Kommentar zu Tehillim 25:2

אלהי בך בטחתי ולא באחר, לפיכך תחנתי לפניך:

ולא הייתי חושש בצאתה ממני לתתה לך פן תתבייש למעלה על מעשי כי הנה אלהי בך בטחתי שאל אבושה אך חוששני מתת אותה ואמותה הפעם אל יעלצו אויבי לי אם מתי ויחטאו לך כלומר לכן קבל הרצון טוב:

יעלצו. התבאר למעלה (ט' ג') שפעל עלץ בא לרוב על שמחה הרוחנית או הפך שמחה זאת, ששמחת האויבים הוא על שבטחונו בה' כוזב :

אלהי - יתכן להיות בי"ת בך בטחתי תחת הבי"ת כמו וי"ו ולמדני תחת הוי"ו או ככה נמצא והנה בטחתי בך אינני ראוי שאבוש.

בך בטחתי. הואיל ובטחתי בך ידעתי שלא אבוש ולא ישמחו אויבי במפלתי:

אלהי. האל"ף בגעיא בספרי ספרד בין שו"א לסגול:

אלהי, (בענין צרכיו הגשמיים) הנה בכל עניני בך בטחתי, ולכן אבקש אל אבושה, כאילו אין תכלית בקשתו השגת הצרכים רק השגת הבטחון בל יתבייש על בטחונו בה' עת יהיה לו מקור אכזב, ובעבור תכלית זה אני מבקש אל יעלצו אויבי לי שבזה יגיע חילול ה':

אל אבושה שלא אבושה. שאם לא תתן לי שאלתי הנה יש לי בשת בבטחוני; וכן הוא אומר (איוב כ): בשו כי בטח; בך בטחו ולא בשו (תהלים כב ו): ואם תתן לי שאלתי שבטחתי בך שתתננה לי לא אבוש.

(א) או יאמר הנה נא ידעתי כי בעוני היה חילול ה' ולא יכופר עד אמות והן אמת כי גם שבצאת נפשי אליך בעוני לא תרד שאולה על העון כי אם אדרבה תהיה לה התנשאות לפניך לאחר צער מציאות המות וזהו אומרו למה שאני דוד קטן לפניך בלכת נפשי ממני אליך ה' לא תחסר אלא אדרבא אשא אותה בתתי אותה לך מבהיותה בי כי התנשאות יהיה לה אז מעתה:

אל יעלצו אויבי לי: ולא יעלצו אויבי לי.

(ב) והוא כי למה שאתה אלהי בך בטחתי אל אבושה באותו העולם כי אדרבה הן הוא משוש דרכי באופן שלא צר לי אם אמות מאימת בושה על מעשי שמה אך מה שקשה עלי אם אמותה הפעם הוא אל יעלצו אויבי לי ויחטאו לה':

(א) או יאמר כענין הנראה מספר הזוהר שאומרו נפשי אשא הוא כמוסר עצמו למיתה ויאמר לדוד כלומר מפאת דוד מצד עצמו הנני מוסר נפשי וזהו נפשי אשא והריני ע"י מוסרי עצמי כמת:

(ב) ואחר שאני מחשיב עצמי כמת מעתה הנה תתייחס ליקרא אלהי כי לחשוב כמת אתה מתייחס אלהותך עליו כאשר ביצחק על היותו חשוב כמת בחייו וז"א אלהי אמנם בך בטחתי אל אבושה שאל יעלצו אויבי לי אם אמותה הפעם: