Kommentar zu Tehillim 59:8

חרבות בשפתותיהם. ואומרים בלבם מי שומע:

הנה. כי הוא היה שומע מבפנים מה שהיו מדברים מבחוץ דברים קשים כחרבות עליו כי חשבו שאין שומע אותם:

ואין צ''ל אחר שיכבשוה כי אם גם מעת סבבם העיר הנה יביעון בפיהם והס שלא להזכיר אשר יביעון שהוא כי ידברו סרה על ה' אלהי העיר ויושביה ואחר אשר יביעון בפיהם מה שמתחרטים מאשר דברו הוא חרבות בשפתותיהם לומר כי מי שומע כלומר אין אנו מתחרטים כי מי שומע כי יכחישו שמיעתו יתברך אשר דברו כענין ויאמרו לא יראה יה כו':

יביעון. ידברו כמו יביע אומר (לעיל י״ט):

הנה יביעון - כמו: הכלבים נובחים.

חרבות. הלה״‎ר שמדברים בפיהם כאלו יתנו חרבות ביד שאול להמיתני כי יאמרו מי שומע ולא יראו מאלהים:

הנה, רק גרועים המה מן הכלבים בשני דברים א. הכלבים רק מנבחים לא מדברים, וכלבים אלה יביעון בפיהם ב. הכלבים רק נושכים לא ממיתים בחרב, והם חרבות בשפתותיהם, שיאמרו בשפתותיהם כי יהרגני בחרב בבקר, ואמרו זה בלט וחשבו כי מי שומע, ולא יודע הדבר אלי עד הבקר:

כי מי - יחשבו כי אין אלהים שומע סודם.