Kommentar zu Tehillim 58:4

זורו רשעים מרחם. ממעי אמם הם נעשים זרים להקב"ה כדרך שעשה עשו ויתרוצצו הבנים בקרבה (בראשית כ״ה:כ״ב):

זֹרוּ רְשָׁעִים ההיא עוברה דארחא אתו לקמיה דרבי חנינא אמר להו לחושו לה ולא אילחישא קרי עליה זורו רשעים מרחם נפק מינה שבתאי אצר פירי:
(יומא פב ע"ב)

זרו. פעל עבר מנחי העי"ן, כלומר תולדותם לעשות מעשה זר ורעות ולכן תעו מבטן והוא כפל ענין במלות שונות:

זורו רשעים וכו' אמר עד כה דברתי על השותק מלומר למלך שיחזיק לי טובה שיקרה נפשו בעיני שעל השותק אני כועס וגם יותר מזה על המלגלג שאמר לו כזב כ"כ ניכר כי בסירה נכרת כנף המעיל מה שניכר לעין הפרש כריתת סכין או מספריים לקריעת הסירה ועל זה אמר זרו רשעים מרחם כו' והוא כי אמר במה אייחס ענין אשר ערב אל לבו לדבר שקר וכזב אם אומר שמתכונת הולדתם מבטן יצאו בני תרבות רעה הלא זה יצדק ברשע במעשיו כשטוף בזמה ודומה לו כי נאמר כי שלא לשום שמים היה הזווג בהוליד אותו וכפי רוע החבור יצאת התולדה וכמאמר הנביא באמרו בה' בגדו כי בנים זרים ילדו אך אשר לו מדת דבר כזב יראה דבר בלתי מתייחס אל ההולדה כי אין בגידת האב בחיבור מתייחס אל מדה זו וזה אומרו זרו רשעים מרחם כו' לומר הנה מה שזורו רשעים שנעשו זרים במעשיהם הנה נייחס הדבר לומר מרחם כי מהרחם בא להם מרוע החיבור בכונתם אך נאמר גם כן שתעו מבטן דוברי כזב מחמת הבטן באופן היה כדבר טבעי עליהם ולא יבצר מהם הלא תימה הוא כי איננו צודק כי איננו רשע של הנאה ורוע תאוה:

מרחם. מבטן. הבטן מצייר בעוד הולד בבטן אמו, והרחם מציין יציאתו לחוץ כמ''ש (ירמיה א') :

זורו - פועל עבר על משקל: כי אורו עיני. והטעם: כי מעת הולדם הם זרים בתולדתם משאר הילודים.

זורו. הרשעים הללו נעשו זרים לה׳‎ מעת צאתם מן הרחם:

תעו מבטן. מלרע כמשפטו בשאינו סמוך למלה זעירא או מלעיל כמו ביין שגו ובשכר תעו (ישעיהו כ״ח:ז׳) וכן כל תעו שבמקרא מלרע חוץ מן תעו מדבר ישעיה מ"ו שהוא מלעיל וכן נמסר עליו לית מלעיל וגם במכלול דף קכ"א כתוב ובאו מהם מלעיל תעו מדבר. כלו בעשן כלו. ויודעיו לא חזו ימיו (איוב כ״ד:א׳):

זרו, אומר שאנשי כזב האלה הצבועים והחנפים הם גרועים מן הרשעים בפרהסיא, כי הרשעים הם זורו מעת שיצאו מרחם, דהיינו אחר לידתן, אבל דוברי כזב הם תעו מבטן אמם, גם בטרם נולדו ויצאו מרחם, ור"ל שהרשעים אין רשעתם טבעי להם, כי האדם לא נברא שיהיה רשע, ותולדות האדם נוטה אל הצדק, רק ירשיע אח"ז ע"י חברים ושכנים ומורים רעים וכדומה, אבל בעלי הכזב תכונתם וטבעם רע, ורעתם אינו דבר מקרי רק עצמי וטבעי להם:

זורו. נזורו כמו שומו שמים (ירמיהו ב׳:י״ב), וימררוהו ורבו (בראשית מ״ט:כ״ג), רומו מעט (איוב כ״ד:כ״ד), כולן לשון נפעלו:

ותעו - כפול בטעם.

תעו. המדברים עלי כזב תעו מדרך הטובה מעת צאתם מבטן: