Kommentar zu Tehillim 68:2

יקום אלהים יפוצו אויביו. עמלק וכיוצא בו:

יקום. הקימה היא הראות גבורתו, וטעם יקום יתכן דרך תפילה או דרך נבואה, אמר כי כן יהיה שיקום אלהים אז ויפוצו אויביו. וכן היה שיצא מלאך ה' והכה בהם:

ועל הא' החל ואמר יקום אלהים כו' והנה ראוי לשים לב אל היות פסוק זה שלא לנוכח ושלאחריו לנוכח וגם כי בתורה נאמר ויפוצו אויביך ופה נאמר יפוצו אויביו בלא וי"ו אך הנה ארז"ל כי לעתיד במה שמכלה את הרשעים ומלהט אותם ושורפם הוא מרפא ומענג את הצדיקים שנאמר הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם כו' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה כו' וארז"ל כי מה שמלהט ושורף את הרשעים הוא עצמו מרפא ומענג את הצדיקים שאמרו לעתיד לבא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה ושורפת הרשעים והיא עצמה תרפא את הצדיקים ועל הדרך הזה יהיה פה ענין הכתובים כי אלהים שהוא אש אוכלה תלהט הרשעים מלפניו ומשמחת ומענגת את הצדיקים שלפניו והוא שאמר דוד הנה מאמר משה היה קומה ה' ויפוצו אויביך כו' כי האויבים יפוצו והשונאים ינוסו אך ישארו בחיים אלו ואלו אמר הנה ידעתי כי יקום אלהים מגלות שכינה לעתיד שהוא שם אלהים ואז לא יבצר ממה שאמר משה רע"ה כשיקום אלהים שיפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו:

יפוצו. ענין פוזור:

אויביו, משנאיו. התבאר למעלה (י''ח י''ח), כי השונא הוא פחות מן האויב, שיש שונא בלתי דורש רעתו בפועל, ויצייר שהאויבים התקבצו למלחמה, והשונאים עומדים מרחוק, האויבים יפוצו, והשונאים כשיראו מרחוק ינוסו :

יקום אלהים יפוצו אויביו - זה המזמור נכבד מאד ורובי מפרשים פירשוהו על מתן תורה ועדותם ה' בם סיני בקדש, רק לא יוכלו לדבק הטעמים, כי אחר שנכנסו לארץ ישיב לבקיעיו הים בצאת אבותינו ממצרים וזאת איננה דרך נכונה. והנכון בעיני: כי זה המזמור חברו דוד על המלחמה שהיתה לו עם ערלים ורוב מחנהו היה יהודה ובנימן וזבולון ונפתלי אז נראתה גבורתם במלחמה, על כן הזכירם והעד שהחל יקום וזה דומה לדברי משה: קומה ה' והטעם כי בקומו ינוסו מיד המשנאים. וטעם הקימה הראות גבורתו.

ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקום אבי ויאכל. בא וראה מה בין צדיק לרשע. יעקב אמר קום נא שבה בבקשה. וכן עמד לפניו. שנאמר קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך (במדבר י לה). אבל עשו פתח יקום אבי. בו בלשון עתיד הקב"ה ליפרע ממנו. שנאמר יקום אלהים ויפוצו אויביו (תהלים סח ב).