Kommentar zu Tehillim 46:26

על עלמות. שם של כלי שיר בדברי הימים:

עלמות. כבר כתבנו שהוא משמות כלי הנגון גם זה המזמור לעתיד בקבוץ גליות או במלחמת גוג ומגוג:

למנצח כו' אפשר קרא לנשמות ישראל עלמות וישורר על מעלתן לפניו ית' כמד"א עלמות אהבוך וזהו על עלמות שיר:

עלמות. שם כלי נגון:

למנצח לבני קרח על עלמות -שם פיוט. יש אומרים: כי מזרע בני קרח היה זה המשורר בימי חזקיהו בשוב סנחריב אחור. והנכון בעיני: כי ידבר על ירושלים על המלחמות.

למנצח לבני קרח על עלמות שיר. פירוש שני עולמות לפי שעשו תשובה והצדיקו הדין עליהם ואמרו כי הלוי מצד הדין ולו נאה הדין ולא החסד שהוא לכהן לכן אמרו בני קרח אלהים לנו מחסה. ארץ החיים ואפשר דהכונה אלהים לנו כי לנו גימטריא אלהים והיינו דמדת הדין נתעורר בשמים ומשם נמשך גם כן לנו גימטריא אלהים שהוא מדת הדין ויש לנו אויבים מא"ה לא כלו רחמיו מחסה לישראל ועז קושי לא"ה. והטעם כי כביכול מעורר רחמיו משמו הגדול שם מ"ה ומרחם על ישראל וזהו עזרה בצרות תרתי למעלה בשמים קטיגורים ובארץ אויביהם מתגלים הרחמים משמו הגדול שם מ"ה לישועת ישראל והוא פלא וז"ש נמצא מאד כדרך מציאה נמצא מא"ד גימטריא מה שם מ"ה ומרחם עלינו. ואפשר לומר דרך רמז דמי שהוא עניו נצול מגזרות רעות כמשז"ל. ומי שהוא עניו אינו חושב עצמו לכלום ע"ד שאמר משה רבינו ע"ה ונחנו מה וז"ש עזרה בצרות שיש צרות בעולם. ובכל הצרות נמצא בדרך מציאה דמדת הדין בעולם ונמצא מאד גימטריא מה מי שהוא עניו מה כמו ונחנו מה. וגם שרואה גדולי עולם משה אברהם דוד ר"ת מאד שהיו ענוים ונושא כמה אלפים ק"ו ואינו מחשיב עצמו לכלום. לזה אפילו שיש מדה"ד ניצול:

למנצח לבני קרח, מבואר מענינו שנתיסד על שטף מים רבים שהיה אז בארץ סוריא, שנהר פרץ את גדותיו ושטף מדינות והחריב ערים רבים ושם שמות בארץ, ובהגיע השטף לארץ הקדושה שם לא הזיק מאומה, מפני כבוד ה' השוכן בירושלים, אשר לפניו השתחוו בני אלים אלה בהדרת קדש, כמו ששורר על כזאת למעלה סי' כ"ט, ובעת ההיא היה עריץ אחד ממלכי סוריא מרגיז ממלכות וכבש והחריב מדינות רבות, וישם פניו להלחם בישראל, ושטף הנהר אבד את מחנהו וכלי מלחמתו ומזה ראו כי ה' אתם, וכמו ששרו בני קרח על כזאת לקמן סי' מ"ח עי"ש:

אלהים. בהיות הצרות והם חבלי משיח יהי' לנו מחסה ועזרה:

אלהים לנו כו' יאמר מה שנבקש הוא יהיה לנו שם אלהים מחסה לבל נפול. ועוז להפיל שונאינו כי להיות עזרה בצרות אין צריך לבקש על זה כי עזרה בצרות כבר נמצא מאד שע"י הצרות שמתנהג עמנו במדת הדין הוא עזר לנו:

מחסה ועז, (עי' ישע' ל') :

אלהים - הטעם אם תבוא עלינו צרה מאויב הוא עזרנו.

עזרה בצרות. הוא לנו לעזרה בעת צרה ומצוי לנו מאד בכל קראינו אליו:

מחסה ועוז. החי"ת בשוא ופתח:

אלהים לנו, ר"ל בטחוננו על ה' י"ל ג' מעלות, א. שהוא לנו מחסה ועז, ב. שלא לבד שהוא מחסה בעת שלום, כי הוא גם עזרה בצרות, בעת צרה, ג. שאין צריך לבקשהו הרבה ולהמתין על עזרתו כי הוא נמצא מאד וקרוב לקוראיו:

מאד. כי העזרה תהיה רבה בהנצל גוי אחד כמו ישראל מעמים רבים:

בהמיר ארץ. לעתיד לבא ביום שנאמר והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא) ראו בני קרח נס שנעש' להם שנבלעו כל סביבותיה' והם עמדו באויר ואמרו לישראל ברוח הקדש שדוגמת הנס הזה יהיה עשוי להם לעתיד:

עַל כֵּן לֹא נִירָא: תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן אינן חוזרין לעפרן שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימין ואם תאמר אותן שנים שעתיד הקב"ה לחדש בהן את עולמו שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא צדיקים מה הן עושין הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטין על פני המים שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ במוט הרים בלב ימים ושמא תאמר יש להם צער ת"ל וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו וכו':
(סנהדרין צב ע"א)

על. הוא דרך משל על המלחמות החזקות שתהיינו בין העמים וכן יהמו יחמרו מימיו הכל דרך משל על המלחמות העצומות והצרות הגדולו':

כי על כן לא נירא בהמיר ארץ כאשר הארץ כבגד תבלה וגם במוט הרים שהוא כאשר ההרים ימושו והגבעות תמוטינה לעתיד כאשר יראו האומות כי אנו נכו בצרות כל אשמותינו משא"כ האומות שיבא להם הכל כאחת.

בהמיר. מל׳ תמורה וחלוף:

על - בעבור היות מקום גבהות השמש מתנועע ממעלה אל מעלה וממזל אל מזל, על כן אמרו בעלי התולדת, כי יבא זמן שתשוב היבשה ים והים יבשה ואחרי כן אמרו, כי הטעם אילו היה כן אעפ"י שלא יהיה, כי השם שם גבול למים בל ישובון לכסות הארץ.

בהמיר ארץ. כשתחלף הארץ מהשקט לרעד וכאשר ינועו ההרים ליפול בעומק הים והוא משל על מפלת גוג:

על כן לא נירא בהמיר ארץ, את מקומה, ובעת שימוטו ההרים בלב ימים, הגם כי יהמו יחמרו מימיו של הנהר שיזכיר בסמוך, והגם שירעשו הרים בגאותו של הנהר, בכ"ז לא נירא:

(א) או יהיה הענין כי למה שנשמות עם בני ישראל הן עלמות חלק אלוה ממעל הוא מטיב לנו ע"י עצמו ועם היותו אלהי הצבאות לא ייטיב לנו על ידם לא בלבד בזמן חירותנו כ"א גם בגליותינו כאשר יבא:

בלב ימים. בעומק הים שהוא חזקו של ים כהלב בהגוף:

(ב) והנה ידוע כי בכל גלותנו שכינה עמנו כ"י הוא שם אלהים כנודע והוא כח דין ואמר המשורר כמצטער על הגלות אלהים לנו כו' והוא כי הוא היה בזמן הבית שעדיין לא היה גלות ישראל ולא גלות שכינה ואמר הנה אלהים הוא לנו קודם הגלות מחסה מצרה ועוז נגד שונאינו וגם עזרה בצרות הוא בגליות כי שם נמצא מאד כי בכל גלות גלתה שכינה ונמצאת עמנו:

(ג) אך אמנם העזרה לא מיד בגלות תהיה שאם היתה עוזרת היה הגלות מתבטל ואנו צריכים אותו לכפרתנו ואינה עמנו ביני וביני רק לבלתי האבד בקרב אויבינו אך מה ששם אלהים הוא שכינה יהיה עזרה בצרות הגלות הוא בסוף בצאתה מהגלות עמנו בזמן שהארץ כבגד תבלה וז"א על כן מה שלא נירא הוא בהמיר ארץ איכותה שכבגד תבלה וזמן שההרים ימושו כו' שהוא במוט הרים בלב ימים:

נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים. הנה יש השפעה אשר נמשכת והולכת מאתו ית' והוא בבחי' צמצום המכונה בשם אלהי"ם שהוא בחי' גבור"ה ודי"ן. והנה כשנחלק הצימצום אז נעשה המיעוט יותר אך ידוע ומפורסם בתוה"ק שאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ר"ל דכשאנו מחלקים בחי' אלהי"ם לשני חלקים וכל חלק גימ' ג"ם שהוא לשון ריבוי לרבות כל מיני השפעות טובים וזש"ה נהר פלגיו ר"ל דכשתחלק ההשפעה של הצמצום דהוא בחי' נה"ר דמיני' דינין מתערין. אז כשנפלג ונחלק לשנים. אז ישמחו עיר אלהים. היינו שנתרבה ובא לידי מיתוק ונעשה הכל רחמים. וכיה"ר אמן:

יהמו יחמרו מימיו. יגרשו רפש וחומר וטיט (שם נז) כמשפטם, ומנחם חברו כמו מעי חמרמרו, (איכה ב') רגורזרונ"ט בלע"ז:

יחמרו. מענין חמרים חמרים כלומר יעשו המים הגלים הגבוהים בהמון הים בחזקה:

כי אז הלב ימים יהמו יחמרו מימיו כי יעשו עצמן חמרים חמרים כמו נד הפך טבעם וזהו יחמרו מימיו וכן ירעשו הרים הנזכרים בגאותו של אלהים סלה כי כלם חרדים ממנו:

יחמרו. מלשון חומר וטיט:

יחמרו. כמו חומר מים רבים, כענין ויגרשו מימיו רפש וטיט, או מענין חמרים, שהגלים עומדים כחמרים, וכינוי מימיו על הנהר שיזכיר בפסוק הסמוך :

יהמו - טעם בהמות הים יתעכרו מימיו כמו חומר, גם ההרים ירעשו בעבור רוחות שהם תחת הארץ, והשם יוציאם.

יהמו. מי הים יהמו ברוב גליו ויגרשו רפש וטיט וההרים ירעשו לעולם בגאות ה׳‎ ומכל זה לא נירא:

ירעשו הרים. היו"ד במאריך בס"ס:

ירעשו הרים בגאותו. של הקב"ה שנזכ' בראש המזמור:

בגאותו סלה - באמת כאשר פירשתיו.

נהר פלגיו. שושרויישיל"ש בלע"ז:

נהר. כלומר כשתהיה צרה גדולה ומלחמה ישראל לא ייראו אבל ישמחו וזהו שאמר דרך משל נהר פלגיו ישמחו כנגד הימים המרעישים ואמר שיצא נהר מירושלים והיא עיר אלהים שפלגי הנהר ההוא ישמחו יושבי עיר האלהים שהיא משכני עליון, והמקודש בהם היא ירושלים:

ושמא תאמר והלא גם בימי הגלות אלהים בירושלים כי לא זזה שכינה מכותל מערבי ומקל וחומר ראוי כי גם מעתה תהיה לנו עזרה משם אלהים והוא ומה אם נהר פלגיו הוא הירדן שקמו מימיו כמו נד ונעשה פלגים מכונסים ישמחו עיר אלהים שהיתה הוראה כי עיר אלהים התאיבה להיות לישראל לשכון יה אלהים מאז שמחוה פלגיו עם היות שעדיין לא היה אלהים שוכן בעיר כ"א בעיר שכנגדה בשמים היא ירושלים שלמעלה וזהו קדוש משכני עליון שהוא על קדוש משכני עליון ועל כל זה להיות של מעלה מכוון כנגד של מטה נהר פלגיו שמחוה על שם העתיד שיהיה בקרבה ואם כן אמור מעתה כי כ"ש עתה אשר הוא שוכן בתוכה:

פלגיו. ענין אמת המים:

נהר - הטעם אם יחמרו מימיהם נהר ירושלים שהיה גיחון.

נהר פלגיו. פלגי הנהר היוצא מבה״‎מ כמ״‎ש והנה מים יוצאים (יחזקאל מ״‎ז) המים ההם ישמחו יושבי עיר אלהים שהוא מקום קדוש אשר שם משכני עליון:

ישמחו. בגעיא:

נהר, ר"ל הנהר הזה שדבר בו בפסוק הקודם (אשר הרים ירעשו בגאותו), פלגיו ישמחו את עיר אלהים, שלא לבד שלא ישחית ערי אלהים בגאותו כי בהפך פלגיו ישמחו אותה כי ירוה שדותיה לברכה, וזה יען שהיא עיר של קדוש משכני עליון, ועי"כ אלהים בקרבה, ולכן בל תמוט מן השטף הזה, כי יעזרה אלהים לפנות בקר שבעת הבקר העביר אלהים רוח על הארץ וישוכו המים, ולמ"ש בסי' מ"ח שהיה אז סערת רוח קדים, כמ"ש ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, ר"ל שמצד קדים שהוא לפנות בוקר, הצד שהבוקר מאיר שם, בצד זה יושיעה אלהים:

נהר. גן עדן:

פלגיו ישמחו - כל יושבי עיר אלהים, שהוא קדוש משכני עליון.

לפנות בקר. לקץ הגאולה:

אלהים בקרבה. לפיכך בל תמוט:

אך לא כן הוא שעל שאלהים בקרבה בל תמוט שהוא סילוק היזק אך לומר שג"כ יעזרה אלהים נגד שונאינו שהוא הבאת תועלת זה אינו עתה רק לפנות בקר הוא בבקר אור הגאולה שאחר חשך הגלות:

אלהים - ואם ההרים ימוטו הר ציון לא ימוט.

אלהים בקרבה. ה׳‎ ישכון בקרב ירושלים לכן לא תמוט כי יעזור בה בעת שהבוקר יפנה לבוא רצה לומר בזמן הגאולה:

לפנות בקר. לפי שמתחילה תהיה שם מלחמה על ירושלים והעת ההיא תקרא ערב והישועה תקרא בקר:

וטעם לפנות בקר – בעת סמוך היום, או כל יום.

המו גוים. לשון הומה:

המו. אותם גוים וממלכות שהמו ובאו בהמון רב ימוטו והאל יתברך יתן עליהם בקולו ותמוג הארץ כלומר כל בני הארץ:

כאשר עשה בבקר גאולת מצרים במתן תורה שנאמר ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות כו' כי אז המו גוים מטו ממלכות כאשר שם זה נתן בקולו תמוג הארץ שהוא במתן תורה בהיות הבקר ויהי קולות וברקים והוא מאמרם ז"ל שרגזו וחלו כל הגוים והלכו אצל בלעם ואמרו לו שמא הקדוש ב"ה מביא מבול לעולם אמר להם אינו אלא שה' עוז לעמו יתן שאין עוז אלא תורה והיה בשם אלהינו כד"א השמע עם קול אלהים כאשר שמעת אתה ויחי וכן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אנכי ה' כו' הנה כי שם אלהים לפנות בקר מרגיז העולם:

תמוג. מלשון המגה והמסה:

המו - יתכן כל שהזכיר שהוא דרך משל על האויבים, כדרך: אזי המים שטפונו, או טעמו או הים יהמה וההרים ימוטו בגאות השם, אף כן הגוים, על כן המו גם מטו.

המו. יהמו מכאב לב והממלכות מטו לפול כי ה׳‎ שאג בקול ותמס הארץ ואמר בל׳‎ עבר כדרך הנבואה במקומות רבות:

המו גוים. במקרא גדולה נמסר עליו לית מלעיל וגימל מלרע וגם בזכריה ט' נמסר המו ג' מלרע וא' מלעיל המו גוים מטו עוד כ' המגיה שם כי בכל ספרי המסרה מונים ג' המו ונמצאו ד'. המו כמו יין. המו מעי לו. המו גוים מטו ממלכות. ומעי המו עלי. אבל נ"ל כי הם ג' מלרע וא' מלעיל והוא המו גוים מטו ממלכות ע"כ. ותמה אני מאד על דבריו כי בכל הספרים המו גוים מלרע כחביריו ומה שכתב דבכל ספרי המסרה מונים ג' המו ונמצאו ד' הוא לפי שבעלי המסורת לא מנו המו כמו יין עם ג' אחרים הכתובים בלא וא"ו רק מנו אותה עם הכתובים והמו בוא"ו וזה למדתי מתוך מסורת הגדולה שאמרה והמו ג' וסימנהון ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו (ירמיהו ה׳:כ״ב) והמו גליהם כמים רבים (שם סי' נ"א) והמו כמו יין. כללא דמלתא דאיכא ג' המו בלא וא"ו וג' והמו בוא"ו וכולהון מלרע כמשפט וספרי המסורת דמסרי ג' המו שפיר קאמרי אך צריך לתקן בזכריה והמו כמו ין בוא"ו ועיין מ"ש בזכריה בס"ד:

המו, יאמר, ראו נא איך המו גוים ומטו ממלכות ע"י השטף הזה, הנהר נתן בקולו, ועי"כ תמוג ארץ, ונחרב רוב הישוב, אבל ה' צבאות עמנו, ה' המושל על צבאות אלה וחיל השטף והגלים שהם שלוחי ה' והוא אלהים צבאות, שר הצבאות האדירים האלה, והוא עמנו, וא"כ משגב לנו מה שהוא אלהי יעקב ומשגיח עליהם בהשגחתו:

תמוג. תמס, כן פתר מנחם (שמות ט״ו:ט״ו) נמוגו כל יושבי כנען, וכן למוג לב (יחזקאל כ״א:כ׳), אבל דונש פתר אותם לשון הנעה וכן (שמואל א י״ד:ט״ז) ההמון נמוג וילך והלום וכן כלם:

תמוג - הטעם הפך תולדתם שהיא יבשה מאד.

וא"כ אין לנו בזמן הגלות בטרם בקר הגאולה כי אם שם הרחמים הגדול וזהו ה' צבאות עמנו שלהיות נפשותינו עלמות עם היותו ה' צבאות פמליא של מעלה לא ע"י מלאך מהם יהיה לנו עזרה בצרות כי אם ע"י עצמו שיהיה עמנו ומה שיעשה לנו שם אלהים הוא בלבד שיהיה בתוך הגולה משגב לנו שלא נאבד בקרב הגוים עם היותנו בלתי הגונים נקראים בשם יעקב וזה יהיה סלה גם טרם זמן הגאולה או כוון באמרו אלהי יעקב כלומר שם אלהים משגב ליעקב סלה כאמרו האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה כי היה רואה אותו מעודו עד סילוקו עם היות כי שם ה' היה עליו כד"א והנה ה' נצב עליו וארז"ל על יעקב כן גם אנחנו יהיה ה' צבאות עמנו ויהיה משגב לנו מכל צרה מי שהיה אלהי יעקב סלה הוא האלהים הרועה אותו:

משגב. ענין חוזק:

ה' - אז יראו העמים כי השם עמנו, כי לא נמוט כמוהם.

ה׳‎ צבאות. לפי שה׳‎ יהיה עמנו ואלהי יעקב הוא לנו למשגב עד עולם ולא יחריד אוהביו:

אשר שם שמות. אשר שם ארצות הגוים שממה:

אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ: רות מאי רות א"ר יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות מנא לן דשמא גרים אמר רבי אליעזר דאמר קרא לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות:
(ברכות ז ע"ב)

לכו. וראו הנסים כי הם מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ כי שממון גדול שם באותן הגוים אשר יצבאו על ירושלם שינצחו מועטים את המרובים:

ושמא תאמרו כי הלא טוב טוב יהיה שם אלהים לנו שיהיה מחסה מהצרה לינצל מהגוים ועוז להפיל אותם כי מדת הדין הוא אך שם הרחמים בהיות עמנו גם כי ברחמיו ירחף עלינו יהיה לנו מחסה לרחמנו אך לא יפעול רוגז וצרה להם כי אינו ממדתו לזה אמר אל יעלה על רוחכם הדבר הזה כי הלא לכו חזו מפעלות ה' בעל הרחמים ואשר תחזו הוא אשר שם שמות בארץ כענין המבול שנעשה ע"י שם זה כד"א ויאמר ה' אמחה את האדם כו' וכן בסדום גפרית ואש מאת ה' מן השמים והוא מאמרם ז"ל ארורים הרשעים שמהפכים מדת רחמים למדת הדין וזהו לכו חזו מפעלות ה' שעם היותו שם של רחמים שם שממות בארץ ופועל דין ורוגז וא"כ גם עתה בהיות ה' צבאות עמנו בל יעלה על רוחכם שלא יפעל רוגז כ"א השבית צרה מעלינו בלבד:

שמות. מלשון שממון:

שמות. מענין שממה :

לכו - יאמרו אלה לאלה

לכו. אתה גוג וחבירך אשר אתך לכו וראו מפעלות ה׳‎ אשר יעשה שממה בארץ:

לכו חזו. בגעיא במקצת ספרים וכן הוא בחילופים כ"י לב"א:

לכו, עתה ישוטטו רעיוני המשורר על כל המהפכה אשר הפכו הצבאות האלה מים רבים אדירים בפקודת ה' ויאמר, אתם בני תבל ! לכו חזו שזה לא נעשה במקרה, כי היא מפעלות אלהים אשר הוא שם שמות ושממון בארץ:

ושמות - כמו שממות. והטעם, ארצות הממלכות בעת תמוטנה.

לכו חזו מפעלות אלהים. זהו אחד מן המקראות הקשין אצלי במקרא אם כתיב כאן אלהים או שם יהוה כי שני כתובים הן בספר תילים אחד בזה המזמור ואחד במזמור ס"ו אותו שבמזמור ס"ו כתוב לכו וראו מפעלות אלהים ואין בו מחלוקת וכן היא בבראשית רבה פרשת פ"ד אבל זה בסי' מ"ו רואה אני בו מחלוקת גדול בין הספרים מימי עולם ומשנים קדמוניות כי בספרי הדפוס שאצלנו וגם בספרים כ"י מדוייקי' כתוב מפעלות ה' בשם של יהוה וכן תרגם המתרגם וכן הוא במאיר נתיב שורש פעל וכן פי' החכם יחייא והחכם אלשיך בפירושיהם על תילים והרי איתא בפ"ק דברכות ובבראשית רבה פרשת פ"ח ובזוהר ריש פ' נח. אבל בזוהר סוף פרשת בראשית ר' יהודה פתח לכו חזו מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ וגו' והתם דריש טעמא דקרא מ"ט כתיב בשם אלהים ולא בשם של יו"ד ה"א והכי נקיט בפרשת ואלה שמות דף ה'. והרמ"ע ז"ל במאמר שברי לוחות כתב בלשון הזה בפרשת בראשית מהזוהר דף נ"ח ב' ר' יהודה פתח לכו חזו מפעלות אלהים והיא גופא קשיא ניתי ספר תהלים ונחזי. דהא מפעלות ה' כתיב דע כי תרי קראי נינהו חד במזמור מ"ו לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ. וחד במזמור ס"ו לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם והאי קרא תניינא דיק שפיר כי מה שהוא נורא עלילה מפעלות הדין הוא. ואחרי שזכר שם אלהים בדקדוק לפי צורך הדרוש חזר וחתמו בסופי תיבות נורא עלילה על בני אדם. ומספר הראשי תיבות בגימטריא אנ"י יהו"ה אלהיכ"ם. וגם כל המזמור מראשו לסופו מיוסד על שם אלהים זולתיי הזכרה אחת באל"ף דלי"ת שגם הוא דין. ולנו בו עיונים נחמדים בדבר הלמד מעינינו בפסוק עולות מחים ובדבר הלמד מסופו בפסוק אחרון יעויינו במקומן אשר יש להם יחס אמיץ עם הכלל הזה שכל המזמור ההוא פיוס רב ורם לגבורה של מעלה אבל ההוא קרא במזמור קמא לא ברירא לן מילתא אי יהוה דקאמר רחמי דווקא בהא אפליגו ביה תנאי התם בפרשת בראשית ור' יהודה שפיר ידע דכתיב יהוה ור' יצחק הכי נמי דאתא לסיועיה והאי דפתח ביה בשם אלהים אינו אלא לדרשא והכי קאמר כיון דפשיטא לן ה' הוא אלהים מוכחא מילתא דהכא בדינא משתעי קרא מכמה טעמי חדא דנקט מפעלות ואשכחן בדוכתא אחרינא דכתיב מפעלות אלהים ותו ליכא בקראי כי האי גוונא אלא ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז והתם נמי בדינא איתמר שהרי בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין והנה פועל ה' ודכוותיה נאמר ומה שיצא אל גמר המעשה על ידי קדימת החסד ושתופו עם הדין אבל מפעל מורה כח הראשון שעלה במחשבה כדמוכח קרא בסדר משלי וכן בנוסח זכרונות דראש השנה אתה זוכר את כל המפעל. ועוד האי תנא לסיועיה למלתיה דריש חזו מלשון חזות קשה וכן שמות מלשון שממה כדאיתא התם וכל אלו הן ראיות נכוחות לפי סברתי לפרש אותה האזכרה דבדינא איתמר וכמוה בסדום גפרית ואש מאת ה' אבל בריש פרשת נח בדף ס' רבי אלעזר פתח בהאי קרא בדרשא אחריתא דלא עסיקי ואתיא בדינא אלא ברחמי דוקא ודרש שמות כמו ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמני והוא לא החליף את האזכרות דלא אצטריך ליה ונשתבשו ספרי הזוהר ממוסיף גורע שכתב שם חזות קשה הוגד לי גנוב הוא אתו מפרשת בראשית כי שם ביתו ואין בזה ספק אע"פ שראיתי מן המפרשים הנאים והמשובחים מי שכתב בהפך עד כאן לשונו. ואנכי לא ידעתי בנסתרות ממני רק הנגלות לנגד עיני מפי ספרים ומפי סופרים בז' נוסחאות ועוד בספר אחד כתיבת יד מכמה מאות שנים מספרד ואשכנז כתוב מפעלות אלהים גם במזמור מ"ו וכן ראיתי בדפוס קדמון וכן הוא בילקוט תהילים ובמדרש אסתר רבתי אצל פסוק קצף בגתן ותרש. וכן מצאתי בהגהות הגמרא דפוס קוסטאנטינה שנת רע"א בפרקא קמא דברכות וכן משמע מפירוש רד"ק דתילים וכן פירשו בעל נורא תהלות ומאיר תהלות והר"ר ר' יוסף יעבץ גם המאיר נתיב בשרש חזה כתב לכו חזו מפעלות אלהי' וכן בשרש אלה כתוב אלהים בשני הפסוקים וכן משמע פשט לשון הזוהר בפרשת בראשית מלבד מה שנכתב דוגמתו בפרשת ואלה שמות. סוף דבר הכל נשמע כי אלהים כתוב גם בזה המזמור ומה גם כי פשט שני המזמורים מוכיח שכלם מיוסדים על שם אלהים. עוד מצאתי ראיה מהמסרה שכתוב מפעלות אלהים בב' מקומות כי במקרא גדולה מערכת אות האל"ף נמסר אלין מלין דמשמשין אלהים ולית דכוותייהו וסי' ברכו אלהים לית. ההר אלהים לית וכו'. והתם חשיב ואזיל לכולהו ואם איתא דחד מהני תרי קראי כתיב מפעלות ה' הוה ליה למימני' אידך דכתיב אלהים בהדי הנך דמשמשין אלהים ולית דכותייהו ומדלא מני ליה בהדייהו שמע מינה דתרוייהו כתבין אלהים,וזו היא אצלי ראיה שאין עליה תשובה. הגם הלום ראיתי אחר כתבי שרשים כתיבת יד שבמקום שכתוב בשרשים שאצלנו בדפוס שרש פעל לכו וראו מפעלות אלהים כתוב שם לכו חזו מפעלות אלהים. וכן בספר בעל הלשון שדרכו להעתיק דברי השרשים כתוב כן ראו עיני ושמחתי שזה מבואר בעצמו שהשרשים שבדפוס היה מתוקן מתחלתו ונתעות מהמדפיסי' לפי שמצאו כתוב מפעלות אלהים וחשבו שטעה הסופר בין חזו ובין ראו ותקנו לפי דעתם לכו וראו ונסחת שרשים כתיבת יד ובעל הלשון מאושרת בעיני כי היא שוה עם גרסת רד"ק בפירוש תילים. ואף על פי שאיני כדאי להכניס עצמי בין מחלוקת הבאים בכתב הקודש וכל שכן בשמות הקדושים לא יכולתי לסרב לגדולים אשר חלו פני לכתוב להם מה שמצאתי על זה והם יבחרו הטוב בעיניהם ואם שגיתי יבינו לי וה' הטוב יכפר בעדינו ויצילנו משגיאות עד יבא מורה צדק ויורנו את אשר נדבר. ועיין מה שכתבתי במזמור ס"ו ובמזמור פ"ג:

משבית מלחמות. מעלינו:

משבית. כי באותה המלחמה יסופו כל המלחמות עד קצה הארץ כי לא תהיה עוד מלחמה לפי שיכירו הנשארים כי יד ה' היא וישובו לעבודת האל כל העולם:

כי הלא גם בהשבית מלחמות עד קצה הארץ לבל תבא רעה עלינו שהוא הטוב הכולל המקווה אל תחשבו שלא יעשה רעה לאומות שאינו מדתו כ"א שגם קשת ישבר וקצץ חנית ועגלות ישרוף באש להפיל שונאינו בפעולת רוגז ואפשר שמאמרו עגלות ולא אמר ועגלות הוא שמביא ראיה מקריעת ים כי ה' הגדול שהיה נלחם בהם סר את אופן מרכבותיו שהוא כי שרפם בעמוד האש והוא מאמר הכתוב וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם כו' ויסר את אופן מרכבותיו ששרפם בעמוד האש וינהגהו בכבדות שלחלח הקרקע בעמוד ענן וזה יאמר הנה כאשר ישבית מלחמות גם כן קשת ישבר וכו' כמדובר והראיה כי הנה עגלות ישרוף באש שהוא מה שעשה השם הגדול הזה ומזה תלמדו אל העתיד:

משבית. מבטל:

משבית. על ידי מלחמות, שהחריב הכל

משבית - מירושלם אולי ברוח הקדש על דבר גוג.

עד קצה הארץ. כי בכל העולם לא יהיה עוד מלחמה כי כולם יעבדו לה׳‎:

משבית, משים פניו אל העריץ המרגיז ממלכות ומחריב הארץ בעת ההיא, אומר אני אל המשבית ומחריב ע"י מלחמות עד קצה הארץ, שבמלחמות שעשה השבית רוב הישוב, אומר אני אליו שמעתה קשת ישבר, ויקצץ את החניתים, ואת העגלות (שהם המרכבות שבם נלחם) ישרף באש, שמעתה אין צריך שהוא יהיה שבט אפו של ה' להחריב הארץ, אחר שה' בעצמו יצא עם צבאותיו להחריבה ויש לו שלוחים אחרים ע"ז, לכן הרפו, אתם מחריבי תבל הרפו עתה, ודעו כי אנכי אלהים, וכי אנכי בעצמי ארום בגוים וארום בארץ, ר"ל כי עת שהייתם אתם שלוחי ה' להחריב, אמרתם כי בכח ידכם עשיתם זאת, אבל עתה ידעו כולם שאני המרגיז ארץ ממקומה, ובכל זה ה' צבאות עמנו, ולא תגע אלינו הרעה, וכיון ג"כ שע"י השטף הזה נשבר כחו של העריץ המרגיז הארץ, ולכן אמר שמעתה קשת ישבר וקצץ חנית, כי נשתה גבורתו, וה' בעצמו בא לשפוט הארץ, ועי"כ נצולו ישראל גם מן רעת המרגיז הארץ שהיו פניו מועדות לבא עליהם, וה' צבאות עמנו להצילנו גם מידו:

עד קצה הארץ. שכל ארצו' הגוים יהיו עמנו בשלום:

קשת ישבר. לפי שראו כי שבר קשת גוג ומגוג וקצץ חניתם:

וקצץ. ענין חתוך וכריתה:

ישבר. ציווי :

ישרף באש - הטעם באפו והעגלות שיביאו בהם כלי הנשק, או מזון הנלחמים.

קשת ישבר. כי לא יצטרכו עוד לכלי מלחמה:

קשת. הגוים ישבר:

עגלות ישרוף באש. ר"ל בחרון אף או כמשמעו כמו שנאמר אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו:

עגלות. העשויות לצורך המלחמה:

עגלות ישרף באש. רכבי מלחמות:

הרפו. עצמכם מלבא עוד על ירושלים:

הרפו. הוא דברי השם אל האומות הרפו ממעשים רעים ודעו כי אני אלהים והיכולת בידי להקים ולהשפיל:

והנה אחרי דברי בני קרח להורות כי טוב לנו יהיה ה' צבאות עמנו מהיות שם אלהים והביאו ראיות כי גם שם הרחמים פועל דין באה רוח הקדש ואומרת כאלו שם הרחמים הוא המדבר ואומר הרפו ידיכם מלהביא ראיות להוכיח כי גם שם הרחמים פועל דין כי הוא אשר שם שמות בארץ כו' שנראה כי שם אלהים יהיה לבד בהיות עמכם שם ה' כי שם ה' יפעול לכם רחמים ולשונאיכם יפיל כי הרפו ידיכם מזה כי לא זו הדרך כי אם אנכי אלהים ואין פירוד בין שתי השמות חלילה כי ה' הוא האלהים וכל מה שאני ה' עושה ע"י שם אלהים המתפשט למטה בעולם השפל אני עושה שאם לא כן הלא ארום כו' והוא כי רם ה' כי השם הגדול הזה הוא עליון נורא מאד מעלה מעלה ואיך יפעל למטה שהוא כמו זר נחשב משתי בחינות אחד מהיות הפעולה בגוים אשר היו חיצונים מכח הטומאה המה שנית להיות פועל בארץ הלזו העכורה אך אין זה כ"א שגם פעולות שם אלהים הוא המתפשט ועושה והוא הנודע כי במקומות שמתייחס הדבר לשם הגדול הוא שהשפע מבחינתו היא עוברת דרך שם אלהים כמים בצנור שהם הנכנסים והיוצאים:

הרפו. מלשון רפיון:

הרפו - דברי השם שאמר לאומות העולם טרם שבור קשתם.

הרפו. הרפו ידכם מלהחזיק במלחמה ודעו שאנכי אלהים והכל שלי ובידי ליתנה למי שארצה:

ודעו כי אנכי אלהים. שאעשה דין בכם:

ארום בגוים. עתה אהיה רם בגוים ובכל הארץ, כי עד עתה לא הכירוני:

ארום. אני רם ומושל בכל הגוים ואני רם ומושל בארץ ליתנה למי שישר בעיני:

ארום בארץ. אתרומם בנקמתי אשר אעשה בגוים:

יי. אז יאמרו ישראל ה' צבאות עמנו שהצילנו מיד העמים:

על כן אחרי זאת עושה מסקנא ואומר כי הדרך הנבחר הוא היות ה' עמנו כו' ה' צבאות כו' שע"י כן יש לנו שם אלהים כי משגב לנו אלהי יעקב סלה:

ה' צבאות - ואין פחד ממלחמות, אחרי כן כי נשבתו.

ה׳‎ צבאות. אז יהיה ה׳‎ עמנו ואלהי יעקב יהיה לנו למשגב עד עולם:

ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה. אפשר לרמוז ה' צבאות רומז ת"ת נצח הוד עמנו גימטריא קס"ו רמז למלכות שמקבלת מעשר ספירות כל אחד כלולה מעשר הם ק' ועם אדנ"י גימטריא קס"ו עם הכולל כמו שכתב הגאון החסיד במעשה רקח דף מ"ז ע"ש משג"ב גימטריא אל שדי ובזכות משה רבינו ע"ה גימטריא משג"ב יתמתק אלהים גימטריא לנו ויתעורר מדת רחמים לרחם על ישראל:

(יא) או יהיה כי שם אלהים הוא המדבר ואומר הרפו ממני שאהיה כי מחסה ועוז לכם ודעו כי אנכי אלהים כלו' כהויתי אז עושה גבורות אך עד הסוף לא אחשוף זרועי כי אם כאשר ארום בגוים בתת נקמתו בהם אז ארום בארץ היא בארץ הידועה סתם היא א"י להיטיבכם בה:

(יב) אז משיבים אם כן אפוא נחזיק במאמרנו שהוא ה' צבאות עמנו וכו' כמדובר. או שיעור הכתוב ה' צבאות עמנו בגלות ואם יש לנו צרות בזה הוא משגב לנו מגיהנם סלה:

4093 / (תהלים מו,ד) / יחמרו
ריגריזילירונ"ט / regrezileront / יתכווצו

4094 / (תהלים מו,ה) / פלגיו
שי"ש רוישיל"ש / ses ruisels / פלגיו