Kommentar zu Tehillim 64:22

למנצח. גם זה המזמור בברחו אמרו:

למנצח כו':

למנצח, אמרו כנגד דואג האדומי וריעיו אשר חרשו עליו רעה ונוקשו בפח אשר הכינו לו:

שמע אלהים קולי בשיחי. מזמור זה דרשוהו בעלי אגדת תהלים על דניאל שהושלך לגוב אריות ויפה נופל כל לשון המזמור על האגדה צפה דוד ברוח הקדש כל המאורע לו והתפלל עליו שדניאל מזרעו היה, כמו שנאמר לחזקיה (ישעיהו ל״ט:ז׳) ומבניך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל אלו דניאל חנניה מישאל ועזריה:

בשיחי. הוא סיפור התלאות:

שמע כו' גם שלא יהיה טרם אקרא לפחות שמע בשיחי אך מפחד אויב לא תייחל עד שאתפלל כי אם תצור מאליך חיי כי לפעמים יתעלם ממני כאשר יבאר:

בשיחי. ענין ספור התלאות:

שמע אלהים קולי בשיחי - טעם קולי שתצור חיי.

שמע אלהים קולי. ארז״‎ל שאמרו דוד בעבור דניאל על שהושלך לגוב אריות על ידי תחבולות השרים ולפי שהיה מזרעו אמר כמדבר בעדו:

שמע אלהים קולי בשיחי. רז"ל בשוחר טוב דרשוהו על דניאל כשנתיעצו להורגו ובקשו עילה לבטלו מתפלתו וכו' והודיע הקב"ה לדוד הע"ה שדניאל אומר שמע אלהים קולי בשיחי ופירש הרב החסיד מהר"ר יוסף יעבץ ז"ל בפירושו לפי ששמיעת התפלה תלויה בכונת הלב באומרו תכין לבם תקשיב אזנך ואולי מפחדו לא יוכל לכוין כראוי אמר שמע אלהים קולי בשיחי מפחד אלו האחשדרפנים תצור חיי ולא אמר תצור נשמתי כי ידעתי שאם תשלם עצתם נפשי תלך לאור באור לכן לא אבקש כי אם על חיי:

שמע אלהים קולי בעת אשפוך שיחי, ותצור חיי מפחד אויב, תסתירני מסוד מרעים, מה שמחרישים עלי סוד בסתר, וכן תסתירני מרגשת פועלי און, שמתקבצים ברגש ומרד בכנופיא בגלוי:

מפחד אויב. אלו האחשדרפנים שנתיעצו עליו שנאמר (דניאל ו׳:ה׳) אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל:

מפחד אויב. זה שאול שמבקש נפשו:

בשיחי. בעת אספר תלאותי מפחד אויב. הם שרי מלך דריוש:

מרגשת פעלי און. שהם מתרגשים לבקש לי עלילות מות כדכתיב ארגישו על מלכא וגו' (שם):

מסוד מרעים. מקבוץ מרעים ונקרא הקיבוץ סוד לפי שמתקבצים בעלי הסוד והעצה יחדיו במקום שיאמרו כל אחד סודו ועצתו ותצא ההסכמה מביניהם כאחד:

תסתירני מסוד מרעים וכו' יש שני סוגי מרעים יש בעלי סוד לעשות רע ובבא עת מוכנת יפעלוהו ויש לא יעצרו כח להתאפק בסודם רק מיד ישננו לשונם לדבר סרה ולהוציא מפיהם אשר יזמו לעשות והנה יותר ראוי לירא מן הסוג הראשון מבעלי הסוג השני כי השני אפשר תתקרר דעתו בזעף לשונו ולא יפעל מה שאין כן הראשון ועל כן אמר דוד מה שאשאל ואבקש ממך הלא הוא תסתירני מסוד מרעים הבלתי מגלים לדבר סרת רעתם רק בסוד שהוא הסוג הראשון שהוא מרגשת פועלי און המתקבצים באחדות בהתייעץ לפעול און:

מסוד. ענין עצה הנעשה בסוד:

מרגשת. המרד בקול המיה והוא הפך הסוד, כמו למה רגשו גוים :

תסתירני מסוד - הסוד הוא בסתר על כן: תסתירני.

מסוד. מעצת העם:

מרגשת. מהמון:

מרגשת. ענין הקבוץ כמו למה רגשו גוים (לעיל ב):

מרגשת - כמו: למה רגשו גוים.

מרגשת. מהקבוץ שקבצו יחד להתיעץ בדבר:

דרכו חצם. הוא לשונם הרע:

כי הסוג השני הם אשר שננו כחרב לשונם בגלוי אין כל כך פחד כי אין רעתם רבה ובאה אל הפועל כל כך כי הלא כל מה שדרכו חצם אינו זולתי דבר מר אשר דברו שקרוב הדבר שרעתם כלה בדברם דבר מר שנח רוגזם בצד מה באופן שלא יפעלו ולא ישאר כי אם הדבר מר:

שננו. חדדו כמו חציך שנונים (לעיל מ״ה):

אשר שננו - כחץ שנון.

שננו. חדדו לשונם כחרב להבאיש אותי בעיני המלך:

אשר שננו לשונם כחרב ההורגת מקרוב, וכן דרכו חצם בדבר מר (שהוא הארס שמושחים בו את החץ), שהחץ הורג למרחוק, ר"ל שדוברים עתק בפני ומלשינים עלי רעה בסתר כחץ המורה מרחוק:

דרכו חצם - כבר פירשתיו בפסוק ידרוך חציו, כי הטעם דרכו קשתם בחצים. יש אומרים: כי דבר מר שב אל לשונם או פעלם זה.

דרכו. הכינו לשונם כחץ המושם על הקשת בעת הדרכו:

דבר מר. להמית אותי בגוב אריות:

לירות במסתרים תם. יורוהו בחציהם:

לירות במסתרים תם. על עצמו אמר שהיה הולך בתמימות ולא הרע לאחד מהם:

אך אשר יםתירו סוד שהוא לירות במסתרים תם מהם אירא כי פתאם יורוהו כו' בפועל ולא ייראו פן יעמדו על נפשם מקבלי הרעה כי הלא לא גלו הענין ואין יודע לישמר כי לא ידעו עד עשותם רעתם ואז אין תיקון:

לירות. להשליך כמו ירה בים (שמות טו):

לירות במסתרים - על כן תסתירני.

לירות. להשליך החץ במסתר על התם ופתאום ישליכו ולא ייראו מה׳‎:

לירות במסתרים. במקצת מדוייקים חסר וא"ו אבל לירות במו אפל סימן י"א מלא והמסרה תבוא עליהם ב' א' מלא וא' חסר:

לירות, שדרכו חיצם לירות את התם במסתרים שלא יראה אותם ולא ישמר מפניהם, וכן פתאום יורוהו, עד שלא יהיה לו פנאי להנצל, ועי"כ לא יראו מפני שאעמוד נגדם כי מעשיהם בהסתר, והנה חושב בזה ג' ענינים (ראשונה) מה שדברו עליו לה"ר. (זאת שנית) כי יכינו לו מוקשים בפועל, ועז"א. יחזקו למו דבר רע, שיחזקו מוקש רע שילכד בו דוד, ויספרו זה לזה איך לטמון מוקשים תחת רגלי דוד שיהיו המוקשים טמונים עלי נתיב ובזה יאמרו מי יראה למו להמוקשים אחר שהם טמונים, ולא ירגיש דוד בהם, (זאת שלישית) יחפשו על דוד עולות, מחפשים להראות שעשה עול כדי להצדיק מעשיהם, שרוצים להצטדק שדוד חייב מיתה, ואחר כי תמנו חפש מחופש, שכבר חפשו בכל מקום מחופש, היינו כל מקום שאפשר לחפש שם ולא מצאו עול בגלוי על דוד, (יחפשו עולות) בקרב איש ובלב עמוק, יחפשו עליו עולה בקרב לבו ובמצפוניו שאומרים כי מצפוניו רעים:

ירהו. יורו בו החצים פתאום כלומר האדם שיורו בו חץ פתאום שלא ישמור ממנו כך אם לא הייתי נשמר מן המלשינים אותי:

ולא ייראו - מאת השם שהוא רואם.

ולא ייראו. הם אומרים במסתרים ולא ייראו מכל הרואה אותם:

יספרו לטמון מוקשים. ידברו אל המלך בערמה דברים טמונים שאפילו המלך לא הבין למה היו עושין כך והם היו מתכוונים לטמון לדניאל מוקשים להלכד בהם שאמרו לדריוש אתיעטו כל סרכי מלכותא וגו' לקיימא קיים מלכא וגו' (שם) שלא יתפלל שום אדם תפלתו לפני שום אלוה חוץ ממך עד שלשים יום:

יחזקו. הדבר רע שידברו עלי לשאול יחזקו אותו בטענות חזקות:

ואמר הנה עוד טענה אחרת והיא כי אשר יחזקו למו דבר רע שהוא הסוג השני למה שכל העם מחזקים אותם בחזקת דבר רע אשר דברו לעשות על כן גם כי יספרו דברים לטמון ולהסתיר המוקשים שהכינו לבל תורגש רעתם פן ישמרו מהם ויספרו לעשות באופן יהיה המוקש טמון ונסחר על כל זה אמרו מי יראה למו שחוששים ויראים פן יראים ואומר מי יראה למו כלומר היש רואנו שיחושו וייראו שתגלה רעתם וזה מאימת אשר גלו רעתם יחושו פן ישמרו שכנגדם וישימו מארבים לישמר מפח מוקשים באופן אפשר ימנעו בחששתם:

למו. להם:

יחזקו - זה יחזק את זה לעשות הרע.

יחזקו למו. היו מחזקים ביניהם את הדבר הרע והעצה היעוצה ויספרו זה לזה להטמין מוקש על דניאל ואמרו מי יראה מחשבתם ר״‎ל שאמרו אין המלך מרגיש שכל עצתם היא על דניאל:

יספרו. בגעיא בקצת ס"ס:

מוקשים. ללכדני בהם ואותם המספרים עלי רע במסתרים חשבו בלבבם מי יראה לנו כי לא יחשבו שאלהים רואה אותם ולא יראו ממנו, ואע"פ שהיו בהם שהיו אומרים הדברים הרעים בגלוי כמו דואג האדומי והזיפים היו בהם אנשים גם כן שהיו יראים לספר רע על דוד בגלוי כי היו חושבים שיסופר לו והיום או למחר כשימלוך ויהיה הכח בידו יגמלום כרעתם:

יחפשו עולות. מבקשים עלילות כמו שנאמר (שם) הוו בעין עילה השכחה לדניאל:

יחפשו. אמר כל אלה המלשינים והמספרים רעות אני תוך ומרמה ועול הם ויחפשו ויחקרו בלבם עולות ומרמות:

אך הסוג הראשון יחפשו עולות בלבם לפעול סוג עולות כל כך בסתר עד שתמנו והשלימו החפש מחופש אשר יחפשו לגלות הדבר שכנגדם וקרב איש ולב עמוק שיתמו גם קרב איש ולב עמוק עם החפש עצמו בחשבם מבטן מי יצא הפועל ההוא ולא יוכלו להשיג מי עשהו כל כך יחפשו עולות מיוחדות של הסתר לבל יורגש שאין צריך לומר שלא יבין מיד כי אם שיכלה החפש עצמו לגמרי אשר חפשו וגם הקרב איש ולב עמוק ברעיונם ולא ימצאו כל כך יעשו באופן בלתי נרגש מי עשאו:

עולות. עלילות:

עולת. כמו עולות

יחפשו - מבנין הקל ונפתח סימן העתיד בעבור אות הגרון, כמו: יעלזו חסידים בכבוד.

יחפשו. היו מחפשים למצוא עלילה להמיתו וכאשר תמו את החיפוש שהיו מחפשים ומצאו העצה היה כ״‎א מסתירה בקרבו בעומק הלב לבל ירגיש מי:

יחפשו עולת. בס"ס מדוייקים יש במלת יחפשו שתי געיות אחד ביו"ד וא' בפ"א:

יחפשו עולות תמנו וכו'. הרב החסיד מהר"י יעבץ ז"ל כתב תמהני על רש"י שכתב טמנו בלבם וכו' ואולי הוא קורא טמנו בטית ולא מצאתי כן בספרים ולא בסופרים עכ"ל ובספר מנחת שי כתב דבדפוס קדמון וגם במקרא כ"י ספרדית כתיב טמנו בטי"ת קמוצה וכן הוא לפי רש"י וכו' ע"ש:

טמנו. בלבם ולא גילו דעתם את חפש העלילה המחופש על ידם וקרב מחשבותם עומק לבם:

תמנו חפש מחופש. תמנו כמו תממו הנו"ן במקום אות הכפל פירוש כולו חפשו מחפש:

תמנו. כמו תממו וכן חסדי ה׳ כי לא תמנו (איכה ג׳:כ״ב) והוא מל׳ תם והשלמה:

תמנו. הנו''ן תחת אות הכפל תממו עמ''ש (ישעיה כ''ג) :

עולות - מגזרת עול כמו: ועולתה קפצה פיה. ודעת מדקדקי ספרד: כי חסדי ה' כי לא תמנו כמו תממו והנו"ן במקום אות הכפל והעד על זה כי לא כלו רחמיו. ועד שני כי לא מצאנו מזאת הגזרה בפעלים עלומי העי"ן שקראום חכמי צרפת שניים ועד שלישי כי תמנו חפש מחופש שאיננו באתנח הוא פתוח, ואלו היה כמו כי עתה שבנו היה קמוץ והנה טעמו שיתמו לחפש המחופש וכל זה בסתר, וזה טעם וקרב איש ולב עמוק.

תמנו. בדפוס קדמון וגם במקרא כ"י ספרדית כתוב טמנו בטי"ת קמוצה וכן הוא לפי רש"י ז"ל ולראב"ע ורד"ק בתי"ו פתוחה ובמסורת הגדול תמנו ג' וסימן האם תמנו לגוע. חסדי ה' כי לא תמנו. תמנו חפש מחופש ע"כ. וקשה בעיני למה לא נמנהעמהם וברעב תמנו ירמיה מ"ד:

וקרב איש. איש מהם כל אחד ואחד טמן מחשבתו:

וקרב איש ולב עמוק. כלומר כל מה שיוכל להתחשב בקרב איש הכל בלבם שלא יוכל שום אדם להעמיק יותר מהם:

מחפש. המקום הראוי לחפש שם, ומלת ייחפשו נמשך גם לבסוף יחפשו קרב איש :

עמק. ס"א עמוק מלא:

ויורם אלהים. ירה אותם לגוב האריות כדכתיב (שם) ואמר מלכא והיתיו לגבריא אליך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגוב אריותא רמו וגו':

וירם. בפת"ח הוי"ו עבר במקום עתיד כמנהג הלשון בדברי הנבואות ברוב, אמר כמו שהורו לי הם חן דבריהם כן יורם אלהים חן פתאום ויהיו מכותם פתאום. ופתאום משמש לפניו ולאחריו:

ולא עוד כי אם יהיה ההסתר עד גדר שויורם אלהים חץ פתאם אשר לפי האמת היו מכותם כלומר מיוחדות למו מדה כנגד מדה מתייחס אל העולות אשר פעלו.

היו. מוסב על המוקשים (הנזכר בפסוק ו'), וכן מלת עלימו, ר''ל על המוקשים :

ויורם - כנגד לירות.

ויורם. וסוף הדבר היה שה׳‎ השליכם לגוב האריות תמורת דניאל ומכותם בא פתאום כחץ הממית:

פתאום. ברוב המדויקים מלא:

ויורם, אבל פתאום ירה אלהים עליהם חץ, (כמו שהם רצו לירות במסתרים תם), היו מכותם, ר"ל שהמוקשים שהכינו על דוד הם עצמם היו המכה שלהם שבם הוכו, ומפרש כי ויכשילהו עלימו לשונם, שלשונם הכשיל אותם ללכת על המוקשים, שע"י לשונם נוקשו במה שרצו ללכוד את דוד, (וכמו שדואג נהרג ע"י לשונו, כמ"ש פיך ענה בך, שמה שאמר תחלה שדוד רוצה להרוג את שאול נוקש ואמר שהוא הרג את שאול ונהרג עי"ז) יתנודדו כל רואה בם, שכל רואיהם יתנודדו ויאמרו כי לשונם הכשיל אותם:

חץ פתאום - כנגד פתאום יורוהו.

ויכשילהו עלימו לשונם. הכשלון שדימו להכשילו עלימו נהפך לשונם:

ויכשילהו. הכינוי טרם זכר המכונה והיא לשונם אמר הם הכשילו לשונם על עצמם כלומר דבריהם הרעים שדברו עליהם ישובו:

וכל כך יחזיקו בהסתר כי ויכשילוהו את החץ הנזכר עלימו לשונם שיאמרו הרואים כי מקרה ומכשול היה זה עליהם ולא מאתו יתברך בהשגחה כי המה לא חטאו בכיוצא בלקות ההוא כל כך הסתירו רעתם אשר היתה מעין חץ מכותם ולא הם בלבד כי אם גם יתנודדו כל רואה בם שיהיו נודדים ברעיונם תחת מה בא עליהם החץ ההוא עם היותו מעין רשעתם כי לא יוכלו לכוין מרוב הסתירם הרעה אשר עשו. או יאמר אלו מן השמים היו מכשילים עלינו לשונם שיעשו שמה שעושים בסוד תכשל לשונו להוציאו בגלוי על כרחם כאשר היה בבלעם שפיהם יכשילם שלא בכוונה אז בבא עליהם חץ מכותם יתנודדו כל רואה בם ינידו ראש באמור כי רעתם בא להם כפי מדתם :

יתנודדו. מל׳ נדידה:

ויכשילהו. בא לשון בלשון זכר, כמו לשוני מודבק מלקוחי :

ויכשילוהו - כנגד שננו לשונם.

ויכשילוהו עלימו לשונם. הביאו מכשול על עצמם וכל הרואה ינודד עליהם בראש דרך לעג:

ויכשילהו. ס"א ויכשילוהו מלא וא"ו:

יתנודדו. בראשם להניע ראש ולשחוק עליהם כל ראה בם:

יתגודדו כל רואה בם. מרוב מהומתם ומעלתם יתנודדו ויחרדו כל הרואים המהומות ויראו האלהים:

יתנודדו. ס"א יתנדדו. חסר וא"ו:

ראה בם. ס"א ראה בסגול:

ויראו. אז יראו כל אדם אלהים כי ראו כל הנקמה שעשה בהם:

וימשך מזה כי וייראו כל אדם שיהיו יראים מעשות כמעשיהם ויגידו לזולתם פועל אלהים מדה כנגד מדה ומעשהו היו משכילים בכל דבר לישמר ופן ישלם להם בעניניהם כמעשהו יתברך באלה:

פעל, ומעשהו. פועל הוא העסק בדבר, ומעשהו הוא גמר המעשה, כמ''ש למעלה (סי' כ''ח), שישכילו שלא לבד שה' עסק בדבר כי גם הוא גמר את הדבר :

וייראו - כל אדם שראה מעשה השם שגמל המרעים כפי מחשבתם, לעשות לצדיקים ולתמימים.

וייראו. מאז והלאה כל אדם יפחד לנפשו מעשות כזאת ויספרו זה לזה פועל אלהים וישכילו מעשיהם איך נלכדו בשחת אשר טמנו:

ויראו כל אדם איך שהיה ענשם מדה כנגד מדה, ועל ידי זה יגידו פועל אלהים שעי"כ יכירו שענשם זה בא מה' ושיש השגחה ומשפט, וישכילו מעשהו, ועי"כ ישמח צדיק בה', כי שמחה לצדיק עשות משפט, וחסה בו, כי יראה שה' מושיע חוסיו, ויתהללו כל ישרי לב, במה שהם עובדים את ה' ונושעים בו ובשמו יתהללו:

ויגידו פועל אלהים ומעשהו השכילו. שיבינו וישכילו כי אלהים שופט ומשגיח:

ישמח צדיק. דניאל:

ישמח. אמר על עצמו כי צדיק היה בריבו ולחנם היו רודפים אחריו:

לזה רוח הקדש תשיב אמריה לו ותאמר כי טוב לצדיק ישמח בה' ולא יהרהר על פועלי הרעה אם יפקדו אם לאו וחסה בו יתברך כי נאמן הוא ויבטח בו כי הוא יעשה באופן שיתהללו כל ישרי לב הם הבלתי מהרהרים גם כי יראו רשע וטוב לו וכיוצא בזה כי קב"ה לאו ותרן הוא ועתיד הוא לשלם שכר גדול וטוב לישרי לב הבלתי מהרהרים אחר מדותיו יתברך עד גדר שיתהללו כל ישרי לב על מדתם זו שיאמרו אשרינו שלא הרהרנו וסבלנו כי גדול ורב ורם זכותנו מאתו יתברך.

ויתהללו כל ישרי לב. עמ''ש למעלה (ס''ס ל''ב) :

ישמח צדיק - שהוא תם, כנגד לירות במסתרים, תם ויוסיף אומץ.

בה׳‎. בתשועת ה׳‎:

ישמח צדיק בה' וחסה בו ויתהללו כל ישרי לב. אפשר דבהיות גדול עובד ה' הוא כמו צנור שעל ידו יושפע לכל וז"ש ישמח צדיק בה' שהוא דבק בה' מאד כמ"ש בזהר הקדוש ע"פ ואתם הדבקים בה' שהוא דבקות גמור ואז על ידו ישלח משמים והשפי"ע בצחצחות ויתהללו כל ישרי לב ולפי מ"ש רז"ל דדוד הע"ה נתנבא על דניאל אפשר דדוד הע"ה חתם נבואתו על דניאל ישמח צדיק בה' וחסה בו וניצול ויתהללו כל ישרי לב:

ויתהללו כל ישרי לב. יתפארו על יושר לבם וישתבחו בעצמם כי בטוחים הם שהקב"ה בעזרתם:

וחסה בו. עוד ויחסו בו אחר כי ראה נקמתו באויבים. וי"ו וחסה במקום כי או כאשר כלומר עתה בראותו נקמת האויבים ישמח:

וחסה בו. ע״‎י זה יחסה בו בכל עת:

וכן כל ישרי לב יתהללו. כמו שאתהלל אני בו:

ויתהללו. וישבחו א״‎ע על שהשכילו לדעת שה׳‎ הוא האלהים: