Kommentar zu Tehillim 42:7
אֱֽלֹהַ֗י עָלַי֮ נַפְשִׁ֪י תִשְׁתּ֫וֹחָ֥ח עַל־כֵּ֗ן אֶ֭זְכָּרְךָ מֵאֶ֣רֶץ יַרְדֵּ֑ן וְ֝חֶרְמוֹנִ֗ים מֵהַ֥ר מִצְעָֽר׃
Mein Gott es ist meine Seele gebeugt. Weil ich dein gedenke aus dem Jordanlande und den Hermongipfeln, von dem kleinen Berge.
רש"י
אזכרך מארץ ירדן. ממה שעשית לנו בירדן והרי חרמון אחר כל הכעס שהכעסנוך בשטי', הובשת לנו את הירדן:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רד"ק
אלהי. כלומר על כן תשתוחח עלי ותהמה כשאזכרה שהיינו רגילים לבא מארץ ירדן לעלות לבית המקדש וכן אום שהיו יושבים בהר חרמון וכן מהר מצער זכר קצות א"י שהיו עולים לרגל, כי הר חרמון מעבר הירדן מזרחה והר מצער לא נמצא, ואולי יהי' מעבר הירדן ואפשר שהיה ציעור הנזכר בערי יהודה שהיה בהר:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
אלשיך
ואחרי כן שב כללות ישראל כלפי ה' ואומרים אלהי עלי כו' לומר היתכן שבהיות אתה אלהי כאב לי יהיו לי דורשי שלומי ודואגים על צרתי זולתך ומי קרוב לבן יותר מאביו וזהו אלהי בהיותך אלהי היתכן עלי תהיה נפשי תשתוחח שעל בניך ועל פועל ידיך יהיו אפוטרופסים זולתך על כן אזכרך כו' לומר אם מה שהרחקת ממני הוא על העדר זכותי הלא אזכרך מארץ ירדן בערבות מואב על ירדן ירחו סמוך לעון שטים הכנסתני לא"י ולמקדשך וגם חרמונים הם סיחון ועוג שבהר חרמון הוא שריון שנתתם בידנו בנסענו מהר ההר הוא הר מצער שהוא הר קטן ומצער שעל הר גדול כי שם פשענו ומרינו ונשוב מצרימה שמונה מסעות כנודע לולא חרב נוקמת של שבט לוי שהפילה כמה מישראל ולגמרי כמה משפחות משמעון ובנימין וגם נסענו מהר מצער לא מנעת ממנו מלכבוש את החרמונים סיחון ועוג כלומר וגם אתה אל תפן אל רשענו ומהר לגאלנו ונראה פני אלהים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy