Kommentar zu Tehillim 6:2

יהוה אל באפך תוכיחני אם תוכיחני בעוני, אל באפך, רצונו לומר: לאט, כדי שאוכל לסבול, כמו שאמר ירמיהו הנביא (ירמיהו י כד): יסרני יי' אך במשפט וגומר

הנה מזמור זה זימר בהיותו על ערש דוי. ולבא אל עניננו נקדים כי הנה אף גדול מחמה כמפורש אצלנו ברב פנינים כי על כן בעון העגל סילק הוא יתברך מעל ישראל את האף ומרע''ה את החמה כמז"ל וגם האף הוא לשון זכר וחמה נקבה תשת הכוח וגם היסורין קשים מהתוכחה ככתוב אצלנו על פסוק מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו כי על היסורין הכבדים אמר מאיסה שאדם מואס בהם אך על התוכחת הקל מיסורין אמר אל תקוץ שהוא היות האדם קץ ומתחמץ לבו בצד מה אך לא מואס אותם לגמרי והוא כי הנה יש יסורין על עון והם קשים שיש בהם ביטול תורה ותפלה ונקראים מוסר ויש קלים שאין בהם ביטול תורה ותפלה והם יסורין של אהבה וקראם תוכחה והוא מה שפירש ואמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח ולא אמר ייסר כי חוזר אל התוכחת הנזכר שהוא של אהבה כאמרו כי את אשר יאהב ה' יוכיח ולא אמר ייסר. ונבא אל הענין והוא כי בחליו היה נדון בקרבו כי לא ידע אם רצונו יתברך היה לייסרו במכאוב על משכבו אך למות לא יתנהו. או היה חליו אשר ימות בו ובכל חלוקה יש בחינות אם ה' חפץ דכאו ביסורין אפשר הם קשים למרק עון הנקרא מוסר או של אהבה הנקרא תוכחת כמדובר ואם הרצון הוא שימות בו אפשר מת חייב או מת זכאי ע"י מה שנתמרק עד כה על כן אמר אם הכונה היא יסורין בלבד אם הם של אהבה הנקראים תוכחת ה' אל באפך שהוא בחינת רוגז קשה יהיה ואם הם של עון הכבדים הנקראים מוסר אפילו בבחינת חמה אל יהיו לומר איני מואס אותם כי אם שאל באף יהיה מה שתוכיחני ואל בחמה מה שתיסרני:

באפך ובחמתך, החמה היא החמה הפנימית, ואף הוא הכעס החיצוני המתראה ויש אף בלא חמה אם לבו טוב עליו, וחמה בלא אף אם שומר הכעס בלבבו, כן בארתי בכ''מ בתנ''ך, ועיין לקמן (ל''ז ח', ע''ח ל''ח, צ' ז')

ה' - הקרוב אלי: כי זה המזמור חברו דוד בחלותו ויחי מחליו, או היה דרך נבואה על ישראל שהן בגלות, כמו חולים ואם על הדרך הראשון, גם התנבא דוד שיתרפא כתפלת יונה, אף אוסיף להביט ובעבור העון יוכיח השם בתחלואיו, כמו: בתוכחות על עון יסרת איש.

ואל בחמתך. כפל הדבר במ״‎ש:

ה' אל באפך תוכיחני. יו"ד השם בגעיא:

ה' אל באפך, יש הבדל בין אף ובין חמה, שהאף הוא הכעס הנגלה, והחמה היא תבערת אש הכעס בנסתר בנטירת שנאה ואיבה, ויהיה לפעמים אף בלא חמה אם רק מראה לו פנים נזעמים ואהבה במצפוניו, וחמה בלא אף אם מסתיר אפו ואיבתו, ויש הבדל בין תוכחה וייסור, התוכחה היא בדברים רכים, והייסור בו יאסור את נפשו בדברים קשים או ביסורים ממש, ותוכחת ה' עלי עון, הוא לפעמים שלא יחטא בעתיד, וזה נקרא תוכחה, ודוד בקש שתוכחה זו לא תהיה באף רק בדברים רכים כאב את בנו, ולא הוצרך לבקש שלא יהיה בחמה ונטירת איבה, כי האויב לא יוכיח ולא ישתדל להשיבו אל דרך הנכונה, והתוכחה המגולה תהיה תמיד מאהבה מסותרת, ולא בקש רק אל באפך תוכיחני, ולפעמים יביא ה' יסורים על האדם בעבור החטא שכבר חטא, ויסורים האלה בהכרח הם באף, כי המיסר מראה בנגלהו שקוצף על המיוסר, ולכן בקש שעל כל פנים אל בחמתך תיסרני, שלא יהיה מאיבה פנימית ונטירת שנאה כאויב המיסר, רק כמו שכתוב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, ואמר ואהבו שחרו מוסר:

ואל בחמתך תיסרני: כפל ענין במלות שונות כמנהג הלשון.

תוכיחני, תיסרני. התוכחה הוא דרך וכוח בדברים והיסור הוא ע''י יסורים, ואצל ה' לפעמים תהיה התוכחה גם כן ע''י יסורים, ואז בא להשיבו מרע בעתיד והיסור הוא על העבר, ורשמתי מקומותיהם ירמיה (י''ב י''ט) :

ואל בחמתך תיסרני. הוא"ו בגעיא: