Kommentar zu Tehillim 67:2

יאר פניו. להראות פנים שוחקות לתת טל ומטר:

אלהים. שיתן לו חנו ויברכנו אחר שיגאלנו יוסיף כל היום בטובתינו כי הברכה תוספת טובה:

אלהים יחננו כו' החל בטובת ישראל ואמר אלהים כו' והוא כי הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור איזה הדרך יברכנו אלהים אם לא נהיה לחן בעיניו כי לא יבצר מהמצא בנו אשמת דבר והנה בנוהג שבעולם כי הנה אם איש אשר לא טוב בעיני המלך ויבקש מאתו ברכה מתת ידו לא יערב אל לבו לדבר לפניו עד חרש חכם יבקש לו מאוהבי המלך יזכירהו לפניו כאשר טוב לב המלך ובמתח לשונו יתנהו לחן בעיניו ובהודע הדבר אל האיש ההוא אז יחרץ לבא אל המלך להתחנן לו יעשה את שאלתו ויצו את ברכתו אך אם טרם יותן חנו בעיני המלך יערב אל לבו לשאול שאלתו ובקשתו יביא עליו קללה ולא ברכה ועל פי הדברים האלה יהיה כמו זר נחשב נבקש מאת האלהים ייטיב אחריתנו בשופע ברכה אם לא נהיה לחן בעיניו ומי יעלה לנו השמימה יחלה פניו יתברך נהיה לחן בעיניו למען נאותה לו יתברך להיטיב עמנו על כן בא דוד ברוח קדשו ויאמר מה לנו לבקש מי שיהיה לעם מול האלהים יחננו לחן בעיניו למען אחרי כן נשא ברכה מאתו יתברך והלא אלהינו הוא אבינו ובשתים יתחתן בנו כי הוא בעצמו יהיה הנותן חננו בעיניו ואחרי כן הוא יברכנו וזהו אלהים יחננו ויברכנו והן הם דברי קדמונינו מסדרי ברכותינו באמרם ותננו לחן ולחסד ולרחמים בעיניך כו' והוא כי אינו כמלך בשר ודם כי הלא חפץ חסד הוא יתברך ומרבה להיטיב ועוד שנית יוסיף להפליא והוא כי דרך המלך או נשיא בעם כי את אשר יאהב הוא ייטיב ברצי כסף או הנמצא אתו אך לא תדמה הארת פניו אתו אשר לו טרם ירבה להיטיב לו כאשר היתה מתחלה כי טרם יהנה אותו או טרם ירבה לו מוהר ומתן יביט בו בפנים צהובות מאד אך אחרי כן כל עוד שהולך ומרבה לההנותו יהיה הולך וחסר בהארת פניו אתו אך הוא יתברך לא כן כ"א שהוא יתברך יחננו וגם יברכנו ואחר הברכה אור פניו לא יפיל ממנו כי אם אדרבה יאר פניו אתנו סלה. או יאמר כי לפעמים מדת הרחמים היא תיטיב ולפעמים גם מדת הדין שמתהפכת לרחמים וההפרש כי בהיות ע"י מדת הרחמים בלבד לא יתמיד כי אפשר תקטרג מדת הדין אך בהיות שגם מדת הדין מסכמת תתמיד בעצם הטובה וזה יאמר אשר נבקש הוא כי מדת אלהים שהוא מדת הדין יחננו וגם יברכנו וע"י כן תתמיד הטובה כי יאר פניו אתנו סלה. או יאמר כי הנה דרך המלך ברצות דרכי איש ויחפוץ להיטיב עמו שיחננו לברכו אך לא יהיה הפועל על ידי עצמו אם לא ע"י מלאך או שליח וגם אם יעשה בעצמו למענו יהיה לעצמו אך לא יעשה בגינו גם לזולתו ואם גם את הדבר הזה יעשה לא יתמיד לעולם אמר כי את כל אלה נבקש מאת האלהים והוא יעשה אחר שיחננו ולא ירצה להיטיב אך לא ע"י מלאך או שליח כ"א ויברכנו על ידי עצמו והיא שאלת יעקב כמפורש אצלנו באמרו ונתן לי לחם לאכול כו' שגם בחוץ לארץ לא יותן לחמו ולא לבושו ע"י מלאך כ"א על ידי עצמו יתברך ואף גם זאת כי לא בלבד הוא ייטיב לנו כי אם גם למעננו ייטיב ויברך את העולם וזהו יאר פניו אתנו שהוא כי יצרף רחמנותו עם זכיותינו להאר פניו אל העולם וזהו שלא אמר לנו כי אם אתנו לומר שאתנו יתלוה להאר פניו דרך כלל לכל ועוד שלישית שיהיה מתמיד וזהו אומרו סלה.

אלהים יחננו - כמו: חנונו אתם, כמו: אשר חנן.

יחננו. יעשה עמנו חנינה:

אלהים יחננו וכו'. אפשר במ"ש בזהר הקדוש על נדב ואביהוא שעל ידי הקטרת היה ראוי להיות יחוד ולא רצה הקב"ה שיהיה על ידיהם שהיה בהם חטא והשכינה נצטערה ותצא אש ע"ש באורך ואפשר זה רמז אלהים יחננו שכל טוב ואז נקיים מצותיו דאין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות. ויברכנו שנזכה לקיים מצותיו יאר פניו אתנו בתורה לשמה ואחר זה נכוין לדעת לשון וידע אדם בארץ מלכות דרכ"ך:

אלהים יחננו ויברכנו, בגשמים, יאר פניו, להודיעני ע"י האו"ת, כמש"ש ויבקש דוד את פני ה' לדעת מפני מה נגזרה הגזרה:

יאר. שיצליחנו בכל מעשינו:

או יאמר בשום לב מה זה היה כי בברכת כהנים קדמה הברכה אל החן באמרו יברכך ה' כו' ואח"כ הוא אומר יאר ה' כו' ויחנך ופה בחן התחיל באמרו אלהים יחננו ואחרי כן הוא אומר ויברכנו וגם הארת הפנים נאמרה שם קודם אל החן ופה אחרי כן. אמנם הנה לא כל אדם זוכה למצוא חן גם בעיני אלהים הוא מדת הדין כי הלא בנח שהיה צדיק תמים כתבנו במקומו בס"ד כי ראשונה מצא חן בעיני ה' הוא מדת רחמים אך לא בעיני אלהים ושעל כן ויאמר אלהים לנח שהוא מדת הדין קץ כל בשר בא לפני שאני מדת הדין באופן שלא תמלט גם אתה אך עשה לך תבת עצי גפר וע"י צער התיבה אסכים עם מדת רחמים והקימותי את בריתי אתך וזה גם הוא מאמר שם הרחמים באמור אליו אחרי כן בא אתה וכל ביתך אל התבה ולא תחוש אל צער התיבה כי הלא אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה כלומר אך לא בפני מדת הדין ע"כ צריך צער תיבה ולא הצלתיך בדרך אחרת בלי צער עד שאחרי היות כל הזמן ההוא בצער התיבה גם מצא חן בעיני אלהים וזהו ויזכור אלהים את נח באופן שאין הכל זוכים למצא חן בעיני אלהים על כן בברכת כהנים אשר צוה ה' לדורות עולם אם היו מקוים לבלתי התברך עד עת מצוא חן בעיני מדת הדין מי ומי יהיה בכלל הברכה על כן הוא אומר יברכך ה' לומר על פי מדת הרחמים ועוד יעשה השם הנז' כי ישמרך מן החטא כמ"ש ז"ל לבלתי תמצא מקום מדת הדין לקטרג אם רוב טובה יחטיאהו ואחר כך עוד יוסיף שם הרחמים ידו עליך כי יאר ה' פניו אליך שהוא שפע אור פניו לקדשו לכהנו לו יתברך במצות עשה נוסף על שמירה מן החטא ואז עי"כ ויחנך שיתנהו לחן גם בעיני מדת הדין אך פה ידבר על דורו של משיח שוהיה הנכשל בהם כדוד על כן מתחלה אלהים יחננו אפי' מדת הדין וגם לא נצטרך להתברך ע"י מדת רחמים לשיצטרך אחרי כן שישמרנו מן החטא בל נשמן בברכה ונבעט כ"א האלהים הנזכר ויברכנו וגם לא נצטרך לומר שיאר ה' פניו אלינו כאמרו יאר ה' פניו אליך כ"א אתנו והוא כי הנה שם אלהים הנז' הוא שכינה. והנה ידוע כי כשעושים ישראל רצונו של מקום הוא העולה למעלה בהארת פנים להקביל פני השם העליון וזה יאמר הנה אז לא יצטרך לומר כי שם הרחמים יאר לנו שפע אורו שנעשה מצותיו כי אם אז שם אלהים הנזכר יאר פניו אתנו שעל ידנו יהיה לאלהים הנז' הארת פנים בהראותו את עושר כבוד מעשינו הטובים אשר נעשה בהיות אתנו תמיד וזהו יאמר פניו אתנו ולא אמר לנו וזה יהיה סלה כי לא נמיש יום ולילה מעסוק בתורה ומצות. או יאמר והוא יותר בפשיטות וימשך בו היטב כל מה שאחריו והוא כי נבקש מאתו יתברך שבהתנהגו במדת אלהים ורוגז בעולם בכל הגוים לעתיד אז יחננו שם הדין עצמו ויברכנו שיפעול דין בעולם ורחמים אתנו כאחת ואם ייטיב לעולם אחרי כן שהוא ע"י הארת פנים יהיה אתנו סלה שיהיה בזכותנו סלה שיתברך העולם על ידנו:

וטעם יברכנו שיוסיף על אשר יחוננו.

יאר פניו. יראה לנו פנים מאירות ושוחקות:

וטעם יאר פניו – שנמצא חן בעיניו כאשר נשאל מאתו.