Kommentar zu Tehillim 63:2

אשחרך. אבקש ואדרוש לך כמו ושחרתני ואינני (איוב ז'), אם אתה תשחר אל אל (שם ח'):

אלהים. צורי וחזקי אתה כי אין מפלט ומשען זולתך כאשר אני מטלטל ממקום למקום, ואמר שהוא תאב להיות בארץ ישראל בטוח שיוכל לבא בגלוי אל קרית יערים שהיה שם הארון או בגבעון שהי' שם אוהל מועד כי שם היו רגילים חכמי ישראל והתאוה שיהיה ביניהם וילמד מהם כאדם מצמא למים והוא בארץ ציה ועיף כי בטלטולו לא היו עמו החכמים כי אם איש מצוק ומר נפש:

והטעם כי הלא עתה אלהים אלי אתה כי לא יאמר עלי כאשר אם הייתי בח"ל שאדמה למי שאין לו אלוה כי אם עתה אלהים אלי אתה בהיותי במדבר יהודה כי א"י הוא ועל כן היטבתי אשר אמרתי מזמור לדוד כי זמרה מיבעי לי למימר וגם שאני בצרה שאין יסורין גדולים מהיותו בורח ממות וזהו אלהים שהוא מדת הדין ויסורין אלי אתה מכונה עלי ולבחינת חסד אל אחשבנו לזמר כמדובר והראיה שאלי אתה כי אתה עמדי גם בהיותי נרדף במדבר באימות מות כי הלא אשחרך כו' הוא כי השראת רוח הקדש לא תמצא במרי לבב כי בעיא צלותא ושמחה כנבואה ובח"ל וא"כ איככה יוכל לשחר אל אל בשירי זמרה והיותו במדברות בורח מאימות מות נפלו עליו ואכ"ז אשחרך כי שורה בי שכינה ורוח הקדש כי זה הוראה כי אלי אתה ולא זזת ממני על היותי בא"י ולא יפלא לומר כי גם כי נפשי היודעת מאד מעלת קרבת אלהים תשמח בך ולא תדאג על צרת אימת מות אך בשרי שהוא הגוף הלא יתעצב ויתמרמר בצרה לי ויעכב השמחה מלשחר אל אל ומלהקביל שכינה הבאה אלי הנה לא כן הוא כי הנה צמאה לך נפשי וגם כמה לך בשרי ולא בלבד לא יחוש גופי על תגרת האויב הרודף להרגני משמחת הדבקי בך כי אם גם בהיות עלי מות טבעית לעיניו שהוא בארץ ציה ועיף בלי מים שבטבע ימות בצמא ודרך הגוף לעשות עיקר מזה עכ"ז את מיתתו ישליך אחרי גוו גם הוא בערך הדבקו בך וישמח עם נפשי לשחרך:

אשחרך. ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי י״א):

נפשי. בהגבלה אל בשרי תורה על נפש הרוחניית (כנ''ל ג')

אלהים, אשחרך - כמו שוחר טוב, או מגזרת שחר כמו ולבקר בהיכלו מגזרת בקר.

אלי אתה. מעולם אתה אלי לכן אדרשך:

אלהים אלי אתה אשחרך. אל"ף אשחרך בגעיא בס"ס:

אלהים, יען אשר אלי אתה אשחרך, רק אותך אשחר ואדרוש, צמאה, כמו שצמאה לך נפשי כן כמה ותאב לך בשרי, שגם החומר שלי מתאוה אל ה', פה בארץ ציה ועיף בלי מים, הגם שהוא ארץ ציה שהבשר מתאוה למים והנפש צמאה למים, ואני איני צמא למים רק לך אני צמא ונפשי שוקקה:

צמאה לך נפשי. צמא ותאב אני לבוא אליך בבית תפלתך:

צמאה נפשי. על הנפש כמו על הגוף כי הצמאה היא תכלית התאוה והנפש המשכלת תתאוה אל החכמה וקרבת אלהים והבשר שהוא הגוף עם רוח החיי' יתאוה לשכון במקום בטח:

כמה. ענין חשק ותאוה ואין לו דומה:

כמה. לא נמצא לו דוגמא, והוא מענין תשוקה, וי''ל שהיא פעל ממלת כמה המורה על שיעור הכמות, או הדוגמא כמו, שתשוקת הבשר הוא כמו תשוקת הנפש :

צמאה לך - והנה נפשי כצמא אל מים ובשרי יבש כי אין למלת כמה חבר במקרא.

צמאה. מתאוה אני לך כצמא אל המים בארץ ציה. כמו ההולך בארץ ציה ועיף מקום שאין שם מים כי אז מאוד יתאוה להם:

כמה. במפיק הה"א ואין לו חבר במקרא:

כמה לך בשרי. לשון תאוה ואין לו דמיון:

כמה. במפיק ה"א ואין לו חבר במקרא ופירושה כמו תאב:

ציה. שממה:

בארץ ציה ועיף בלי מים. ציה ע''י חום השמש, ועיף ע''י האויר הארסי, ובלי מים, העדר מקורות ומעינות (ישעיה ל''ה) :

בארץ - כאילו הייתי בארץ ציה שאין שם מים וארץ עיף, כי נמצא ארץ לשון זכר, נעתם ארץ ורבים כמוהו.

בארץ ציה. במדבר:

ועיף. כמו צמא כלומר בארץ הצמאה למים וכן בארץ עיפה, וזכר ארץ בלשון זכר וכמוהו רבים:

ועיף. ר״ל יבשה וכאלו תתאוה למים כאדם היעף: