Kommentar zu Tehillim 69:2

כי באו מים. האומות:

הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים: אמר לו רבי יהודה לא כך היה מעשה אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה שנאמר סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד רד עם אל ועליו מפרש בקבלה הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וגו' אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה וגו' באותה שעה היה משה מאריך בתפלה אמר לו הקב"ה ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני אמר לפניו רבונו של עולם ומה בידי לעשות אמר לו דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך וגו' לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל שנאמר היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו מה טעם היתה יהודה לקדשו וישראל ממשלותיו משום דהים ראה וינוס וכו':
(סוטה לז ע"א)

עד נפש. עד עת יציאת הנפש כלומר קרוב למיתה, ודימה צרת הגלות למים כשהאדם בהם עד צוווארו שהוא קרוב למות:

הושיעני אלהים כי באו וכו' הנה כי ארבעה המה הגליות בבל ומדי יון והד' ובראשון החל הוא גלות בבל ואמר הושיעני וכו' והוא כי דרך שעבוד המלכיות את עבדיהם אינו כי אם אל גויותיהם בכל עבודת עבודה ועבודת משא אשר יעמיסו עליהם אך לא יגעו בנפש והנה גלות בבל בגופים החל עד להשחית ואח"כ זדון לב נבוכדנאצר השיאו לגזור ישתחו לצלמא די הקם אשר היא צרה מגעת אל הנפש להאבידה ועליה יאמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש ולא אל הגוף לבדו.

הושיעני, כי באו מים - המשיל האויבים למים, כמו: ימשני ממים רבים.

עד נפש. המשיל עומק הצרות למים שוטפים הבאים עד הצואר והנפש קרובה לצאת:

הושיעני אלהים כי המים באו עד נפש שהסכנה גדולה מאד: