Kommentar zu Tehillim 49:16

אך אלהים יפדה נפשי. אבל אני שהטיתי למשל אזני, אלהים יפדה נפשי שלא אלך אל שאול כי יקחני בחיי ללכת בדרכיו:

אך אלהים. אמר הנביא בראותו אבדון נפשות הרשעים במותם יפדה אלהים נפשי מיד שאול שלא תאבד נפשי עם הגוף:

אך אלהים יפדה כו' הנה כתבנו משל וחידה שנשא כאלו אביון ועשיר מווכחים שהעני שמח ביסוריו ומתנחם כי בזה יתמרקו אשמותיו וינצל מדינה של גיהנם לא כן העשירים הבוטחים על חילם וסיפר בגנותם ואיבודם עד כה עתה בא האביון ויתן קנצי למליו ויאמר אך אלהים יפדה כו' לומר גם שאין לי זכיות וצדקות כי הכסף איננו אתי רק יסורי עוני הקשה מכלם מי יתן שיקל מעלי שיהיה אך אלהים כי אכין ורקין מעוטים וזהו אך אלהים היא מדת הדין ויסורין אשר עלי אחלה פניו יפדה בם נפשי מיד שאול וגם שלא אצטרך להתגלגל כי אם שיקחני סלה אליו ולא ישלחני מאתו אל העה"ז כי אם שאנוח ואעמוד לגורלי לקץ הימין וזהו כי יקחני סלה. או יאמר אל יחשבו העשירים שאני קורא תגר עליהם שאין פודים נפשם בצדקה שהוא כדי שיתנו לי מממונם צדקה ואזכה אני גם כן כי יותר ממה שב"ה כו' העני עושה עם ב"ה. איני חפץ לזכות על ידם כי אין לי אך אלהים שאני בעניי אצטמק ויפה לי כי בזה תכפל טובתי שיפדה וכו' וגם כי יקחני סלה כבקודם:

כי יקחני. כמו כי לקח אותו אלהים, היום ה' לוקח את אדוניך, שהוא עלות הצדיק אל צרור החיים את ה' :

אך - כבר הזכרתי בספר כי הנפש והנשמה והרוח שם אחד לנשמת אדם העליונה העומדת לעד ולא תמות ונקראה נפש גם רוח, בעבור שלא תראה לעין כי אם עם אלה, ובעבור היותו המשורר מלא רוח חכמה ומכתב השם חרות על נשמתו, על כן אמר: אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול, שלא יתכן שהוא אומר שלא ימות כשאר בני אדם, כי מי גבר יחיה ולא יראה המות, וזה טעם יקחני, שתדבק נשמתו בנשמה העליונה שהיא נשמת השמים וכמוהו: כי לקח אותו אלהים ואחר כבוד תקחני.

מיד שאול. לבל תכלה נפשי עם הגוף בקברי:

מיד שאול. בספרים כ"י ודפוסים ישנים מלא:

אך, אולם אנכי לא נמשכתי אחרי החומר, ואלהים יפדה נפשי הרוחנית מיד שאול, כי יקחני אליו להיות נפשי צרורה בצרור החיים עם ה' אלהי הרוחות, סלה, סיום הענין:

כי יקחני. כי ימיתני:

כי יקחני סלה. את נפשי יקח להיות גנוזה עמו למעלה עד עולם: