Kommentar zu Tehillim 65:26

למנצח. המזמור הזה נאמר על הגלות:

למנצח, הוסד על ברכת הגשמים אשר נתן ה' אחרי הרעב, ויוכל להיות שהיה על הרעב שהיה בימי דוד שלש שנים כמ"ש בסוף שמואל:

בראשית ברא אלהים מאמר אחד. דכתיב בדבר ה' שמים נעשו (תהלים לג ו). מאמר ב' ויאמר אלהים יהי אור. ג' יהי רקיע. ד' יקוו המים. ה' תדשא הארץ. ו' יהי מאורות. ז' ישרצו המים. ח' תוצא הארץ. ט' נעשה אדם. י' פרו ורבו. אלו עשרה מאמרות. ועשרה דברים שבהן נברא העולם. דאמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב בעשרה דברים נברא העולם. בחכמה. בתבונה. בדעת. בכח. בגבורה. בגערה. בצדק. במשפט. בחסד. וברחמים. בחכמה ובתבונה. דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג יט). בדעת. דכתיב בדעתו תהומות נבקעו (שם שם כ). בכח ובגבורה. דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה (תהלים סה ז). בגערה. דכתיב עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו (איוב כו יא). בצדק ובמשפט. דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פט טו). בחסד וברחמים. דכתיב זכור רחמיך ה' וחסדיך (שם כה ו). למדנו שבעשרה מאמרות נברא העולם. ובעשרה מדות. ועשרה דברים נבראו ביום ראשון. וכנגדן נתן לישראל עשרת הדברות. ולכפר עליהן ביום העשור. ולתת כופר עשרה גירות. ומצא נח חן לפניו בדור עשירי. ובחר באברהם אבינו בדור עשירי לנח. אשר התחיל במעשרות. דכתיב ויתן לו מעשר מכל (בראשית יד כ). וכן צוה לבניו לתת המעשרות. יצחק למה מדד מאה שערים. לתת מעשרות. יעקב עשר אעשרנו לך (בראשית כח כב). וכן כל ישראל מעשר דגן ותירוש ויצהר. ונתן לישראל שבעה עממים משבעים אומות. ולעתיד אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי. ופורענות עשרה יבוא על אויבי עמו. כמו שהביא במצרים עשר מכות. שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו) וקרניא עשר וגו' (דניאל ז כד). ואז ינגנו עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור.

לך דמיה תהלה. השתיקה תהלה לך לפי שאין קץ לשבחך והמרבה בשבח אינו אלא גורע:

לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה וא"ר ירמיה בן אלעזר בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם מתחייב אדם הריגה למלכות מטילין לו חכה לתוך פיו כדי שלא יקלל את המלך מדת הקב"ה אדם מתחייב הריגה למקום שותק שנאמר לך דומיה תהלה ולא עוד אלא שמשבח שנאמר תהלה ולא עוד אלא שדומה לו כאילו מקריב קרבן שנאמר ולך ישולם נדר וכו':
(עירובין יט ע"א)

דומיה. ענין תוחלת, אמר לך מיחלת התהלה שתאמר לך בציון בקיבוץ גליות ולך ישולם בנדר הזבחים שנודרים בני הגלות אם ישיבום האל לציון ישלמו לך שם בבית המקדש:

דומיה. שתיקה:

לך דומיה תהלה - זה המזמור חברו דוד בהיות הארון, או חברו אחד המשוררים בהבנות בית המקדש והוא הנכון בעיני.

לך דומיה תהלה וגו׳‎. ר״‎ל אתה ה׳‎ השוכן בציון הדומיה נחשבת לך לתהלה כי להגביל את תהלתך ולכן אין להרבות בתארים:

לך דומי'. במסורת תילים סימן מ"ב דומי' ד' א' חסר וסימן ולילה ולא דמי' לי. נאלמתי דומי'. אך אל אלהים דומי' נפשי. לך דומי' תהלה קדמאה חסר ע"כ. ואולם לפי מה שנמצאו בכתובים ברוב הספרים המדויקים כולם מלאים חוץ מהאחרון וא"כ היה ראוי להגיה במסורת בתראה חסר ואיכא דמסרי ד' ב' מלאים וב' חסרים ולא מסיימי ואי קושטא הכי צריכינן למימר דקדמאה ובתראה חסר:

לך דומיה תהלה וכו'. פירש רבינו האר"י ז"ל דיש לחקור דאמאי צריך להתפלל בביטוי שפתים וכן מצוה לנדור בעת צרה אמאי צריך שיהיה נודר בפה וכן כשמתודה האדם אמאי צריך להתודות בפה. הרי הקב"ה רואה כליות ולב ויודע מחשבות והלא טוב להתפלל בלב וכן לנדור בלב וכן להתודות בלב. והיה כבוד שמים כי בזה יתרבה כבודו ומתפרסם שיודע מחשבות והתשובה לזה הוא שאם היו נודרים בלב אח"כ היה מתחרט ולא היה משלם ויהיה לו עון נדרים החמור אבל עתה שנודר בפה השומעים יזכירוהו או יכריחוהו לשלם וגם הוא מעצמו ביודעו כי שומע הן לו ישתדל לשלם נדרו וכיוצא בזה אם היה התפלה בלב הרבה הדיוטות הלך הלכו האישים לבי כנישתא ישבו לארץ ידמו ולבם הלך חשכים בשוק"י האיש ירצה בשוקים ורחובות ושבע תועבות ורבות מחשבות ויאמרו שכבר התפללו וכן בוידוי יאמרו שכבר התודו בלב ואדרבא חשבו לעשות עבירות חדשות. אכן כשהתפלה והודוי בקול צריכים להתפלל ולהיות מתודים באמת. וז"ש לך דומיה תהלה כי יודע מחשבות אף כי לבות ואם כן לך דומיה תהלה שבזה מתפרסם כי בוחן לבות וכליות הוא. ואם כן אמאי צריך לידור בפה ולהתפלל בפה וגם להתודות בפה. לז"א ולך ישולם נדר דבזה שהוא נודר בפה יהא שלמ"א ולא יהיה לו עון נדרים. והיינו טעמא שומע תפלה שצריך להתפלל בקול דזה סיבה עדיך כל בשר יבואו ויתפללו כלם ואם לאו ההדיוטות אומרים כבר התפללנו אך עתה שהתפלה בדיבור כל בשר יבואו. וכן דברי עונות להתודות בפה. ואתה ברחמיך פשענו אתה תכפרם עכ"ד רבינו האר"י זצ"ל:

לך דומיה תהלה, מצייר את התהלה כעצם מופשט, ואומר שלפניך תעמוד התהלה דוממת באין דבר בפיה, שהגם שענין התהלה הוא הדבור שתדבר ותהלל, לפניך נצבת דומיה, והמליצה שמה שלא תמצא דבר במה להלל אותך היא תהלתך, כי אתה מרומם מכל ברכה ותהלה, ולך ישולם נדר, הנדר הוא תמיד קבלה שמקבל על עצמו על תנאי שאם יתמלא התנאי ישולם הנדר, אבל לך אין הנדר על תנאי רק ישולם תיכף, כי תשועתך בודאי תבא כי אתה מוכן לכל דורשיך וישולם הנדר תיכף גם לפני מלאת התנאי:

אלהים בציון. אלהים השוכן בציון, (מצאתי שימו כבוד תהלתו, לא יותר מדאי, אך דומיה תהלה וכמדומה הללוהו באימה בלשון הללויה שם בן שתי אותיות מתורגם דחילא עזי וזמרת יה (לקמן קי"ח) ויד על כס יה (שמות י״ז:ט״ז) ולשון וגילו ברעדה דומה לזה) ד"א לך דומיה תהלה אלהים בציון את אשר דוממת והחרשת על מה שעשה אויביך בציון תהלה היה לך שהיכולת בידך להנקם ואתה מאריך אף:

לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה: דרש ר' יהודה איש כפר גבוריא ואמרי לה איש כפר גבור חיל מאי דכתיב לך דומיה תהלה סמא דכולה משתוקא כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא מלה בסלע משתוקא בתרין:
(מגילה יח ע"א)

נדר. כולו סגול בסוף פסוק כי לא ישתנה:

ודומיה - מגזרת דמות, או הוא כמו: אך לאלהים דומיה נפשי, כטעם דום לה' והתחולל לו, דומו עד הגיענו אליכם. והטעם: כי התהלה ממתנת לך בציון מן הבאים שמה להלל במקום הארון, ושמה לך ישולם נדר.

ולך ישולם נדר. כי תושיע להנודרים בעת צרה וישולם א״‎כ הנדר:

לך דמיה תהלה. רפה התי"ו:

שומע תפלה. ושם תהיה שומע התפלה כי על הגלות נאמר סתם תפלתי ושם עדיך כל בשר יבואו. ואדוני אבי ז"ל פירש לך לבדך תאות התהלה שמהללים לך אבל מה שמהללים בן אדם בגבורתו או בחכמתו אין התהלה שלימה כי אין התהלה לבן אדם בלא כזב, או הוא לשון שתיקה ר"ל נשתתקה התהלה לך נגד פעליך העצומים:

עדיך. אליך כמו תיגע עדיך (איוב ד׳:ה׳):

שומע - כי בית המקדש בית תפלה נקרא לכל העמים כאשר הזכיר שלמה בתפלתו, על כן יבואו כל בשר עדיך עד מקומך.

שומע תפלה. על כי אתה שומע תפלה לזה יבואו אליך כל בשר להתפלל לפניך:

שומע תפלה, לעומת מה שבמלך ב"ו רוב המבקשים דבר ממנו יקריבו בקשתם אל שריו, כי לא יבואו כולם לפני המלך, אבל אתה שומע תפלה בעצמך, עד שעדיך כל בשר יבואו כי אתה לבדך שומע בקשתם, ור"ל ששמעת תפלתם על הגשם, והם שלמו לך נדריהם:

שומע תפלה, תפלת כל בשר שומע אתה, מלך בשר ודם יכול לשמוע מן שנים או מן שלשה ואינו יוכל לשמוע מן הכל אבל אתה שומע תפלת כל בשר כאחד וכל אחד מתפלל את שלו:

דברי עונות גברו מני. ואין אנו יכולים להספיק לסדר כולם לפניך לפי שהם רב אלא בכלל אחד אנו מתפללים לפניך שפשעינו אתה תכפרם:

דברי עונות גברו מני. לשון יחיד:

דברי - קשור וכתוב למעלה שכל בשר יבאו עדיך, כי אתה שומע תפילה ששמעת תפילתי בהתודותי עונותי וכפרת כל פשעינו, וזה המזמור חברו המשורר בשנת בצורת והתפללו אל השם ושמע תפלתם.

גברו מני. ר״‎ל עם כי אין בהזכיות להכריע את העונות עכ״‎ז תכפרם בחסדך:

דברי, הוא נוסח התפלה שהתפללו, אמרו, הגם שאנו חוטאים ובלתי ראויים, הן העונות אשר גברו מני דבריהם הוא שפשענו אתה תכפרם, מצייר כאלו העונות אשר הם גברו וחזקו מן האדם והאדם אין יכול להתגבר עליהם, הם עצמם ידברו וימליצו לפני ה' שיכפר הפשעים, והמליצה, שאחר שכח העונות חזק יותר מכח האדם, ר"ל שהאדם בטבעו מוכן אל החטא וקשה לו להתגבר על העון הנטוע בטבעו, וא"כ העונות בעצמם אחר שהם גברו מני בטבע דבריהם הוא שראוי שתכפר פשעינו, כי אתה ידעת את יצר האדם ורוע טבעו:

פשעינו אתה תכפרם. לשון רבים, כי על בני הגלות ידבר לשון רבים. עונות שגברו ממנו ופשעינו כמו כן אתה תכפרם כי הם האריכו אותנו בגלות כי אין זולתך לכפר:

וטעם גברו מני – דברי המשורר המתפלל כי אני הודיתי, כי הייתי רב עונות ואני ועמי פשענו, על כן באה צרת הבצורת.

אשרי. מי אשר תבחר ותקרב אשר ישכן בחצריך:

אשרי. מי שיגיע לזמן הישוע' אותו שתבחר בו ותקרב אותו אליך להעלותו מהגלות ויזכה שישכון בחצריך:

חצריך, ביתך, היכלך. הבית לפנים מן החצר וממנו בא הטוב, וההיכל לפנים מן הבית וקדוש ממנו, וממנו בא הקדושה :

תבחר - בחסרון מלת אשר, כמו: לכל יבוא גבורתך וככה הוא אשרי, אשר תבחר בו ותקרב שישכן חצריך.

אשרי תבחר. אשרי להעם אשר תבחר ותקרב להיות שוכן בחצריך והנה נשבעה בהטוב וההשפעה הבאה מביתך והיכלך הקדוש:

תבחר. התי"ו במאריך כמו למען תמחץ רגלך ובקצת ספרים הבי"ת (והמ"ם) בחטף פתח בשניהם שחשבו לתת להם דין הגעיא ואין זה הדעת מחוור אצלי כמ"ש במאמר המאריך בס"ד:

אשרי תבחר ותקרב. אפשר דפירושו אשרי תבחר שהוא הכהן גדול ישכון חצרך בית המקדש ועל ידו נשבעה כלנו בטוב ביתך יושפע לנו מקדושת בית המקדש והארת השכינה השורה שם א"נ אשרי ישכון חצרך שיהיה לו שפע מבריאה נשבעה בטוב ביתך אצילות מהשפע הנשפע מאצילות לבריאה כמ"ש מאורי אור חצר בריאה בית אצילות:

אשרי, ואחר שלפי הטבע קשה לו לאדם להתגבר על יצרו וצריך לזה עזר אלהים כמ"ש חז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, א"כ אשרי מי שתבחר ותקרב אותו עד שיוכל לשכן חצריך ולא ימוש מבית ה' כל ימי חייו, וא"כ מבקשים אנו נשבעה מטוב ביתך, שלא תמנע טובך מאתנו ותריק הגשם בעתו, וגם נשבעה מקדש היכלך, להתמיד בעבודתך ולהתקדש בקדושתך עד כאן נוסח התפלה, מעתה יספר מענה ה' על זאת:

נשבעה בטוב. שבביתך ומקדושת היכלך ששכינתך שורה שם:

נשבעה. אמר על אותם שיהיו אז בעת הישועה נשבעה בטוב ביתך כלומר בכבוד שישכון שם במקום המקודש שבהיכלך והוא הדביר ששם הכבוד:

וטעם נשבעה – תענוג הנשמה בעבודת השם בבית המקדש וישרת בטוב גם אחרים עמו, בטוב קדוש היכלך.

והטעם בטוב – הכבוד שהוא הקדוש.

ויש אומרים: בטוב ביתך - אתה הקדוש בהיכלך.

נוראות בצדק תעננו. בצדקתך תעננו לעשות נוראות בגוים:

נוראות. תעננו בנפלאות שתעשה עמנו אתה אלהי ישענו: וקרא הפעולות שהן בפלא והיוצאים מטבע נוראות בעבור כי ה' נורא על בני אדם:

נוראות - הטעם כאשר יעבוד הגוי את השם ישב בטח בלי פחד אויב ולא רעב. והטעם: כאשר אנו יראים אז תעננו להושיענו.

נוראות בצדק. בצדקתך תעננו בדבר הנוראות והנפלאות אשר תעשה עמנו:

נוראות, שיעור הכתוב תעננו אלהי ישענו נוראות בצדק מבטח כל קצוי ארץ, שתעננו על תפלתנו ענית אותנו ע"י האו"ת נוראות, תשובה נוראה מאד, (ורומז על מה שהשיב אל שאול ואל בית הדמים על אשר הרג את הגבעונים), ענית אותנו תשובה נוראה ואמרת, כי בצדק מבטח כל קצוי ארץ, המבטח של כל העולם תלוי בצדק, שאם יעשו צדק בין אדם לחברו בזה יהיה להם מבטח, (ורומז על מה שנענשו על מה שעשו עולה להגבעונים ונתרצה להם ע"י שעשו צדק לפייס את הגרים, ובמה שהומתו אז זרע שאול היה בזה נוראות שכולם אחזם מורא ופחד):

מבטח. אתה ומנוס לכל יושבי קצות ארץ מקצה הארץ ועד קצהו:

מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. ואתה מבטח כל ישראל הפזורים בקצוי הארץ וקצוי הים הרחוקים מירושלים בך בטחו שתקבצם לירושלים:

וטעם בצדק – כאילו כתוב בצדקך או בצדק שעשינו תשובה וכפרת פשעינו. אמר ר' משה: מבטח כל קצוי ארץ - כל אנשי כמו וכל הארץ באו מצרימה ואנשים רחוקים והטעם כי תושיע שהם בקצות הארץ ובים ואין יכולת באדם להושיעם. ולפי דעתי: בעבור היות קצות כל גוף אינם גופות, כמו: בורא קצות הארץ.

מבטח. הלא אתה המבטח של כל היושבים בקצות הארץ ועל הימים הרחוקים כי כולם יבטחו בך:

וים רחוקים. אפילו לרחוקים שבים אתה מבטח שבכל מקום ממשלתך:

וקצוי שזכר עומד במקום שנים כאלו אמר קצוי הארץ וקצוי הים. ואם יאמרו הגוים איך יתכן שיצאו ישראל מגלו' שהם עם דל ושפל מפוזר ומפורד מי יוציאם מתוכם. וכבר נשקעו בגולה זמן כל כך ארוך. לכך אמר הנה מכין הרים מי שעושה הגבורות והנפלאות האלה יוכל להוציאנו וזכר ההרים כי ההרים הגבוהים מנפלאות האל יתב' לפיכך סמך אותם אל אל שאמר כהררי אל שבהם נראה כחו:

מכין הרים בכחו. שמצמיח ההרים שהם קשים בכחו ומזמן ומכין בהן מזונות ומכין מטר כדכתיב (לקמן קמז) המכין לארץ מטר המצמיח הרים:

מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ: אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב בעשרה דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה ובגבורה בצדק ובמשפט בחסד וברחמים בחכמה ובתבונה דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעת דכתיב בדעתו תהומות נבקעו בכח וגבורה דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה בגערה דכתיב עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו בצדק ומשפט דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך בחסד ורחמים דכתיב זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה וכו':
(חגיגה יב ע"א)

נאזר בגבורה. כי אינו קונה גבורתו מאחר לעת הצורך אלא מראה גבורתו בכל עת שירצה כי הגבורה אזורו:

מכין. לפירוש המפרש התחיל אל ה' בנכח, ואח''כ בנסתר מכין משביח, ושוב בנוכח מאותותיך, וע''כ פירשתיו על הצדק, ובא בדרך המליצה, שדרכה לדבר על עצמיים הגיונים בדרך ההפשטה, כמו שתראה במקומות אין חקר לפי פירושי :

מכין - בעבור שהזכיר הארץ, הזכיר ההרים בעבור שהם כמו עמודים.

מכין. הוא מכין מטר רב לרוות ההרים ברב כחו כי הוא נאזר וחגור בגבורה:

נאזר. האלף בשוא לבדו כמ"ש בריש ירמיה וכן במכלול דף ע"ב:

מכין, מוסב על הצדק, הצדק הוא מכין הרים בכחו, כי עליו העולם עומד, וגם שמכינם על ידי טל ומטר ומצמיח הרים חציר, והוא נאזר בגבורה וכחו גדול מאד:

נאזר בגבורה. לפי שבא להזכיר גבורת גשמים אמר נאזר בגבורה:

מֵכִין הָרִים: וכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה ומנא לן דבתפלה דתניא לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה וכו':
(תענית ב ע"א)

וטעם נאזר בגבורה – שנראתה גבורת השם בהרים הגבוהים שברא, על כן נקראו הררי אל. ולפי דעתי: שהזכיר שהוא מבטח הדבר שאיננו נראה וגבורתו נראית בגופות הגדולות.

משביח. משפיל, וכן וחכם באחור ישבחנה (משלי כ"ט) בשוא גליו אתה תשבחם (לקמן פ"ט):

שאון ימים. הוא לשון גלי הים. והוא משביח אותם כלומר משקיט אותם:

משביח. משקיט ומשפיל כמו בשוא גליו אתה תשבחם (לקמן פ״ט):

משביח. משקיט :

משביח - כמו תשבחם משקיט, כדרך: אתה מושל בגאות הים בעבור שהזכיר וים רחוקים.

משביח. משקיט ומשפיל המיית הים וגליו וכ״‎כ משביח המיית לאומים ההומים:

משביח הצדק משביח שאון ימים והמון לאומים שע"י הצדק יתהפכו לשבח, ולא יזיקו עד כאן תשובת ה' אל המתפללים שאם יעשו צדק ינצלו מכל רעות בין טבעיות כשאון ימים, בין בחיריות כשאון לאומים, ויתהפך הכל לטובה:

והמון לאומים. וכמו שהוא משקיט שאון ימים כן הוא ישקיט המון לאומים ושאונם וי"ו והמון היא וי"ו ההשואה כלומר כמו זה כן זה:

שאון. המיית:

וטעם והמון לאומים – הנמשלים למים, כמו: את מי הנהר העצומים, והנה השם יושיעם מהבצורת ומהצר.

מוצאי בקר וערב תרנין. לך את הבריות יושבי הקצוות בבקר אומרים ברוך יוצר המאורות ובערב ברוך המעריב ערבים:

וייראו וי"ו וייראו פתוחה אמר מנפלאות הגבורא אותותיו שמראה בכל יום עד שיש לבני אדם לירא ממנו כי אינם מבלתי מנהיג ינהיגם ויסדירם ביום ובלילה והאותות הם מוציאי בוקר וערב. ירח וככבים בלילה ושמש ביום ובהם תרנן ותשמח לב בני האדם או פי' תרנן במוצאי בוקר וערב כי הם מרננים ביציאותם ואתה תרנן אותם כי אתה המוציאים ואמר יושבי קצוות. כי בכל מקום יראו האותות בהם בכל קצוות הארץ אין נסתר ולפי דעתי כי השני הפסוקים האלה על ישראל ידבר אמר משביח שאון ימים אמר מי שמשביח שאון ימים לפני ישראל שבקע להם את הים והעבירם בתוכם הוא ישביח המון לאומים ושאונם ויעלה ישראל מתוכם. ואמר כמו שייראו יושבי קצוות מאותותיך שעשית להם בקריעת ים סוף כמו שאמר שמעו עמים ירגזון כן יראו עוד ממך בקיבוץ גליות ומאותותיך עוד כמו שעשית להם שהיית מרנן לבם במוצאי בקר וערב והוא שהיית מוצא להם עמוד ענן יומם ועמוד האש לילה כן תעשה עמהם בקיבוץ גליות:

וייראו יושבי קצוות - כנגד בית המקדש.

מאותותיך. ע״‎י אותות הברקים והרעמים יפחדו ממך יושבי קצות הארץ:

מוצאי בקר. רפי הבי"ת:

וייראו, מסב פניו אל ה', עתה ייראו היושבים בקצוי ארץ מן אותותיך אשר תרנין מוצאי בקר וערב, ר"ל פאת מזרח וים, שכולם ראו אותותיך ורננו לשמך, ועי"ז התיראו כולם מלפניך, והכונה כפולה על אות הגשמים והעננים, ועל אות הצדק ומשפט שהראה ה' במעשה של הגבעונים, שעי"ז יראו כולם מה' ולמדו מוסר:

מאותותיך - והם גבורות המטר, כמו: עושה גדולות עד אין חקר.

מוצאי. המאורות היוצאים להאיר בבוקר ובערב, היציאה ההיא תעורר לב הבריות לרנן לך כאשר יראו שלא ישנו את תפקידם:

וטעם מוצאי בקר – האותות היוצאות הנראות בבקר ובערב, בעבורם ירננו בני אדם והנה יהיה מלת תרנין יוצאה לשנים פעולים. ורבי משה אמר: כי תחלת היום והלילה שסוף זה תחלת זה, הם סבת הרננה.

פקדת הארץ. כשאתה חפץ להטיב אתה פוקד את הארץ ומשקה אותה:

פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ: והיינו דאמר ריש לקיש משום בר קפרא נאמרה עצירה בגשמים ונאמרה עצירה באשה נאמרה עצירה באשה שנאמר כי עצר עצר ה' בעד כל רחם ונאמרה עצירה בגשמים דכתיב ועצר את השמים נאמר לידה באשה ונאמר לידה בגשמים נאמר לידה באשה דכתיב ותהר ותלד בן ונאמר לידה בגשמים דכתיב והולידה והצמיחה נאמר פקידה באשה ונאמר פקידה בגשמים נאמר פקידה באשה דכתיב וה' פקד את שרה ונאמר פקידה בגשמים דכתיב פקדת הארץ ותשקקה רבת תעשרנה וכו':
(תענית ח ע"א)

פקדת. הארץ ועוד זכר המטר כי הוא מנפלאות האל הגדולות: וי"ו ותשוקקיה כענין כבר היה זה או אחר שהיה זה וכן פי' ותשוקקיה וכבר שוקקת כלומר מאחר ששוקקת פקדת אותה במטר והוא מענין ואל אישך תשוקתך כלומר גזרת עליה מניעת גשמים עד שהתאותה מאד למטר ואחר כן בחסדך אתה פוקד אותה כן אנחנו בגלות מיחלים למטר הישועה:

פקדת. ענין זכרון והשגחה:

ותשקקה. מענין משקה, וכבר בארתי (יואל ב' כ''ד) שפעל שוק ושקה משתתפים, והשיקו היקבים, וכן כמשק גבים שוקק בו (ישעיהו ל״ג:ד׳) לפירושי

פקדת - זה הפסוק לאות על שנת בצורת היתה בציון וחשב האויב לבא על ציון להביאה במצור, והשם פקד ארצו שהיא ארץ ישראל.

פקדת. בעת תשגיח בארץ להשקותה אז תעשר אותה בהרבה מטר:

ותשקקה. במקצת מדויקים ותשקקיה ביו"ד ועמ"ש בצפניה א' על אחפש:

פקדת, ועתה פקדת את הארץ שהיה בה רעב שלש שנים, והשקית אותה בגשמי ברכה, ובזה תעשרנה עושר רב, כי בזה תכין הארץ את דגנם של יושביה, כי כן תכינה, שהכינות אותה על אופן זה שתכין דגן לתת אוכל למכביר, ומפרש איך הכין את הארץ לזה, כי תלמיה רוה, שהכינות אותה לרוות את תלמיה בגשם, נחת גדודיה, שירד הגשם מן התלמים אל הגדודים והחריצים שבין התלמים, ומשם ירוו את התלמים, ואחר כך כשהתבואה החלה לצמוח ברביבים תמוגגנה, ברביבים דקים, עד שצמחה תברך:

רבת תעשרנה. הרבה אתה מעשרה מפלג שלך שהוא מלא מים ותכין בו דגנם של יושבי קצוות כי בכן אתה מכין אותם:

רבת תעשרני. כמו תעשירנה. ופי' לרוב תעשרי אותה במטר:

ותשוקקיה. מל׳ השקה:

תעשרנה. כמו תעשירנה

ויש אומרים: תשוקקיה - כמו: ותשקיה, ואין זה נכון. ועד ונפש שוקקה רק הוא כמו: וירם תולעים ויבאש וכבר באש וככה רבים.

פלג אלהים. אמת המים הבאה לה מאלהים היא מלאה מים:

פלג אלהים מלא מים. ואחר שתשבע הארץ ישארו מהמטר פלגים גדולים מלאים מים להשקות אדם ובהמה וזכר אלהים הוא כינוי לדבר הגדול והנפלא לפי שהגדולה והפלא יבא מאתו כמו עיר גדולה לאלהים:

פלג. אמת המים:

תכין. נסתר לנקבה על הארץ :

וכן הוא פקדת הארץ – וכבר שוקקתה ובעבור זה הזכיר פקדת.

תכין. ובזה תכין דגנם כי כן דרכך להכין הדגן ע״‎י רבוי המטר:

תכין דגנם. אחר שתשביע הארץ ותצמח תכין הארץ ברוחות טובות להצמיח הצמחים כלומר שציל התבואה משדפון ומירקון:

רבת - התי"ו כמו ושבת לנשיא והתואר חסר כטעם דברה רבה.

כי כן תכינה. כלומר כי בזה תכין הארץ כי אם תשבע הארץ ממטר ותצמח התבואה ותלקה אחר כך משדפון ומירקון מה יועיל להם המטר:

תעשרנה - היה ראוי להיות תחת השי"ן חירק אם המלה מהבניין הכבד, ואם מהקל יהיה הפועל יוצא, כדרך יעשר שהוא שי"ן שימצא ככה על השלשה בנינים.

פלג - המחובר מהמטר, ומ"ם דגנם שב אל פקדת הארץ.

כי כן תכינה - שב אל הארץ.

תלמיה. הן שורות המחרישה:

תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת: ואמר רב חנא בגדתאה מטר משקה מרוה ומזבל ומעדן וממשיך אמר רבא בר רבי ישמעאל ואיתימא רב יימר בר שלמיא מאי קרא תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך אמר רבי אלעזר מזבח מזיח ומזין מחבב מכפר היינו מכפר היינו מזיח מזיח גזירות ומכפר עונות וכו':
(כתובות י ע"ב)

תלמיה. שב עוד לספר טובות המטר שתרוה במטר תלמי הארץ והם גבשושית הארץ:

תלמיה. ערוגות כמו על תלמי שדי (הושע ו):

תלמיה, גדודה. הגבוה נקרא תלם, והעמקים שבין תלם לתלם נקראים גדודים, מלשון לא תתגודדו, שריטות וחרישות באדמה, ונחת מענין ירידה כמו כי חציך נחתו בי (למעלה ל''ח) :

תלמיה - כמו: בתלם עבותו.

תלמיה רוה. במה שתשביע תלמי השדה יהיה נחת לגדודיה הם הבריות המתהלכים בארץ:

צמחה. אין במ"ם דגש:

רוה. כמו לרוה:

תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת: ואמר רבי יוחנן גדול יום הגשמים שאפילו גייסות פוסקות בו שנאמר תלמיה רוה נחת גדודיה וכו':
(תענית ח ע"ב)

נחת גדודיה. ותוריד המטר בגדוד הארץ והם העמקים שבין תלם לתלם והוא חפירת המחרישה:

רוה. ענין שביעה:

ויש אומרים: נחת גדודיה -הורד גדודותיה כמו: על כל ידים גדודות והם קוי' לחריש דמם הכתוב לגדודות. והטעם שירונו. ויש אומרים: מגזרת גדוד יגודנו. והטעם על הגשמים והטעם על הזרמים.

ברביבים. ע״‎י הרביבים תמוגג ותרטב את האדמה ובזה תברך צמחה:

נחת גדודיה. כמו לנחת גדודיה להניח לגדודיה לעשות נחת לבריות אתה תמוגגנה ברביבים של מטר:

תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת: ת"ר יורה שמורה את הבריות להטיח גגותיהן ולהכניס את פירותיהן ולעשות כל צרכיהן דבר אחר שמרוה את הארץ ומשקה עד תהום שנאמר תלמיה רוה נחת גדודה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך דבר אחר יורה שיורד בנחת ואינו יורד בזעף או אינו יורה אלא שמשיר את הפירות ומשטיף את הזרעים ומשטיף את האילנות ת"ל מלקוש מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה או אינו מלקוש אלא שמפיל את הבתים ומשבר את האילנות ומעלה את הסקאין ת"ל יורה מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה ויורה גופיה מנלן דכתיב ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון:
(תענית ו ע"א)

ברביבים תמוגגנה. במטר הגדול תשוב הארץ נמוגה ולחה שהיתה יבשה קודם המטר:

ברביבים. הוא המטר הדק כמו וכרביבים עלי עשב (דברים ל״ב:ב׳):

תמוגגנה. לשון המסה:

צמחה תברך. ואחר כן תברך צמחה ותבא התבואה לברכה והצלחה:

תמוגגנה. מלשון המגה והמסה:

עטרת. שנת טובתך, ע"י הגשמים אתה מעטר בכל טוב את השנה שאתה חפץ להטיב:

עטרת שנת טובתך. שנה שתשבע היא שנת טובתיך עטרת אותם בכל דבר טוב:

ומעגליך. מל׳ מעגל ודרך והם העננים שהם לצד השמים ונאמר וחוג שמים יתהלך (איוב כ״ב:י״ד) ולזה יקראו העננים מעגליו:

מעגליך. מורה על הדרך הסבובי בכ''מ, וזה הבדלו מן דרך ארח נתיב (כנ''ל י''ז) :

עטרת - עד שתהיה זאת השנה בקרב שנים, כמו המלכה בעלת העטרת בתוך הבנות.

עטרת. תעטר את השנה שהשפעת בה טובתך כי תהיה מעוטרת בתבואה ופירות ומעגליך. העננים יזלו גשמי ברכה:

עטרת, זה מוסב עמ"ש יתרועעו אף ישירו, אז ישירו לאמר עטרת שנת טובתך היינו שהלבשת את השנה בעטרת צבי, ומעגליך ירעפון דשן מעגל הוא הדרך הסבובי, ומצייר כשהמטר יורד במדבריות ששם מרעה צאן הולך במעגל נוטה מן הדרך הישר שהוא בישוב, ואז גם שם ירעפון דשן, ומפרש נגד מ"ש ומעגליך ירעפון דשן ירעפו נאות מדבר, מקום מרעה צאן ונאות דשא, ונגד מ"ש עטרת שנת טובתך אומר וגיל גבעות תחגורנה בישוב:

ומעגליך. הם השמים שהם אבק רגליך:

ומעגליך ירעפון דשן. העננים הם מעגלי השם יתעלה והעננים יזלו מטר שיהיה בהם הדשן והשומן:

ירעפון. ענין הזלה והטפה כמו יערוף כמטר לקחי (דברים ל״ב:ב׳):

וטעם ומעגליך – דרך משל והמעגל הם המקומות העשויות להתחבר, מי גשמי הגלות.

ירעפון. יטפון:

דשן. שומן:

דשן. שומן:

ירעפו. השמים בנאות המדבר:

ירעפו. כמו שירעפו ביישוב כן ירעפו על נאות מדבר בעבור החיות שימצאו מאכל ומשקה:

נאות. ענין מדור:

נאות. בא תמיד על מרעה צאן ובקר:

ירעפו - הנה מעגליך ביישוב.

נאות מדבר. המקומות היבשות כמדבר יזלו גם המה דשן להצמיח הרבה תבואה וגיל וגו׳‎. הגבעות תהיינה חגורות בגיל ר״‎ל רב תבואה יגדל בהן:

וגיל גבעות תחגורנה. על דרך משל כשימלאו פני הגבעות תנובה כאלו יחגרו גיל תחת אשר חגרו שקים בהעצר המטר:

ונאות מדבר – כמו: נות רועים.

והגבעות תחגרנה גיל – בהראות הדשא והעשב.

לבשו כרים הצאן. יתלבשון השרון והערבה מן הצאן הבאים לרעות הדשא אשר הצמיח המטר:

לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן: א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו ר"מ סבר אימתי לבשו כרים הצאן בזמן שעמקים יעטפו בר ואימתי עמקים יעטפו בר באדר מתעברות באדר ויולדות באב ר"ה שלהן אלול ר' אלעזר ור"ש אומרים אימתי לבשו כרים הצאן בזמן שיתרועעו אף ישירו אימתי שבלים אומרות שירה בניסן מתעברות בניסן ויולדות באלול ר"ה שלהן תשרי וכו':
(ראש השנה ח ע"א)

לבשו כרים. פירושו מישור וזכר המישרים והעמקים כי כבר זכר הגבעות ואמר כי הכרים הם מלאים צאן כאלו מלובשים בצאן כצמר שרועין על פני המישור והם מכסים את עין הארץ וזה מרוב התבואות ישלחו הצאן בשדות לרעות:

כרים. כבשים:

כרים. כמו ירעה מקנך כר נרחב (ישעיהו ל׳:כ״ג) :

לבשו - כמו עם חלב כרים, שיהיו רבים. וקדמונינו ז"ל פירשוהו: לשון נקייה. והנכון בעיני: כי כרים כמו כר נרחב, והעד: והעמקים.

לבשו כרים הצאן. הכבשים שבצאן ילבשו בשר ושומן בעבור המרעה הטוב:

לבשו, נגד מ"ש ירעפו נאות מדבר אמר לבשו כרים הצאן, שהם מלאים צאן הרועות במדבר, ונגד מ"ש וגיל גבעות תחגורנה בישוב, אמר ועמקים עטפו בר בישוב, כל זה מן עטרת שנת טובתך יתרועעו אף ישירו, כל זה נוסח השיר על הגשם:

ועמקים יעטפו בר. ע"י המטר יהיו מעוטפים העמקים בתבואה ואז יתרועעו הבריות תרועת שמחה וישירו מרוב הברכה:

לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן: ר' יהושע אומר מנין שבניסן נברא העולם שנא' ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי איזהו חדש שהארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פירות הוי אומר זה ניסן ואותו הפרק זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה שנאמר לבשו כרים הצאן וגו':
(ראש השנה יא ע"א)

והעמקים יעטפו בר. והעמקים כמו כן יהיו מלובשים ומעוטפין ומכוסים מרוב התבואה. וזכר העמקים אעפ"י שזכר הגבעות ואם הגבעות שבעים כל שכן העמקים וזכרם לומר שלא יזיקם רוב המטר:

יעטפו. מלשון עטיפה ולבישה:

יעטפו - מגזרת המתעטף כמו ילבשו ויתרועעו מגזרת תרועה כדרך ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה.

יעטפו בר. יהיו מכוסים בתבואה מבלי מקום פנוי:

לָבְשׁוּ כָרִים: א"ר יוסה כל המשהה טבלו עובר בבל תאחר תמן תנינן רמ"א באחד באלול ר"ה למעשר בהמה ר' אלעזר ור"ש אומרים באחד בתשרי בן עזאי אומר האלוליים (הם) מתעשרין בפני עצמן א"ר חונה טעמא דר"מ עד כאן הן מתמצות לילד מן הישנות מכאן ואילך הן מתחילות לילד מן החדשות ר' יוסה בר ר' בון בשם רב חונה טעמא דר"א ור"ש לבשו כרים הצאן אלו הבכירות ועמקי' יעטפו בר אלו האפילות יתרועעו אף ישירו וכו':
(שקלים ז ע"ב)

יתרועעו אף ישירו. שבולי הבר יתרועעו אף ישירו כי השבלים המלאים בנשוב בהן הרוח ישמיעו קול כאלו יתרועעו אף ישירו או הוא דרך משל וי"מ יתרועעו אף ישירו כל בני האדם עם הבהמות והחיות:

בר. תבואה כמו לשבור בר ממצרים (בראשית מב):

יתרועעו. כל הבריות יריעו תרועת שמחה:

יתרועעו. מל׳ תרועה: