Kommentar zu Tehillim 34:2

אברכה את יהוה בכל עת תמיד תהלתו בפי: כי תמיד הוא עשה לי נסים וחייב אני לברכו ולהללו תמיד בכל עת. ובדרש (שם): מה הוא תמיד? זהו שאמר הכתוב (קהלת ג יא): את הכל עשה יפה בעתו. אפילו השטות יפה בעתו (בעתה); הוי: לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך. עשה עצמו כשוטה ושנה את עצמו (טעמו) וכתב על הדלתות: אכיש מלך גת חיב לי מאה רבוא זהובים.

ובמה אקדם ה' אם אמרתי אברכה את ה' בכל עת הלא תמיד תהלתו בפי ומה יתרון יהיה זה עתה על הנס הגדול הזה. או יאמר כי הוא מעין ויכוח גוף דוד עם נפשו וזה מאמר דוד על שינהם הנה גופי אומר בשבילי עשה ה' כי אין נס זה כשאר נסים שאקום בקהל אברך פעם אחת כ"א שהאלהים עשה כדי שאברכה את ה' בכל עת כי חפץ בי יען כי תמיד תהלתו בפי כי כל לילה ולילה קרוי תמיד כלומר ואין צורך ברכת הגומל בקהל.

אברכה - בכל עת בהיותו במרחב, או בצר או בטעמו או בשנותו אותו.

תהלתו. בגעיא:

אברכה את ה' בכל עת, ר"ל בין בעת טובה בין בעת רעה אברך ה', כי אאמין שהרעה היא לתכלית הטובה, אחר שתמיד תהלתו בפי, שאני מהלל אותו תמיד על השגחתו וטובו וחסדו, וא"כ א"א שיהיה עת רעה במקרה, ואחר שהוא השגחיי בודאי הוא לטובה שא"א שיעשה רע שזה נגד תהלתו: