Kommentar zu Tehillim 47:6

עלה אלהים. יאמרו ישראל כשישירו לאל עלה אלהים בתרועה כלומר עתה נתעלה על הכל:

ושמא תאמרו והלא גם אפשר נחטא לה' וגם בנו יהיה קצף ומה גם לאומות מ"ה ואיך יבטחו שייטיב להם בשבילנו הנה אין מזה פחד כי הנה זה דרכו יתברך בהיות מדת אלהים היא מדת הדין עלינו בחטאינו כי בתרועה וקול שופר תעלה מדת הדין מעלינו ע"י מה שנכנע בקול התרועה ותתהפך לרחמים ע"י התקיעה וזהו עלה אלהים הוא שם אלהים הוא מדת הדין בתרועה ויעשה הוא ה' שיתהפך לרחמים בקול שופר הוא קול הפשוט של שופר הוא תקיעה שהיא רמז אל הרחמים וזהו עלה אלהים וכו' ה' בקול שופר כלל הדברים כי מתמציתם ייטב לכם טובה רבה שראוי לכם לתקוע כף ולזמר לה':

עלה - על ארון שנגנז שיעלה ויראה. ואחרים אמרו הטעם: כי השם ישים העמים תחתינו ועת שנריע עליהם בחצוצרות וקול שופר, השם יעלה ממנו, על כן קראו עליון.