו כי באמרו יענך ה' לשון יחיד היה אפשר כי על אחדות ישראל כוון אך עתה שישראל השיבו לשון רבים נרננה וכו' ועל זה השיב לשון יחיד עתה ידעתי כי עלי ידבר כי הושיע ה' משיחו הוא שם הרחמים אך מה שאשאל ממנו ית' לעתיד הוא יותר מזה והוא כי יענהו שם ה' עם היותו משמי קדשו שנסתלק לשמים בזמן החרבן שיצילנו שם ה' בכל כח גבורות ישע שמושיע ימינו הוא שם אל בעל החסד אשר אצ"ל שאינו מניח את מדת הדין לקטרג כי אם שגם זועם את מדת הדין ומכריעו להיטיב והוא מה שכתבנו למעלה מאמר האומרים מחכמי האמת כי אומרו ואל זועם בכל יום הוא כי מדת חסד זועמת ומכרחת את מדת הדין בכל יום בל תרגיז העולם בדיניה ובזה יאמר פה כי יענהו השי"ת בכל עוז הגבורות שמושיע ימינו כי ימין ה' שהוא שם אל הוא החסד יושיענו מן כחות הרוגז ויעשה שיסכימו גם כן בדבר:

עתה - דברי כל אחד כן ידברו או הם דברי המשורר ברוח הקדש והוא הנכון בעיני.

עתה ידעתי. מהנפלאות אשר נעשו עתה לדוד מהם אדע שעד הנה הושיע ה׳‎ למשיחו במה שלא היה נלכד ביד שאול ולא במקרה וברוב תחבולותיו היה נמלט:

ישע ימינו. היו"ד בציר"י כי לא נמצאו בסגול רק חמשה והביאם המכלול דף ר"ה ובעל המסורת בישעיה סימן מ"ה ואין זה מכללם וכן הוא בספרי ספרד:

עתה, (מאמר ראש המשוררים) עתה ידעתי בבירור כי יענהו משמי קדשו הושיע ה' משיחו, שעל משאלותיו הגיע לו מענה להודיעו שה' בעצמו הושיע משיחו, ומענה זאת יגיעהו ע"י גבורות ישע של ימינו, ע"י שתהיה הישע בגבורות המתיחסות לימין שהוא למעלה מדרך הטבע, ומאין ידעתי זה? כי (ח-ט) אלה מפה ברכב, ואלה מפה לוחמים בסוסים, ואנחנו לא עשינו שום דבר רק בשם אלהינו נזכיר, ובכ"ז המה כרעו ונפלו, וגם מבאר שהיה הבדל בינינו וביניהם, אם בענין האמצעיים, שהם בחרו אמצעיים פחותים רכב וסוסים ואנחנו בחרנו ענין גדול במעלה כי בשם אלהינו נזכיר, אם בענין התכלית שהמה כרעו ואנחנו קמנו:

כי הושיע יהוה משיחו כלומר: משיחו ומלכו הוא, והוא רוצה בו; ולא כמו שהיו אומרים עליו איביו, כי חוטא היה, ולא היה רוצה האל בו, כמו שהיו אומרים לו אין ישועתה לו באלהים סלה (תהלים ג ג). ועתה כשתושיעהו יודו כלם, כי משיחו הוא והוא מושיעו.

ומשיחו - הוא דוד, או המשיח בנו ובמה יענהו בגבורת הישועה שתעשה ימין השם לא ימין דוד, בעבור הבא אחריו.

יענהו. אז ענהו משמי קדשו להושיעו בגבורות התשועה הבאה מימינו:

יענהו משמי קדשו בגברות ישע ימינו: כי במעט עם היה מפיל רבבות מאיביו, ולא היה יכול להיות זה, אלא בגבורות ימין האל שישלח להושיעו.

אלה ברכב. יש מן האומות שבוטחים ברכב ברזל שלהם ויש שבוטחים בסוסיהם אבל אנחנו בשם ה' נזכיר כי לו הישועה נזכיר לשון הקטרה ותפלה כמו (ישעיהו ס״ו:ג׳) מזכיר לבונה את אזכרתה (ויקרא א') ולפי' המה יכרעו ויפולו:

אלה ברכב ואלה בסוסים האיבים באים עלינו ברכב ובסוסים, והיו בוטחים בהם, כמו שנאמר (ישעיהו לא א): ויבטחו על רכב כי רב;

משיבים ישראל בכח זכותא דרבים ואומרים גם בזה לא נתפייס שמדת הדין לא תושיענו מעצמה רק שתוכרח ע"י ה' תכריחנו כי אם גם שבקראנו את מדת רחמים תענה מדת הדין מעצמה ותושיענו ברצון טוב וזהו כוונתם במאמרם והחלו ואמרו אלה ברכב כו' המה כרעו כו' ה' הושיעה כו' לומר הנה בזמן שלותנו בהיותנו צדיקים ראינו את ישועת ה' בעל הרחמים כי באו עלינו אויבינו אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר והוא בשום לב אל אומרו בשם ולא אמר שם ה' שהוא ענין מאמר רשב"ן כי ג' נקראו בשמו של הב"ה צדיקים שנאמר כל הנקרא בשמי כו' ובזה יאמר בהיותנו בשם ה' שהיינו צדיקים נקראים בשמו ית' לא היינו צריכים רק שאלהינו נזכיר:

אלה ברכב - יבטחו ובי"ת השם לשון צחות, כמו: לחמו בלחמי.

אלה ברכב. כי הלא רואים אנחנו אשר אנשי מלחמתינו הבאים למלחמה אלה באים ברוב רכב ואלה באים ברוב סוסים אשר בהם ימצא העזר במלחמה:

אלה, ומעתה שאני רואה שתשועתי היא למעלה מן הטבע לא אעשה עוד שום הכנות למלחמה, רק הגם שאלה ברכב ואלה בסוסים, מ"מ אנחנו רק בשם אלהינו נזכיר, ומ"מ יעשה לנו שני דברים, א. כי המה כרעו וגם נפלו, ב. ואנחנו קמנו וגם נתעודד ביתר ענינים בעושר והצלחה:

ואנחנו בשם יהוה אלהינו נזכיר: כשנזכיר שמו ונקראהו אנחנו ננצח; ואנחנו ברגל ננצח הרכב והסוסים.

ואנחנו. רצה לומר הלא אתנו מעט רכב וסוסים ואך אנחנו נזכיר במלחמה שם ה׳‎ ומעמו נבקש העזר:

ואנחנו קמנו ונתעודד. נתגבר עליהם כמו (לקמן קמז) מעודד ענוים לשון עוז:

המה כרעו ונפלו המה שהיו ברכב ובסוסים כרעו ונפלו:

ומיד המה כרעו ונפלו שלא בלבד נוצלנו מידם כי אם גם שנפלו הם ואנחנו קמנו בנצחון וגם ונתעוד ברוממות ומעלה:

ונתעודד. ענין רוממות וחזוק כמו מעודד ענוים ה׳ (לקמן קמ״ז):

ונתעודד. תקומה ביתרון שאת, כמו מעודד ענוים ה' :

המה כרעו - כנגד אנשי הרכב.

המה וגו׳‎. הבאים ברוב רכב וסוסים כורעים ונופלים לפנינו ואנחנו קמים ומתרוממים ומתחזקים ומזה נדע שגם עד הנה הושיע ה׳‎ למשיחו מה שנמלט מיד שאול:

קמנו. אין בנו"ן רביע:

ואנחנו שהיינו כנופלים לפניהם, כשנזכיר שם אלהינו

ונפלו - כנגד אנשי הסוסים, כמו ויפל רוכבו אחור.

קמנו ונתעודד: פרושו נתגאה ונתרומם עליהם. ונתעודד כמו מעודד ענוים יי' (תהלים קמז ו).

ואנחנו קמנו - מגזרת: וקם הבית.

ונתעודד - ונתגאה ונתרומם כי מעודד הפך משפיל.

יהוה הושיעה המלך יעננו ביום קראנו: זהו שהיו אומרים וצועקים במלחמה, כמו שאמר: ואנחנו בשם יי' אלהינו נזכיר; שהיו אומרים: יי' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. ופרוש המלך: האל, שהוא מלך העולם, ובידו להושיענו.

אך מה שנשאל עתה מחדש הוא כי גם מדת הדין תעמוד לנו ולא בלבד שמדת החסד תכריח את מדת הדין כי אם גם שמדת הדין מעצמה תעננו ותעמוד לנו בקראנו את מדת הרחמים וזהו ה' הושיעה כו' והוא באשר ידענו כי תואר מלך הוא ביחוד אל מדת הדין שעל כן בימים הנוראים נתארהו יתברך בתואר מלך לומר המלך הקדוש המלך המשפט וענין הכתוב מה שאחלה פני אל הוא כי באמור אל מדת רחמים ה' הושיעה אז המלך שהוא מדת הדין יעננו מיד ביום קראנו:

ה' - יש אומרים: כי המלך דבק עם הושיעה וזה איננו נכון בעבור האתנח. ואחרים אמרו: שהוא הפוך ביום קראינו ה' הושיעה, כמנהג תופשי המלחמה בבואם.

ה׳‎ הושיעה. כן הושיעה בכל עת:

יהוה. בגעיא בספרי ספרד:

ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראינו. אפשר כי ר"ת גימטריא קבל רמז לענוה כמ"ש הוי קבל וקיים דהעניו תפלתו מקובלת וכתבו גורי האר"י ז"ל שאין ס"מ שולט בעניו ולכן דוד הע"ה אמר במזמור קל"א לא גבה לבי ואפשר כי קבל הוא אחד יותר ממספר קל"א להורות דאינו שולט עליו גם ענו"ה גימטריא קל"א רומז לזה. ורמז בזה דלקבול תפלה ענו"ה היא סגולה וגימטריא קבל שה' קבל התפלה בכח הענוה. והנה כתבו גורי האר"י ז"ל דפסוק ה' צבאות עמנו נגד אברהם אבינו ע"ה ופסוק אשרי אדם בוטח בך נגד יצחק אע"ה ופסוק ה' הושיעה נגד יעקב אע"ה. ואפשר לרמוז יעננו גימטריא יעקב עם ד' אותיות. א"נ אפשר יעננו אותיות עניו ן' שם רמז דהעניו נענה בתפלתו ונעשה מרכבה לשכינה שהיא ן' תתאה כידוע. א"נ לפי פשוטו במ"ש בש"ס דגזרו תענית ובאו גשמים קודם תפלה ואמרו דדמי לתנו ואל יראה פני ואם אחרו עד יום אחר התענית דומה להניחו לו עד שיתמקמק וז"ש יעננו ביום קראינו לא קודם ולא אח"כ רק ביום קראנו. א"נ ה' הושיעה ואם ח"ו אין לנו דין בנים או שח"ו היה זלזול ואפילו האב אינו מוחל מ"מ מלך מלכי המלכים דכ"ע דיליה מצי מחיל וז"ש ה' הושיעה המלך מטעם המלך דכ"ע דיליה יעננו ביום קראנו. א"נ בתיבת הושיעה רמוז יחוד קבה"ו אותיות ה"ו ויושפע מאות יו"ד ה"י ש"ע נהורין שאר אותיות הושיעה וא"ש ההי"ב:

ה' הושיעה, פסוק זה מציין נושא כל המאמר, שביום קראנו יעננו המלך ה' הושיעה בעת קראנו בתפלה בעד המלך דוד, ענני המלך דוד לאמר "ה' הושיעה" ר"ל איני בוטח לא בחיל ולא בכח רק בישועת ה', כי כן היה שה' הושיעו לבדו:

(ח) או יאמר בשום לב אל אומרו בשם ולא אמר את שם שהוא כמאמרנו ביום הסליחה שהיה אומר כהן גדול אנא בשם כפר וכו' שהוא שהיה הוגה את השם המפורש וע"ד זה יאמר הנה אלה ברכב כו' ואנחנו יכולים לנצחם בקלות ע"י הזכיר עליהם את השם וזהו בשם ה' אלהינו נזכיר:

יעננו - המלך שהוא דוד אמן כן יהיה וזה על דרך ברוך הבא כאשר אפרש. והנכון שהוא הושיעה אותנו כי השם יודע מחשבתו וככה אנא ה' הושיעה נא והפעול איננו כתוב והמלך הוא השם שהוא המלך באמת, כי דוד משיחו הוא.

ביום קראנו. בו ביום שנקרא אליך:

דרך ב' (פירוש נוסף לפרק כ) (ב) יענך, מבאר שיש כמה הבדלים בין תשועת ה' לתשועת אדם, א. כי יענך ה' בעצמו לא ע"י שליח, ב. שלא יאחר מלהושיעו רק יענהו תכף ביום צרה, ג. ישגבך שם אלהי יעקב ששמו לבד הנקרא עליך יעשה אותך לדבר נשגב וחזק מאד: (ג) ישלח עזרך מקדש, ד. שלא יושיעך ע"י עזר ממלכי עמים רק מן הקדושה שלך תבא התשועה, וציון תהיה רק סעד אל התשועה, ר"ל אנשיך שיצאו מציון למלחמה יהיו רק סעד כי עקר העזר תהיה ע"י קדושת מעשיך: (ד) יזכר, ה. הנושע מב"ו ומקריב לו דורון כדי שיושיעהו לא ישלם לו שכר בעד הדורון שהביא לו כי יצא הדורון בעד התשועה, אבל ה' יזכור כל מנחותיך לשלם לך שכר עליהם, ויזכור דשן עולותיך: (ה) יתן, ו. גם הדרך שבו תושע יהיה לפי העצה שיעצת אתה ולפי תאות לבך לא כב"ו שיושיע לפי עצתו ולפי חפץ לבבו של המושיע: (ו) נרננה, ז. הנושע מב"ו אין זה לו לתפארת ולא ירנן להתפאר בזה שזה מורה חלישות כחו, אבל הנושע בה' ירנן ויתפאר בישועתך, כי בזה נדגול בשם אלהינו, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא על דגלנו וייראו ממנו ח. שאגב שיושיעך מצרתך זאת ימלא גם כל משאלותיך גם בדברים אחרים, ע"ד שאמר זה עני קרא וה' שומע ומכל צרותיו הושיעו: (ז) עתה ידעתי, ר"ל כי יש תשועה טבעיית המיוחסת אל השמאל, אמנם ע"י כל התנאים הנאמרים ידעתי שלא היתה תשועה טבעיית רק כי הושיע ה' משיחו בדרך נס, כי יענהו משמי קדשו ממקום שהוא למעלה מן המערכת, בגבורות ישע של ימינו, שהיא מיוחסת אל ה' בעצמו ואל ימין ה' עושה חיל למעלה מן הטבע: (י) ה', ע"כ אבקש ה' הושיעה שתהיה התשועה תמיד ע"י ה', ומצד שהוא המלך המושל על כל יעננו תיכף ביום קראנו:

(ט) כי אם כך היינו עושים המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד אך אין אנו חפצים ע"י השתמש בשם המפורש כי אם שנאמר ה' הושיעה דרך בקשה והמלך יעננו ע"ד האמור בקודם:

וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה׳. תפשו אומנות אבותם, באברהם כתיב אל המקום אשר עמד שם (בראשית יט כז), עמידה זו תפלה. ביצחק כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד סג), שיחה זו תפלה. ביעקב כתיב ויפגע במקום (שם כח יא), פגיעה זו תפלה, וכן בדוד הוא אומר אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה׳ אלהינו נזכיר (תהלים כ ח), וכן באסא אומר עזרנו ה׳ אלהינו כי עליך נשענו ובשמך באנו (דה״ב יד י), הוא שאמר יצחק אבינו ליעקב הקול קול יעקב (בראשית כז כב), וכן משה רבינו אומר לאדום, ונצעק אל ה׳ וישמע קולנו (במדבר כט ז), שלח לו מלך אדום פן בחרב אצא לקראתך (שם שם יח), את בברכתך ואני בברכתי לכך נאמר ויצעקו בני ישראל אל ה׳.

וְזֶה שֶׁנִּסְמַךְ "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" לְמִזְמוֹר "יַעֲנְךָ", כִּי מְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁמִּזְמוֹר יַעֲנְךָ אוֹמְרִים כְּדֵי לְהוֹלִיד הַמֹּחִין וְהַשֶּׁפַע לְהֶמְשֵׁכִים לְזֶה הָעוֹלָם וְעַל-כֵּן יֵשׁ בְּמִזְמוֹר יַעֲנְךָ שִׁבְעִים תֵּיבִין כְּנֶגֶד שִׁבְעִים קָלִין שֶׁהַיּוֹלֶדֶת צְרִיכָה לִצְעֹק לְפָחוֹת קֹדֶם הַלֵּידָה וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי הַגְּאֻלָּה הוּא בְּחִינַת הוֹלָדָה שֶׁבָּאָה אַחַר הַחֶבְלֵי לֵידָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶבְלֵי שֶׁל מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן חֶבְלֵי לֵידָה הֵם שִׁבְעִים קָלִין, כִּי עִקַּר הַהוֹלָדָה הוּא הוֹלָדַת הַמֹּחִין לִזְכּוֹת לְהִתְחַדֵּשׁ בַּעֲבוֹדָתוֹ מֵחָדָשׁ וּלְהִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עִבּוּר כַּיָּדוּעַ וְעַל-כֵּן הֵם שִׁבְעִים קָלִין כְּנֶגֶד הַשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַמֹּחִין שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹלִיד וּלְהַמְשִׁיךְ כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר מִשֵּׁנָּתוֹ וּנְפִילָתוֹ. וּלְהַחֲזִיק לְעַצְמוֹ כָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה שֶׁאָבַד וְלַחֲזֹר וּלְהַתְחִיל לִחְיוֹת מֵחָדָשׁ, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת הַגְּאֻלָּה בִּפְרַט וּבִכְלַל כַּנַּ"ל, בְּחִינַת (שָׁם נ"ט) וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב 'וּלְשָׁבֵי פֶּשַׁע' דַּיְקָא, שֶׁהֵם בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה הַמְחַדְּשִׁים יְמֵיהֶם שֶׁעָבְרוּ בַּחשֶׁךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַחִיּוּת, בְּחִינַת (אֵיכָה ה) הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אַחַר מִזְמוֹר 'יַעֲנְךָ', שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶבְלֵי לֵידָה, אוֹמְרִים 'וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל' כַּנַּ"ל בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן: